דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף יא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות י,ב)
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'החולץ
ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין': בשלמא לדידי, דאמינא חייבי
לאוין נינהו, היינו דצריכה חליצה מן האחין, אלא לדידך - אמאי צריכה חליצה (נהי נמי
דקידושין תפסי בה, דאיהו לא קאי עלה בכרת - מיהו כשמת תיפטר ותצא מן האחים משום
ערוה, הואיל ובכרת היא עלייהו)?
[עונה לו ריש לקיש:] ולטעמיך אימא סיפא 'עמד
אחד מן האחין וקדשה (שלא קדשה החולץ אלא אחד מן האחין) - אין
לה עליו כלום'
(דאין
קידושין תופסין לו בה ואינה צריכה הימנו גט דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות); ואי
חייבי לאוין נינהו - אמאי 'אין לה עליו כלום'?
אמר רב ששת: סיפא אתאן לרבי עקיבא, דאמר
'אין קידושין תופסין בחייבי לאוין'. (ורישא רבנן, ומיהו חייבי לאוין הוא דברי הכל.)
וליתני 'לדברי רבי עקיבא אין לו עליו
כלום'?
(יבמות יא,א)
קשיא (לרב ששת דשנייה הכי).
[רב ששת רצה לתרץ
קושיא על רבי יוחנן, וממילא דברי רבי יוחנן נשארו בקושיא; והיות ורבי יוחנן נשאר
בקושיא -]
רב אשי סבר לה כריש לקיש (דאמר בכרת,
וסיפא ניחא), ומתרץ לה (לרישא דברייתא, דקתני 'צריך חליצה באחים שנולדו
לאחר חליצה וקדושין של שני') כרבי שמעון (דאמר ייבם ולבסוף נולד - לא מהניא נפילתה
מן הראשון למהוי עלה 'אשת אחיו שלא היה בעולמו', הלכך זיקת ההיא נפילה לא אסרה לה
עליה דהאי, הואיל וכשנולד כבר קדשה זה); רבינא סבר לה כרבי יוחנן (דאמר חייבי
לאוין נינהו ורישא ניחא) ומתרץ (לסיפא, דקתני 'אין לה עליו כלום' - באחין
שנולדו לאחר מכאן,) כרבנן (דאמרי 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' היא ולא
תקשי רישא לסיפא):
רב אשי סבר לה כריש לקיש ומתרץ לה כרבי
שמעון:
'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה
מן האחין' - מאן 'אחין'? אחין הילודים (שנולדו אחר קדושין של זה, ולא איתסרא
עלייהו בחליצתו, דהא זיקה קמייתא לא רמאי קמייהו לייבומי, ומשום אשת אחיו שלא היה
בעולמו לא מיתסרא ); כמאן? כרבי שמעון (דאמר: ייבם ולבסוף
נולד שריא).
'עמד אחד מן הנולדים (שהיו בשעת
חליצה ראשונה) וקדשה - אין לה עליו כלום' – כמאן? כריש לקיש (דאמר האחין
חייבין על החלוצה כרת).
רבינא סבר לה כרבי יוחנן ומתרץ לה אליבא
דרבנן: 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחין' - מאן 'אחין'?
אחין הנולדים; כמאן? כרבי יוחנן.
'עמד אחד מן הילודים (אחר חליצה
או אפילו אחר קדושין, וכשמת זה החולץ ) וקדשה (אותו ילוד) אין לה עליו כלום' (ולאו משום חליצה אלא משום דהויא אשת אחיו
שלא היה בעולמו מנפילה ראשונה) – כמאן? כרבנן (דאמרי אפילו ייבם ולבסוף נולד אסירא).
איתמר: הבא על יבמה, ובא אחד מן האחין
על צרתה - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר בכרת וחד אמר בעשה (בית אחד הוא
בונה ואין בונה שני בתים, ולאו הבא מכלל עשה - עשה); מאן דאמר בכרת - כריש לקיש (דאמר לאו
שליחות דאחים קעביד, הלכך הוא ניהו דקאי עלה בעשה, אבל אחים כדקיימי קיימי באיסור
אשת אח) ומאן דאמר בעשה - כרבי יוחנן (דאמר איהו שליחותא דאחין קעביד, וכי היכי
דלדידיה הויא צרה בעשה - לאחים נמי הויא בעשה).
תוספות מסכת יבמות דף יא עמוד א ד"ה חד אמר בעשה - כן גירסת הקונטרס
ופירש בקונטרס משום דדרשינן 'בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים', ולאו הבא
מכלל עשה עשה
וקשה: כיון דאיצטריך קרא לגופיה שלא ייבם את שתיהן - מנלן דאתיא קרא לנתקו
מכלל כרת ללאו?
ואמר ר"ת דגרסינן 'חד אמר בלאו', וכן פר"ח: דכשייבם אחת - קאי
אצרה בלא יבנה, דקרינא בצרה 'כיון שלא בנאה שוב לא יבנה אותה', וכן האחים לא קיימא
עלה אלא בלאו לרבי יוחנן, וגרסינן שפיר 'וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה',
אבל לפירוש הקונטרס דגרסינן 'בעשה' - לא פליגי אלא באחין, אבל איהו לכולי עלמא
בעשה.
אמר רב יהודה אמר רב: (היה נשוי
שתי נשים, וזינתה האחת תחתיו, ויש עדים, ומת בלא בנים) צרת סוטה אסורה (היא וצרתה
פטורות אף מן החליצה; מאי טעמא): 'טומאה' כתיב בה ('ונסתרה
והיא נטמאה' (במדבר ה,יג)) כעריות (דכתיב 'אל תטמאו בכל אלה' (ויקרא יח,כד)).
מתיב רב חסדא: (יבמות
פ"י מ"א: 'האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה:
"מת בעליך", ונשאת, ואחר כך בא בעלה - תצא מזה ומזה;... מתו, אחיו של זה ואחיו של זה
חולצין ולא מייבמין;) רבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה מאחיו
של ראשון פוטרת צרתה' (פוטרת היא לכתחלה את צרתה, שהרי היא כשאר נשים לגבי יבם, דלא
קנסוה רבנן מיבם, דודאי שריא ליה, שאנוסה היתה, ששמעה שמת; אלמא 'נבעלה תחת בעלה'
- שריא צרתה לייבם, ואפילו רבנן לא פליגי אררבי שמעון אלא בדידה, אבל בצרתה מודו).
[אמר לך רב:] אמינא לך אנא: סוטה
דאורייתא (שזינתה, והתורה אסרה בה), ואת אמרת לי סוטה דרבנן? (דהא
מדאורייתא שריא, שניסת על פי בית דין בעד אחד, ואנוסה היא, ורחמנא שריא, דכתיב (במדבר ה,יג) 'ועד אין בה'
תרי - אלא אחד; 'והיא
לא נתפסה' – אסורה, הא
נתפסה – מותרת; ורבנן הוא דגזרו בה, כי היכי דתידוק שפיר שמת בעלה עד שלא תנשא!)
ודקארי לה מאי קארי לה (הא לא אמר
רב אלא בסוטה דאורייתא דכתיב בה טומאה)?
קסבר (האי דפריך): כל דתקון רבנן כעין דאורייתא
תקון (ואי סוטה דאורייתא היא, וצרתה אסורה - הכי נמי הוו אסרי רבנן צרה מייבום
ומצרכי לה חליצה).
מתיב רב אשי: (על
פי משנה סוטה פ"א מ"ב: המקנא לאשתו ואמר לה "אל תסתרי עם איש
פלוני";) נכנסה עמו לסתר ושהתה עמו כדי טומאה - אסורה לביתה (לבעלה, שמא
זינתה, שרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה), ו(אם כהנת היא) אסורה לאכול בתרומה (כדיליף
במסכת סוטה (דף
כח,א) 'נטמאה נטמאה
ונטמאה ג' פעמים - אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה), ואם מת חולצת
(יבמות יא,ב)
ולא מתייבמת (טעמא מפרש בפרק קמא דסוטה; [קתני מיהא]
'חולצת' - קשיא לרב)!
[אמר לך רב:] אמינא לך אנא סוטה ודאי ואמרת לי את
סוטה ספק?
ומאי שנא סוטה ודאי? [מאי טעמא?] משום
דכתיב בה 'טומאה'? סוטה ספק נמי 'טומאה' כתיבא בה, דתניא: 'רבי יוסי בן כיפר
אומר משום רבי אלעזר: המחזיר גרושתו מן הנישואין (משניסת לאחר ומת או גירשה) – אסורה (לחזור לראשון), מן האירוסין (שנתארסה לאחר ומת) – מותרת (לחזור לראשון), משום שנאמר (דברים כד,ד: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה
להיות לו לאשה אחרי אשר הֻטַּמָּאָה כי תועבה הִוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר
ה' אלקיך נתן לך נחלה) 'אחרי אשר הוטַמָּאָה' (ונבעלה); וחכמים
אומרים: אחת זו ואחת זו אסורה (דכתיב 'והיתה
לאיש אחר' [דברים כד,ב] והויה היינו קידושין, וכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו'); אלא מה אני מקיים
'אחרי הוטַמָּאָה'? לרבות סוטה שנסתרה, ומאי 'נסתרה'? – נבעלה; ואמאי
קרי ליה 'נסתרה'?
לישנא מעליא נקט.
נבעלה - טומאה בהדיא כתיב בה [במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני
אישה] ונסתרה והיא נטמאה [ועד אין בה והוא לא נתפשה]!?
למיקם עלה בלאו.
ורבי יוסי בן כיפר (דמוקי כולה קרא במחזיר גרושתו) – לאו בסוטה (המזנה תחת בעלה) לית ליה? ואפילו (פשיטא) זנאי נמי? מאי טעמא?
'הויה' (באותה הנאסרה לבעלה יש בה הויה, דכתיב 'והיתה לאיש אחר' [דברים כד,ב]) ו'אישות' כתיב בה (דכתיב 'או כי ימות האיש האחרון לא יוכל בעלה
הראשון' [דברים כד,ד]: משניסת לאחר על ידי קידושין ואישות,
וכגון דגירשה הראשון - הוא דקאי קמא ב'לא יוכל',
אבל מזנה תחתיו לא)!
בעא מיניה רב יהודה מרב ששת: המחזיר גרושתו משניסת
ומת - צרתה מהו (להתייבם צרתה כמותה, וגמיר טומאה מעריות)?
אליבא דרבי יוסי בן כיפר לא תיבעי לך: כיון דאמר
רבי יוסי בן כיפר 'טומאה - במחזיר גרושתו הוא דכתיבא' צרתה כמותה; ואי משום דכתיב
בה [דברים
כד,ד: לא יוכל בעלה
הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הֻטַּמָּאָה] תועבה היא [לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך
נתן לך נחלה] (דמשמע מיעוטא: 'היא' - ולא צרתה, איכא למידרש:) היא תועבה ואין
בניה תועבין, (מיעוטא
אבניה, דאין בתה הימנו פסולה לכהונה[YH1]) - הא צרתה תועבה; כי תיבעי לך אליבא דרבנן: אף על
גב דאמור רבנן 'טומאה בסוטה הוא דכתיב' - אין מקרא יוצא מידי פשוטו? או דלמא כיון
דאיעקר – איעקר?
איכא דאמרי אליבא דרבנן לא תיבעי לך: כיון דאיתעקר
–
איעקר; כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי בן כיפר, מאי: אף על גב דאמר רבי יוסי בן כיפר
'טומאה - במחזיר גרושתו הוא דכתיבא', מיעט רחמנא 'היא תועבה ואין צרתה תועבה'? או דלמא 'היא תועבה ואין בניה תועבין', הא צרתה תועבה?
אמר ליה: תניתוה [יבמות
פ"ד מ"יא]: '(מי שנפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד - ביאתה
או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה;) היתה
אחת כשרה ואחת פסולה - אם היה חולץ - חולץ לפסולה, ואם היה מייבם - מייבם לכשרה';
מאי 'כשרה' ומאי 'פסולה'?: אילימא 'כשרה' = כשרה
לעלמא (מיוחסת וכשרה לכהונה), 'פסולה' = פסולה לעלמא (כגון שהיתה גרושה או חלוצה מבעל אחר
ופסולה לכהונה) - כיון דלדידיה
חזיא (דהוא ישראל), מאי נפקא ליה מינה (הי דליבעי לחלוץ, ואי בעי לייבם - הי דליבעי
לייבם)? אלא לאו: 'כשרה'
= כשרה ליה, 'פסולה' = פסולה ליה (וכשרה לעלמא לכל העולם),
ומאי ניהו - מחזיר גרושתו (כגון שהחזיר אחיו גרושתו ולו אשה אחרת ומת: דהוי
הגרושה פסולה לזה, שאינה ראויה לאחיו, ואשמועינן דאף על גב דכתיב בה 'טומאה' -
צרתה כשרה, דכתיב 'היא תועבה', דאי שאר חייבי לאוין כגון אלמנה
לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט - מאי אתא לאשמעינן?), וקתני 'ואם היה מייבם - מייבם לכשרה'?
לא, לעולם 'כשרה' = כשרה לעלמא, 'פסולה'
= פסולה לעלמא (לכהונה) ודקאמרת 'כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה' -
משום דרב יוסף, דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי (במשנה זו דקתני 'חולץ לפסולה' למדָנו רבי) 'לא ישפוך אדם מי בורו (אף על פי
שאין צריך להם) ואחרים צריכים
להם' (כגון הכא: מכיון
דיכול לחלוץ לפסולה ותפטר הכשרה - לא יחלוץ לכשרה ויפסלנה לכהונה; והא דרב יוסף –
בפרק 'החולץ' (לקמן מד,א)
עלה דהא משנה).
תא שמע [תשובה לשאלה ששאל רב יהודה מרב ששת לעיל:
המחזיר גרושתו משניסת ומת - צרתה מהו]: 'המחזיר גרושתו משנשאת - היא וצרתה חולצת'; 'היא וצרתה'
סלקא דעתא (חליצה
לתרוייהו למה לי)?
[אלא] אימא 'או היא או צרתה' [חולצים לצרתה]!
ולאו תרוצי קמתרצת לה [שהוצרכת
לשנות ולפרש את 'וצרתה' במובן 'או צרתה']? תריץ הכי: היא חולצת; צרתה או חולצת או מתייבמת [ואין הכרעת
השאלה, כי אין הוכחה מהו הפירוש הנכון].
1) אמר רבי חייא בר אבא:
רבי יוחנן בעי: המחזיר גרושתו
משניסת, צרתה מהו [וזוהי השאלה
ששאל רב יהודה את רב ששת]?
אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך היא גופה!?
היא גופה לא קמיבעיא לי, דאמרינן קל וחומר: במותר
לה ([בעלה הראשון]
זה שמת) אסורה (נאסרה תחלה כשנשאת לשני, וחזר הראשון
והחזירה באיסור, ולמחר מת),
באסור לה (כגון יבמה [שהיתה אשת אחיו]) לא כל שכן! כי קא מיבעיא לי – צרתה: מאי (לייבום)? מי אלים קל וחומר (האי קל וחומר דאמרן 'במותר לה נאסרה') למידחי צרה או לא?
2) רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר רבי חייא בר
אבא:
בעי רבי יוחנן: המחזיר גרושתו משניסת מהו?
אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך צרתה?
צרתה לא קמיבעיא לי, דלא אלים קל
וחומר למידחי צרה; אלא כי קמיבעיא לי היא גופה, מאי? מי אלים קל וחומר במקום מצוה
או לא?
(יבמות יב,א)
אמר ליה: תניתוה (אתרווייהו לישני מהדר, דקתני 'אחת כשרה
ואחת פסולה' - אלמא היא אסורה וצרתה מותרת): 'היתה אחת כשרה ואחת פסולה: אם היה חולץ -
חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשרה' מאי 'כשרה' ומאי 'פסולה'?
אילימא 'כשרה' = כשרה לעלמא, 'פסולה' = פסולה לעלמא: כיון דלדידיה
חזיא מאי נפקא ליה מינה? אלא לאו 'כשרה' = כשרה ליה; 'פסולה' =
פסולה ליה, ומאי ניהו - מחזיר גרושתו, וקתני 'אם היה מייבם - מייבם לכשרה'?
לא, כשרה לעלמא, פסולה לעלמא, ודקאמרת 'כיון
דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה'? - משום דרב יוסף, דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי: לא
ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם.
תא שמע: 'המחזיר גרושתו משניסת - היא וצרתה
חולצת'. 'היא וצרתה' סלקא דעתא? אלא אימא 'או היא או צרתה'!
ולאו תרוצי קא מתרצת לה? תריץ הכי: 'היא חולצת,
צרתה או חולצת או מתייבמת'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St.,
Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[YH1]אבל אם היה בעלה הראשון שהחזירה כהן –
הבנים והבנות חללים ופסולים לכהונה.