יבמות דף טז

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך יבמות פרק ראשון 'חמש עשרה נשים'

יבמות דף טז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות טו,ב)

למאי נפקא מינה (מאחר שהלכה כבית הלל)?

למיפשט ולד מחזיר גרושתו לבית הלל (ולד מחזיר גרושתו: משנשאת לאחר, והחזירה, וילדה לו בת: אותה הבת מה היא לכהנים לבית הלל? ומבית שמאי בבני צרות נשמע לבית הלל בבת מחזיר גרושתו, דהוי נמי חייבי לאוין): מי קאמרינן קל וחומר: ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום! או דלמא איכא למיפרך: מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת (שאם מת כהן גדול - פסולה זו לכהן הדיוט; או אם היתה בת כהן - נפסלת מן התרומה, דשוייה חללה בביאתו, דכתיב (ויקרא כא,טו) 'לא יחלל זרעו בעמיו' – ו'עמיו' היינו אשתו, ומשמע דשניהם מתחללים: האשה והזרע - תאמר במחזיר גרושתו שאין מתחללת בביאה זו, דאי לינשא לכהן - כבר מיפסלה משעת גרושין, ואי בתרומה דבי נשא - לא מיפסלה, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (לקמן סט,א) דאין נפסלת בביאת חייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקרא, לאפוקי מחזיר גרושתו; ויבמה לשוק - דלאו זר מעיקרא הוא. ולעיל גבי חייבי כריתות - בני צרות דבית שמאי - דלא פרכינן 'מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת?' התם נמי: כיון דנבעלה לחייבי כריתות - עשאה זונה, ומתרומה דבי נשא מיפסלא, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול'; ולהנשא לכהן נמי מיפסלה, כדתנן במתניתין (דף יג,ב) 'נתייבמו ... בית הלל פוסלים')?

ואמר להו: 'צרות' - מתיירא אני (לומר הלכה כדברי מי, דמשוי להו לצרות דבית שמאי בני חייבי כריתות);

(יבמות טז,א)

בני צרות (דבית הלל, דקא בעיתו אי הם פגומים) אני מעיד לכם (שהם כהנים גדולים).

תא שמע: 'בימי רבי דוסא בן הרכינס הותרה צרת הבת לאחין' (אחיו של רבי דוסא, שהיה מתלמידי בית שמאי התירה, כדתני לקמן, ועשו על פיו, ונהגו כן) - שמע מינה 'עשו' - שמע מינה.

גופא: 'בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין, והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול היה (וסבורים חכמים שהוא התירה), ועיניו קמו (עמדו מלראות) מלבא לבית המדרש. אמרו: מי ילך ויודיעו?

אמר להן רבי יהושע: אני אלך.

ואחריו מי?

רבי אלעזר בן עזריה.

ואחריו מי? רבי עקיבא.

הלכו ועמדו על פתח ביתו.

נכנסה שפחתו אמרה לו: רבי: חכמי ישראל באין אצלך.

אמר לה: יכנסו, ונכנסו.

תפסו לרבי יהושע והושיבהו על מטה של זהב, אמר לו: (רבי יהושע לר'בי דוסא): 'רבי! אמור לתלמידך אחר וישב.

אמר לו: מי הוא?

רבי אלעזר בן עזריה.

אמר: ויש לו בן לעזריה חבירנו? קרא עליו המקרא הזה (תהלים לז,כה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם!' תפסו והושיבו על מטה של זהב.

אמר לו: רבי! אמור לתלמידך אחר וישב!

אמר לו: ומי הוא?

עקיבא בן יוסף.

אמר לו: אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? שב בני, שב, כמותך ירבו בישראל!'

התחילו מסבבים אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת. אמרו לו: צרת הבת מהו? אמר להן מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

הלכה כדברי מי?

אמר להן: הלכה כבית הלל.

אמרו לו: והלא משמך אמרו הלכה כבית שמאי?

אמר להם: 'דוסא' ('דוסא התירו') שמעתם (אומרים), או 'בן הרכינס' (בלא 'דוסא') שמעתם?

