דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף טו
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות יד,ב)
תא שמע ד'אמר רבי יוחנן בן נורי: היאך הלכה זו רווחת בישראל? נעשה כדברי בית שמאי -
הולד ממזר לדברי בית הלל! נעשה כדברי בית הלל - הולד פגום לדברי בית שמאי (דאם היה כהן
- פסול לכהונה; ואף על גב דבני חייבי לאויןן כשרים לקהל - חללים הם לענין כהונה,
דאתא בקל וחומר מאלמנה לכהן גדול לקמן בשמעתין)! בואו ונתקן להן לצרות
(יבמות טו,א)
שיהו חולצות ולא
מתייבמות (וינשאו לשוק בהכשר לדברי הכל). לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה. אמר לו רבן שמעון בן
גמליאל: מה נעשה להם לצרות הראשונות (שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו) מעתה?'; אי אמרת בשלמא 'עשו' - היינו דקאמר 'מה
נעשה', אלא אי אמרת 'לא עשו' - מאי 'מה נעשה'?
אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לצרה
עצמה (ואצרות דבית הלל שנישאו לשוק קאי, והאי 'ומאי נעשה' - לאו אבנים
קאי, דהא אפילו לבית שמאי כשרים לקהל, אלא אצרה עצמה), ו'מה נעשה' - הכי
קאמר: הנך
צרות דבית הלל - לבית שמאי היכי נעביד להו?: ליחלצו - מימאסי אגברייהו! וכי תימא
לימאסן – (משלי ג,יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום!
תא שמע ד'אמר רבי טרפון (מתלמידי בית
שמאי היה): תאבני מתי תבא צרת הבת (מאחי לידי) לידי ואשאנה (אייבם אותה
כדברי בית שמאי)'!
אימא ו'אשיאנה (לשוק כדברי בית
הלל)'.
והא 'תאבני' קאמר (ואם כבית
הלל מה חידוש? כולי עלמא הכי נהגו)!?
לאפוקי מדרבי יוחנן בן נורי (דאמר תקנתא
דחולצות).
תא שמע: 'מעשה בבתו של רבן גמליאל
שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלא בנים וייבם רבן גמליאל את צרתה'; ותסברא רבן
גמליאל מתלמידי בית שמאי הוא (בתמיה: והלא מבני בניו של הלל הוא)? אלא
שאני בתו של רבן גמליאל דאילונית הואי (ותנן או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות).
הא מדקתני סיפא 'אחרים אומרים בתו של
רבן גמליאל אילונית היתה' מכלל דתנא קמא סבר לאו אילונית היתה!
הכיר בה [בעלה
הראשון, אחיו של רבן גמליאל, כאשר נשאה] ולא הכיר בה איכא בינייהו. [תנא קמא סבר שאם לא הכיר בה – מותרות הצרות [כי
הקידושין היו מקח טעות], אך אם הכיר בה – הן אסורות; וכאן לא הכיר בה, ולכן מותרות
הצרות לאח, וחייבות יבום, וכן עשה רבן גמליאל; אך אילו הכיר בה האח לפני הנישואין
– היתה אוסרת את צרותיה. וה'אחרים' סברו שאפילו הכיר בה בעת הנישואין ולא היה מקח
טעות – אף על פי כן מותרות צרותיה יבום, ולכן ציין 'איילונית היתה', לחזק דבריו
שהיתה ידועה ואף על פי כן יבמהּ רבן גמליאל].
(ה"ג: הכיר בה ולא הכיר בה איכא בינייהו.
ול"ג 'אלא לת"ק דוקא דלא הכיר בה הוא דהוי מקח טעות אבל הכיר בה צרתה
אסורה ולאחרים אפילו הכיר בה מותרת, דקתני 'היתה' ולא קתני 'נמצאת')
ואיבעית אימא: כנס ולבסוף גירש איכא
בינייהו (לתנא קמא: על ידי שגירש אחיו את בתו קודם מיתה - אף על פי שכבר כנס
הנכרית, והיו צרות זו על זו – מותרת, הואיל וגירש את הערוה לבסוף; ולאחרים: הואיל
וכנס את הנכרית קודם גירושין דערוה – אסורה; אלא בתו של רבן גמליאל אילונית היתה).
איבעית אימא: יש תנאי בביאה איכא
בינייהו. (יש תנאי בביאה: הכונס אשה על תנאי שאין עליה מומין או נדרים ונמצא שיש
עליה - לתנא קמא מהני תנאי, והוי מקח טעות, ותנאי היה לו לאחיו של רבן גמליאל
בבתו, ולא נתקיים, הילכך לאו אשתו היא, וצרתה מותרת! ואחרים סברי דאין תנאי מועיל
בביאה, דכיון דבעיל - אחולי אחיל, כדאמרינן בכתובות ב'המדיר' (עג,א): אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות; אלא
משום דאילונית היתה)
מתיב רב משרשיא: 'מעשה ברבי עקיבא
שליקט אתרוג באחד בשבט (ושנה שניה הנכנסת לשלישית היתה, ונהג בה שני
עישורין: מעשר שני כבית הלל, דאמרי ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, ואכתי שניה
היא; ומעשר עני כבית שמאי, דאמרי 'באחד בשבט ראש השנה לאילנות', ושלישית היא) ונהג
בו שני עשורין: אחד כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל' - ש"מ 'עשו'!
רבי עקיבא גמריה אסתפק ליה ולא
ידע אי בית הלל באחד בשבט אמור או בט"ו בשבט אמור.
מתיב מר זוטרא: 'מעשה וילדה כלתו של
שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה (טיח טיט שעל התקרה) וסיכך על גבי מטה בשביל קטן' (דסבירא ליה לשמאי קטן הצריך לאמו חייב
בסוכה) - שמע מינה 'עשו'!
התם הרואה אומר לאפושי אויר
קעביד.
מתיב מר זוטרא: 'מעשה בשוקת יהוא שהיתה
בירושלים (שוקת = אבן חלולה שתחת צנור המקלח מים מן ההר, והיתה נקראת 'שוקת יהוא'), והיתה
נקובה למקוה וכל טהרות שהיו בירושלים נעשים על גבה (מטבילים בתוכה, ואין בה ארבעים סאה, אבל
מקוה שלם הוה במים שבצדה ומתערבין ממעיין השוקת דרך נקב כשפופרת הנוד) ושלחו
בית שמאי והרחיבוה (הרחיבו ופיחתו רובה לעָרֵב המקוה יפה) שבית
שמאי אומרים עד שתיפחת ברובה', ותנן [מקואות פ"ו מ"ז] 'עירוב מקואות (מקוה חסר שבצד מקוה שלם ומתערבים המים דרך חריץ
ונקב ושיעור הנקב לצרף המקואות ולהכשיר החסר) כשפופרת הנוד (קנה שנותנים
בפי הנוד: שיהא שיעור חלל החריץ) בעובייה ובחללה (של שפופרת
דהיינו) כשתי אצבעות חוזרות למקומן (מתהפכות בחלל הנקב בריוח והיינו כבית הלל
אבל לבית שמאי עד שתפחת רובה)' - שמע מינה עשו!
התם
(יבמות טו,ב)
הרואה אומר לאפושי מיא הוא דקא עביד (ולא דמי
לשתי תורות; אבל היכא דדמי לאגודות אגודות לא עשו בית שמאי כדבריהם).
תא שמע ד'אמר רבי אלעזר בר צדוק: כשהייתי לומד תורה אצל רבי יוחנן החורני,
ראיתי שהיה אוכל פת חריבה במלח בשני בצורת; באתי והודעתי את אבא, אמר לי: הולך לו
זיתים - והולכתי לו; ראה אותן שהן לחין (והוכשרו לקבל טומאה וכלי חרס טמא על גבי
עם הארץ, ושמא נגע בגב החבית, וטומאה מדרבנן וטימאתם), אמר לי: אין אני אוכל זיתים! באתי והודעתי את אבא, אמר לי: לך ואמור לו 'חבית נקובה
היתה (משוליה היתה נקובה כדי שיצא משקה הזב מן הזיתים לחוץ, וכיון דגלי דעתיה
דלא ניחא ליה ביה - לא מכשר) אלא שסתמוה שמרים' (ולא יצאו מן המשקין; לפיכך הן לחים), ותנן [עדויות
פ"ד מ"ו]: 'חבית של זיתים מגולגלים (כמו 'ביצה
מגולגלת' (עוקצין
פ"ב מ"ו)
דחוקין ועומדים בחבית) - בית שמאי
אומרים: אין צריכה לנקב (דמוהל היוצא מן הזיתים מי פירות הן, ואין מכשירין), ובית הלל אומרים: צריכה לנקב (שמוהל
מכשיר, כשמן, וצריכה לנקוב שיצא המשקה לחוץ לגלויי דעתיה דלא ניחא ליה ביה); ומודים שאם ניקבה וסתמוה שמרים - שהיא
טהורה; ואף על פי שתלמיד שמאי היה - כל מעשיו לא עשה אלא כדברי בית הלל': אי אמרת בשלמא 'עשו' - היינו
רבותיה! אלא אי אמרת 'לא עשו' מאי רבותיה?
תא שמע: 'שאלו את רבי יהושע: צרת הבת מהו? אמר להם: מחלוקת בית שמאי ובית הלל.
והלכה כדברי מי?
אמר להם: מפני מה
אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים, בין שתי מחלוקות גדולות, בין בית שמאי ובין
בית הלל? מתיירא אני שמא ירוצו גלגלתי!
(כמו 'ותרץ
גלגלתו' דאבימלך (שופטים ט,נג) לשון ריצוץ) אבל אני מעיד לכם על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלים: משפחת בית צבועים
מבן עכמאי, ומשפחת בית קופאי מבן מקושש, שהם בני צרות (שנשאו לשוק כבית הלל), ומהם כהנים גדולים ושמשו על גבי המזבח' (לקמן פריך: קא בעו מיניה צרות וקפשיט להו
בני צרות - דאפילו לבית שמאי פשיטא דכשרים, דבני חייבי לאוין בעלמא נינהו) - אי אמרת
בשלמא 'עשו' היינו דקאמר 'מתיירא אני' (דמשוי להו ממזרים ולקטליה ליה) אלא אי
אמרת 'לא עשו' אמאי קאמר 'מתיירא אני'?
ונהי נמי דעשו - מאי 'מתיירא אני'?
הא אמר רבי יהושע (לקמן בפרק 'החולץ' (מט,א)): 'אין ממזר אלא מחייבי
מיתות בית דין' (ואפילו פשיטא ליה דהלכה כבית הלל - לא משוי להו
ממזרים)!
נהי נמי דממזר לא הוי - פגום מיהו הוי,
מקל וחומר מאלמנה: מה אלמנה שאין איסורה נוהג בכל - בנה פגום (לכהונה,
דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כא,טו)), זו
שאיסורה שוה בכל(בישראלים כבכהנים) כו' (אינו דין שבנה פגום)!
קבעו מיניה צרות וקפשיט להו בני
צרות?
תרתי קא בעי מיניה: צרות מאי?
ואם תמצי לומר צרות כבית הלל - בני צרות דבית הלל (דחייבי לאוין נינהו) - לבית שמאי מהו (מי הוו
פגומין אליבא דבית שמאי)?
למאי נפקא מינה (מאחר שהלכה כבית הלל)?
למיפשט ולד מחזיר גרושתו לבית הלל (ולד מחזיר
גרושתו: משנשאת לאחר, והחזירה, וילדה לו בת: אותה הבת מה היא לכהנים לבית הלל?
ומבית שמאי בבני צרות נשמע לבית הלל בבת מחזיר גרושתו, דהוי נמי חייבי לאוין): מי
קאמרינן קל וחומר: ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו
שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום! או דלמא איכא למיפרך: מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת
(שאם
מת כהן גדול - פסולה זו לכהן הדיוט; או אם היתה בת כהן - נפסלת מן התרומה, דשוייה
חללה בביאתו, דכתיב (ויקרא כא,טו)
'לא יחלל זרעו בעמיו' – ו'עמיו' היינו אשתו, ומשמע דשניהם מתחללים: האשה והזרע -
תאמר במחזיר גרושתו שאין מתחללת בביאה זו, דאי לינשא לכהן - כבר מיפסלה משעת גרושין,
ואי בתרומה דבי נשא - לא מיפסלה, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (לקמן סט,א) דאין נפסלת בביאת חייבי לאוין אלא בזר
אצלה מעיקרא, לאפוקי מחזיר גרושתו; ויבמה לשוק - דלאו זר מעיקרא הוא. ולעיל
גבי חייבי כריתות - בני צרות דבית שמאי - דלא פרכינן 'מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא
עצמה מתחללת?' התם נמי: כיון דנבעלה לחייבי כריתות - עשאה זונה, ומתרומה דבי נשא
מיפסלא, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול'; ולהנשא לכהן נמי מיפסלה, כדתנן במתניתין
(דף
יג,ב) 'נתייבמו ... בית
הלל פוסלים')?
ואמר להו: 'צרות' - מתיירא אני (לומר הלכה כדברי
מי, דמשוי להו לצרות דבית שמאי בני חייבי כריתות);
(יבמות טז,א)
בני צרות (דבית הלל, דקא בעיתו אי הם פגומים) אני
מעיד לכם (שהם כהנים
גדולים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol