דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף כ
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות יט,ב)
יתיב רב מנשה בר זביד קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר:
מאי טעמא דרבי שמעון?
מאי טעמא דרבי שמעון? כדאמר טעמא: 'הואיל ובא
ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור'!
אלא מאי טעמא דרבנן (דאסרי בייבם ולבסוף נולד - הרי לא עמדה על
זה בזיקת אחיו שלא היה בעולמו מימיו)?
אמר קרא [דברים
כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם
וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא
עָלֶיהָ]
וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ -
עדיין יבומים הראשונים עליה (אף על גב שכנסה - עדיין קרויה יבמה) (אית דגרס: 'אי הכי תיבעי חליצה אלמה תנן כנסה הרי היא כאשתו כו'; כלומר:
אי הכי דאשה שנתייבמה עדיין זיקה ראשונה עליה - תיבעי חליצה כל אשה שנתייבמה ובא
שני זה לגרשה לא תסגי לה בגט);
אלא הא דתנן 'כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר', ואמר רבי יוסי בר חנינא: 'מלמד
(יבמות כ,א)
שמגרשה בגט (ואינה צריכה חליצה) ומחזירה (ואם רצה להחזיר – מחזירה, ולא אמרינן מצוה
רמיא רחמנא עליה ועבדה, ומהשתא תיקו עליה באיסור אשת אח) - התם נמי לימא ' וְיִבְּמָהּ - עדיין יבומין הראשונים עליה', ותיבעי חליצה!?
שאני התם, דאמר קרא (דברים
כה,ה) וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה - כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר.
אי הכי - הכא נמי, הא כתב רחמנא (דברים
כה,ה) 'ויבמהּ', ומה ראית?
מסתברא: שדי היתירא (למדרש 'וּלְקָחָהּ', דלא תיבעי חליצה) אהיתירא (היכא דכולה מילתא היתר כגון במייבם אשת אח) [תן
היתרים למי יש לו היתר, לאח שיבם],
ושדי איסורא (למדרש
'ויבמה' – עדיין יבומין עליה)
אאיסורא (היכא דאיכא
צד איסור כמו באשת אחיו שלא היה בעולמו).
ולרבי שמעון, דאמר 'הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא
עמדה עליו שעה אחת באיסור' - אלא מעתה: אחותו מאמו, שנשאה אחיו מאביו (קודם לידתו של זה), ואחר כך נולד אח [מאביו
– שמחייב יבום או חליצה, ומאמו] (וכשנולד זה מצאה נשואה לאחיו),
ומת – תתייבם (תתייבם לו
כשימות זה), 'הואיל ובא ומצאה
בהיתר (ייבום)'; - איסור אחותו [מאמו] להיכן אזל? הכא נמי איסור 'אחיו שלא היה בעולם' -
להיכן אזל?
האי [אחותו מאמו] איסורא דלית ליה היתירא, האי איסורא דאית ליה
היתירא (אבל איסור
אשת אח - אית ליה היתר כשאין לו בנים, הילכך כשמת ראשון בלא בנים - פקע איסורו
לגבי שני, ונשאה; והשלישי מכח שני בא).
משנה:
כלל אמרו ביבמה:
כל שהיא איסור ערוה - (צרתה) לא חולצת ולא מתייבמת (וכל שכן היא);
איסור מצוה ואיסור קדושה (מפרש להו ואזיל) - חולצת ולא מתייבמת;
אחותהּ (של ערוה)
שהיא יבמתהּ (כגון שנפלו
שתי אחיות משני אחין, האחת אסורה משום ערוה, כגון שהיא כלתו או חמותו) - חולצת או מתייבמת (אחות הערוה, דלא פגע באחות זקוקתו, משום
דערוה - לאו זקוקתו היא);
איסור מצוה: שניות מדברי סופרים (שניות לעריות, שגזרו סופרים עליהם; ובגמרא
מפרש לה);
איסור קדושה (לשון 'מצוה' ו'קדושה' מפרש
בגמרא): אלמנה לכהן גדול (שמת אחיו ההדיוט ונפלה אלמנתו לפניו), גרושה וחלוצה לכהן הדיוט (שעבר אחיו המת ונשא חלוצה וגרושה, וכשמת -
צריכה חליצה, שהרי תופסים לו בה קידושין, דקידושין תופסים בחייבי לאוין; אבל יבומי
לא, שהרי אסורה לו לזה שהוא כהן, ואפטורי בולא כלום – לא, דלא אלים לאו למיפטרה,
דילפינן מאחות אשה בפרק קמא (ג,ב)),
ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר.
גמרא:
'כלל' - לאתויי מאי?
אמר רפרם בר פפא: לאתויי צרת אילונית, וכדרב אסי (בפרק קמא (יב,א) דלא חולצת ולא מתייבמת, דערוה קרינן בה באילונית,
דמיעטה קרא מ'אשר תלד' [דברים כה,ו], וקיימא עליה באיסור אשת אח; הילכך צרתה
- צרת ערוה).
ואיכא דאמרי: 'כל שאיסורה איסור ערוה' - הוא
דאסירא צרתה, הא לא איסורה איסור ערוה - צרתה לא אסירא!
למעוטי מאי?
אמר רפרם: למעוטי צרת אילונית, ודלא כרב אסי.
אחותהּ שהיא יבמתהּ:
אחותהּ דמאן? אילימא דאיסור מצוה - כיון
דמדאורייתא רמיא קמיה פגע באחות זקוקתו!
אלא אחותהּ דאיסור ערוה.
איסור מצוה - שניות:
אמאי קרי ליה 'איסור מצוה'?
אמר אביי: מצוה לשמוע דברי חכמים.
איסור קדושה: אלמנה לכהן גדול [גרושה וחלוצה
לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר]:
ואמאי קרי להו 'איסור קדושה'?
דכתיב (ויקרא כא,ו)
קדושים יהיו לאלהיהם [ולא יחללו שם אלקיהם, כי את אשי ה', לחם אלקיהם הם מקריבם - והיו קדש].
תניא: 'רבי יהודה מחליף: 'איסור מצוה' - אלמנה
לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט',
-
ואמאי קרי ליה
'איסור מצוה'?
-
דכתיב (ויקרא כז,לד) אלה המצות [אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני] (בסוף ספר תורת כהנים ומשמע דאכולא ספרא קאי, וכל אזהרת כהנים התם כתיבא);
[וממשיכה
הגמרא בציטוט דברי רבי יהודה בברייתא:]
איסור קדושה שניות מדברי סופרים:
-
ואמאי קרי ליה 'איסור
קדושה'?
-
אמר אביי: כל
המקיים דברי חכמים נקרא קדוש.
-
אמר ליה רבא: וכל
שאינו מקיים דברי חכמים – 'קדוש' הוא דלא מיקרי, 'רשע' נמי לא מיקרי?
-
אלא אמר רבא: קדש
עצמך (לעמוד
ולהזהר) במותר לך (להוסיף עליהם שניות המותר לך על העריות,
כדי שלא תבא לידי עריות האסורות מן התורה).
[הגמרא חוזרת לדון
במשנה] אלמנה לכהן גדול [גרושה וחלוצה לכהן
הדיוט ממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לנתין וממזר]:
קפסיק ותני ('אלמנה לכהן גדול')?
לא שנא (נפלה לפניו) מן הנשואין (דהיינו תרתי לגריעותא: חדא דאלמנה היא,
ואיכא לאו ד'אלמנה...
לא יקח' [ויקרא כא,יד], ועוד דבעולה היא, ואיכא איסור עשה
לגביה, דכתיב 'אשה
בבתוליה יקח' [ויקרא כא,יג], ולא בעולה, ולאו הבא מכלל עשה - עשה) ולא שנא מן האירוסין (נפלה לפניו מן האירוסין ועודה בתולה,
דליכא אלא לאו דאלמנה)?
בשלמא מן הנשואין: עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה, אלא מן האירוסין -
לא תעשה גרידא הוא, יבא עשה (ד'יבמה יבא
עליה') וידחה לא תעשה!?
אמר רב גידל אמר רב: אמר קרא [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו] ועלתה יבמתו השערה [אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי] שאין תלמוד לומר 'יבמתו' ('ועלתה השערה'
מצי למכתב, דהא כתיב ברישא דקרא 'לקחת את יבמתו'); מה תלמוד לומר 'יבמתו'?
יש לך יבמה אחת שעולה לחליצה ואינה עולה לייבום (דאם כתב 'לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה השערה' - הוה משמע דההיא דקרינא ביה 'לקחת' -
הוא דקא מצרכה רחמנא 'ועלתה השערה לחלוץ', אבל חייבי לאוין, דלא קרינן בהו 'לקחת'
- לא קרינן בה 'ועלתה'; להכי הדר כתב 'יבבמתו' למימר דיש לך יבמה אחרת שעולה השערה
לחלוץ, ואף על גב דלא כתיב בה 'לקחת', שאין עולה לייבום), ואיזו? זו חייבי לאוין.
ואימא חייבי כריתות (נמי לילף מהכא, דליבעי חליצה, ואמאי
פטרינן לגמרי)?אמר קרא (שם) 'אם
לא יחפוץ האיש לקחת', הא חפץ –
מייבם [לפיכך נראה לומר, כפי שנלמד ביבמות מד,א:] כל העולה לייבום עולה לחליצה, וכל שאין עולה
לייבום אינו עולה לחליצה.
אי הכי חייבי לאוין נמי!?
הא רבי רחמנא 'יבמתו'.
ומה ראית?
(יבמות כ,ב)
מסתברא: חייבי לאוין תפסי בהו קדושין (הילכך קרינן
ביה 'לקחת' בדיעבד), (אבל) חייבי
כריתות לא תפסי בהו קדושין (ואפילו עבר האי יבם נסבה - לאו 'קיחה'
היא).
[## עד כאן שיעור של רב גידל אמר רב; עכשיו מתחיל שיעור
של רבא:]
מתיב רבא [תוספתא
יבמות פ"ו מ"ה]: 'איסור מצוה ואיסור קדושה: בא עליה או חלץ לה - נפטרה צרתה'
ואי סלקא דעתא חייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא, לייבום לא רמיא - כי בא עליה
אמאי נפטרה צרתה?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לצדדין קתני:
'בא עליה' (קאי) אאיסור מצוה (דהיינו שניות מדברי סופרים; דמדאורייתא - חזיא
ליה, וקמיה רמיא, לפיכך נפטרה צרתה בביאתה); 'חלץ לה' (קאי) אאיסור קדושה
(דרמיא
לחליצה, הילכך חליצתה פוטרת צרתה).
מתיב רבא [דומה לתוספתא יבמות פ"ב מ"ד, מעורב עם
פ"יא מ"ב בשנויים חשובים]: 'פצוע דכא וכרות שפכה (לקמן מפרש להו בפרק 'הערל'), סריס
אדם (שסירסו אדם, ולא מחמת חולי נסתרס מאליו, והוי בלאו דבכלל פצוע דכא וכרות
שפכה הוא, ואסור לישא ישראלית, דכתיב 'לא יבא פצוע דכא') והזקן
(שפסק מלידה, והאי - לאו מחייבי לאוין הוא, אלא קא משמע לן דאף על גב דלאו
בר אולודי הוא - ביאתו ביאה לקנות יבמתו, ויוצאה ממנו בגט) או חולצין או מייבמין'[1] (לאו לכתחלה קאמר אלא ייבומן יבום: שאם
בעלו קנו כדקתני ואזיל); כיצד? מתו ולהם אחים ולהם נשים ועמדו אחין
ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט וחלצו (כלומר: או נתנו גט או חלצו; וגט ביבמה מהני למיפסל
עליו ועל כל האחין, דאי בעי לייבומי - תו לא מצי, דקם ליה ב'שוב לא יבנה') - מה
שעשו עשו, ואם בעלו - קנו (ויוצאות בגט בלא חליצה); מתו אחים ועמדו הם ועשו מאמר
בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו; ואם בעלו – קנו; ואסור לקיימן (אסיפא קאי:
'מתו אחין ובעלו הן את יבמתן, ואפצוע דכא וכיוצא בו, ולאו אזקן) משום
שנאמר (דברים כג,ב) לא יבא פצוע דכא [וכרות שפכה בקהל ה']', ואי
סלקא דעתך 'חייבי לאוין מדאורייתא לחליצה רמיא, לייבום לא רמיא' - אם בעלו אמאי
קנו?
אלא אמר רבא: (חייבי לאוין נמי לייבום רמיא, הלכך אם
בעלו – קנו; ודקשיא לך באלמנה ארוסה שנפלה לכהן גדול תתייבם - ויבא עשה וידחה את
ל"ת) - אלמנה מן האירוסין נמי עשה ולא תעשה הוא, דכתיב (ויקרא כא,ו) קדושים יהיו לאלהיהם [ולא יחללו שם אלקיהם כי את אשי ה' לחם אלקיהם הם מקריבם והיו קדש]
ממזרת ונתינה - מאי איכא למימר?
כתיב [ויקרא כ,ז] והתקדשתם [והייתם קדשים כי אני ה' אלהיכם].
אי הכי כל התורה כולה נמי עשה ולא תעשה
הוא, דכתיב 'והתקדשתם'!?
אלא אמר רבא: גזירה אלמנה מן האירוסין
אטו אלמנה מן הנשואין.
ממזרת ונתינה מאי איכא למימר?
גזירה במקום מצוה אטו שלא במקום
מצוה.
אלא מעתה אשת אחיו מאביו לא
תתייבם, גזירה משום אשת אחיו מאמו!?
ייבום בנחלה תלא רחמנא, מידע
ידיע.
אשה שאין לה בנים לא תתייבם,
גזירה משום אשה שיש לה בנים?
בבנים תלא רחמנא, מידע ידיע.
אשת אחיו שהיה בעולמו לא תתייבם
גזרה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו?
בישיבה תלא רחמנא, מידע ידיע.
כל הנשים לא תתייבמנה גזרה משום
אילונית?
לא שכיחא.
ממזרת ונתינה נמי לא שכיחא?
אלא אמר רבא: גזרה ביאה ראשונה (דמקיים בה
עשה ומצי למידחי) אטו ביאה שניה (דלא מצי למידחי דהא איקיים בה עשה).
תניא נמי הכי: 'אם בעלו - קנו בביאה
ראשונה ואסור לקיימן בביאה שניה.'
הדר אמר רבא, ואיתימא רב אשי: לאו מילתא
היא דאמרי (דבביאה ראשונה הויא שרי לכתחילה אי לאו משום גזירת ביאה שניה, דודאי
אפילו ביאה ראשונה אסורה, ולא אמרינן 'תדחה עשה את לא תעשה', דהא אפשר להתקיים
בחליצה בלא עקירת לא תעשה), דאמר ריש לקיש: 'כל מקום שאתה מוצא
עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים שניהם – מוטב, ואם לאו - יבא עשה וידחה את לא
תעשה'; הכא נמי אפשר בחליצה דמקיים עשה ולא תעשה!
מיתיבי: 'ואם בעלו קנו' (אלמא
מדאורייתא רמיא קמיה למידחי לא תעשה) – תיובתא (דרבא ותיובתא דרב אשי, דאמרי לעיל 'אם אתה
יכול לקיים את שניהם לא עקרנא ליה ללאו').
איתמר: ביאת כהן גדול באלמנה (יבמתו): רבי
יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר אינה פוטרת צרתה, וחד אמר פוטרת (אותה ואת) צרתה (מן החליצה וסגי לה בגט).
(יבמות כא,א)
באלמנה מן הנשואין כולי עלמא לא פליגי
דלא פטרה, דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה; כי פליגי באלמנה מן הארוסין: מאן דאמר
'פוטרת' - אתי עשה ודחי את לא תעשה, ומאן דאמר 'אינה פוטרת' - לא אתי עשה ודחי את
לא תעשה, כיון דאפשר בחליצה.
מיתיבי: 'ואם בעלו – קנו'!
– תיובתא.
לימא תיהוי נמי תיובתא דריש לקיש?
אמר לך ריש לקיש: כי אמינא אנא - היכא דמקיימי מצוה, אבל הכא חליצה במקום ייבום
- לאו מצוה היא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[1] ##אבל: תוספתא יבמות פרק ב משנה ד: פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם וזקן
- חולצין ולא מיבמין,
ושאר
כל אדם או חולצין או מיבמין! – מהו המקור לדברי רבא?