יבמות דף כב

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך יבמות פרק שני 'כיצד'

יבמות דף כב

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות כא,ב)

אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו.

אמר ליה רב הלל לרב אשי: לדידי חזיא לי שניות [רשימת השניות של] מר בריה דרבנא, וכתיבן שיתסרי לאיסורא! מאי? - לאו תמני דמתניתא, ושית דבי רבי חייא, והנך תרתי - הא שיתסרי!

ולטעמיך - שיבסרי הויין, דהא איכא אשת אחי האם מן האם דפשטינן לאיסורא!

הא לא קשיא:

(יבמות כב,א)

הנך תרתי, דדמיין להדדי (אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב, שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה) - כחדא חשיב להו, והא שיתסרי.

והא מכל מקום לדידי חזיין לן דכתיבן לאיסורא!

אמר ליה: וליטעמיך - אי הוה כתיב להיתירא מי הוות סמכת עלייהו? [היית נמנע מלסמוך עליהם בטענה] דמר בריה דרבנא – מי [האם] חתים עלייהו? השתא נמי דכתיב לאיסורא – לאו [האם לא נאמר גם] '[האם] מר בריה דרבנא חתים עלייהו'? [ולא נסתמך על רשימה זו.]

תני דבי רבי חייא: 'שלישי שבבנו (בת בן בנו - דהא בת בנו ערוה) ושבבתו (בת בן בתו: שהרי בת בתו ערוה, הלכך בת בן בתו שניה) ושבבן אשתו ושבבת אשתו (וכן בת בן בנה של אשתו, או בת בן בתה) - שניה; רביעי שבחמיו (דור רביעי שבחמיו, היינו אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו ואשתו בכלל) ושבחמותו (אם אם חמותו) – שניה (דאם חמיו ואם חמותו ערוה, שהן בכלל 'אשה ובת בנה' 'אשה ובת בתה', הלכך אמו שניה).'

אמר ליה רבינא לרב אשי: מאי שנא למעלה דקחשיב לה לאשתו (דקרי לאם אם חמיו ואם אם חמותו 'רביעי', וקא חשיב לאשתו בחושבנא דדרי) ומאי שנא למטה (דקרי לבת בן בנו דור שלישי) דלא קחשיב לה לאשתו (ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי)?

למעלה - דאיסורא מכח אשתו קא אתי - חשיב לה; למטה - דאיסורא לאו מכח אשתו קאתי (אלא מכח דידיה, דבבנו מאנוסה עסקינן) - לא קחשיב לה.

והא בן אשתו ובת אשתו דאיסורא מכח אשתו קאתי, ולא חשיב לה?

איידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה ולא חשבה - תנא נמי שלשה דורות למטה דידה ולא חשבה.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: שניות דבי רבי חייא - יש להן הפסק או אין להם הפסק?

תא שמע דאמר רב: 'ארבע נשים יש להם הפסק' - ותו לא!

דלמא כי קאמר רב - לההיא מתניתא (הא דקתני לעיל 'מה הן שניות' - בההיא איירי רב ואמר 'ארבע יש להן הפסק' ותו לא, אבל בהנך דרבי חייא איכא).

תא שמע (דתני בשניות דרבי חייא שלישי שבבנו ורביעי): 'שלישי (שבבנו) ורביעי'; שלישי ורביעי (שבחמיו) אִין, טפי לא (ותו לא, אלמא יש להם הפסק)!

דלמא משלישי ואילך, מרביעי ואילך.

אמר ליה רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר: בעו במערבא 'גזרו שניות בגרים (שאם היה גר נשוי אֵם אמו - יוציא[YH1] ) או לא גזרו שניות בגרים'?

אמר ליה: השתא: ומה ערוה גופה, אי לאו שלא יאמרו 'באין מקדושה חמורה (שהעובדי כוכבים מוזהרין על העריות) לקדושה קלה' לא גזרו בהו רבנן (דכקטן שנולד דמי, ואין לו קורבה), שניות מיבעיא?

אמר רב נחמן: גרים - הואיל ואתו לידן - נימא בהו מלתא:

אחין מן האם לא יעידו (לכתחלה, דקורבת אם בגרים - קורבה היא, דהא ודאי אמו היא) ואם העידו עדותן עדות (דכקטן שנולד דמי); אחין מן האב מעידין לכתחלה (דרחמנא אפקריה לזרע מצרי דכתיב זרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כג,כ), הלכך קורבת אב אינה קורבה).

אמימר אמר: אפילו אחין מן האם נמי מעידין לכתחלה, ומאי שנא (עדות) מעריות (דאמר לקמן בפרק 'נושאין' (צח,א): גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא)? ערוה לכל מסורה (הכל נושאין נשים, הלכך אי שרית לקיומה - אתי נמי למישרי ערוה בישראל, דכולי עלמא לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי), עדות לבית דין מסורה (ואי נמי מכשרת עדות אחים גרים - לא אתיא לאכשורי אחין ישראל), וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי (דבית דין ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי).

משנה:

מי שיש לו אח מכל מקום (בגמרא מפרש) - זוקק את אשת אחיו ליבום, ואחיו הוא לכל דבר (מפרש בגמרא) חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית (ולדה כמוה, ובתרה אזיל, כדיליף בגמרא).

מי שיש לו בן מכל מקום - פוטר אשת אביו מן היבום, וחייב על מכתו ועל קללתו (אם הכה או קלל את אביו - חייב מיתה), ובנו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית.

גמרא:

'מכל מקום' לאתויי מאי?

אמר רב יהודה: לאתויי ממזר.

פשיטא! אחיו הוא!

מהו דתימא לילף 'אחוה-אחוה' מבני יעקב: מה להלן כשרין ולא פסולין אף כאן כשרין ולא פסולין - קא משמע לן.

ואימא הכי נמי?

כיון דלענין יבום מיפטר נפטר (את אשת אביו מיבום פוטר, כגון אם היה לו בן ממזר ונשא אשה ומת ולא ילדה לו - פטורה מן היבום בשביל הממזר בן בעלה, כדיליף לקמן: 'בן אין לו' [דברים כה,ה] - עיין עליו')

(יבמות כב,ב)

מיזקק נמי זקיק (לאשת אחיו ליבום, שאפילו אין כאן אח אלא ממזר זה - זקוקה לחליצה).

ואחיו הוא לכל דבר:

למאי הלכתא?

ליורשו וליטמא לו (אם כהן הוא ולו אח ממזר - מיטמא לו).

פשיטא! אחיו הוא!

סלקא דעתא אמינא 'הואיל וכתיב (ויקרא כא,ב) כי אם לשארו הקרוב אליו [לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו], ואמר מר: שארו זו אשתו, וכתיב (ויקרא כא,ד) לא יטמא בעל בעמיו להחלו: יש בעל שמטמא ויש בעל שאין מטמא, הא כיצד? מטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה [ספרא אמור פרשתא א הלכה טו] - הכא נמי [## דכתיב (במדבר כז,יא) ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה; והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה] מטמא הוא לאח כשר ואין מטמא לאח פסול [וכן אין הפסול נכנס לירושה ואינו נטמא לו] - קא משמע לן.

ואימא הכא נמי?

התם - לאפוקי קיימא [שהיא – אשתו הפסולה לו - עומדת להיות מגורשת] (הלכך לאו אשתו היא), הכא אחיו הוא!

חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הגויה (לקמן מפרש בשמעתין מ'כי יסיר את בנך מאחרי' [דברים ד,ז]):

מאי טעמא?

אמר קרא (בשפחה כתיב) [שמות כא,ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו].

מי שיש לו בן מכל מקום - פוטר וכו':

'מכל מקום' לאתויי מאי?

אמר רב יהודה: לאיתויי ממזר.

מאי טעמא?

דאמר קרא [דברים כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם] וּבֵן אֵין לוֹ [לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ] (מצי למכתב 'ובן אן לו', כדאמרינן בקדושין (ד,א) 'אן כסף' וכמו 'מאן יבמי' (דברים כה,ז) מאן בלעם (במדבר כב,יד)) - עיין עליו (ולהכי כתב 'אין' למידרש 'עיין עליו', דאם יש לו בן בעולם - פוטר).

וחייב על מכתו:

אמאי? קרי כאן [שמות כב,כז: אלהים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאור - בעושה מעשה עמך (והאי - אביו - לאו עושה מעשה עמך הוא, שהרי בא על הערוה והוליד ממנה ממזר)?

כדאמר רב פנחס (בפרק 'חומר בקדש' [חגיגה פ"ג, דף כו,א]) משמיה דרב פפא: 'בעושה תשובה' - הכא נמי כשעשה תשובה.

והאי - בר תשובה הוא? והתנן [חגיגה פ"א מ"ז]: 'שמעון בן מנסיא אומר: איזהו (קהלת א,טו) מעוות לא יוכל לתקון [וחסרון לא יוכל להמנות]? - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר'?

השתא מיהא (הואיל ושב) 'עושה מעשה עמך' הוא (ונהי נמי דעונו גלוי ונזכר כל זמן שממזר קיים - מיהו מתשובה ואילך בכלל 'עושה מעשה עמך' הוא).

תנו רבנן: הבא על אחותו והיא בת אשת אביו (דעל ידי נשואין נולדה לאביו, ולא באנוסין) - חייב משום אחותו ומשום בת אשת אביו; רבי יוסי בן יהודה אומר: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד ולא מפני בת אשת אביו.

מאי טעמייהו דרבנן?

אמרי: מכדי כתיב (ויקרא יח,ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך [או מולדת חוץ לא תגלה ערותן] (ובין מן האונסין ובין מן הנשואין משמע), (ויקרא יח,יא) ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא [לא תגלה ערותה]' – (בהאי קרא דבת אשת אביך כתיב) למה לי (הא נמי אחותו בת אביו היא)? - שמע מינה לחייבו (משום שני לאוין הללו, ואם שוגג - חייב שתי חטאות) משום אחותו (מן האונסין: 'בת אביו ובת אמו' - כגון נולדו הוא והיא מן אנוסה, דמההוא קרא דאונסין לא שמעינן אלא בת אביו שלא בת אמו דכתיב 'בת אביך או בת אמך') ומשום בת אשת אביו (והא דכתיב נמי 'בת אשת אביך', דמשמע בין אמו בין שאין אמו - באישות הוא דכתיב, אבל באונסין לא שמעינן, להכי כתיב 'אחותו': לרבות בת אביו ובת אמו).

ורבי יוסי ברבי יהודה?

אמר קרא 'אחותך היא' - משום אחותו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו.

ורבנן - האי 'אחותך היא', מאי עבדי ליה?

מיבעי להו לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו, לומר שאין מזהירין מן הדין (מקל וחומר: אם על בת אביו שלא בת אמו הזהיר - על בת אביו ואמו לא כל שכן; שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין, והוי לאו גמור, ומהכא לא ילפינן למימר, מדאיצטריך 'אחותך' - אלמא אין מזהירין מן הדין, דאיכא לשנויי: מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא; להכי כתב 'היא', כלומר: הכא הוא דאייתר קרא, אבל אזהרת דין קל וחומר - לאו אזהרה היא).

ורבי יוסי ברבי יהודה?

אם כן לכתוב רחמנא 'אחותך'; 'היא' למה לי? - משום אחותך אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום בת אשת אביו.

ורבנן?

אף על גב דכתיב 'אחותך' איצטריך למכתב 'היא', שלא תאמר בעלמא מזהירין מן הדין; וכי תימא "'אחותך' דכתב רחמנא למה לי?": מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא?! - כתב רחמנא 'היא'.