אמרו לו: חיי רבי! סתם ("בן הרכינס" סתם, ושמו לא הוזכר) שמענו!

אמר להם: אח קטן יש לי, בכור שטן [מהר"ץ חיות: 'בחור שנון'] (חריף ועומד על שמועה ועושה מעשה ואינו שב משמועתו לעשות כרבים) הוא, ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי; והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות, לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצרת הבת שהיא מותרת; אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים: צרת הבת אסורה; עמון ומואב (ישראלים הדרים בארץ עמון ומואב שכיבש משה מסיחון ונתקדשו בקדושת ארץ ישראל, ועכשיו, בבית שני, בטלה קדושתה, וזורעין בשביעית) מעשרין מעשר עני בשביעית [ידים פ"ד מ"ג] (ותקנו להן מעשר ראשון ומעשר עני בשביעית, כדמפרש לקמן, מפני פרנסת עניים שבארץ ישראל שאין להם מה לאכול בשביעית, לפי שבטל לקט שכחה ופיאה; והולכים שם ונוטלים לקט שכחה ופיאה ומעשר עני); ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים (ולא אמרינן ממזרים הן מבנות ישראל שבאו עליהן עובדי כוכבים; דאיכא רבנן דפסלי).'

תנא: 'כשנכנסו - נכנסו בפתח אחד; כשיצאו - יצאו בשלשה פתחים; פגע בו (יונתן) ברבי עקיבא; אקשי ליה ואוקמיה; אמר לו: אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? אשריך שזכית לשם, ועדיין לא הגעת לרועי בקר!

אמר לו רבי עקיבא: ואפילו לרועי צאן עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית,

דאמר מר: הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, וקדושה ראשונה (דבימי יהושע) קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא (הלכך זורעים בהן בשביעית), והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית (לשכור עצמן לחרוש ולקצור ועוד ליטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני) ומקבלים גרים מן הקרדויים והתרמודים.'

איני! והא תני רמי בר יחזקאל: 'אין מקבלים גרים מן הקרדויים'? (מפרש לקמן שממזרים הן מישראל שנטמעו שם.)

אמר רב אשי: קרתויים אתמר, כדאמרי אינשי: קרתויים פסולים.

ואיכא דאמרי: תני רמי בר יחזקאל: 'אין מקבלים גרים מן הקרתויים'; מאי? לאו היינו קרתויים היינו קרדויים?

אמר רב אשי: לא! קרתויי לחוד וקרדויי לחוד, כדאמרי אינשי: קרתויי פסילי.

רבי יוחנן וסביא, דאמרי תרוייהו: אין מקבלים גרים מן התרמודים.

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והתנן [נדה פ"ז מ"ג]: 'כל הכתמים הבאים מן הרקם (שנמצאו בבגדים הבאים מרקם) טהורים (לפי שלא גזרו על כתמי עובדי כוכבים), ורבי יהודה מטמא מפני שהם גרים (ודמם מטמא); וטועים (שהמירו דתם וגזרו על כתמיהם שאף על פי שחטאו שהמירו ישראלים הם) מבין הגוים טהורים (שאין ישראל דרים שם)'; והוינן בה:

(יבמות טז,ב)

קפסיק ותני 'מבין הגוים' - ואפילו מן תרמוד (אלמא לאו בספק ישראל קיימי)? ואמר רבי יוחנן: זאת אומרת מקבלין גרים מתרמוד (ולא אמרינן ישראלים ממזרים הם)! וכי תימא 'זאת' ולא סבירא ליה - והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה!

אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.

מתרמוד - מאי טעמא לא (מקבלים)?

פליגי בה רבי יוחנן וסביא: חד אמר משום עבדי שלמה (שנשאו בנות ישראל מחמת עושרן, ודרין שם בחזקת עובדי כוכבים, וקסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר), וחד אמר משום בנות ירושלים (לקמיה מפרש לה: בנות ירושלים בחורבנה, כשבאו עובדי כוכבים ונשאום): בשלמא למאן דאמר משום עבדי שלמה - קסבר גוי ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר; אלא למאן דאמר משום בנות ירושלים - מאי היא?

פליגי בה רב יוסף ורבנן, ותרוייהו משמיה דרבה בר בר חנה: חד אמר תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי (מושכי קשת), וחד אמר תריסר אלפי גברי, ומנייהו שיתא אלפי קשתויי; בשעה שנכנסו גוים להיכל - הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים, שנאמר (איכה ה,יא) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (איידי דאזכריה הא דלעיל נקט ליה הכא): פסוק זה - שר העולם (מלאך) אמרו: נער הייתי גם זקנתי [ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם] (תהלים לז,כה); מאן אמריה? אילימא קודשא בריך הוא - מי איכא זקנה קמיה? ואלא דוד אמריה - מי קשיש כולי האי? אלא שמע מינה שר העולםם אמרו.

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב ידו פרש צר על כל מחמדיה [כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך] (איכה א,י)- זה עמון ומואב בשעה שנכנסו גוים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על ספרי תורה, אמרו: זה שכתוב בו 'לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' [גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם (דברים כג,ד)] - ישרף באש.

[איכה א,יז: פרשה ציון בידיה אין מנחם לה] צוה ה' ליעקב סביביו צריו [היתה ירושלם לנדה ביניהם] - אמר רב: כגון הומניא לפום נהרא (בהומניא יוָנים הם, ומצירין לבני פום נהרא, שהם ישראל עניים).

אמר רב יהודה אמר רב אסי: גוי שקידש בזמן הזה - חוששין לקדושין, שמא מעשרת השבטים הוא (שנשאו עובדות כוכבים, וקסבר דעובדת כוכבים שילדה מישראל הולד ממזר, וחוששין לקידושי ממזר[YH1] ).

והא 'כל דפריש מרובא פריש'?

בדוכתא דקביעי (בני עשרת השבטים, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי; והיכא קביעי? כדכתיב:), דאמר רבי אבא בר כהנא [מלכים ב יח,יא: ויגל מלך אשור את ישראל אשורה] וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי: 'חלח' - זה חלזון, ו'חבור' -

(יבמות יז,א)

זו חדייב; 'נהר גוזן' - זו גינזק, 'וערי מדי' - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה - זו ניהר וחברותיה.

'חברותיה' מאן? אמר שמואל: כרך מושכי חידקי ודומקיא.

אמר רבי יוחנן: וכולן לפסול (רובן ממזרים, שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים, ובניהן הרי הן כישראלים, ונוהג בהן איסור ממזרות, והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו - והרי הן ממזרים).

(עד השתא מילתיה דרב יהודה משמיה דרב אסי קאמר, ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל, וקאמר:)

כי אמריתה (להא דרב אסי) קמיה דשמואל (דחוששין לקדושין) - אמר לי [למדבר, שהוא רב יהודה]: בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה (דנפקא לן מ'כי יסיר את בנך מאחרי' (דברים ז,ד) ולא כתיב 'כי תסיר את בנך' - אלמא לאו א'בתו לא תקח לבנך' [סוף פסוק ג בדברים ז] מהדר, דאם כן היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר! שמע מינה דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים - לא בנך מיקרי, ולא קרינן ביה 'כי תסיר את בנך'; הילכך עובדי כוכבים גמורים הם).

והאיכא בנות (שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם), ואמר רבינא (לקמן בפרק שני (כג,א)): שמע מינה: בן בתך הבא מן הגוי - קרוי בנך (דכתיב 'בתך לא תתן לבנו [דברים ז,ג].. כי יסיר את בנך מאחרי' [דברים ז,ד]; מדלא כתב 'כי תסיר' שמע מינה דא'בתך לא תתן לבנו' קאי, והכי קאמר: שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי, וקא קרי ליה 'בנך' - וליחוש לקידושין)!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol