דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק שני 'כיצד'

 

יבמות דף כה

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות כד,ב)

ואי בעית אימא (בלא בנים לא נפקא בלא עדים, ו)הני מתנייתא (דאמרי נפקא) - רבי היא (רבי אמרינהו, דמפיק אשה מבעלה בקול כל דהו), דתניא:

'רוכל (מוכר בשמים לנשים להתקשט בהן) יוצא (מן הבית) ואשה חוגרת בסינר (ומצא זה את אשתו שהיא חוגרת בסינר; סינר הוא כעין מכנסים שהיו הנשים חוגרות לצניעות); אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר (שלא התירתו מעליה אלא לזנות) – תצא;

רוק למעלה מן הכילה (א'רוכל יוצא' קאי, ומצא בעל רוק למעלה בגג הכילה שעל מטתו; מי זרק הרוק למעלה כי אם השוכב ופניו למעלה? הלכך זינתה זו, ורקקה בשעת תשמיש) - אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר – תצא;

 

(יבמות כה,א)

מנעלים הפוכים (פיהן למטה) תחת המטה (ודאי של נכרי הם, והפכו כדי שלא יכיר הרואה) - אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר – תצא'.

'מנעלים הפוכים'? - ליחזי דמאן נינהו?

אלא מקום מנעלים הפוכים (ניכר מקום הפיכתן בעפר שתחת המטה - לשון מורי; לשון אחר 'מקום מנעלים' מצא הפוך: שבא ומצא את מנעליה במקום שהוא רגיל לתת שלו - ודאי נכרי בא לכאן, ושם מנעליו במקום שלה ושלה במקום בעל; וראשון עיקר, דאם כן 'הפוך' [ולא 'הפוכים'] מיבעי ליה)

(תחת המטה - אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר תצא).

והלכתא כוותיה דרב (דאמר אין מחזיקין קלא אלא בעדים) והלכתא כוותיה דרבי.

קשיא הלכתא אהלכתא [רבי מחמיר לגרש, ורב מחייב רק בעדים]?

לא קשיא: הא [הלכה כרבי] בקלא דפסיק, הא [הלכה כרב] בקלא דלא פסיק; קלא דלא פסיק וליכא עדים - כרבי, קלא דפסיק ואיכא עדים (שיצא קול אחר לומר שקר הוא הלעז) - כרב.

 

וקלא דלא פסיק - עד כמה?

אמר אביי: אמרה לי אם 'דומי דמתא (חשודי העיד; לישנא אחרינא 'דומי' = דלא ידעי ודאי, אלא אמרי בדדמי - לשון מורי) יומא ופלגא'; ולא אמרן אלא דלא פסק ביני וביני, אבל פסק ביני וביני - הא פסק! ולא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה - מחמת יראה הוא; ולא אמרן אלא דליכא אויבים, אבל איכא אויבים - אויבים הוא דאפקו ליה לקלא.

 

תנן התם (גיטין פ"ד מ"ז): 'המוציא את אשתו משום שם רע (שיצא עליה) - לא יחזיר (כדפרישית טעמא [בפירושו ל"משום נדר"; נראה שהגירסה של רש"י כאן בגמרא היה הסדר הפוך: קודם "משום נדר" ואח"כ "משום שם רע", וכן סדר דבריו בדפוסים]: שמא תנשא לאחר ויצא קול על הלעז הראשון ששקר היה ויתחרט המגרש ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא כו'); משום נדר - לא יחזיר (וטעמא מפרש התם ב'השולח גט': שאם אתה אומר יחזיר - שמא תלך זו אצל חכם לאחר שניסת, ויתיר לה נדרה, ויאמר המגרש: "אילו הייתי יודע שיש היתר לנדר שנדרה אם היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה שהיתה חביבה עלי ביותר" ונמצא זה מבטל גיטו למפרע ועוקרו, ובניה מן השני ממזרים! לפיכך אומרים לו מתחלה: 'הוי יודע שהמוציא את אשתו משום נדר שנדרה לא יחזיר עולמית, ואם היא חביבה עליך - צא ובקש היתר לנדרה'! ואי מגרש לה מהשתא - ודאי שנואה היא עליו, ותו לא מצי עקר (לה) גיטה בדברי שקר)[1].

 

שלח ליה רבה בר הונא לרבה בר רב נחמן: ילמדנו רבינו: כנס (אם החזירה [הבעל]) - מהו שיוציא (שנכופנו להוציא)?

אמר ליה: תנינא: 'הנטען על אשת איש והוציאה מתחת ידו, אף על פי שכנס – יוציא (והתם נמי מפקיעה מבעלה, דכיון דהוציאה משום שם רע - גילה דעתו שהקול אמת ונאסרה לו, כי היכי דאסרינן לה הכא: משום שהחזיק זה הקול כשכנסה)!

אמר ליה: מי דמי? התם 'הוציאוה' (בית דין, שבא עדי טומאה ואסורה לבועל מן התורה) והכא 'הוציאה' (והאי דלא יחזיר - דרבנן הוא)!

ורבה בר רב נחמן – מתניתין ['הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו  - אע"פ שכנס יוציא'] נמי 'הוציאה' תנן (בלא עדים, הלכך לא אסורה לבועל אלא משום לזות שפתים מדרבנן, ואפ"ה קתני יוציא).

ואכתי מי דמי? הכא [בשאלת רבה בר הונא] בעל ('החזירה' ואין דבר זה מגונה הוא), והתם [במשנתנו] בועל (כונס, ודבר מגונה הוא)!?

אמר ליה: שפיר דמי אהדדי (דהכא והכא מדרבנן הוא): הכא [במשנתנו] אמור רבנן 'לא יכנוס ואם כנס יוציא', התם נמי [במקרה רבה בר הונא] אמרי רבנן 'לא יחזיר ואם כנס יוציא'.

ולא היא: התם (הוא כשכנס בועל) [בנטען על אשת איש במשנתנו] - אלומי אלמיה לקלא (לקול הראשון שאמת היה הלעז), הכא (כשהחזירה בעל - בטולי בטליה לקלא,) אמרינן (מדהחזירה): קם ביה בקלא וליתיה (חזר ובדק בקול ראשון של שם רע ומצא שאינו).

 

 

משנה:

משנה:

המביא גט ממדינת הים (צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", וטעמא מפרש בגיטין (ב,א) לפי שאין בקיאים לשמה), ואמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - לא ישא את אשתו (הואיל ואדיבוריה סמכינן); "מת" "הרגתיו" "הרגנוהו" - לא ישא את אשתו (הואיל ועל עדותו היא נשאת - איכא לזות שפתים שמא עיניו נתן בה והעיד שקר, אבל לאחר – תנשא, דאשה נשאת בעד אחד).

רבי יהודה אומר: "הרגתיו" - לא תנשא אשתו [YH1] (אפילו לאחר על פיו, לפי שהוא משים עצמו רשע, והתורה אמרה 'אל תשת רשע עד' [שמות כג,א: לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס]), "הרגנוהו" - תנשא אשתו (לאחֵר; ובגמרא בעי טעמא).

 

גמרא:

טעמא - דממדינת הים, דעליה קסמכינן, אבל (המביא גט) מארץ ישראל (אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"), דלאו עליה קסמכינן - ישא את אשתו? והא "מת" (דכי אמר 'מת בעל' - הא דשרו רבנן לאינסובי לאחר), דלאו עליה קסמכינן, דאמר מר (בפרק 'האשה רבה' (לקמן צג,ב) היינו טעמא דעד אחד נאמן להשיא אשה): אשה דייקא ומינסבא (משום דהיא גופה דייקא עד שיודעת שמת ודאי, ואחר כך נשאת), וקתני: 'לא ישא את אשתו'?

התם ליכא כתבא, הכא איכא כתבא, דתנן (ב'המביא' [גיטין פ"ב מ"א (וכן לקמן קיז,א)] תנן: 'אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה, כגון חמותה ויבמתה וצרתה ובת בעלה - נאמנות להביא גיטה, ואף על פי שצריכות לומר "בפני נכתב ובפני נחתם";) מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח (ולאו עלה [על המביא את הגט] סמכינן כל כך[YH2]

 ).

 

"מת", "הגתיו" "הרגנוהו" - לא ישא את אשתו:

הוא ניהו דלא ישא את אשתו, הא לאחר תנשא? והאמר רב יוסף: '"פלוני רבעני לאונסי" - הוא ואחר מצטרפין להרגו (את הרובע); "...לרצוני" - רשע הוא והתורה אמרה [שמות כג,א: לא תשא שמע שוא] אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס [ואם כן, כיצד מסתמכים על עדות אדם בענין אשה כשאומר שהשתתף בהריגת בעלה]?

- וכי תימא שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן – והאמר רב מנשה:

 

(יבמות כה,ב)

גזלן דדבריהם (כמו מפריחי יונים ומשחק בקוביא, דתנן (ראש השנה פ"א מ"ח; דף כב) כל העדות שאין האשה כשרה לה - אף הן אינם כשרים, ועלה אמר רב מנשה "זאת אומרת גזלן דדבריהם כו') כשר לעדות אשה; גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה [אם כן לא הקילו בעדות אשה בגזלן דאורייתא, קו"ח לא יקלו ברוצח]?

נימא רב מנשה דאמר כרבי יהודה [שאמר במשנתנו: 'הרגנוהו' - תנשא אשתו]?

אמר לך רב מנשה: אנא דאמרי אפילו לרבנן, וטעמא דרבנן הכא כדרבא (רבא פליג עליה דרב יוסף ואמר: אפילו אמר "פלוני רבעני לרצוני" - הוא ואחר מצטרף להורגו לרובע: דכיון שזה מתכוין לעדות - נאמן הוא אצל חברו, ואין נאמן על עצמו), דאמר רבא: אדם קרוב אצל עצמו (ממה שאמר "לרצוני", דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות - בין לטובה בין לרעה, הלכך אינו נעשה רשע בעדות עצמו) ואין אדם משים עצמו רשע (את עדותו עדות אצל עצמו ליעשות רשע; והא דקיימא לן (ב"מ דף ג:) 'הודאת פיו כמאה עדים דמי' – הני מילי לממונא, אבל לקנסא ולעונש מלקות וליפסל - לא).

לימא רב יוסף דאמר כרבי יהודה?

אמר לך רב יוסף: אנא דאמרי אפילו לרבנן, ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן (הלכך אפילו רשע נאמן; ואנא לית לי דרב מנשיא דאמר הא דדברי תורה פסול), ורב מנשה דאמר כרבי יהודה (והכי מיתוקם סוגיא: רב יוסף מוקים לרב מנשיא כרבי יהודה, ורב מנשיא מוקי לרב יוסף כרבי יהודה).

 

[רבי יהודה אומר:] "הרגתיו" [לא תנשא אשתו], "הרגנוהו" - תנשא [אשתו]:

מאי שנא 'הרגתיו' ומאי שנא 'הרגנוהו'?

אמר רב יהודה: באומר "אני הייתי עם הורגיו" (אבל לא נגעתי בו), והתניא (תוספתא יבמות פ"ד, ה"ד): 'אמרו לו לרבי יהודה: מעשה בלסטים אחד שיצא ליהרג במגיזת קפוטקיא, ואמר להם: "לכו אמרו לה לאשת שמעון בן כהן: אני הרגתי את בעלה בכניסתי ללוד - ואמרי לה 'בכניסתו ללוד' - והשיאו את אשתו.' [והרי אמר רבי יהודה במשנה באומר 'הרגתיו' – לא תנשא אשתו]?

אמר להם: משם ראיה? - באומר "אני הייתי עם הורגיו"' [בתוספתא הסיום הוא: שלא אמר אלא 'הרגנוהו'; ועד כאן בתוספתא].

והא 'לסטים' קתני?

שנתפס על ידי לסטיות (לפי שהיה עמהן).

והא 'יצא ליהרג' קתני?

בי דינא דעובדי כוכבים, דלא דייקי וקטלי [אך האיש לא היה בעצמו ליסטים[YH3]

 ].

 

 

משנה:

החכם שאסר את האשה בנדר (שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאתה לחכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטה) על בעלה - הרי זה לא ישאנה (משום חשד); מיאנה או שחלצה בפניו – ישאנה, מפני שהוא בית דין (כלומר: מיאון או חליצה לא עשה חכם זה ביחידי, דקיימא לן חליצה ומיאון בשלשה, ותלתא לא חשידי).

 

גמרא:

הא התירה (ואחר כך מת בעלה או גירשה) – ישאנה (שאין כאן חשדא); במאי עסקינן? אילימא בחד - חד מי מצי מתיר? והאמר (רב אמר) רבי חייא בר אבין אמר רב עמרם: תנא 'התרת נדרים בשלשה'!? ואלא בתלתא? מי חשידי? והתנן 'מיאנה או שחלצה בפניו – ישאנה, מפני שהוא בית דין'?!

לעולם בחד (ודקשיא לך מדקתני שאסר - מכלל דבר מישרי הוא!? - אִין) וכדאמר רב חסדא אמר רבי יוחנן (בנדרים עח,א, בפרק 'נערה המאורסה'): ביחיד מומחה, הכא נמי ביחיד מומחה.

 

מיאנה או שחלצה [בפניו – ישאנה, מפני שהוא בית דין]:

טעמא דבית דין (שלשה), הא בתרי לא? מאי שנא מהא, דתניא: 'עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה (לומר 'לא יקחו שוב שדה זו מן הלוקח', וכן [לא אמרו] העד של גט לא ישא את האשה)'?

היא גופה קמשמע לן (כלומר: הוא הדין דתרי נמי לא חשידי, והא דקתני 'שהוא בית דין' - לאו משום לאפוקי מחשדא, אלא לאשמועינן דאין מיאון בפחות משלשה) לאפוקי ממאן דאמר (בפרק 'בית שמאי' (לקמן קז)) מיאון בפני שנים - קמשמע לן מיאון בשלשה[YH4]

 .

 

איבעיא להו: כנס (אחכם ואמביא גט קאי) - מהו שיוציא?

רב כהנא אמר: כנס מוציא, רב אשי אמר: כנס אינו מוציא.

 

תני להו רב זוטי דבי רב פפי כדברי האומר [החכם או מביא הגט, אם] כנס - אינו מוציא.

אמרו ליה רבנן לרב אשי: גמרא או סברא (האי דאמרת 'כנס אין מוציא')?

אמר להו: מתניתין היא [לעיל כד,ב]: 'הנטען משפחה ונשתחררה, מעובדת כוכבים (מגויה) ונתגיירה - הרי זה לא יכנוס, ואם כנס - אין מוציא' אלמא

 

(יבמות כו,א)

ברננה (מפני רינון ולעז בני אדם) לא מפקינן (לא אמרינן ליה הוצא, ולא דמי לנטען על אשת איש: דהתם הואיל והוציאה בעלה מפני זה והלך זה ונשאה - מכוער הדבר) – הכא נמי ברננה לא מפקינן.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

 


[1] לפי איזה תנא משנה זו? שהרי בנדרים ברור שיכול להפר נדרי אשתו ביום שומעו; או שמדובר שלא הפר ביום שומעו ואח"כ התחרט?

 [YH1] הרגתיו – במזיד או אפילו בשוגג גם לא תנשא אשתו?

 [YH2]## מה פירוש: 'דלאו עליה קסמכינן' באומר "מת"? אם לא עליו סמכינן – מדוע צריך את עדותו? אולי אשה עצמה תהיה נאמנת משום 'אשה דייקא ומינסבא'? אלא ודאי עליו סמכינן! - ואי תימא לא עליו לבדו סמכינן, אלא גם על החזקה ש'אשה דייקא ומנסבא' – גם בגט מחוץ לארץ סומכים גם על העד-השליח האומר בפני נכתב ובפני נחתם וגם על הגט עצמו?

 

 [YH3]## למה לא ענה להם רבי יהודה שכל הסיבה שאין מאמינים לעדים מסויימים היא שאינם נאמנים, ואדם שיוצא להורג ומנדב עדות – ואין לו אפשרות להרויח מן העדות – נאמן, ובודאי להיות עד אחד, שבעדות אשה סומכים על עד אחד ועל 'דייקא ומנסבא', ואין צורך לשנות את המסורת שאמר 'אני הרגתי את בעלה בכניסתי ללוד' ולומר שאמר 'אני הייתי עם הורגיו' או 'הרגנוהו'? האם משמע מכאן שבאמת לא יקבלו עדות אדם במצב זה לענינים אחרים גם כן לפי שיטת רבי יהודה?

 [YH4]## קא משמע לן מיאון בשלשה:

והרי בתוספתא יבמות יג,א: רבי יהודה אומר אפילו נכנסה ליטול חפץ מחנוני ואמרה בפניו "אי אפשי בפלוני בעלי" אין מיאון גדול מזה - ותוספתא זו מובאת בירושלמי יבמות פי";ג ה"א (דף עא,א) ובבלי יבמות קח,א?

אולי יש לומר שאחר אמירת הדברים על ידה יביאו דבריה לבית דין ויאשרו את המיאון, והכוונה כאן שמיאון בשלשה - בדיון, אך אמירתה אינה חייבת להיות בפני בית דין?