דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף יב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות יא,ב)
21) אמר רבי חייא בר אבא:
רבי יוחנן בעי: המחזיר גרושתו
משניסת, צרתה מהו [וזוהי השאלה
ששאל רב יהודה את רב ששת]?
אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך היא גופה!?
היא גופה לא קמיבעיא לי, דאמרינן קל וחומר: במותר
לה ([בעלה הראשון]
זה שמת) אסורה (נאסרה תחלה כשנשאת לשני, וחזר הראשון
והחזירה באיסור, ולמחר מת),
באסור לה (כגון יבמה [שהיתה אשת אחיו]) לא כל שכן! כי קא מיבעיא לי – צרתה: מאי (לייבום)? מי אלים קל וחומר (האי קל וחומר דאמרן 'במותר לה נאסרה') למידחי צרה או לא?
2) רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר רבי חייא בר
אבא:
בעי רבי יוחנן: המחזיר גרושתו משניסת מהו?
אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך צרתה?
צרתה לא קמיבעיא לי, דלא אלים קל
וחומר למידחי צרה; אלא כי קמיבעיא לי היא גופה, מאי? מי אלים קל וחומר במקום מצוה
או לא?
(יבמות יב,א)
אמר ליה: תניתוה (אתרווייהו לישני מהדר, דקתני 'אחת כשרה
ואחת פסולה' - אלמא היא אסורה וצרתה מותרת): 'היתה אחת כשרה ואחת פסולה: אם היה חולץ -
חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשרה' מאי 'כשרה' ומאי 'פסולה'?
אילימא 'כשרה' = כשרה לעלמא, 'פסולה' = פסולה לעלמא: כיון דלדידיה
חזיא מאי נפקא ליה מינה? אלא לאו 'כשרה' = כשרה ליה; 'פסולה' =
פסולה ליה, ומאי ניהו - מחזיר גרושתו, וקתני 'אם היה מייבם - מייבם לכשרה'?
לא, כשרה לעלמא, פסולה לעלמא, ודקאמרת 'כיון
דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה'? - משום דרב יוסף, דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי: לא
ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם.
תא שמע: 'המחזיר גרושתו משניסת - היא וצרתה
חולצת'. 'היא וצרתה' סלקא דעתא? אלא אימא 'או היא או צרתה'!
ולאו תרוצי קא מתרצת לה? תריץ הכי: 'היא חולצת,
צרתה או חולצת או מתייבמת'.
אמר רב לילי בר ממל אמר מר עוקבא אמר שמואל: 'צרת
ממאנת (נפלו לפניו
שתי יבמות מאח אחד: גדולה וקטנה, ומיאנה בו הקטנה - צרתה) אסורה'.
למאן? אילימא לאחים (אף לשאר אחין) - השתא היא גופה שריא (מותרת לזה), דאמר שמואל: 'מיאנה בזה - מותרת בזה' - צרתה
מיבעיא? אלא לדידיה (ליבם שמיאנה בו אסורה, דמיאון עקר ליה לזיקה וקאי עליה באשת אח; ואם תאמר
'מיאון - נישואין קמאי עקר, והרי היא נכרית אצלו ומותרת לו' - גזירה דרבנן היא:
הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתייבם נראית כאשת אחיו; והכי
אמרינן לקמן 'משעת נפילה נראית ככלתו' כו'; והא דשמואל - בפרק 'בית שמאי' (לקמן דף קז,ב)).
ומאי שנא ממאנת, דשריא לאחין דלא עבדא בהו מעשה -
צרה נמי לא עבדא בהו מעשה?
גזירה משום צרת בתו ממאנת (דאתי למישרי צרת בתו קטנה שנפלה לו לייבום
ומיאנה בו, דאמרינן: נישואין קמאי קא עקרא, ואין זו צרת ערוה; והיכי דמי מיאון
בבתו, הואיל והוא קיים, דאין מיאון אלא ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה? - משכחת לה
ב'יתומה בחיי האב', כדתנן בפרק 'בית שמאי': קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה - הרי היא
'יתומה בחיי האב': דפקע לה זכותיה מינה משיצתה מרשותו, ואם הלכה ונשאת לאחי אביה -
יכולה למאן ביבם בחיי אביה).
וצרת בתו ממאנת מי אסירא? והתנן: 'וכולן אם מתו
או מיאנו [הב"ח: או נתגרשו] - צרותיהן מותרות' דמיאנה במאן? אילימא דמיאנה בבעל (קטנה יתומה נכרית שמיאנה בבעל - מותרת
לחמיה, לפי שעקרתה לקדושין, והרי היא כמפותה, ולא כלתו היא) - היינו גרושה; אלא לאו – [שמיאנה] ביבם!
לא! לעולם בבעל, ותרי גווני גירושין.
ומאי שנא כי מיאנה בבעל - דעקרינהו לנשואין, כי
מיאנה ביבם נמי נשואין קמאי קא עקרא?
משום דתני רמי בר יחזקאל, דתני רמי בר יחזקאל: 'מיאנה
בבעל מותרת לאביו; ביבם - אסורה לאביו'; אלמא משעת נפילה נראית ככלתו (דכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה ליבם -
נראית כאשתו גמורה, ונראית ככלתו של זה)! הכא
נמי (בבתו ממאנת) משעת נפילה (שנפלה בתו לפניו לייבום, והוצרכה למאן בו) נראית כצרת בתו (נראית כאשת אחיו, ונראית צרתה צרת הבת).
אמר רב אסי: צרת אילונית (הרי שהיה נשוי שתי נשים והאחת אילונית;
'אילונית' – דוכרניתא, דלא ילדה, לשון 'איל זכר מן הצאן', ומת בלא בנים -) אסורה (שתיהן אסורות להתייבם ופטורות מן החליצה), שנאמר (דברים כה,ו)
וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד
[יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל] - (בראויה לילד,) פרט
לאילונית שאינה יולדת (וכיון דפטורה - קיימא עליה באשת אח, וצרתה צרת ערוה; ואף על גב
דהאי 'והיה הבכור אשר תלד' מיתוקם במכילתין (לקמן דף כד,א) בגדול האחים, ומהכא נפקא לן 'מצוה בגדול לייבם' –
מכל מקום דרשינן הך 'פרט לאילונית' מ'אשר תלד',
דקרא יתירא הוא, כיון ד'הבכור' - ביבם גופיה משתעי).
מתיב רב ששת: 'שלשה אחין נשואין שלש נשים
נכריות, ומת אחד מהם, ועשה בה שני מאמר, ומת - הרי אלו חולצות (דאילו כנסה - הוה פקעה זיקה קמייתא, ולא
הוה עלה אלא זיקת נשואי האחרון; אבל מאמר לא מפקע זיקה, והויא עלה קצת זיקת ראשון
וקצת זיקת האחרון) ולא
מתייבמות [עד כאן לשון התוספתא פ"ה ה"ז; ודומה לספרי
דברים רפ"ח, ושם נדרש הפסוק 'ומת אחד מהם'], שנאמר [דברים
כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו] וּמֵת אַחַד מֵהֶם [וּבֵן
אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר] יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ [וּלְקָחָהּ
לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ] -
מי שעליה זיקת יבם אחד ולא זיקת שני יבמין (ולא זו שמתו שני בעליה וזיקת שניהם עליה; ושתיהן אסורות מדרבנן, וקרא
אסמכתא בעלמא, כדמפרש בפרק 'ארבעה אחין', ובחליצה דחדא לא מיפטרא אידך, דלאו מבית
אחד קאתו הואיל ולא כנסה; ואי לא עבד בה מאמר - לא הואי עלה אלא זיקת ראשון, והוו
להו שתי יבמות הבאות משני בתים, ושתיהן מתייבמות); וקתני עלה: אמר רב יוסף: זו היא צרת אשת
אח מאב שאיסור נפילה גרם לה (שנפלה שתי פעמים מזיקה אחת), שלא
מצינו בכל התורה כולה כגון זאת (שתאסר, אלא מדרבנן הוא דמיתסרא, שאין כאן איסור ערוה ואסורה צרתה)!
'זו היא' למעוטי מאי? לאו למעוטי צרת אילונית,
דשריא?
לא, למעוטי צרת אילונית, דאסירא; ומאי 'זו היא'?
זו היא דאיסור נפילה גרם לה - צרתה בעיא חליצה; אילונית אפילו חליצה לא בעיא; מאי
טעמא? - הא דאורייתא ('תלד' - למעוטי צרת אילונית דאסירא, ואפילו
חליצה לא בעיא), הא דרבנן (כדמפרש טעמא בפרק 'ארבעה אחין', וקאסרי לה
על השלישי).
תנן: 'וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או
שנמצאו אילונית - צרותיהן מותרות' [קשיא על רב
אסי שאמר 'צרת איילונית אסורה']?
לא קשיא: כאן (דרב אסי) שהכיר בה (כשנשאה שהיא אילונית, ואין כאן מקח טעות, והרי היא אשתו, וצרתה הויא צרת
אילונית, ורחמנא פטרה מ'אשר
תלד') כאן (ומתניתין ) שלא
הכיר בה (כשנשאהּ
שתהא אילונית, ומקחו מקח טעות, ולאו אשתו היא; לפיכך צרתה מותרת, דלאו צרת אילונית היא).
דיקא נמי דקתני 'שנמצאו' (לאחר נישואין) ולא קתני 'שהיו' - שמע מינה.
אמר רבא:
(יבמות יב,ב)
הלכתא: צרת אילונית מותרת ואפילו הכיר בה (אחיו, וקיימהּ והויא אשתו) ואפילו צרת בתו אילונית (לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת, דכי אסר רחמנא צרת
ערוה - במקום מצוה הוא דאסרה, והא, כיון דאילונית היא, דבלאו ערוה נמי לא חזיא
לייבום - הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה; וכך מפורש בהלכות גדולות).
ואלא הא דקתני 'שנמצאו'?
תני 'שהיו'.
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחת צרת ממאנת (ביבם) ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו (משנישאת) - כולן מותרות.
תני רב ביבי קמיה דרב נחמן:
'שלש נשים משמשות במוך (מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות
כדי שלא יתעברו): קטנה, מעוברת
ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ושמא תמות; 'מעוברת' - שמא תעשה עוברה סנדל (ולד שאין לו צורת פנים, וקיימא לן במסכת
נדה (כה,ב) 'אין סנדל שאין עמו ולד, משל לאדם
שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו': דכשהיא מעוברת וחוזרת ומתעברת דוחק האחד
את חבירו ופוחת צורתו);
'מניקה' - שמא תגמול בנה וימות (אם תתעבר תהא צריכה לגמול את בנה מלהניק כמו ויגמל (בראשית כא,ח) לשון הבדלה); ואיזו היא 'קטנה' (הראויה להתעבר ולמות)? מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב שנה ויום
אחד; פחות מכאן (מי"א - ודאי לא תתעבר)
ויתר על כן (מי"ב -
אם תתעבר לא תמות)
משמשת (בלא מוך) כדרכה והולכת - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים:
אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר (תהלים קטז,ו) שומר פתאים ה' [דלותי ולי יהושיע];
מדקאמר 'שמא תתעבר ושמא תמות' (ולא קאמר 'ותמות', דאז הוי משמע שאם תתעבר
תמות ודאי) מכלל דאיכא קטנה
דמיעברא ולא מתה, אם כן מצינו חמותו ממאנת (כגון שילדה בקטנות בתוך זמן האמור למעלה בשנת י"ב, שנתעברה ולא מתה
וקדש אדם את בתה, ונמצאת זאת חמותו קטנה וראויה למאן עד י"ב שנה), ותנן 'אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם
חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו'!?
[תשובה:] אימא 'שמא תתעבר ותמות', דאמר רבה בר ליואי: גבול יש לה: קודם הזמן הזה
(האמור למעלה: קודם י"א) אינה מתעברת כל עיקר; תוך הזמן הזה היא מתה
ועוברה מת; לאחר זמן הזה (אחר י"ב) היא
חיה ועוברה חי.
[קושיא:] איני!? והא תני רבה בר שמואל: 'אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו
ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו, שכבר ילדו (ומדתלי טעמא בולד - מכלל דקטנה היא, דאי
לאו קטנה היא - ליתני 'שכבר גדלו') [## ועוד:
רואים שקטנה אמנם יולדת]!
[תשובה:] אלא לעולם 'שמא תתעבר ושמא תמות' [ואין זה
הכרחי שתמות]; ואלא קשיא הך ['אי אתה יכול לומר בחמותו ואם
חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו' – שמשמע מכאן שאין
קטנה יולדת] - אמר רב ספרא
'בנים הרי הם כסימנים' (הלכך אין לך יולדת ממאנת אפילו היא קטנה); ואית דאמרי: בנים עדיפי מסימנים.
למאי נפקא מינה?
דאפילו לרבי יהודה, דאמר (במסכת נדה פ"ו מ"יא: אף משהביאה
שתי שערות ממאנת) 'עד
שירבה השחור' (שיהיו שם שערות הרבה) -
בבנים מודה;
(יבמות יג,א)
ורב זביד אמר: אין בנים בלא סימנים (והיולדת
בקטנות - חזקה הביאה סימנים, ומשהביאה סימנים בתוך י"ב - לא תמאן, דהני
סימנים גמורים נינהו; דסבירא ליה לרב זביד תוך זמן - כלאחר זמן לענין סימן, ולא
אמרינן 'שומא נינהו').
ונבדוק?
חיישינן שמא נשרו.
הניחא למאן דאמר חוששין, אלא למאן דאמר
אין חוששין (פלוגתא בפרק 'יוצא דופן' (נדה דף מו,ב)) - מאי איכא למימר?
אפילו למאן דאמר אין חוששין - משום צער
לידה חיישינן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol