דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף כא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות כ,ב)
איתמר: ביאת כהן גדול באלמנה (יבמתו): רבי
יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר אינה פוטרת צרתה, וחד אמר פוטרת (אותה ואת) צרתה (מן החליצה וסגי לה בגט).
(יבמות כא,א)
באלמנה מן הנשואין כולי עלמא לא פליגי
דלא פטרה, דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה; כי פליגי באלמנה מן הארוסין: מאן דאמר
'פוטרת' - אתי עשה ודחי את לא תעשה, ומאן דאמר 'אינה פוטרת' - לא אתי עשה ודחי את
לא תעשה, כיון דאפשר בחליצה.
מיתיבי: 'ואם בעלו – קנו'!
– תיובתא.
לימא תיהוי נמי תיובתא דריש לקיש?
אמר לך ריש לקיש: כי אמינא אנא - היכא דמקיימי מצוה, אבל הכא חליצה במקום ייבום
- לאו מצוה היא.
אמר רבא: רמז לשניות מן התורה מנין? -
שנאמר (ויקרא יח,כז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ [אשר לפניכם ותטמא הארץ] (גבי עריות
כתיב); 'האל' =
קשות (ומשמע התועבות הקשות), מכלל דאיכא רכות (וקלות מהן
ואסורות), ומאי נינהו – שניות.
ומאי משמע ד'האל' לישנא דקשה הוא?
דכתיב [יחזקאל יז,יג: ויקח מזרע
המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באָלָה] ואת אילי הארץ לקח.
לימא פליגא דרבי לוי, דאמר רבי לוי: קשה
עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן 'אל' וזה נאמר בהן 'אלה' (במדות כתיב (דברים כה,טז) 'כי תועבת ה' כל עושה אלה - כל עושה עול') – 'אל' קשה, ו'אלה' קשה מ'אל' (ומדקאמר יותר משל עריות - מכלל דהא לאו
קשה הוא).
גבי עריות נמי הא כתיב 'אלה' ('מכל התועבות האלה ונכרתו')?
ההוא למעוטי מדות מכרת [## מ"האלה"
ונכרתו, ולא מכל העבירות שנאמר בהם 'אלה'].
אלא מאי חומרייהו? - הני אפשר בתשובה, הני
לא אפשר בתשובה (גירסת רש"י: 'עריות אפשר בתקנה': כל זמן שלא
הוליד ממזר יפרוש הימנה ויתחרט, אבל מדות - גזל את הרבים הוא, ואינו יודע למי
יחזיר; ואף על גב דקיימא לן 'יתקן בהם צרכי רבים' לאו תשובה מעלייתא הוא).
רב יהודה אמר: מהכא: [קהלת
יב,ט: ויתר
שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם] ואזן (לשון אזנים - בית אחיזה, כדאמר בעירובין:
לימד דעת את העם דאגמרה בסימני טעמא ואסברה בדדמי, גמר מילתא ממילתא והזהיר על
דברי סופרים, כדכתיב 'ויותר
מהמה בני הזהר' - הזהר
בדברי סופרים יותר מדברי תורה וגזר על השניות) וחקר תקן משלים הרבה, ואמר עולא אמר רבי אלעזר:
קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה [מעין סל
נצרים] שאין לה אזנים (של קופה לאחוז בהן הקופה ומשתמרת שלא תפול), עד שבא
שלמה ועשה לה אזנים (הכא נמי על ידי שניות מתרחקין מן העריות).
רבי אושעיא אמר מהכא: (משלי ד,טו) פרעהו אל תעבר בו, שְׂטֵה
מעליו ועבור (הגדילהו לאיסור והוסיף עליו כדי שלא תעבור בו כמו גדל פרע).
אמר רב אשי: משל דרבי אושעיא למה הדבר
דומה? - לאדם משמר פרדס: משמרו מבחוץ - כולו משתמר; משמרו מבפנים: שלפניו משתמר,
שלאחריו אינו משתמר.
והא דרב אשי בדותא היא: התם - שלפניו
מיהא משתמר, הכא - אי לאו שניות פגע בערוה גופה?
רב כהנא אמר: מהכא: (ויקרא יח,ל) ושמרתם את משמרתי [לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם] (גבי עריות כתיב) - עשו משמרת למשמרתי.
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא - דאורייתא
היא!?
דאורייתא ופירשו רבנן.
כל התורה נמי פירשו רבנן!?
אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
תנו רבנן: 'מה הם 'שניות'?
1) אם אמו
(אמו כתיבה, וגזרו רבנן על אם אמו כדי שלא יפגע באמו),
2) ואם אביו (וגזרו נמי
באם אביו משום אם אמו; ואף על גב דגזירה לגזירה הוא, כדאמר לקמן - משום דתרוייהו
'אימא רבתא' קרו להו),
3) ואשת
אבי אביו (משום אשת אביו הכתובה),
4) ואשת
אבי אמו (ואף על גב דאשת אבי אמו גזירה משום אשת אבי אביו, דתרוייהו 'אבא רבא' קרו
להו, והילכך חדא הוא),
5) ואשת אחי האב מן האם (דמן התורה 'ערות אחי אביך' כתיב [ויקרא יח,יד], ואמרינן לקמן ב'הבא על יבמתו' דבאחי אביו מן האב קמשתעי, אבל אם היה
אחיו של אביו מן האם – שריא, וגזרו רבנן עלה משום אשת אחי אביו מן האב),
6) ואשת אחי האם מן האב (כגון נפתלי
אחי יוכבד מאביה, ונשא אשה - אסורה לאהרן משום שניה; דאף על גב דאשת אחי אמו לא
כתיבא - גזרו בה רבנן היכא דהוא אחי אמו מן האב, גזירה משום אחי אביו מן האם,
דהויא נמי שנייה, ואיכא צד אב; אבל אם היה נפתלי אחי יוכבד מן האם ולא מן האב -
מיבעי לקמן בגמרא אי גזור רבנן עלה אי לאו),
7) וכלת בנו (גזור משום
כלתו),
8) וכלת בתו (מפרש טעמא
לקמן גזירה משום כלת בנו);
ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו (בן אשתו) ואסור
בבת חורגו (9); (לקמן פריך הא דאורייתא היא: 'את בת בנה' [ויקרא יח,יז], ואמאי תני לה בהדי שניות), וחורגו מותר באשתו ובתו, ואשת
חורגו אומרת לו: "אני מותרת לך ובתי אסורה לך".';
'בת חורגו'? דאורייתא היא, דכתיב
[ויקרא יח,ז: ערות אשה ובתה לא תגלה] את בת בנה ואת בת בתה [לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא]!
משום דקבעי למיתני סיפא 'אשת חורגו
אומרת לו "אני מותרת לך ובתי אסורה לך"': ואף על גב דבתי אסורה לך
מדאורייתא - בדידי לא גזור ביה רבנן', תנא רישא נמי 'בת חורגו'.
אי הכי אשת חמיו נמי תימא "אני
מותרת לך ובתי אסורה לך", דהויא אחות אשתו!
הא פסיקא[1] ליה (בת חורגו לעולם אסורה לו), הא (בת אשת חמיו
האסורה לו משום אחות אשה הואיל ולאחר מיתת אשתו מותרת לו) לא פסיקא ליה.
אמר רב [הלכה
שנמסרה לו]: 'ארבע
נשים יש להן הפסק' (שלמעלה מהן ולמטה מהן מותר, אבל האחרות, כגון אם
אמו - אין להם הפסק: שלמעלה הימנה עד סוף כל הדורות הויא נמי שנייה, וכן אשת אבי
אביו, ואם אבי אביו - למעלה מהן עד לעולם אסור, כגון אשת אבי אבי אביו ואם אבי אבי
אביו).
נקיט רב בידיה תלת (לפרושי תלת
מהנך ארבעה, אבל רביעית לא הוה ידע מה היא, אבל גמרא הוה גמיר דארבע נינהו): אשת
אחי האם מן האב [מספר
6 בברייתא לעיל] (היא לבדה שנייה, אבל אשת אחי אם אמו מותרת) ואשת
אחי האב מן האם [מספר
5 בברייתא לעיל] (לבדה שנייה,
אבל אשת אחי אבי אביו מן האם – מותרת; וטעמא משום דלא שייכא בהו ערוה דאורייתא;
אבל אם אמו, דשייכא בדורותיה ערוה דאורייתא, כגון אמו! ואשת אבי אביו יש בדורותיה
אשת אב דאורייתא; ואם אביו נמי, - אף על גב דלא שייכא בדורה ערוה דאורייתא - אין
לה הפסק, ואסורה אף אם אבי אביו, דמיחלפא באם אם אמו) וכלתו [מספר
7 או 8 בברייתא לעיל]. (ולקמן פריך היכי חשיב כלתו בהדי שניות, הא דאורייתא היא!? ומתרץ: אימא
'כלת בתו' [מספר 8 לעיל],
דחשבינן לה לעיל בשניות, וקאמר רב דיש לה הפסק, הואיל ולא שייכא בה איסור כלה
דאורייתא, הילכך כלת בת בתו שריא, אבל כלת בנו [מספר 7 לעיל] אין לה הפסק; וכלת בן בנו נמי אסירא,
הואיל ושייכא בדורות הללו איסור כלה דאורייתא);
וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו [מספר
4 בברייתא לעיל] (יש לה הפסק
ושרינן אשת אבי אבי אמו הואיל ולא שייכא בדורות הללו אישות אב דאורייתא).
אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך (הא דאוסיף
זעירי) 'דעילאי דרב' (הוא דור אחד למעלה משניות: דרב דחשיב אשת אחי האם,
וזו של זעירי דור אחד למעלה).
ורב - מאי טעמא לא חשיב ליה?
מיחלפא ליה באשת אבי אביו (דאי אמרת
'יש לה הפסק' - אתי למימר באשת אבי אביו יש לה הפסק, והתם איכא באותם דורות אישות
דאורייתא).
וזעירי?
להתם שכיח ואזיל (למשפחת אביו אדם רגיל לילך ויודע שיש שם
קורבה יותר מאמו, הילכך לא מיחלפי) להכא לא שכיח ואזיל.
'כלתו'? –
(יבמות כא,ב)
דאורייתא היא (והיכי חשיב לה רב בהדי שניות), דכתיב [ויקרא יח,טו] ערות כלתך לא תגלה [אשת בנך היא לא תגלה ערותה]?!
אימא 'כלת בנו'.
וכלת בנו יש לה הפסק? והא תניא 'כלתו
ערוה, כלת בנו שניה, וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות'!?
אלא אימא 'כלת בתו' (וטעמא פרישנא
לעיל: לפי שאין בצדה צד כלות דאורייתא), דאמר רב חסדא: הא מילתא מגברא רבה
שמיע לי – ומנו? רבי אמי: 'לא אסרו כלה (סתם משמע) אלא מפני כלה'; ואמרו לי כלדאי (החוזים
בכוכבים) 'מלפנא הוית (חכם תהיה)', אמינא: אי (האי 'מלפנא' דאמרו לי) גברא
רבה (גברא רבא בתלמוד משמע) הוינא - אסברא (להא דרבי אמי דלא אסרו כלה) מדעתי (ולא אשאלנה
בבית המדרש); אי מקרי דרדקי הוינא (ולאו תלמיד) - אשיילה מרבנן דאתו לבי כנישתא (כלומר: אהיה
צריך לשאול, דלא אבינה מדעתי); השתא - סברתה מדעתי: לא אסרו כלת בתו (דהא ליתא בבת
צד כלה דאורייתא) אלא משום כלת בנו (דיש בבן צד
כלה דאורייתא כגון אשת בנו).
אמר ליה אביי לרבא: אסברה לך: כגון כלתה
דבי בר ציתאי (שהיתה לו כלת הבן וכלת הבת ואתו לאיחלופי וכן כולהו).
רב פפא אמר: כגון כלתה דבי רב פפא בר
אבא.
רב אשי אמר: כגון כלתה דבי מרי בר איסק.
איבעיא להו: אשת אחי האם מן האם מהו?:
אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב, דאיכא צד אב (ואיכא למיגזר משום אשת אחי האב מן האב
דאורייתא) - הוא דגזרו רבנן, אבל היכא דליכא צד אב לא גזרו בהו רבנן? או
דלמא לא שנא (לא שנא אשת אחי האם מן האם מאשת אחי האם מן האב)?
אמר רב ספרא: היא גופה (אשת אחי האם
מן האב) גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה?
אמר רבא: אטו כולהו (הא 'כולהו'
לאו דוקא) לאו גזירה לגזירה נינה? אמו – ערוה, אם אמו – שניה (שסמוכה
לערוה), וגזרו על אם אביו (שאין בה צד ערוה) משום אם אמו, וטעמא מאי? כולהו
'דבי אימא רבתי' קרו ליה; אשת אביו – ערוה, אשת אבי אביו – שניה (שסמוכה לאשת
אב), וגזרו על אשת אבי אמו (אף על גב דלא שייך צד אישות אב דאורייתא לא למעלה
ולא למטה) משום אשת אבי אביו, וטעמא מאי? כולהו 'דבי אבא רבה (ולא גרסינן
'רבתי')' קרו ליה; אשת אחי האב מן האב – ערוה, אשת אחי האב מן האם -
שניה, וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם, וטעמא מאי? משום
דכולהו 'דבי דודי' קרי להו.
מאי?
תא שמע: דכי אתא רב יהודה בר שילא אמר:
אמרי במערבא: 'כל שבנקבה ערוה (שאם היתה נקבה היתה ערוה לזה) - בזכר גזרו (גזרו בזכר) על אשתו
משום שניה' (וכולהו מפרש ואזיל להו).
ואמר רבא: וכללא הוא (בתמיה)? חמותו –
ערוה, אשת חמיו מותרת! בת חמותו (שהיא אחות אשתו) – ערוה, אשת בן חמותו מותרת!
בת חמיו – ערוה, אשת בן חמיו מותרת! חורגתו – ערוה, אשת חורגו מותרת! בת חורגתו – ערוה,
אשת בן חורגו מותרת!
והא דרב יהודה בר שילא - לאיתויי מאי?
לאו לאיתויי אשת אחי האם מן האם (דבנקבה ערוה דאחות האם מן האם ערוה דכתיב 'ערות אחות אמך' ודרשינן ב'הבא על יבמתו' בין מן האב בין מן האם), דכל שבנקבה
ערוה - בזכר גזרו אשתו משום שניה (הילכך בזכר גזרו על אשתו)?
מאי שנא הני (דלעיל: אשת חמיו ואשת בן חמיו ובן חמותו
ואשת חורגו ובן חורגו, ואף על גב דנקבה ערוה - בזכר מותר באשתו) ומאי
שנא הא?
הא (אשת אחי האם) בחד קידושין מקרב לה, הני עד
דאיכא תרי קידושין לא מקרב להו (לגבי דהאי: בקדושין שקדשה אחי אמו אבל כל הנך
דלעיל לא איקרבו לגביה עד דאיכא תרתי קידושין, כגון אשת חמיו בקידושין שקדש את
אשתו - נתקרב חמיו אצלו, ועדיין אשת חמיו רחוקה לזה כל זמן שלא קדשה חמיו; וכן אשת
בן חמיו - בקדושין שלו באשתו נתקרב בן חמיו, וקדושין [נוספים] בן חמיו באשתו, וכן כולם).
שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב פפי: ילמדנו
רבינו: אשת אחי אבי האב (מן האב, דאמרן לעיל 'אשת אחי האב מן האם יש לה
הפסק' דהיינו היתירא לאשת אחי אבי האב מן האם, דלמטה דידה לאו ערוה היא, אלא שנייה,
וכי קמיבעיא ליה - באשת אחי אבי האב מן האב, דלמטה דידה ערוה: אשת אחי האב מן האב), ואחות
אבי האב (וכן אחות אבי האב, בין מן האב בין מן האם, דלמטה דידה ערוה, כגון אחות
האב) – מהו? מדלמטה ערוה - למעלה נמי גזרו ביה? או דלמא הא איתפליג
דרתא (נתרחקה קורבה)?
תא שמע (ברייתא דלעיל): 'מה הן שניות' - ולא קחשיב
להו בהדייהו!
תנא ושייר.
מאי שייר דהאי שייר?
שייר שניות דבי רבי חייא (לקמן בשמעתין).
אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות
אבי אביו.
אמר ליה רב הלל לרב אשי: לדידי חזיא לי
שניות [רשימת השניות של] מר בריה דרבנא, וכתיבן שיתסרי לאיסורא!
מאי? - לאו תמני דמתניתא, ושית דבי רבי חייא, והנך תרתי - הא שיתסרי!
ולטעמיך - שיבסרי הויין, דהא איכא אשת
אחי האם מן האם דפשטינן לאיסורא!
הא לא קשיא:
(יבמות כב,א)
הנך תרתי, דדמיין להדדי (אשת אחי אבי
האב ואחות אבי האב, שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה) - כחדא חשיב להו, והא שיתסרי.
והא מכל מקום לדידי חזיין לן דכתיבן
לאיסורא!
אמר ליה: וליטעמיך - אי הוה כתיב
להיתירא מי הוות סמכת עלייהו? [היית נמנע
מלסמוך עליהם בטענה] דמר בריה דרבנא – מי [האם] חתים עלייהו? השתא נמי דכתיב
לאיסורא – לאו [האם לא נאמר גם] '[האם] מר בריה דרבנא חתים עלייהו'? [ולא נסתמך
על רשימה זו.]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[1] ## אולי פירוש המלה 'פסיקא' כאן היא כמו בלשון המשנה, דוגמת כלאיים
ו,ח: 'הקנים היוצאין
מן העריס - חס עליהן לפסקן - כנגדן מותר', כלומר: חתוך; וכן בלשון הגמרא: במילתא
דפסיקא ליה (מועד קטן יז,א, ועוד): חתוך, חד משמעי וברור; ומלשון זו גם "פסק
הלכה".