דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
יבמות
דף כג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות כג,א)
ואימא 'פרט לחייבי לאוין' (אם נשא אביו ממזרת והוליד בת [אימא] לאו אחותו היא, ואימא דלא תפסי בהו
קדושין)?
אמר רב פפא: חייבי לאוין - תפשי בהו קדושין, דכתיב
(דברים כא,טו) כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת
שנואה [וילדו לו בנים
האהובה והשנואה והיה הבן הבכר לשניאה]- וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום (צורך היה לו להזכיר שאם זה היה אוהב את זו ושונא את זו אין הבכורה משתנה
בכך? פשיטא שאם זה שונאה אין המקום שונאה)?
אלא 'אהובה' = אהובה בנישואיה, 'שנואה'
= שנואה בנישואיה (בעבירה),
ואמר רחמנא 'כי תהיין' (דאית בהו הויה).
ואימא 'פרט לחייבי כריתות' (דהאי 'בת אשת אביו' - פרט לאחותו מחייבי כריתות, דאין אישות בה
לאביך, דהא לא תפסי בהו קדושין, דילפינן מאחות אשה שהיא בכרת וכתיב בה 'לא תקח' [ויקרא יח,יח] - אין לך בה לקוחין. [בפרק 'האומר לחברו' בקדושין (דף סז,ב)])?
אמר רבא: אמר קרא (ויקרא יח,ט)
ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ [לא תגלה ערותן]: בין שאומרים לו לאביך 'קיים' בין שאומרים לו
לאביך 'הוצא', ואמר רחמנא 'אחותך
היא'.
אימא 'בין שאומר לו אביך קיים בין שאומר לו אביך
הוצא', ואמר רחמנא 'אחותך היא' לרבות אחותו משפחה וגויה?
אמר קרא 'בת אשת אביך' - מי שיש לו
אישות לאביך בה, פרט לאחותו משפחה וגויה.
ומה ראית?
מסתברא: חייבי כריתות הוה ליה לרבות, שכן תפסי בהן
קדושין לעלמא. אדרבה שפחה וגויה הוה ליה לרבות, דאי מגיירה - לדידיה
נמי תפסי בה קדושין לכי מגיירה!
גופא אחרינא היא.
ורבנן - למעוטי שפחה וגויה מנא להו?
נפקא להו מ'[אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או
בנות] האשה וילדיה תהיה
לאדוניה [והוא יצא
בגפו] (שמות כא,ד)'. [ילדיו הם לאדון ולא לו – ולפיכך אינם נחשבים
אחים לצורך יבום.]
ורבי יוסי ברבי יהודה?
חד בשפחה וחד בגויה, וצריכי: דאי אשמעינן שפחה -
משום דאין לה חייס (אין לה יחס, דכתיב עם
החמור (בראשית
כב,ה), ועובדת כוכבים
מתייחסת על שם אביה, דכתיב בלאדן
בן בלאדן (מלכים
ב כ,יב) הדרימן בן טברימון (מלכים א טו,יח)) אבל גויה, דאית לה חייס - אימא לא! ואי אשמעינן
גויה - משום דלא שייכא במצות, אבל שפחה, דשייכא במצות (כל מצוה שהאשה חייבת בה - עבד חייב בה,
דגמר לה לה מאשה (חגיגה דף ד,ב))
אימא לא! – צריכא.
ורבנן?
אשכחן שפחה, גויה מנא להו?
-
וכי תימא נילף
משפחה - הנהו מצרך צריכי!
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אמר קרא (דברים ז,ד) כי יסיר את בנך מאחרי [ועבדו אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך
מהר] - בנך מישראלית
קרוי 'בנך', ואין בנך הבא מן הגויה קרוי 'בנך' אלא 'בנה' (מדלא כתיב 'כי תסיר' - שמע מינה הכי קאמר:
בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי, אבל א'בתו לא תקח לבנך' לא קמהדר ולא קרינן ביה 'כי תסיר בת העובד
כוכבים את בנך שתלד מאחרי', אלמא בנך מן העובד כוכבים שילדה לו בתך קרוי 'בנך',
ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי 'בנך').
אמר רבינא: שמע מינה (מדכתיב 'כי יסיר את בנך' [דברים ד,ז], ומוקמינן ליה בבן שתלד בתך לעובד כוכבים) בן בתך הבא מן הגוי קרוי 'בנך'!
לימא קסבר רבינא 'גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד
כשר (ולקמן פליגי
בה ב'החולץ' (מה,א)
(ול"נ דהולד ממזר גרסינן, דלא הוי כגר שנתגייר אלא צד ישראלית יש בו
ושייך ביה ממזרות))!?
נהי דממזר לא הוי - כשר נמי לא הוי, 'ישראל פסול' מיקרי!
האי - בשבעה אומות כתיב (ושאר עובדות כוכבים - מנלן דולדה כמוה)?
'כי
יסיר' - לרבות כל המסירים.
הניחא לרבי שמעון, דדריש טעמא דקרא (בפרק 'המקבל' בבבא מציעא (קטו,א): אלמנה עניה אין ממשכנין אותה, אבל עשירה
ממשכנין - שאין אתה חייב להחזיר לה ואין אתה משיאה שם רע בשכנותיה; אלמא דריש טעמא
ד'לא תחבול בגד אלמנה' [דברים כד,יז] משום שם רע, ומוציא עשירה מן הכלל; והכא נמי:
לדידיה ניחא דאי נמי לא מפרש קרא טעמא הוה דריש טעמא דחיתון משום 'כי יסיר את בנך' ולא איצטריך קרא לפרושי טעמא, ואייתר קרא 'כי יסיר' לרבות שאר מסירין), אלא לרבנן מנא להו (איצטריך קרא לפרושי טעמא בשבע אומות
גופייהו ולמעוטי שאר אומות דאינן אדוקין בעבודת כוכבים כמותן, כדקיימא לן (חולין יג,ב) 'עובדי כוכבים שבחו"ל לאו עובדי
עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהן בידיהן', ולא אייתר ליה רבויא, ושאר אומות
מנלן? ודכוותיה אמרינן בסנהדרין (כא,א) גבי 'לא
ירבה לו נשים ולא יסור לבבו'
[דברים יז,יז]: דלרבי שמעון הוי 'לא יסור'
לרבויא, דבלאו פירושא דקרא הוה דרשינן ביה טעמא; ולרבנן, דלא דרשי טעמא דקרא בעלמא
- הכא קרא פירש טעמא)?
מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי ברבי יהודה? - רבי
שמעון היא.
(יבמות כג,ב)
משנה:
מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע אי
זה מהן קידש (אסור בשתיהן, דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה) - נותן גט לזו וגט לזו.
מת, ולו אח אחד - חולץ לשתיהן (דלא ידע
איזו היא יבמתו, ומיחלץ חדא וייבומי חדא לא, דאחות חלוצתו אסורה לו מדרבנן בחייה,
ויבומי ברישא נמי לא: דדלמא לא זו היא יבמתו, וקפגע באחות זקוקתו, דהויא כאשתו).
היו לו שנים: אחד חולץ (תחלה לאחת) ואחד
מייבם (והשני - אם רצה לייבם לשניה מייבם: דאם זו יבמתו – שפיר, ואם אחותה היא -
לא קפגע באחות זקוקתו, דחליצה אפקעה לזיקה);
קדמו וכנסו (קודם שנמלכו בבית דין) אין
מוציאין מידם (דכל חד וחד אמר: אנא שפיר נסיבי; ואי נמי הוה איפכא, שהראשון ליבום כנס
אחות זקוקתו - ההיא שעתא ודאי הויא אסירא, ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא יבמתו פקע
זיקה מאידך למפרע).
שנים שקדשו שתי אחיות (והם נכרים), זה
אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע איזו קידש: זה נותן שני גיטין וזה נותן שני
גיטין.
מתו, לזה אח ולזה אח - זה חולץ לשתיהן
וזה חולץ לשתיהן (דכל חד וחד מינייהו אסור ליבומי דדלמא באחות
זקוקתו פגע).
לזה אחד ולזה שנים - היחיד חולץ לשתיהן (כדפרישית
לעיל: שאי אפשר לו לייבם, לא קודם חליצה - משום אחות זקוקתו, ולא לאחר חליצה -
משום אחות חלוצה; לפיכך, הואיל ואסור לייבם - יחלוץ תחלה לשניהם כדי להוציא אותה
שהיא יבמתו מאיסור יבמה לשוק), והשנים: אחד חולץ (לאפקועי
זיקה מאחיו אם זו היא יבמתו, ותשתרי אחותה לשני ממה נפשך: אם יבמתו היא – שפיר;
ואם אחותה היא - הא קפקעה זיקת היבמה מיניה בחליצת אחיו) ואחד מייבם.
קדמו וכנסו - אין מוציאין מידם.
לזה שנים ולזה שנים: אחיו של זה חולץ
לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מייבם
חלוצתו של זה (ממה נפשך: אם זו יבמתו - שפיר נסיב, שהרי אחיו לא חלץ לזו, אלא לאחותה,
שלא היתה יבמתו ואינה כלום; ואי לאו יבמתו שפיר נסיב נכרית, דאי משום אחות זקוקתו
– ליכא, שהרי חלץ אחיו לאחותה שהיא יבמתו, ופקע זיקה; ואי משום 'יבמה לשוק' הרי
חלצה זו מן היחיד, שהוא אח בעלה).
קדמו שנים (אחין של אחד) וחלצו (לשתיהן משום דלא ידעי אי זו היא יבמתו) - לא
ייבמו השנים (אחים האחרים זה את זו וזה את זו, דקמא דנסיב - איכא למימר: זו היא אחות
זקוקתו), אלא אחד חולץ (תחלה לאחת) ואחד מייבם (לשניה ממ"נ: אם יבמתו היא – שפיר!
ואי לאו יבמתו היא - באחות זקוקתו לא פגע, שהרי חלץ אחיו ליבמתו; ויבמה לשוק נמי
ליכא, שהרי היא חלוצה מאחי בעלה).
קדמו (אלו שנים האחרונים) וכנסו (אחר חליצת השנים הראשונים, ולא באו לימלך
לב"ד) - אין מוציאין מידם (כדפרישית: שאין כאן אלא ספק איסור אחות זקוקה
בנשואין הראשונים, דאיכא למימר: קמא דנסיב יבמתו היא, ושפיר נסיב; ובתרא נמי שפיר
נסיב – נכרית; ואי נמי הוה איפכא: דקמא פגע באחות זקוקתו - כיון שבא שני ויבמה -
פקע זיקתה מאחיו, והותרה לו אשתו, ואיסורא דעבד עבד).
גמרא:
שמע מינה: קדושין שאין מסורין לביאה (שאין סופן
לבא לידי ביאה; דקס"ד דמתניתין בשלא הוכרו בשעת קדושין לא הוה ידע הי
מינייהו, כגון דאמר 'הרי אחת מכם מקודשת לי', ועשו שתיהן שליח לקבל קדושין,
וקדושין אלו אין סופן לביאה דכל חדא קיימא עליה בספק אחות אשה) הוו
קדושין (ומדקתני 'נותן גט לזו וגט לזו' - מכלל דחדא מיהא מקודשת, ומשום ספיקא דלא
ידע הי מינייהו - בעי למיתב גט לתרווייהו, אלמא קדושין הן; ופלוגתא דאביי ורבא היא
בקדושין).
הכא במאי עסקינן? כשהוכרו (בשעת קדושין
ויודע היה את מי מקדש הלכך מסורים לביאה נינהו וחלו קדושין) ולבסוף נתערבו; דיקא נמי דקתני
'ואינו יודע' ולא קתני 'ואינו ידוע' ('ואינו יודע' משמע: השתא אין יודע; 'אין ידוע'
משמע: לא נודע הדבר מעולם) - ש"מ.
מאי קמ"ל (ומאי קמ"ל מתניתין? פשיטא דתרווייהו
בעי גיטא, דלא ידע הי מינייהו)?
סיפא איצטריכא ליה: מת, ולו אח אחד -
חולץ לשתיהן. היו לו שנים: אחד חולץ ואחד מייבם (איצטריכא ליה דקתני 'אחד חולץ ואחד מייבם'
- וקא שמעינן): דוקא מיחלץ (חד) והדר יבומי (אידך, ממה נפשך כדפרישית לעיל), אבל
יבומי (חד) ברישא (והדר מיחלץ
שני לאידך) - לא, (דלמא) (דקמא דייבם) דקא פגע באחות זקוקתו.
שנים שקדשו שתי אחיות [זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע איזו קידש: זה נותן שני גיטין וזה
נותן שני גיטין]:
שמע מינה: קדושין שאין מסורין לביאה הוו
קדושין!?
הכא נמי 'כשהוכרו ולבסוף נתערבו'; דיקא
נמי דקתני 'ואין יודע' ולא קתני 'ואין יָדוע',
שמע מינה.
ומאי קא משמע לן?
סיפא איצטריכא ליה: 'מתו,... לזה אחד
ולזה שנים - היחיד חולץ לשתיהן והשנים אחד חולץ ואחד מייבם'.
פשיטא! היינו רישא (דהא אשמעינן
ברישא 'היו לו שנים - אחד חולץ ואחד מייבם')!
מהו דתימא ליגזור (הכא לא לייבם) תרי אטו חד (כיון דחד
מינייהו יש לו אח יחידי - לגזור תרי אחי דלא לייבם חד מינייהו, אטו ההוא אח שאין
לו אח שני, ואתי למפגע באחות זקוקה) - קא משמע לן.
ודוקא מיחלץ (האח היחידי לשתיהן) והדר יבומי (חד מהשנים
אחר חליצת אחיו לשניה), אבל יבומי ברישא (קודם חליצת
היחיד לשתיהן, ואפילו חלץ אחיו של מייבם לאחותה, דליכא השתא איסור אחות זקוקה) – לא [מייבם], (משום שמא זו היא ארוסת הנכרי) דקא פגע ביבמה לשוק (בלא חליצה,
דהיחידי הוא הנכרי, ולו היבמה זקוקה. והא מילתא לא אשמעינן ברישא):
לזה שנים ולזה שנים [אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת, אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה
ואחיו של זה מייבם חלוצתו של זה; קדמו וכנסו - אין מוציאין מידם]:
הא תו למה לי? היינו הך (דהא אשמעינן
ברישא: השנים, אחד חולץ ואחד מייבם, והכא נמי הכי הוא, דהני תרי - חד חליץ וחד
מייבם, והני תרי - חד חליץ וחד מייבם)!
מהו דתימא ליגזור דלמא מייבם (אתי ליבומי
אחד משנים אלו ואחד משנים אלו) בלא חליצה (וקפגע כל חד בספק יבמה לשוק ובאחות זקוקה) - קא
משמע לן (דלא גזרינן; והא - מרישא לא שמעינן, דהתם לזה אחד ולזה שנים, דסוף סוף לא
מייבם אלא חדא; וכיון דעוסקין בחליצה דחדא - מדכרי נמי ולא מייבמי עד שיחלוץ היחיד
לשתיהן, אבל הכא - כיון דלבסוף תרוייהו מייבמין: הך להאי ביתא והך להאי ביתא - אתי
למימר מה לנו ולחליצה).
מאי שנא מהא דתנן (פ"ג מ"א): 'ארבעה אחין: שנים מהן
נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' (וקתני סיפא
'אם קדמו וכנסו יוציאו' והכא קתני 'אין מוציאין מידן')? (ולא
אמרינן: ליחלוץ חד מנייהו, ודחי
לזיקה דידה מאחיו, והאי מייבם חדא כי מתני' דקתני 'מתייבמות שתיהן כל אחת לאחר
חליצת אחותה' כדקאמר 'אחיו של זה מייבם חלוצתו של זה', לימא כולן חולצות כי התם,
אמאי מהדרינן לייבם?)
הכי [כך אתה שואל]? השתא [עכשיו שים לב]:
(יבמות כד,א)
התם (התם זקוקות שתיהן להן) - אי
למאן דאמר 'יש זיקה' (בפרק ד' אחין טעמא דאין מתייבמת אפילו אחת מהן
משום דיש זיקה דמרישא מיתסרא משום דקפגע באחות זקוקה וכי חליץ (מייבם) חד לחדא
ופקע זיקה לא משתריא אחותה לאידך דכל יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה אפילו לאחר נפילה הרי היא כאשת
אח שיש לה בנים ואסורה לעולם) - יש זיקה, ואי למאן דאמר (טעמא משום) 'אסור
לבטל מצות יבמין' - אסור לבטל מצות יבמין (ואי מייבם האי חדא - דלמא מיית אידך קודם שייבם,
ותצא אחותה משום אחות אשה, ונמצא מצות יבמין בטלה על ידינו מיבום ומחליצה - הרי
נאסרה משום כך, וכיון שנאסרה שעה אחת - אי נמי חלץ חד לחדא, ואזלא האי - השניה -
עומדת היא באיסור אשת אח שלא נראית ליבום מתחלה); (אבל) הכא: כל חד וחד אימור דידיה קא מתרמיא
ליה (הכא זו שנאסרה
משום אחות זקוקה - לאו יבמה היתה, וכי פקע איסור אחות זקוקה בחליצת אחותה - הרי זו
מותרת ועומדת, דלאו אשת אח הואי; הלכך מספיקא לא מפקינן לה, דאימר כל חד וחד דידיה
איתרמיא ליה).
קדמו וכנסו אין מוציאין [מידם]:
תני שילא: ואפילו שניהם כהנים (וחד מנייהו
ודאי חלוצה נסיב, דהא ארוסת הנכרי חלוצה היא מאחד משני אחיו כדקתני 'קדמו שנים
וחלצו').
מאי טעמא?
חלוצה (דאסורה לכהן) דרבנן היא (והכא, דלכל
חד אינה אלא ספק: דשמא זה ייבם את יבמתו גמורה), וספק חלוצה לא גזרו בהו רבנן (לאפוקה מספק).
וחלוצה דרבנן היא? והתניא '[ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה לא יקחו, ואשה] גרושה [מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו] -
אין לי אלא גרושה, חלוצה מנין? - תלמוד לומר: 'ואשה''!?
מדרבנן הוא, וקרא אסמכתא בעלמא הוא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol