דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות
מרים 10; פסוקים
– בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף יח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות יז,ב)
ורב יהודה אמר: שומרת יבם שמתה - אסור באִמָּהּ.
אלמא קסבר 'יש זיקה' (זיקת ייבום הויא ככנוסה, ואוסרת אִמָּהּ
על היבם משום 'חמותו').
ולימא 'הלכה כדברי האומר "יש
זיקה"'?
אי הוה אמר הכי, הוה אמינא 'הני מילי בחד,
אבל בתרי - אין זיקה'. והא כי פליגי (רבי יהודה ורבנן) – בתרי (הוא ד)פליגי (כדקתני
(פ"ד
מ"ט; לקמן מא,א)
'המתן עד שיעשה אחיך מעשה') [ולא היינו תועים לחשוב שרבי יהודה מדבר רק במקרה שאין אח]!
אלא אי אמר הכי
(יבמות יח,א)
הוה אמינא 'מחיים, אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה' - קא משמע לן דזיקה בכדי
לא פקעה.
לימא מסייע ליה [לרב יהודה]: 'יבמתו שמתה - מותר באחותה' - באחותה
אִין (דאפילו כנוסה שמתה
מותר באחותה), באִמָּהּ לא [משום זיקת בִּתָּהּ]!
הוא הדין דאפילו באִמָּה [מותר],
ואיידי דתנא רישא 'אשתו שמתה מותר באחותה' - דוקא באחותה, אבל באִמָּהּ לא,
דהויא לה איסורא דאורייתא - תנא נמי סיפא 'מותר באחותה'.
מתיב רב הונא בר חייא: 'עשה בה מאמר
ומת - שניה חולצת ולא מתייבמת' (מתניתין היא); טעמא - דעבד בה מאמר, הא לא עבד בה מאמר - שניה נמי יבומי מייבמה, ואי
אמרת 'יש זיקה' - הויא לה 'צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו' בזיקה [שהזיקה עשתה אותה לצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו]!
אמר רבה: הוא הדין דאף על גב דלא עבד בה
מאמר: שניה (נכרית) מחלץ חלצה, יבומי
לא מייבמה (דהויא
צרת ערוה בזיקה: שכשנפלה לפני אחיו קודם מותו, ונזקקה לו - נעשית צרה לאשתו בזיקה,
והויא השתא הך נכרית לגביה 'צרת ערוה' בשביל זיקה שהיתה לאחין בה), והא דקתני 'מאמר'
- לאפוקי מבית שמאי (בפרק
'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ה; לקמן כט,א): 'בית שמאי אומרים: אשתו עמו, והלזו תצא משום אחות אשה כו') דאמרי 'מאמר קונה
קנין גמור (ותיהוי צרת
ערוה, ותיפטר אף מן החליצה)' - קא משמע לן.
איתיביה אביי [לרבה]:
'(תוספתא
יבמות פ"ב מ"א) 'שני אחין בעולם אחד, ומת אחד מהן בלא ולד,
ועמד השני הזה לעשות מאמר ביבמתו ולא הספיק לעשות בה מאמר עד שנולד לו אח – ומת (אותו שני, ולו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני
הנולד):
הראשונה [אלמנת
הראשון] יוצאה משום 'אשת
אחיו שלא היה בעולמו' ושניה או חולצת או מתייבמת' ואי אמרת 'יש זיקה' הויא לה [אשת האח השני] 'צרת אשת אחיו [אשת האח הראשון] שלא היה בעולמו בזיקה (שנזקקה לשני לפני מותו, ונעשית צרה לאשתו)'?
[רבה עונה:] הא מני? - רבי מאיר היא (רבי מאיר קאמר לה להך ברייתא, בפירקין,
דאמר 'תניא כוותיה דרב אדא' ומייתי לה להך מתניתא, וקתני סיפא 'דברי רבי מאיר'), דאמר 'אין זיקה'.
[אביי דוחה תשובת רבה:] ומי סבירא ליה לרבי מאיר 'אין זיקה'? והתנן (פ"ג
מ"א):
'ארבעה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ומתו הנשואין [את] האחיות
(ונפלו שתיהן יחד
לפני האחין) - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' (משום דתרווייהו זקיקי ליה להאי, ותרוייהו זקיקי ליה להאי; ואי נסיב חד
חדא - [קא] פגע באחות זקוקתו); ואי סלקא דעתא סבר רבי מאיר אין זיקה - הני מתרי
בתי קאתיין (משני אחין
נפלו),
האי לייבם חדא והאי לייבם חדא!
[רבה עונה:] לעולם [סובר רבי מאיר]
אין זיקה, (והא דקאמר
'לא מתייבמות' -) משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין: דדלמא אדמייבם חד (ואי אמרת לייבם האי חדא) - מיית אידך (אח, ולא מייבם לאידך, ונפקא מהאי משום
אחות אשה מחליצה ומייבום) וקא בטלת מצות יבמין! (הלכך אמרינן ליה לקמא 'חלוץ', דאי נמי מיית אידך
- הדר האי חולץ וחליץ לה; ומדינא לבתר חליצהה דקמא מצי אידך לייבומי, דהשתא מיקיימא
מצות יבמין בתרווייהו! אלא גזירה דלמא אתי לייבומי ברישא).
[אביי מקשה:] ואי 'אין זיקה' (דלית ליה איסור זיקה) – תיבטל (מצות יבמין, ולא איכפת לן; דמאן דלית ליה איסור
זיקה - לא חייש נמי לבטול מצות יבמין)! דהא רבן גמליאל, אמר 'אין זיקה' (בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן נא,א) שמעינן ליה נמי דאמר:) ומותר לבטל מצות יבמין, דתנן (בפרק 'בית שמאי' (לקמן קט,א):
שני אחין נשואין
שתי אחיות, אחת גדולה ואחת קטנה [יתומה], ומת בעלה של גדולה ונפלה לפני בעל הקטנה - מלמדים את הקטנה למאן בבעלה
ולעקור נשואיה כדי לייבם את זו: שזיקתה של זו חמורה לאסור הקטנה עליו, שלא היו
נישואיה גמורים: שמא תמאן, ולכך לא תוציא את זו משום אחות אשה;) רבן גמליאל אומר:
אם מאנה – מאנה (ותתייבם
הגדולה),
ואם לא מאנה - תמתין (גדולה) עד שתגדיל (קטנה, ויבעול, ויהיו קידושין גמורין) ותצא הלזו (גדולה) משום אחות אשה (אלמא אין זיקה: מדשרי קטנה עליה,
ומותר לבטל מצות יבמין; ולרבי מאיר נמי: אי סבר 'אין זיקה' לימא נמי 'מותר
לבטל מצות יבמין').
אמר ליה [רבה לאביי תלמידו]: דרבן גמליאל אדרבי מאיר קרמית (נהי נמי דבזיקה סבירא להו כי הדדי,
בביטול יבמין פליגי)!?
[עונה אביי:] לא, הכי קאמרינן: רבי מאיר חייש אפילו לספיקא (כי ההיא דלעיל: אדמייבם חד מיית אידך), רבן גמליאל אפילו
לודאי (ורבן גמליאל אפילו
היכא דודאי בטלה, כגון הכא, דתמתין עד שתגדיל) לא חייש [וכי עד כדי כך גדולה המחלוקת ביניהם]?!
[ענה רבה לאביי תלמידו:] דלמא [יתכן]
מאן דלא חייש - אפילו לודאי לא חייש, ומאן דחייש - אפילו לספיקא חייש.
[מסקנה: יתכן
שרבי מאיר מסכים לרבן גמליאל שאין זיקה, אך יחלוק עליו בענין ביטול יבום, ושרבי
מאיר יסבור שאין לבטל מצות יבמין.]
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה (דאמר לעיל אסור באִמָּהּ, דיש זיקה) - דשמואל היא (משמיה דשמואל רביה שמיע ליה, ולא מרב,
דהוה נמי רביה), דתנן [יבמות פ"ד מ"ט]:
(יבמות יח,ב)
'שומרת יבם (ממתנת לייבום יבמה) שקדש אחיו (של יבם) את אחותה (אחר שנפלה זו לפניו) -
משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: אומרים לו (למארס) 'המתן (מלכנוס לפי שאחות זקוקתך היא) עד שיעשה אחיך
מעשה (עד שייבם
אחיך את היבמה ותפקע זיקתה ממך; אלמא זיקה אסרה לאחותה)', ואמר שמואל
'הלכה כרבי יהודה בן בתירה'.
אמר ליה (רב יוסף לאביי): דאי (משמיה) דרב (אמרה) – מאי (מאי
קשיא לך)?
אמר ליה: קשיא דרב אדרב (דאמר רב הונא אמר רב לעיל 'מותר באמה' [ורב
יהודה אמר שאסור באמה]).
[אמר רב יוסף לאביי:] דלמא אמוראי נינהו (רב הונא ורב יהודה - תלמידי דרב הוו) ואליבא דרב (ופליגי אליביה)?
[משיב אביי:] כיון דאיתמר משמיה דשמואל בהדיא (דיש זיקה, דשמואל עצמו אמרה, ולא תלמידו
משמו - ומצינו למימר דרב יהודה תלמידו מכלל אותה שמועה אמר לההיא דידיה), ומשמיה דרב
כאמוראי (בפלוגתא, דהא פליג
רב הונא) -
לא שבקינן משמיה דשמואל בהדיא ומוקמינן כאמוראי ואליבא דרב.
אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד
מנהרדעא, אמר: אתון הכי מתניתו לה (לרב יהודה דלעיל בסתמא, שלא הזכיר שם רבו, וצריכיתו למידק הא דרב יהודה
- דשמואל היא), אנן בהדיא מתנינן: 'אמר רב יהודה אמר שמואל: שומרת יבם שמתה -
אסור באִמָּהּ', אלמא קסבר יש זיקה; ואזדא שמואל לטעמיה (כולה רב כהנא אמרה), דאמר שמואל 'הלכה כרבי
יהודה
בן בתירה' [בראש העמוד]. וצריכי: דאי אשמעינן 'יש זיקה' הוה אמינא הני
מילי בחד, אבל בתרי לא - קא משמע לן; ואי אשמעינן 'הלכה כרבי יהודה בן בתירה' הוה
אמינא: הני מילי מחיים (כל
זמן שיבמתו קיימת), אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה - קא משמע לן דזיקה בכדי לא פקעה.
משנה:
שני אחים, ומת אחד מהן, ויבם השני את אשת
אחיו, ואחר כך נולד להן אח, ומת (המייבם): הראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' והשניה משום צרתה.
עשה בה מאמר ומת - השניה חולצת ולא
מתייבמת.
רבי שמעון אומר: מייבם לאיזו מהן שירצה או
חולץ לאיזו מהן שירצה (ופטורה
חברתה; ולאו א'עשה בה מאמר' קאי, אלא ארישא, דקתני 'הראשונה יוצאה כו', דקאמר רבי
שמעון: דכיון דכשנולד כבר נתייבמה, ולא היתה על זה בזיקת נישואי אחיו הראשון מעולם
- מותרת לו).
גמרא:
אמר רבי אושעיא: חלוק היה רבי שמעון אף
בראשונה [במשנה
הראשונה בפרק זה: כיצד
'אשת אחיו שלא היה בעולמו'? שני אחים ומת אחד מהן ונולד להן אח ואחר כך ייבם
השני את אשת אחיו, ומת - הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה
משום צרתה; עשה בה מאמר ומת - שניה חולצת ולא מתייבמת] (וקא שרי נולד ואחר כך ייבם).
ממאי?
מדקתני משנה יתירה: בבא דרישא (אי לאו דפלוגתא דרבי שמעון עלה קיימא,
ולהכי תנייה, לאשמועינן דאפילו בההיא שרי) - למאן קתני לה (לאשמועינן מילתיה דמאן איצטריכא)?: אילימא לרבנן (לאשמועינן איסורא לרבנן, דהא לא איסור
ולא היתר לרבי שמעון שמעת מינה ברישא, דהא [לפירוש זה] לא איירי בה), השתא: יבם ולבסוף נולד [כמו במשנתנו], דכי אשכחהּ [האח שנולד] - בהתירא אשכחהּ, אסרי רבנן, נולד ואחר
כך יבם [כבמשנה
הראשונה] מיבעיא? אלא לאו
לרבי שמעון איצטריך, ותנא רישא להודיעך כחו דרבי שמעון [שמתיר ליבם גם אם האח השלישי נולד לפני
שאלמנת האח שלא היה בעולמו נתיבמה, ואחרכך מת האח השני, ולו גם אשה אחרת, שיכול
ליבם איזו שירצה, כי עכשיו שתיהן נפלו לפניו, ואין חשיבות לכך שאחת משתי נשות האח
שהיה בעולמו היתה קודם לכן אשת אחיו שלא היה בעולמו], ותנא סיפא להודיעך כחן דרבנן [שאוסרים אפילו נולד אחרי היבום]; ובדין הוא דנפלוג רבי שמעון ברישא, אלא נטר להו (המתין להם) לרבנן עד דמסיימי למילתייהו והדר פליג
עלייהו (בכולה מילתא).
אלא 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' - לרבי
שמעון היכי משכחת לה?
בחד אחא, ומית, ונולד לו אח (דודאי מכח זיקת זה שלא היה בעולמו אסורה
לזה להתייבם); אי נמי בתרי (אחים,
ומת האחד, ונולד להם אח השלישי) ולא יבם (זה השני את יבמתו) ולא מית (אסורה לזה שנולד לאחר מיתה ליַבְמָהּ מזיקת אח שלא היה בעולמו; אבל היכא
דייבמה השני - פקעה זיקת אח הראשון, ונעשית אשתו של זה השני; אי נמי [פירוש
אחר, להלן בגמרא]: לא יבמה
האי שני, [אך] הואיל והוזקקה לו - הרי היא ככנוסה, כדלקמן, וכשמת - מותרת לשלישי).