ורבי יוסי ברבי יהודה?

אם כן ליכתביה רחמנא 'לאחותך היא' באידך קרא (גבי אחותך בת אביך, דלא הוזכר שם אישות, דנפקי אונסין מיניה, דבנשואין אשמעינן אף בבת אביו ובבת אמו, מדכתיבא הכא; שמע מינה למימרא דאף על גב דהיא בת אשת אביו - לא מחייב אלא משום אחותו).

ורבי יוסי ברבי יהודה - האי 'בת אשת אביך' מאי עביד ליה?

מיבעי ליה 'מי שיש לו אישות לאביך בה - פרט לאחותו משפחה וגויה, שאין אישות לאביך בה (בשפחה ועובדת כוכבים לא תפסי בה קדושין; במסכת קדושין נפקא לן מקראי בפרק 'האומר לחברו', בסופו (סח,א): שפחה - עם הדומה לחמור, ועובדת כוכבים כדכתיב 'ואחר כן תבא עליה ובעלתה' (דברים כא,יג), ומעיקרא לא).

ואימא 'פרט לאחותו מאנוסה' (שלא היה אישות לאביך בה)?

ההיא - לא מצית אמרת, מדרבא, דרבא רמי: כתיב (ויקרא יח,י) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה [ערותן כי ערותך הנה]- הא בת בנה דידה ובת בתה דידה שרי! וכתיב (ויקרא יח,יז) ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה [לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא] - הא כיצד? כאן באונסין (ערות בת בנך מאנוסתו לא תגלה, הא בת בנה מאיש אחר – גלה, דלאו אשתך היא; ומיהו בנו מן האונסין - בנו הוא, וכן בתו; הלכך גבי אחוה - נמי אחוה הוא) כאן בנשואין.

(יבמות כג,א)

ואימא 'פרט לחייבי לאוין' (אם נשא אביו ממזרת והוליד בת [אימא] לאו אחותו היא, ואימא דלא תפסי בהו קדושין)?

אמר רב פפא: חייבי לאוין - תפשי בהו קדושין, דכתיב (דברים כא,טו) כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה [וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכר לשניאה]- וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום (צורך היה לו להזכיר שאם זה היה אוהב את זו ושונא את זו אין הבכורה משתנה בכך? פשיטא שאם זה שונאה אין המקום שונאה)? אלא 'אהובה' = אהובה בנישואיה, 'שנואה' = שנואה בנישואיה (בעבירה), ואמר רחמנא 'כי תהיין' (דאית בהו הויה).

ואימא 'פרט לחייבי כריתות' (דהאי 'בת אשת אביו' - פרט לאחותו מחייבי כריתות, דאין אישות בה לאביך, דהא לא תפסי בהו קדושין, דילפינן מאחות אשה שהיא בכרת וכתיב בה 'לא תקח' [ויקרא יח,יח] - אין לך בה לקוחין. [בפרק 'האומר לחברו' בקדושין (דף סז,ב)])?

אמר רבא: אמר קרא (ויקרא יח,ט) ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ [לא תגלה ערותן]: בין שאומרים לו לאביך 'קיים' בין שאומרים לו לאביך 'הוצא', ואמר רחמנא 'אחותך היא'.

אימא 'בין שאומר לו אביך קיים בין שאומר לו אביך הוצא', ואמר רחמנא 'אחותך היא' לרבות אחותו משפחה וגויה?

אמר קרא 'בת אשת אביך' - מי שיש לו אישות לאביך בה, פרט לאחותו משפחה וגויה.

ומה ראית?

מסתברא: חייבי כריתות הוה ליה לרבות, שכן תפסי בהן קדושין לעלמא. אדרבה שפחה וגויה הוה ליה לרבות, דאי מגיירה - לדידיה נמי תפסי בה קדושין לכי מגיירה!

גופא אחרינא היא.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol