דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

 

המשך יבמות פרק שלישי 'ארבעה אחין'

 

יבמות דף לא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(יבמות ל,ב)

גמרא:

ואילו בגרושין 'ספק קרוב לו ספק קרוב לה' לא קתני (דהתם אפילו חליצה נמי לא בעיא צרתה) - מאי טעמא?

אמר רבה: אשה זו [צרת הערוה, במקרה שהגט ספק היה קרוב לערוה ספק היה רחוק ממנה] בחזקת היתר לשוק עומדת (קודם לכן - אם ימות בעלה, שהרי צרת ערוה היא), ומספק אתה בא לאוסרה (שמא נתגרשה הערוה)? אל תאסרנה מספק! (אבל בהנך שלשה גיטין - לאו מספק אסרינן לה, דהא גיטא הוא, אלא שאין מן המובחר!)

אמר ליה אביי: אי הכי - בקדושין נמי (אמאי אסרינן לה לייבומי)? נימא 'אשה זו [הצרה] (קודם שקידש בעלה את בת אחיו) בחזקת היתר ליבם עומדת (כשימות [בעלה]), ומספק אתה בא לאוסרה? אל תאסרנה מספק'!?

התם בארבע אמות (שנויא הוא) – לחומרא [שתהא אסורה ליבם].

האי - חומרא דאתי לידי קולא הוא: זימנין דאזיל הוא (מקדש בספק) ומקדש לה לאחותה (של זו שקדש בספק) קדושי ודאי (בחיי בעלה)!? ואי נמי זימנין דאתא אחר (איניש אחרינא) ומקדש לה לדידה (להך מקודשת בקידושי ספק) קדושי ודאי, וכיון דאסר לה מר לצרה לייבומי (לאביה של זו משום צרת הבת) אמרי (אינשי) דקמא קדושין (קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין) ודבתרא לאו קדושין (שאשת איש קידש, ואינה צריכה הימנו גט; ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה - אתו למימר לאחר מיתתו כי אסרינן לצרה לייבומי אמרי דקמייתא קידושין [דבתרייתא] לאו קידושין שאין קידושין תופסין באחות אשה, וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא, ופגע בערוה)?

 

(יבמות לא,א)

כיון דקא מצרכת חליצה - מידע ידעי (דקידושי דבת אחיו לאו קידושין; והאי דלא מתייבמת צרתה -) דחומרא בעלמא הוא.

אי הכי, גירושין נמי ליתני (ספק קרוב לו) וליצרכה חליצה, ומידע ידעי דחומרא בעלמא הוא (כלומר: אי חיישת דלא לימרו אינשי מדחלצה ודאי גירושין גמורין נינהו, דאי קדיש לה למגורשת איניש דעלמא והדר קדיש לאחותה דקמייתא, קדיש דבתרייתא - לאו קידושין: לא תיחוש להכי, דמדלא מתייבמת צרתה - מידע ידעי דחליצה חומרא בעלמא הוא)!?

אם אתה אומר חולצת - מתייבמת (וקמייבם צרת ערוה - דאוקמה אחזקה ופגע בכרת)!

הכא נמי (גבי קידושין אמאי חולצת? הא אתי לייבומי! ודלמא קידושי ערוה קידושי הוו וקמייבם לצרת ערוה) אם אתה אומר חולצת – מתייבמת!

ותתייבם ואין בכך כלום אחזקה קא קיימא (בחזקת היתר לייבם).

 

איתיביה אביי [יבמות פ"ז מ"ד]: 'נפל הבית עליו ועל בת אחיו (והיא אשתו) ואין ידוע איזה מהם מת ראשון - צרתה חולצת (לא מיפטרא בולא כלום משום צרת ערוה - שמא היא מתה ראשונה ואחר כך מת הוא; ותנן 'וכולן אם מתו'- העריות קודם לבעליהן – 'צרותיהן מותרות' בפרק קמא) ולא מתייבמת (שמא הוא מת ראשון והויא לה הך צרת בתו)'; אמאי? הכא נמי נימא 'אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה - אל תאסרנה מספק'? וכי תימא הכי נמי לחומרא - חומרא דאתי לידי קולא הוא, שאם אתה אומר 'חולצת'– [עלולים לחשוב שגם] מתייבמת!?

גירושין, דשכיחי, גזרו בהו רבנן (דספק גירושין בערוה - לא תחלוץ הצרה, שאם אתה אומר 'חולצת' - [עלולים לחשוב שגם] מתייבמת); מפולת, דלא שכיחי, לא גזרו בהו רבנן; אי נמי גירושין דקיימא ערוה (קמן) דקא מוכח (וקמוכחת דהכל רואין שזו צרת ערוה היתה), וצרתה קמצרכת לה חליצה - אמרי קמו ביה רבנן בגיטא, דגיטא מעליא הוא (ואין זו צרת ערוה) ואתו לייבומי לצרה;  (אבל) מפולת (א"נ מצרכת לה חליצה) - מי (אתי למימר) 'קמו בהו רבנן במפולת' (אלו הדיינים המצריכים אותה חליצה - נביאים הם, וידעו שהיא מתה ראשונה דליתי לייבם לצרה - ומידע ידעי דהאי דחלצה - משום ספיקא היה [ודאי אין חשש כזה])?

וגבי גירושין מי לא תנן? והתנן '(מפרש במסכת גיטין [פ"ח מ"ב; בבלי דף עח,א]): 'היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה: קרוב לה – מגורשת, קרוב לו - אינה מגורשת; מחצה על מחצה - מגורשת ואינה מגורשת', ואמרינן: למאי הלכתא (קתני מגורשת)? דאי כהן הוא - אסורה ליה, ואי ערוה היא - צרתה בעיא חליצה, ולא אמרינן "שאם אתה אומר 'חולצת' – מתייבמת"?

הא - איתמר עלה (גיטין עח,ב) רבה ורב יוסף, דאמרי תרווייהו: הכא בשתי כיתי עדים עסקינן: אחת אומרת "קרוב לה" ואחת אומרת "קרוב לו", דהוה ליה ספיקא דאורייתא (כיון דתרי אמרי "קרוב לה" - לא מצי לאוקמי צרה אחזקה ולמיפטרא לעלמא בלא חליצה), "ומתניתין דהכא בכת אחת (עד אומר "קרוב לו" ועד אומר "קרוב לה") דהוה ליה ספיקא דרבנן (הלכך בקידושין - הוא דאיכא למיתנייה, משום דבחזקת היתר לייבם קיימא, ומשום עד אחד דאמר "קרוב לה" לא מפקינן לה מחזקה, וחלצה; אבל בגירושין ליכא למתנייה, דבחזקת היתר לשוק קיימא, ועד אחד דאמר "קרוב לה" בעי לאפוקי מחזקה; וכיון דליכא עדות שלם - אזלינן לקולא וקא מוקמינן אחזקה, ולא בעיא חליצה, שאם אתה אומר 'חולצת' [עלולים לחשוב שגם] מתייבמת).

וממאי דמתניתין דהכא בכת אחת?

דומיא דקדושין: מה קדושין בכת אחת - אף גרושין בכת אחת (כלומר: אי הוה תני להו דעל כרחך הוה מיתוקמא דומיא דקידושין - משום הכי לא תני לה).

וקדושין גופייהו ממאי דבכת אחת? דלמא בשתי כיתי עדים?

אי בשתי כיתי עדים (לא הוה תני 'ולא מתייבמת') –  (אלא) 'תתייבם ואין בכך כלום' (דהא אוקמת אחזקה דמותרת לייבם הואי).

(ופרכינן:) קיימי עדים וקאמרי "קרוב לה" ואת אמרת 'תתייבם ואין בכך כלום' (והאמרת שתי כיתי עדים ספיקא דאורייתא היא)?

ותו [ראיה נוספת לחיזוק לדברי אביי, אך לא אביי אמר אותה]: (ובגירושין גופייהו) בשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן היא, דאמרינן: אוקי תרי לבהדי תרי, ואשה אוקמה אחזקה (אף על גב דכת אחת אומרת "קרוב לה" - לא הוה לן לאפוקי מחזקת היתר לשוק, כיון דאיכא כת אחריתי דאמרה "קרוב לו", ואמאי קתני 'חולצת')[1] - מידי דהוה אנכסי דבר שטיא [בן שטיון: אדם שהיה לעיתים שוטה ולפעמים חלים] (כתובות כ,א): דבר שטיא זבין נכסי; אתו בי תרי ואמרי "כשהוא חלים זבין" ואתו בי תרי ואמרו "כשהוא שוטה זבין", ואמר רב אשי: אוקי תרי להדי תרי

 

(יבמות לא,ב)

וארעא אוקמא בחזקת בר שטיא!

אלא אמר אביי (איוב לו,לג) יגיד עליו ריעו [מקנה אף על עולה]: תנא בקידושין (ספק קרוב לו כו') והוא הדין לגירושין, תנא בגירושין (כתב בכתב ידו וכו') והוא הדין לקידושין.

אמר ליה רבא: אי 'יגיד עליו ריעו' - מאי 'זהו' דקתני?

 

אלא אמר רבא: כל [ספק] שיש בקידושין (כגון ספק קרוב לו וכו') - יש (הוי נמי ספק) בגירושין; ויש בגירושין מה שאין בקידושין (שאין ספק לענין קדושין, כגון זמן, כדמפרש לקמן: דבשטר קידושין כגון המקדש בשטר - לא תקנו זמן), ו'זהו' דגירושין - לאו דוקא (דמשמעו 'זהו דהוי ספק בגירושין', אבל ספק קרוב לא הוי ספק לגירושין), אלא משום דתנא 'זהו' בקידושין (דדוקא 'זהו' דקא משמע לן זהו - ספק קרוב - הוא דשייך בקידושין, אבל ספק זמן לא שייך בהו) - תנא נמי 'זהו' בגירושין.

ו'זהו' דקידושין - למעוטי מאי?

למעוטי זמן, דליכא בקידושין.

ומפני מה לא תקנו זמן בקידושין? הניחא למאן דאמר 'משום פירי' (בגיטין בפרק 'כל הגט' (דף כו,ב): מפני מה תקנו חכמים זמן בגיטין? משום פירי: לידע מאימתי תגבה מבעלה פירות שאכל מנכסי מלוג שלה, דקסבר משעה שנתן עיניו בה לגרשה שוב אין לו לבעל פירות) - ארוסה לית לה פירי (לפיכך לא תקנוהו בשטר קידושין: שאין הבעל אוכל פירות עד שתכנס לחופה, דכי תקון רבנן פירי לבעל - משום פרקונה, ופרקונה לא קא מחייב בה אלא מכתובה ואילך, דתנאי כתובה הוא: 'דאם תשתבאי אפרקינך' [בכתובות פרק נערה (דף נא,ב)]), אלא למאן דאמר 'משום בת אחותו' (שמא יהא נשוי בת אחותו ותזנה תחתיו ויראה עדים ממשמשין ובאין ויחוס עליה ויגרשנה, ויאמר: "קודם זנות שאתם מעידים כבר נתגרשה") - ליתקין זמן (נמי בשטר קדושין, שמא תזנה ויאמר "קודם קידושין הוה")!?

משום דאיכא דמקדש בכספא ואיכא דמקדש בשטרא - לא תקון רבנן זמן.

 

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא עבדא (מכירת עבד) דאיכא דקני בכספא ואיכא בשטרא ותקון רבנן זמן (בכל שטרי מכירה [של עבד כדי] לידע מאיזה זמן יאכל פירות שזה קנה נכסי עבדו)?

התם רובא בשטרא, הכא רובא בכספא;

אי בעית אימא: משום דלא אפשר, היכי ליעביד?: לינחה גבי דידה - מחקה ליה (לזמן, ותאמר קודם קידושין היה זנות זה), לינחה גבי דידיה - זמנין דבת אחותו היא ומחפה עלה; לינחה גבי עדים (מאי מהני? ) אי דזכירי ( אימת הוה קידושין - אפילו אינו כתוב בשטר מצו לאסהודי) - ליתו ליסהוד! ואי לא (אלא להכי אמרת: דמהני דזימנין דלא דכירי) - זמנין דחזו מכתבא ואתו מסהדי, (והאי לאו עדות הוא:) ורחמנא אמר (על פי שנים עדים (דברים יז,ו)) 'מפיהם ולא מפי כתבם' (ולא שיעידו על פי כתבם).

אי הכי בגירושין נמי נימא הכי (אמאי תקנו זמן משום בת אחותו - גבי מאן נינחיה)?

התם להצלה דידה קאתי (וליכא למיחש דלמא מחקה ליה: דכי אתו סהדי דזינתה, אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי - מוקמינן לה בחזקת אשת איש! ומיהו אי לא תקון רבנן זמן - הוה מצי לאחפויי עלה, ומספיקא לא קטלינן לה, אבל השתא דתקון רבנן, אי לא מייתא ליה - מוקמינן לה אחזקה וקטלינן לה), הכא לחובה דידה קאתי (זמן דקידושין, ואי תקון לה רבנן זמן וזינתה - כבשה ליה לשטרא או מחקה ליה, וקיימא אחזקת פנויה כדמעיקרא).

 

 

משנה:

שלשה אחין נשואין שלש נכריות, ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר, ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו] ומת אחד מהם [ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויבמה] - שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין (דכל זמן שלא כנסהּ זה - עדיין זיקת ראשון עליה, ונתוספת עליה זיקת מאמרו - הרי כשמת זה נותרו עלה זיקת שניהם, ואילו כנסהּ הוה פקעה זיקה דקמא, וכי מיית - לא הוה עלה אלא זיקת שני; אי נמי לא עבד בה מאמר - לא הוה עלה אלא זיקת ראשון).

רבי שמעון אומר: מייבם לאיזו שירצה (כדקתני טעמא בפרק שני בברייתא: 'אם מאמרו של שני מאמר - אשת שני הוא בועל, ואם אינו מאמר - אשת ראשון הוא בועל!') וחולץ לשניה (דחדא לא מיפטרא בביאה דאידך, דלמא מאמר לא קני, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, וייבומי תרווייהו נמי לא - דלמא מאמר קני והוו להו שתי יבמות הבאות מבית אחד).

 

גמרא:

(לרבנן פריך:) ואי זיקת שני יבמין דאורייתא - חליצה נמי לא תיבעי!?

אלא מדרבנן (דמדאורייתא מאמר לא קני, והוו להו שתי יבמות משני בתים, ותרוייהו מצי לייבומי), וגזירה (ורבנן הוא דגזרו) שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות'.

ונייבם לחדא וניחלוץ לחדא?

גזירה שמא יאמרו 'בית אחד מקצתו בנוי

 

(יבמות לב,א)

ומקצתו חלוץ' (ואתי למימר בשתי יבמות הבאות מבית אחד 'חדא מתייבמת ואחרת חלצה').

ויאמרו!?

אי דמייבם והדר חליץ - הכי נמי; אלא גזירה דילמא חליץ ברישא והדר מייבם, וקם ליה ב'אשר לא יבנה' [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו], ורחמנא אמר: כיון שלא בנה - שוב לא יבנה!

 

אמר רבא: (אמתניתין קאי: שאם) נתן (זה העושה מאמר) גט למאמרו (ולא לזיקתו, ואחר כך מת) – הותרה (אשתו הראשונה [של האח שעשה את המאמר] שהיא) צרתה ([של אלמנת הראשון שמת, שעשה בה השני מאמר] להתייבם לשלישי, דמאמר דעבד – שקליה [על ידי הגט, כדלהלן], ולאו צרות נינהו; והשתא לא אתי למימר 'בשתי יבמות מבית אחד חדא חלצה וחדא מייבמא' דהכא לאו מבית אחד מיחזי), אבל היא אסורה (ולא משום דקם ליה ב'לא יבנה', דפוסלה על אחיו הנשאר - שהרי לא נתן גט לזיקה), דמחלפה בבעלת גט (אלא משום דאתי לאיחלופי בבעלת הגט היכא דעבד גט למאמרו ולזיקתו, דההיא ודאי מידחיא; אבל גט למאמרו לא דחי אלא מאמר, ונשארה זיקה ראשונה במקומה).

איכא דאמרי אמר רבא: נתן גט למאמרו - הותרה אפילו היא (לשלישי כשימות שני).

מאי טעמא?

מאי דעבד בה – שקליה (והויא כמו שלא עשה בה מאמר, ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון; ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו קאמר, אבל סתמא קיימא 'בלא יבנה' אכולהו אחין; והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן נב,ב) דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

 

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

 הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

 


[1]  המשך דברי רש"י ד"ה  הכי גרסינן… ואית דמפרשי הכי: אי בשתי כיתי עדים מי הוה אמרינן לעיל בספק קידושין 'תתייבם ואין בכך כלום'? קיימי עדים ואמרי 'קרוב לה', ומקודשת ונעשית הראשונה צרת ערוה - ואת אמרת תתייבם? אלא ודאי בכת אחת, ומשום דליכא אלא חד דאמר 'קרוב לה' אמרינן 'אוקי צרה אחזקתה', דשריא ליבם; וכך שמעתי, וקשה בעיני משום דמייתי סייעתא למילתיה מדנפשיה דההוא 'תתייבם ואין בכך כלום' דלעיל הוא גופיה פירש הכי.