בשלמא יבם ואחר כך נולד: כי אשכחהּ -
בהתירא אשכחהּ (שלא נאסרה
עליו שעה אחת, שלא נזקקה לו מכח הראשון כלום), אלא נולד ואחר כך יבם - מאי טעמא?
קסבר יש זיקה (כשנפלה לפני השני קודם לידתו של זה, ונזקקה לו
לשני),
וזיקה ככנוסה דמיא (אלימא
ההיא זיקה לשוויא ככנוסה, והוי ליה כייבם ולבסוף נולד).
מתקיף לה רב יוסף: השתא זיקה ומאמר מספקא
ליה לרבי שמעון אי ככנוסה דמיא אי לאו ככנוסה דמיא, זיקה לחודה מיבעיא?
מאי היא [מנין לרב יוסף שרבי שמעון מסתפק במקרה שהיה גם
מאמר]?
מתקיף לה רב יוסף: השתא זיקה ומאמר מספקא ליה לרבי
שמעון אי ככנוסה דמיא אי לאו ככנוסה דמיא, זיקה לחודה מיבעיא?
מאי היא [מנין לרב יוסף שרבי שמעון מסתפק במקרה שהיה גם
מאמר]?
דתנן (יבמות פ"ג מ"יא, דף
לא,ב; לעיל יב,א בקושית רב ששת) 'שלשה
אחין נשואין שלש נשים נכריות ומת אחד מהם, ועשה בה שני מאמר ומת - הרי אלו חולצות
ולא מתייבמות, שנאמר (דברים כה,ה) 'ומת אחד מהם יבמה יבא עליה' - מי שעליה זיקת יבם אחד (כגון שלא נפלה אלא פעם
אחת, או שכנסה שני ופקעה זיקה ראשונה, וכשמת - אין כאן אלא זיקת ייבום של שני; או
לא עשה בה מאמר ומת - אין כאן אלא זיקת ייבום ראשון,) ולא שעליה זיקת שני יבמין (ועכשיו [במקרה שבמשנה פ"ג מ"יא] יש כאן זיקת ייבום של שני יבמין: שיש עליה קצת זיקה מן הראשון, דכל זמן
שלא נתייבמה - לא פקע זיקתה מן השני; וצרתה אשת השני אסורה משום דידה). רבי שמעון אומר: מייבם לאיזהו מהן שירצה (דלית ליה הך דרשה דזיקת שני יבמים, דאי מאמר קונה - הרי היא אשת שני ואין
כאן אלא זיקתו, ואם אין קונה - הרי הוא כמו שאינו ואין כאן אלא זיקת ראשון) וחולץ לשניה (משום
ספיקא, כדמפרש ואזיל)'; [וכך נלמד ספקו של רבי שמעון ממשנה זו:] יבומי תרוייהו לא, דדלמא יש זיקה, והוו
שני יבמות הבאות
(יבמות יט,א)
מבית אחד (ורחמנא אמר 'את בית אחיו' (דברים
כה,כט) - בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים); יבומי חדא ואיפטור אידך לא (דזיקה ככנוסה דמיא, וכל שכן זיקה ומאמר), דדלמא אין זיקה ככנוסה, והוו להו שתי
יבמות הבאות משני בתים [ואין אחת פוטרת את חברתה]; אלמא מספקא ליה! וכי תימא מדאורייתא הכא נמי
דמייבמא חדא ומפטרא חדא, ומדרבנן הוא דאסור: גזירה משום שמא יאמרו 'שתי יבמות
הבאות משני בתים (ונפלו בבת אחת בצמצום, דליכא
למימר שהראשונה הוזקקה לבעל השניה, ואתי למימר נמי) חדא מייבמא ואידך מיפטרא בולא כלום [## אין לטעון כך, שלרבי שמעון יש כאן גזירה, שהרי יש לרבי שמעון
ספק בדין זיקה ומאמר, ולפי ספק זה ניתן להסביר את שיטתו של רבי שמעון, ואין לחפש
טעמים של גזירות; ועוד: עדיף לומר שיש סיבה מדאורייתא מאשר לומר סיבה משום גזירה] - והא טעמא דרבי שמעון משום 'מאמר ולאו מאמר הוא'
(ספק מאמר קונה ספק אינו קונה), דתניא: 'אמר להם רבי שמעון לחכמים: אם מאמרו
של שני מאמר – [את] אשת שני הוא [האח
השלישי] בועל; ואם מאמרו
של שני אינו מאמר - אשת ראשון הוא בועל!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol