דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף יד
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות יג,ב)
תנן התם [מגילה
פ"א מ"א]: 'מגילה נקראת באחד עשר, ובשנים עשר, ובשלשה עשר, ובארבעה עשר, ובחמשה
עשר - לא פחות ולא יותר.'
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: איקרי כאן
[דברים יד,א: בנים אתם לה' אלקיכם] לא תתגודדו [ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת] - לא תעשו אגודות אגודות! (רש"י:
דנראה כנוהגין שתי תורות כשקורין כפרים את המגילה ביום כניסה ועיירות גדולות
בי"ד ומוקפין חומה בט"ו. וכן מסבירים רא"ש וריטב"א).
[עונה
ר"י לר"ל] האי 'לא תתגודדו' מיבעי ליה לגופיה: דאמר רחמנא לא תעשו
חבורה על מת.
[ר"ל:] אם כן, לימא קרא 'לא תגודדו'; מאי 'תתגודדו'? שמע מינה להכי הוא דאתא.
[ר"י
לר"ל] ואימא כוליה להכי (שלא תעשו
אגודות) הוא דאתא?
[ר"ל
לר"י] אם כן לימא קרא 'לא תגודו' (מדלא כתיב
תגודו לשון אגודה); מאי 'לא תתגודדו'? שמע מינה תרתי.[1]
אמר ליה [ר"י
לר"ל]: עד כאן לא שנית (היה לך להשיב תשובה זו): '(פסחים פ"ד
מ"א) מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות - עושין; מקום
שנהגו שלא לעשות - אין עושין [ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום
שאין עושין למקום שעושין, נותנין עליו חמרי מקום שיצא משם וחמרי מקום שהלך לשם.
ואל ישנה אדם, מפני המחלקת]'!
אמר ליה [ר"ל
לר"י]: אמינא לך אנא איסורא (דאסרי להו
רבנן לבני ארביסר: דאי בעו למיקרא בחמיסר - לא מצו, וכן בני ט"ו בי"ד,
ודמיא לשתי תורות), דאמר רב שִׁמן בר אבא אמר רבי יוחנן: (אסתר ט,לא) 'לקיים את ימי הפורים בזמניהם [כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם:
דברי הצומות וזעקתם] - זמנים הרבה תיקנו להם חכמים', ואת אמרת לי מנהגא (דהתם לכולי
עלמא שרי, ומיהו באתרא דאחמור - לא ישנה את דרכו מפני המחלוקת)?
[ר"י
לר"ל:] והתם לאו איסורא הויא (בתמיה)? והתנן:
'בלילה - בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין (בליל בדיקת חמץ בית שמאי אוסרים ובית הלל
מתירים לעשות מלאכה, ואיכא דעבדי כבית הלל ואיכא דעבדי כבית שמאי, והרי כאן אגודות)!
אמר ליה [ר"ל
לר"י]: (לא דמי לשתי תורות:) התם הרואה אומר 'מלאכה הוא
דלית ליה' (דהרואה את זה שאין עושה מלאכה אומר דאין לו מה לעשות).
[את המשך
הגמרא ניתן לקרוא כדברי הגמרא סתמא או כהמשך הדיון בין רבי יוחנן וריש לקיש בענין
לא תתגודדו- לא תעשו אגודות אגודות:]
[שואלת
הגמרא; או אולי רבי יוחנן את ריש לקיש:] והא 'בית שמאי מתירין הצרות
לאחים ובית הלל אוסרים' [ונעשו אגודות
אגודות, ואם כן אין מקום לדרוש: 'לא תעשו אגודות אגודות']?
(יבמות יד,א)
[ועונה הגמרא
או ריש לקיש:] מי סברת 'עשו בית שמאי כדבריהם'? לא
עשו בית שמאי כדבריהם!
ורבי יוחנן אמר[2]: עשו ועשו.
ובפלוגתא דרב ושמואל, דרב אומר: לא עשו
בית שמאי כדבריהם; ושמואל אמר: עשו ועשו.[3]
אימת [לדעת האומרים
שלא עשו - מאימתי נמנעו מלעשות כדבריהם]? אילימא קודם בת קול (בעירובין
בפרק קמא (יג,א) 'יצאת בת קול ואמרה הלכה כבית הלל') - מאי
טעמא דמאן דאמר לא עשו? ואלא לאחר בת קול - מאי טעמא דמאן דאמר עשו?
אי בעית אימא: קודם בת קול ואי בעית
אימא לאחר בת קול:
אי בעית אימא קודם בת קול, וכגון דבית
הלל רובא למאן דאמר לא עשו, דהא בית הלל רובא; ומאן דאמר עשו - כי אזלינן בתר רובא
היכא דכי הדדי (בחכמה) נינהו; הכא - בית שמאי מחדדי טפי.
ואי בעית אימא לאחר בת קול: מאן דאמר לא
עשו - דהא נפקא בת קול, ומאן דאמר עשו - רבי יהושע היא, דאמר (בפרק 'הזהב') 'אין
משגיחין בבת קול'.
ומאן דאמר עשו – [האם לא] קרינן כאן [דברים
יד,א:
בנים אתם לה' אלקיכם] לא תתגודדו [ולא תשימו קרחה
בין עיניכם למת] - לא תעשו אגודות אגודות?
אמר אביי: כי אמרינן 'לא תתגודדו' - כגון שתי בתי דינים בעיר
אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים
בשתי עיירות - לית לן בה.
אמר ליה רבא: והא בית שמאי ובית הלל -
כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי!
אלא אמר רבא: כי אמרינן 'לא תתגודדו' - כגון בית דין בעיר אחת, פלג
מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל; אבל שתי בתי דינין בעיר אחת - לית
לן בה.
תא שמע: 'במקומו של רבי אליעזר היו
כורתים עצים לעשות פחמים בשבת לעשות ברזל (לבו ביום, כדי לעשות ברזל איזמל של מילה,
דקסבר רבי אליעזר מכשירי מצוה דוחין שבת כמצוה עצמה); במקומו של רבי יוסי הגלילי
היו אוכלים בשר עוף בחלב (שהיה דורש 'בחלב אמו' - מי שיש לו חלב אמו, יצא
בשר עוף שאין לו חלב אם. והכי אמרינן בפרק כל הבשר)'
במקומו של רבי אליעזר אִין, במקומו של
רבי עקיבא לא, דתניא: 'כלל אמר רבי עקיבא (לגבי מילה באיסור שבת): 'כל
מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אין דוחה את השבת' [וכי לא היו כאן
אגודות אגודות]?
והאי - מאי תיובתא? מקומות מקומות שאני!
ודקארי לה - מאי קארי לה (הא כבר שנו
לעיל כי אמרינן 'לא
תתגודדו כו')?
סלקא דעתא אמינא משום חומרא דשבת כמקום
אחד דמי - קא משמע לן.
תא שמע, דרבי אבהו - כי איקלע לאתריה
דרבי יהושע בן לוי - הוה מטלטל שרגא (נר שהדליקו בו בשבת וכבה) וכי איקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה
מטלטל שרגא.
והאי מאי קושיא? ולא אמרינן מקומות
שאני?
אנן הכי קאמרינן: רבי אבהו - היכי עביד
הכא הכי והיכי עביד הכא הכי?
רבי אבהו - כרבי יהושע בן לוי סבירא ליה
(דסבר לה רבי יהושע
כרבי שמעון דלית ליה מוקצה), וכי מקלע לאתריה דרבי יוחנן - לא הוה מטלטל משום כבודו דרבי
יוחנן (ורבי יוחנן סבר לה כרבי יהודה דאית ליה מוקצה אפילו שלא מחמת איסור).
והאיכא שמעא ([משרת] דרבי אבהו, דלא מסיק אדעתיה ומטלטל באתריה דרבי
יוחנן הואיל וחזי לרבי אבהו בעלמא דמטלטל)?
דמודע ליה לשמעא.
תא שמע: 'אף על פי שאלו אוסרים ואלו
מתירים, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי' - אי
אמרת בשלמא 'לא עשו' - משום הכי לא נמנעו, אלא אי אמרת 'עשו' - אמאי לא נמנעו?
בשלמא בית שמאי מבית הלל לא נמנעו, דבני חייבי לאוין נינהו (הנך דבית הלל: שהצרות נישאות לשוק בלא
חליצה - אפילו לבית שמאי דאמרי חליצה בעי - בלאו בעלמא נינהו: 'לא תהיה אשת המת [החוצה לאיש זר [דברים
כה,ה]]' ואין ממזר אלא מחייבי כריתות, כדאמרינן
לקמן ב'החולץ' (דף מט,ב)); אלא בית הלל מבית שמאי אמאי לא נמנעו?
בני חייבי כריתות (כיון דצרת הבת פטורה - המייבמה עומד באיסור אשת אח
= בכרת) ממזרים נינהו!? - וכי תימא קסברי בית הלל דאין ממזר מחייבי כריתות (אלא מחייבי
מיתות בית דין, כגון אמו וחמותו וכלתו וכיוצא בהן; וכל הנך דאיסור אחוה לית בהו
מיתה) - והאמר רבי אלעזר: 'אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל
בצרות - מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת'! אלא לאו שמע
מינה 'לא עשו'?
לא, לעולם עשו; דמודעי להו (בית שמאי לבית
הלל: דעו שהמשפחה זו מצרת ערוה שנתייבמה באה) ופרשי (ופרשו); והכי נמי מסתברא, דקתני סיפא:
'כל הטהרות וכל הטמאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושים טהרות אלו
על גבי אלו' (משאילין כלים אלו לאלו, ובית הלל מחמירין בטהרות
טפי):
(יבמות יד,ב)
אי אמרת בשלמא דמודעי להו - משום הכי לא
נמנעו, אלא אי אמרת דלא מודעי להו - בשלמא בית שמאי מבית הלל לא נמנעו, דטמאות
דבית הלל לבית שמאי טהרות נינהו, אלא בית הלל מבית שמאי למה לא נמנעו? טהרות דבית
שמאי לבית הלל טמאות נינהו? אלא לאו דמודעי להו - שמע מינה!
ומאי אולמיה דהך מהך [טהרות מעריות] (דקאמר 'הכא נמי מסתברא דמודעי להו' - מהאי היכי
מסתברא טפי)? מהו דתימא צרה קלא אית לה (ולא צריך לאודועי ומהתם לא תילף דמודעי) [אך בענין טומאת כלים בודאי צריכים הודעה, כי אין
אפשרות שאדם שאינו מבני הבית ידע איזה מהכלים שנוהגים בהם טהרה [אצל מי שנוהג כבית
שמאי] אינם טמאים אפילו לשיטת בית הלל – ## ומכאן
שאנשי בית שמאי אמנם למדו את דברי בית הלל] - קא משמע לן.
גופא אמר רבי אלעזר: 'אף על פי
שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות - מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה
וענוש כרת.'
מאן 'מודים'? אילימא בית שמאי לבית הלל –
פשיטא! בני חייבי לאוין כשרים נינהו! אלא בית הלל לבית שמאי? היא גופא חייבי
כריתות היא!
לעולם בית שמאי לבית הלל, ולאפוקי מדרבי
עקיבא דאמר (לקמן בפרק 'החולץ' (דף מט,א)) 'יש ממזר מחייבי לאוין' - קא משמע לן
דאין ממזר מחייבי לאוין.
תא שמע: 'אף על פי שנחלקו בית שמאי
ובית הלל בצרות (במתניתין), באחיות (בפרק 'ארבעה
אחין' (לקמן
כו,א)[4] בגט ישן [אם כתב גט ואחרכך התיחד עם האשה טרם מסרו לה – הרי גט זה נעשה
'גט ישן'], ובספק
אשת איש (בפרק 'בית שמאי' (לקמן קז,א) דתנן: 'בית שמאי אומרים: אין ממאנים אלא
ארוסות וכו'
והקטנה בת מיאון קרי 'ספק אשת איש' דלמא ממאנת ונפקא. לישנא אחרינא
נראה: שכיב מרע שכתב לאשה 'זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה' - כל אותם הימים נקראת
ספק אשת איש, כדתנן (גיטין פ"ז מ"ד; בבלי עג,א) 'מה היא כל אותן הימים? רבי יוסי
אומר: בעילתו ספק; רבי מאיר אומר: בעילתו תלויה') ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק (המגרש את
אשתו ולנה עמו בפונק - במסכת גיטין ב'הזורק' (פא,א), ותנן [שם]: 'לא תתייחד עמו אלא ע"פ עדים': אף
על פי שלא שנינו בה מחלוקת בית שמאי ובית הלל, על כרחך נחלקו בה אותו מחלוקת
שנחלקו במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק (גיטין פא,א): לבית שמאי דאמרי לא אמרינן 'הן הן עדי ייחוד
הן הן עדי ביאה' - אינה צריכה הימנו גט שני, ולבית הלל דאמרי 'הן הן עידי ייחוד
הן הן עדי ביאה' צריכה הימנו גט שני; ובפרק 'מי שאחזו קורדייקוס' (גיטין עג,ב) איפליגו בה רבי יוסי ברבי יהודה ורבנן,
דקתני: 'ראוה שנתייחדה עמו באפלה כו' - ומוקמינן התם דאליבא דבית הלל, דמגרש אשתו
ולנה עמו בפונדקי - הוא דאיפליגו בה, דאמר: 'כמאן אזלא הא דאמר רבי
יוחנן מחלוקת כשראוה כשנבעלה כו', וההיא דרבי יוחנן - גבי פלוגתא דבית שמאי ובית
הלל איתמר), בכסף ובשוה כסף, בפרוטה ובשוה פרוטה (לענין קידושי אשה [קידושין פ"א מ"א]: 'בית שמאי אומרים בדינר ושוה דינר,
ובית הלל אומרים: בפרוטה ושוה פרוטה'; ודינר הוא כסף צורי, ופרוטה היא של
נחושת, והכי קאמר הכא: בכסף ובשוה כסף לבית שמאי, בפרוטה ובשוה פרוטה לבית הלל, ובפרק
קמא דקדושין (דף יא,א)
קרי לדינר דבית שמאי 'כסף', דאמר רב אסי: כל 'כסף' האמור בתורה סתם - כסף צורי, ואותבינן:
והרי קידושי אשה כו'?
- לימא רב אסי דאמר כבית שמאי!) - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית
הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר [זכריה
ח,יט: כה אמר ה' צבאות
צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה
ולמעדים טובים] והאמת והשלום אהבו.
רבי שמעון אומר: נמנעו הן מן הודאי, ולא
נמנעו מן הספק (קא סלקא דעתא השתא באיסור ספק, כגון מגרש ולנה עמו
בפונדקי, דליכא אלא ספק דשמא בא עליה לשם קידושין).
אי אמרת בשלמא 'עשו' - משום הכי נמנעו,
אלא אי אמרת 'לא עשו' - אמאי נמנעו?
ותסברא? נהי נמי דעשו: בשלמא בית הלל נמנעו
מבית שמאי, דחייבי כריתות נינהו וממזרים הם לבית הלל, אלא בית שמאי - אמאי נמנעו
מבית הלל?: בני חייבי לאוין נינהו, וכשרים נינהו?
כדאמר רב נחמן בר יצחק: (הא דקתני
'נמנעים' - מצרה עצמה) לא נצרכה אלא לצרה עצמה - הכא נמי לא נצרכה אלא לצרה עצמה (ולעולם בית שמאי נמי נמנעים מבית הלל לישא
צרת הבת בלא חליצה).
ומאי שנא 'מן הודאי', דאיסורא הוא - ספק
נמי איסורא הוא?
לא תימא 'מן הספק' אלא אימא 'מן הסתם' דמודעי
להו (כל כמה דלאו מודעי להו - לא היו פרשי מסתמא, דודאי אי הוי מהנך דלא סבירא
להו הוו מודעי להו) ופרשי.
ומאי קא משמע לן? דאהבה וריעות נוהגים
זה בזה? היינו רישא?
הא קא משמע לן: דכולה רבי שמעון היא.
תא שמע ד'אמר רבי יוחנן בן נורי: היאך הלכה זו רווחת בישראל? נעשה כדברי בית שמאי -
הולד ממזר לדברי בית הלל! נעשה כדברי בית הלל - הולד פגום לדברי בית שמאי (דאם היה כהן
- פסול לכהונה; ואף על גב דבני חייבי לאוין כשרים לקהל - חללים הם לענין כהונה,
דאתא בקל וחומר מאלמנה לכהן גדול לקמן בשמעתין)! בואו ונתקן להן לצרות
(יבמות טו,א)
שיהו חולצות ולא
מתייבמות (וינשאו לשוק בהכשר לדברי הכל). לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה. אמר לו רבן שמעון בן
גמליאל: מה נעשה להם לצרות הראשונות (שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו) מעתה?'; אי אמרת בשלמא 'עשו' - היינו דקאמר 'מה
נעשה', אלא אי אמרת 'לא עשו' - מאי 'מה נעשה'?
אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לצרה
עצמה (ואצרות דבית הלל שנישאו לשוק קאי, והאי 'ומאי נעשה' - לאו אבנים
קאי, דהא אפילו לבית שמאי כשרים לקהל, אלא אצרה עצמה), ו'מה נעשה' - הכי
קאמר: הנך
צרות דבית הלל - לבית שמאי היכי נעביד להו?: ליחלצו - מימאסי אגברייהו! וכי תימא
לימאסן – (משלי ג,יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[1] רמב"ם
הלכות עבודת כוכבים פרק יב הלכה יג: גדידה ושריטה אחת היא וכשם שהיו העכו"ם
שורטים בבשרם על מתיהם מפני הצער כך היו חובלין בעצמם לעבודת כוכבים, שנאמר ויתגודדו כמשפטם [מלכים א
יח,כח] - גם זה
אסרה תורה שנאמר לא
תתגודדו, אלא
שעל מת בין שרט בידו בין שרט בכלי לוקה; לעבודת כוכבים - בכלי חייב מלקות, בידו
פטור.
הלכה יד: ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני
בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר שדבר זה גורם למחלוקות
גדולות שנאמר לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות:
קושיות על הרמב"ם:
א) פסק כאביי ולא ביע"ל
כג"מ!?! ב) הגמרא מסתיימת בדברי רבא ואביי לא השיב - שוב משמע הלכה כרבא!
הסביר "שדבר זה גורם למחלוקות
גדולות" - ולא "שלא תהיה תורה כשתי תורות"
[2] לפי
זה נראה שדברי הגמרא עד כאן גם היו
חילופי דברים בין ריש לקיש לרבי יוחנן.
[3] רב כשיטתו מחפש הרמוניא, ולכן נראה לו שלא יתכן שהיתה מחלוקת
במעשה, ושיש להבין שהמחלוקת היתה רק מחלוקת עיונית; אך שמואל נאמן למקורות, ושם
כתוב בלשון הרגילה, וכמו שתמיד מבינים שבעל דעה מסויימת נהג על פי דעתו – כך יש
להבין גם כאן.
[4]
יבמות
דף כו,א משנה: ארבעה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות -
הרי אלו חולצות ולא מתייבמות; ואם קדמו וכנסו – יוציאו.
רבי אליעזר אומר: ב"ש אומרים יקיים וב"ה
אומרים יוציאו
רש"י ד"ה ארבעה אחין: ולא מתייבמות. מפרש
טעמא בגמרא משום זיקה: דכיון דתרוייהו זקיקן להאי ולהאי - קמא דמייבם פגע באחות
זקוקתו דהויא כאשתו.