דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך יבמות
פרק שלישי 'ארבעה אחין'
יבמות
דף ל
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(יבמות ל,א)
משנה:
שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות [לאה, רחל] ואחד נשוי נכרית: מת אחד מבעלי אחיות [כגון:
בעלה של לאה] וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת: [לאה] הראשונה (לנפילה)
יוצאה משום אחות אשה, ושניה [הנכרית] משום צרתה.
עשה (נשוי נכרית) בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתייבמת [על
ידי המאמר נעשית כאילו צרתה].
גמרא:
טעמא - דעבד בה מאמר, הא לא עבד בה מאמר - נכרית
יבומי נמי מייבמה (ולא אמרינן 'משמת בעל האחות [לאה], ונפלה לייבם, הוזקקה לנשוי נכרית לבדו,
דהא על בעל אחיות [על בעל רחל] לא רמיא, ונעשית זו [הנכרית] צרתה [של
לאה] בזיקה
[ב"ח: ונעשית נכרית זו אחות אשה בזיקה], וכשמת - תאסר הנכרית על הנשאר משום
צרת אחות אשה [-ותהא מותרת לשוק ללא חליצה]')!
אמר רב נחמן: זאת אומרת אין זיקה
- ואפילו בחד אחא (כדפרישית: דאף על גב דתרי אחין נינהו - אין זו זקוקה אלא לנשוי נכרית
לבדו [ולכן תתיבם]).
משנה:
שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי
נכרית: מת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת: הראשונה (לנישואין) יוצאת משום אחות אשה, ושניה משום צרתה.
עשה בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתייבמת.
גמרא:
הא תו למה לי? היינו הך?! (וכל שכן הוא:) השתא: ומה התם (דנכרית עיקר נשואה היא) דאחות אשה (נפלה עליה) הויא צרה לנכרית (ונעשית צרתה במאמר), אמרת 'נכרית אסורה' - הכא (דאחות אשה עיקר נשואה היא), דנכרית הויא צרה לאחות אשה - לא כל שכן (דאוסרת נכרית שהיא טפלה)?!
תנא הך תנא ברישא (משנה אחרונה זו שנה תחלה), והך חזיא להתירא ושריא (וההיא דלעיל לא הוי בדעתיה למיתני משום
דחזיה להתירא הואיל ונכרית עיקר),
והדר חזיא לאיסורא (משום דמכל מקום צרתה היא ותנייה); ואיידי
דחביבה ליה (דחידוש הוא) אקדמהּ (ותו לא הוה צריך למיתני סיפא),
ומשנה לא זזה ממקומה (אלא הואיל ונשנית לא זזה ממקומה).
משנה:
שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות [לאה ורחל] ואחד נשוי נכרית: מת אחד מבעלי אחיות [לאה], וכנס נשוי נכרית את אשתו [לאה], ומתה אשתו של שני [רחל], ואחר כך מת נשוי נכרית [שעכשיו הוא
גם בעל לאה, שהרי יבם אותה, ואשתו הנכרית נעשתה צרתה של לאה] - הרי זו [הנכרית] אסורה עליו [על בעל רחל] עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת (בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון [אחרי שכנס
בעל הנכרית]). [וקשה: אם לא היה ענין של יבום, כאשר מתה
האחות הנשואה – אחותה מותרת, אז מדוע ביבום חמור יותר ולא הותר במותה של אשתו
האחות?]
גמרא:
אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בה
בשעת נפילה (דברים כה,ה) יבמה יבא עליה - הרי היא כאשת אח שיש לה בנים, ואסורה (ואף על גב דהדר איחזיא).
מאי קא משמע לן? תנינא: 'הרי זו אסורה עליו
עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת'?
מהו דתימא 'הני מילי היכא דלא איחזיא לה בנפילה
ראשונה, (כל זמן נפילה ראשונה היתה אשתו קיימת שהיא אחותה), אבל היכא דאיחזיא לה בנפילה ראשונה (כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסהּ
נשוי נכרית) אימא תישתרי' - קא
משמע לן.
הא - נמי תנינא [במשנה
(לב,א)]: 'שני אחין נשואים שתי אחיות; מת אחד
מהם ואחר כך מתה אשתו של שני - הרי זו אסורה עליו עולמית' הואיל ונאסרה עליו שעה
אחת'!?
מהו דתימא 'התם הוא (שנפלה ואין כאן אחר אלא זה בעל אחותה) דאידחי לה מהאי ביתא לגמרי (נדחית
ונפטרת לשוק ואין עליה צד זיקה עוד),
אבל הכא, דלא אידחי לה מהאי ביתא לגמרי (בשעת נפילה, שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה לייבם ) – אימא: מיגו דחזיא להאי נשוי נכרית (עדיין זיקתה עליה, וכי מתה אחותה, ועודה
בנפילה) חזיא נמי להאי (- תתייבם לזה בנפילה)' - קא משמע לן (רב יהודה [אמר רב]- דלא).
משנה:
שלשה אחים, שנים מהם [ראובן
ושמעון] נשואין שתי אחיות,
ואחד [לוי]
נשוי נכרית: גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו [ראובן], ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש [ראובן] ומת (מותרת זו
להתייבם [לשמעון], שהרי עד שלא כנסה [ראובן] - גירש את הראשונה שהיא ערוה, ולא היתה צרתה
מעולם) - זו היא שאמרו (בפרק ראשון) 'וכולן שמתו או נתגרשו (העריות) - צרותיהן מותרות'.
גמרא:
טעמא דגירש (בעל האחיות - [ראובן]) ואחר כך מת (נשוי נכרית [לוי], דאפילו בזיקה לא נעשית צרתה מעולם), אבל מת (נשוי נכרית [לוי], והוזקקה נכרית לבעלי אחיות)
ואחר כך גירש [ראובן] (ונשאהּ לזו - הואיל וקודם שגירש נעשית
'צרתה בזיקה' [אמנם לא צרה ממש, אך מחוייבת יבום או חליצה מבעל אחת
האחיות]) – אסורה (על אחיו [שמעון] כשימות המגרש [ראובן], משום צרת אחות אשה [של
ראובן]; בשלמא אי
לא כנסה [ראובן]- הויא מותרת לזה [שמעון] מחמת זיקת אחיו הראשון, אבל משכנסה ועכשיו
זקוקה לזה מכח בעל הערוה [ראובן] –
אסורה, ואף על גב דלא היתה צרתה אלא בזיקה).
אמר רב אשי: זאת אומרת יש
זיקה אפילו בתרי אחי (כגון הכא: דכי מת נשוי נכרית קודם גירושין של זה - היתה זו זקוקה לשני
בעלי האחיות, ומהניא בה זיקה זו לאוסרה על השני).
ולרב אשי קשיא דרב נחמן (דדייק לעיל מסתם מתניתין 'זאת אומרת אין
זיקה אפילו בחד אחא')!?
אמר לך רב אשי: (ההיא דיוקא דלעיל לאו דוקא;) הוא הדין דאף על גב דלא עבד (בעל הנכרית) בה (באחות אשת אחיו)
מאמר, (כשימות [ראובן]) נכרית (אשתו) מיחלץ חלצה, יבומי
לא מייבמה (ולא מתייבמת
הואיל וערוה על בעלה לבדו הוית רמיא - נעשה צרתה בזיקה); והא דקתני 'מאמר' - לאפוקי (מ)בית
שמאי דאמרי מאמר קונה
(יבמות ל,ב)
קנין גמור (ואפילו חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות אשה) - קא משמע לן (חולצת), דלא כבית שמאי.
ולרב נחמן קשיא דרב אשי? וכי תימא 'הוא הדין
דאפילו מת (נשוי נכרית) ואחר כך גירש (אחד מבעלי אחיות [ראובן] את אשתו,
וכנסה [את האלמנה הנכרית] - מותרת לשלישי [שמעון] כשימות זה [ראובן], ולא אמרינן 'צרת אחות אשתו של זה [שמעון] בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין', [ולכן]) צרתה מותרת [לשמעון] - אלא 'זו היא' - למעוטי מאי?
למעוטי כנס [ראובן] (הנכרית) ואחר
כך גירש (את אשתו,
ומת, דאסורה נכרית [על שמעון] משום צרת אחות אשה; ואף על גב דהשתא בשעת נפילה לאו צרות נינהו).
הניחא אי סבר לה (רב נחמן) כרבי ירמיה, דאמר (בפרק קמא [יג,א]: כי רמינן הא מתניין ד'זו היא' דממעט כנס
ולבסוף גירש אההיא דקתני [במשנה הראשונה (דף ב,ב)]'וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות'- [ודייקו
בגמרא בדף יג,א] 'ואף על גב
דכנס ולבסוף גירש', ואמר רבי ירמיה [שם]) 'תברא: מי ששנה זו
לא שנה זו', והאי תנא [של המשנה הראשונה (דף ב,ב)] סבר מיתה מפלת (רש"י
בדף יג,א: מפלת נשיו
לייבום, הלכך אפילו כנס ולבסוף גירש - כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת היא - שריא) והאי תנא סבר נישואין הראשונים מפילים (רש"י בדף יג,א: ש[כאשר] האשה נשאת לבעלה מפילים אותה לייבום; הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת -
אסורה עולמית),
'זו היא' - למעוטי כנס ולבסוף גירש; אלא אי סבר לה כרבא, דאמר לעולם חד תנא הוא,
ו'זו (רש"י בדף יג,א: דמתניתין דהכא (דף ב,ב), דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני 'ומתה
בתו או נתגרשה') ואין צריך לומר זו (רש"י
בדף יג,א: דשלשה אחים
דגירש ולבסוף כנס)' קתני (אלמא כנס ולבסוף גירש שריא אפילו לתנא דהכא) – 'זו היא' למעוטי מאי? (אי למעוטי 'מת אחיו ואחר כך גירש אשתו
וכנס יבמתה' - השתא כנס ואחר כך גירש שריא, גירש ואחר כך כנס מיבעיא? ואי למעוטי 'מת
נשוי נכרית ולא גירש בעל אחות אשה אשתו [ראובן] ומת', דאסורה נכרית לייבומי משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה עכשיו בעוד בעלה חי,
והרי לא נתגרשה ובשעת מיתה צרות הן - ובהא מודי רבא, הא לרב נחמן ליכא למימר הכי:
דהא 'אין זיקה' סבירא ליה, והלכך) על
כרחך [רב נחמן] כרבי
ירמיה סבירא ליה (ולמעוטי
כנס ואחר כך גירש, דאמר נישואין מפילין, והאי שעתא - צרת ערוה הויא).
ולרבא (דאמר מיתה מפלת, וכנס ואחר כך גירש שריא) [שסובר מיתה מפלת לכל הדעות, ולפיכך הנוכרית,
שכאשר היתה נשואה לראובן - היתה צרת אשתו של ראובן, שהיא האחות של אשת שמעון – עד
שראובן גרש את אחותה של אשת שמעון] - הניחא אי סבר לה כרב אשי (דיש זיקה):
'זו היא' למעוטי מת בלא גירש (ולא דייק למתניתין כרב אשי דאמר 'הא מת ואחר כך גירש - אסורה', דהא רבא
'מיתה מפלת' סבירא ליה, וכיון דגירש – שריא! אלא הכי דייק: טעמא דגירש - דבשעת
מיתה לאו צרות הוו - זו היא דנכרית מותרת, אבל מת שני זה [ראובן] אחר ראשון ולא גירש את אשתו, ואפילו לא כנס
את הנכרית – אסורה, דהואי 'צרת אחות אשה בזיקה', ואפילו בשעת מיתה - דכיון דיש
זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני; ואי תימא 'הואיל וזיקה חשיבא להיות עליה כח השני
- הויא אשת שני מתים, דבלאו איסור דאחיות ננמי אסירא' - לא היא, דזיקת שני יבמין
דאסירא ליתא מדאורייתא, ולא גזור רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר: גזירה שמא יאמרו
'שני יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות'), אלא
אי סבר לה כרב נחמן (דאין זיקה) 'זו
היא' - למעוטי מאי (הא כולהו שריין בר מכנס ולא גירש, וההיא פשיטא, דהא בהדיא תנינא לה, ולא
אתא 'זו היא' למעוטה)?
על כרחך [רבא] כרב אשי סבירא ליה.
משנה:
וכולן (ט"ו עריות)
שהיו בהן (לאחיו המת) קדושין (קידושי ספק)
או גרושין בספק (הויא צרתה ספק צרת ערוה דלמא איגרשה ערוה, ולגבי קידושין - דלמא לא מיקדשה) - הרי אלו הצרות חולצות (ולא מפטרן בולא כלום דלמא לאו צרת ערוה
היא) ולא מתייבמות (דלמא צרת ערוה היא).
כיצד 'ספק קדושין'?
זרק לה קדושין (שהיו שמונה אמות מצומצמות ביניהן ברשות
הרבים [בדומה למקרה בגט בסוגיא זו בגיטין עח,א-ב], וארבע אמות קונות שם, וּזְרָקוֹ) ספק קרוב לו (ספק בארבע אמות הקרוב לו) ספק (בארבע אמות) קרוב לה - זהו
ספק קדושין;
'ספק גרושין'?
כתב בכתב ידו ואין עליו עדים(דקיימא לן (בבא בתרא דף קעה,ב) 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים
בני חורין', אלמא כתב ידו בלא עדים - מילתא היא);
יש עליו עדים ואין בו זמן (כתוב); יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד (ואינו כתב ידו של בעל) - זהו ספק גרושין (דאמרינן במסכת גיטין (דף פו,א) 'שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת - הולד
כשר, ואלו הן: כתב בכתב ידו כו'; והכא נמי חולצת צרתה כיון דגיטא הוא, דאם ניסת -
הולד כשר, ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא, דקרי להו 'פסול לכתחלה'; הלכך:
אי שרית ליה - אמרי אינשי 'צרת ערוה מתייבמת'; ובגמרא בעי: אמאי לא נקט נמי
בגירושין ספק קרוב לו כו').
גמרא:
ואילו בגרושין 'ספק קרוב לו ספק קרוב לה' לא קתני (דהתם אפילו חליצה נמי לא בעיא צרתה) - מאי טעמא?
אמר רבה: אשה זו [צרת הערוה,
במקרה שהגט ספק היה קרוב לערוה ספק היה רחוק ממנה] בחזקת היתר לשוק עומדת (קודם לכן - אם ימות בעלה, שהרי צרת ערוה
היא), ומספק אתה בא
לאוסרה (שמא נתגרשה
הערוה)? אל תאסרנה מספק! (אבל בהנך שלשה גיטין - לאו מספק אסרינן
לה, דהא גיטא הוא, אלא שאין מן המובחר!)
אמר ליה אביי: אי הכי - בקדושין נמי (אמאי אסרינן לה לייבומי)? נימא 'אשה זו [הצרה] (קודם שקידש בעלה את בת אחיו)
בחזקת היתר ליבם עומדת (כשימות [בעלה]),
ומספק אתה בא לאוסרה? אל תאסרנה מספק'!?
התם בארבע אמות (שנויא הוא) – לחומרא [שתהא אסורה ליבם].
האי - חומרא דאתי לידי קולא הוא: זימנין דאזיל הוא
(מקדש בספק) ומקדש לה לאחותה (של זו שקדש בספק) קדושי ודאי (בחיי בעלה)!? ואי נמי זימנין דאתא אחר (איניש אחרינא) ומקדש לה לדידה (להך מקודשת בקידושי ספק) קדושי ודאי, וכיון דאסר לה מר לצרה לייבומי (לאביה של זו משום צרת הבת) אמרי (אינשי) דקמא קדושין (קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין) ודבתרא לאו קדושין (שאשת איש קידש, ואינה צריכה הימנו גט;
ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה - אתו למימר לאחר מיתתו כי
אסרינן לצרה לייבומי אמרי דקמייתא קידושין [דבתרייתא] לאו קידושין שאין קידושין
תופסין באחות אשה, וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא, ופגע בערוה)?
(יבמות לא,א)
כיון דקא מצרכת חליצה - מידע ידעי (דקידושי דבת אחיו לאו קידושין; והאי דלא מתייבמת
צרתה -) דחומרא בעלמא הוא.
אי הכי, גירושין נמי ליתני (ספק קרוב לו) וליצרכה חליצה, ומידע ידעי דחומרא בעלמא הוא (כלומר: אי חיישת דלא לימרו אינשי מדחלצה
ודאי גירושין גמורין נינהו, דאי קדיש לה למגורשת איניש דעלמא והדר קדיש לאחותה
דקמייתא, קדיש דבתרייתא - לאו קידושין: לא תיחוש להכי, דמדלא מתייבמת צרתה - מידע
ידעי דחליצה חומרא בעלמא הוא)!?
אם אתה אומר חולצת - מתייבמת (וקמייבם צרת ערוה - דאוקמה אחזקה ופגע
בכרת)!
הכא נמי (גבי קידושין אמאי חולצת? הא אתי לייבומי! ודלמא קידושי ערוה קידושי הוו
וקמייבם לצרת ערוה)
אם אתה אומר חולצת – מתייבמת!
ותתייבם ואין
בכך כלום אחזקה קא קיימא (בחזקת היתר לייבם).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM;
מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים []
באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל
8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol