דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך יבמות פרק שמיני - הערל
יבמות
דף עד
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות עג,ב)
'ואוכלן בטומאת עצמן לוקה מה שאין כן בתרומה' - מילקא הוא דלא לקי,
הא איסורא איכא (לאכול תרומה טמאה); מנלן?
אמר קרא: (דברים טו,כב)
בשעריך תאכלנו [הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל]- לזה ולא לאחר, ולאו הבא מכלל עשה – עשה.
אמר רב אשי: מרישא נמי שמעת מינה דתנא ושייר: מדלא קתני
(יבמות עד,א)
'ונוהגין (תרומה ובכורים) בשאר שני שבוע (בכל שנות השמיטה, אבל מעשר שני אין נוהג בשלישית ובששית) ואין להם פדיון, מה שאין כן במעשר -
שמע מינה.
תא שמע: 'נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה - הרי זה אינו אוכל לא
בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ולא במעשר.' מאי - לאו מעשר דגן?
לא, מעשר בהמה.
'מעשר בהמה'? - היינו 'קדשים'?
וליטעמיך - מי לא תנן 'פסח' וקתני 'קדשים'??
בשלמא פסח וקדשים - צריכי: דאי תנא פסח - משום דערלות בפסח כתיבא, אבל
קדשים אימא לא; ואי תנא קדשים – הוה אמינא מאי 'קדשים' – פסח! אלא 'מעשר בהמה' למה
לי?
אלא מעשר ראשון, ורבי מאיר היא, דאמר (בפרק 'יש
מותרות' (לקמן פה,ב)): 'מעשר ראשון אסור לזרים' (הלכך לענין ערלות נמי
חמור).
תא שמע מדתני רבי חייא בר רב מדפתי: 'ערל אסור בשתי מעשרות' – מאי,
לאו אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה?
הכא נמי מעשר ראשון, ורבי מאיר.
תא שמע [תוספתא מסכת חגיגה
(ליברמן) פרק ג הלכה טו-יח]:
'אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה (דקדשי בדק הבית היא, ולא קדשי מזבח; ומצינו טבול יום מותר בה, וכל שכן אונן); טבול יום אסור בתרומה ומותר
בפרה ובמעשר;
מחוסר כפורים אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר' (מחוסר כפרה= טומאה,
דבעיא קרבן: כל שלא הביא כפרתו - אסור בה, דמחוסר מעשה הוא, וכמי שטומאתו עליו דמי,
וכל שכן טבול יום דילה [שצריך קרבן], דאיכא תרתי; אבל טבול יום דטומאת מת ושרץ - מותר בה, דשמשא ממילא ערבא,
ולאו מחוסר מעשה הוא; הלכך: כי כתיב 'והזה הטהור על הטמא' - טהור מכלל שהוא
טמא, למישרי טבול יום אתא, ולא מחוסר כפורים)
- ואם איתא (דערל מותר במעשר) - ניתני 'ערל אסור בתרומה ומותר
בפרה ובמעשר (כדאמר לעיל (עב,ב): ערל שהזה -
הזאתו כשרה)' (ומדלא תניה - שמע
מינה: משום מעשר הוא דשבקה)!?
האי - תנא דבי רבי עקיבא היא (דאסר ליה נמי בפרה,
כדתני לעיל (עב,ב) 'טומטום שקידש - קדושו פסול'
ואוקמינן כרבי עקיבא), דמרבי ליה לערל כטמא, דתניא [לעיל
ע,א; עב,ב]:
'רבי עקיבא אומר (ויקרא כב,ד) איש איש [מזרע אהרן
והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר;
והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] - לרבות הערל.' ([רש"י ע,א:] כטמא אצל אכילת תרומה;
([רש"י
עב,ב:] מדרבי לערל גבי טמאים
שמע מינה דכי הדדי נינהו, ואפילו לנגיעה דתרומה אסור.)
ומאן תנא (דלעיל, דאכשר ערל בפרה) דפליג עליה דרבי עקיבא (כדקתני לעיל (שם) 'ערל שהזה הזאתו כשרה')?
תנא דרבי יוסף הבבלי היא ([הברייתא
היא ברייתא מבית מדרשו של יוסף הבבלי, והחולק הוא] תנא קמא דיוסף הבבלי,
דאמר מחוסר כפורים כשר בפרה), דתניא (בתוספתא פרה
(צוקרמאנדל) פרק ד הלכה ג):
'שרפת אונן ומחוסר כפורים - כשרה. רבי יוסף הבבלי
אומר: אונן - כשרה, מחוסר כפורים – פסולה (דכיון דמחוסר
מעשה הוא - עדיין טומאה עליו, ולא קרינא ביה טהור). (והא מתניתא דאוקימנא
כרבי עקיבא קתני 'מחוסר כפורים פסול בפרה'; וכי היכי דפליג [תנא קמא של רבי יוסף הבבלי] אמחוסר
כפורים - איכא למימר דאיהו פליג נמי עליה בערל (לעיל).)
ואף רבי יצחק סבר ערל אסור במעשר [שני], דאמר רבי יצחק: מנין לערל שאסור
במעשר [שני]? נאמר 'ממנו' במעשר [שני; ראה להלן בדברי רבא אמר רבי יצחק]
ונאמר 'ממנו' בפסח [מיד להלן בדברי רבא] - מה 'ממנו' האמור בפסח - ערל אסור בו, אף 'ממנו' האמור
במעשר - ערל אסור בו.
מופני? דאי לא מופני איכא למיפרך: מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול
ונותר וטמא!
לאיי, אפנויי מופני.
מאי מופני?
אמר רבא: אמר רבי יצחק:
תלתא 'ממנו' כתיבי בפסח [שמות יב,ט: אל תאכלו ממנו
נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, (פסוק י) לא תותירו ממנו
עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו]: חד לגופיה, וחד לגזירה שוה, וחד: למאן דאמר בא הכתוב (באש תשרופו (שמות יב,י)) ליתן לך עשה אחר לא תעשה (לומר שאין
לוקין עליו) - איידי
דכתיב 'נותר' כתיב נמי 'ממנו'; ולמאן דאמר 'ליתן לו בקר שני לשריפתו' (דמצי למכתב 'והנותר ממנו באש תשרופו'; מאי 'עד בקר'? הא כתיב
ברישא דקרא 'לא תותירו ממנו עד בקר'? אלא הכי קאמר: והנותר - לבקר הראשון,
שהוא יום טוב - המתן עד בקר שני, שהוא חול, ושורפו; ללמדך שאין שורפין
קדשים ביום טוב; ותרוייהו ב'כיצד צולין' (פסחים דף פג,ב)) - איידי דכתיב 'עד בקר' כתיב נמי 'ממנו'.
תלתא 'ממנו' כתיבי במעשר (דברים כו,יד: לא אכלתי באני ממנו, ולא בערתי ממנו בטמא, ולא נתתי ממנו למת; שמעתי בקול ה' אלקי, עשיתי ככל אשר צויתני): חד לגופיה, וחד לדרבי אבהו אמר רבי
יוחנן (דאמר לעיל: למישרי הדלקה בשמן של תרומה
שנטמאה), וחד
לדריש לקיש, דאמר ריש לקיש אמר רבי סמיא: מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו (ואף על גב דקיימא לן (שבת פו,א) דסיכה כשתיה,
והוה ליה כמאן דשתי ליה בטומאה)? -שנאמר [דברים כו,יד: לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא] ולא נתתי ממנו למת [שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני] - למת הוא דלא נתתי (לעיל מיניה כתיב 'לא בערתי ממנו
בטמא' וכתיב בתריה 'ולא נתתי ממנו למת' – כלומר: מן המעשר
טמא לא נתתי ממנו למת), הא לחי דומיא דמת נתתי; איזה דבר (נתינה) ששוה בחיים ובמתים (משכחת במת)? הוי אומר זו סיכה (וקדייקינן: דכוותיה
בחי - שרי).
מתקיף לה מר זוטרא: ואימא ('לא נתתי ממנו
למת' - לא בסיכה קאמר, אלא כך הוא מתְוַדֶּה:) ליקח לו ארון ותכריכים (לא קניתי ממנו
ארון ותכריכים למת, אפילו כשנטמא דלא יכולתי לאוכלו, ולא שניתיו לדבר שאינו לאכילה
והוא צרכי המת; הא לחי דומיא דמת - נתתי, ואשמועינן דאף על גב דמעשר טהור לא ניתן
אלא לאכילה ושתיה וסיכה, אם נטמא - מותר לחללו לקנות ממנו חלוק)?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: 'ממנו' – מגופו.
רב אשי אמר: 'לא נתתי' דומיא ד'לא אכלתי': מה להלן מגופו אף כאן
מגופו.
ואכתי מופנה מצד אחד הוא (דההוא דפסח מופנה
לגזירה שוה, אבל דמעשר - כולהו תלתא אצרכת להו).
([ביחס לתוקף של לימוד גזירה שוה 'מופנה מצד אחד': האם למדין ומשיבין או
למדין ואין משיבין, יש מחלוקת: פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא בהמפלת במסכת
נדה (דף כב,ב)) - הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין, אלא למאן דאמר למדין ומשיבין - מאי
איכא למימר?
הך דרבי אבהו (דמפיק חד ממנו למישרי
הדלקה בשמן תרומה שנטמאת) - מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מאי
דכתיב [במדבר יח,ח: וידבר ה' אל אהרן:]
ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי [לכל קדשי בני ישראל לך
נתתים למשחה ולבניך לחק עולם]? - בשתי
תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא 'לך' - שלך
תהא להסקה תחת תבשילך[YH1].
וכל הטמאים [לא יאכלו בתרומה]:
מנא הני מילי?
אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: אמר קרא (ויקרא כב,ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב [בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש, או איש אשר תצא ממנו שכבת
זרע] - אי זהו דבר ששוה
(יבמות עד,ב)
בזרעו של אהרן (בזכרים ונקבות; דאילו
קדשי קדשים הניתנים לכהנים - אין נאכלים אלא לזכרי כהונה)? - הוי אומר זו תרומה.
ואימא בחזה ושוק (דשלמים, הניתן לכהנים,
ונאכל לנשיהן, כדכתיב (ויקרא י,יד) 'אתה ובניך ובנותיך', והני הוא
דאסר רחמנא לטמאים, משום דקדשים נינהו, אבל תרומה לא)?
אינה בחוזרת (בת כהן אלמנה מישראל,
וזרע אין לה, דאמר בפרק 'אלמנה' (לעיל סח,ב), 'כשהיא
חוזרת - חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק').
תרומה נמי אינה בחללה?
חללה לאו זרעו דאהרן היא.
וממאי דהאי 'עד אשר יטהר' - עד דאיכא הערב שמש (ותו לא, דאמר
לעיל 'מחוסר כפורים מותר בתרומה')? אימא עד דמייתי כפרה?
לא סלקא דעתא, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'בזב בעל שתי ראיות (לאו בר קרבן הוא, כדתניא במסכת מגילה (ח,א): 'מנה
הכתוב שתים וקראו טמא, שלש וקראו טמא; הא כיצד? שתים לטומאה ושלש לקרבן') ובמצורע מוסגר (נמי לאו בר קרבן הוא, כדתנן התם: 'אין בין מצורע טהור מתוך הסגר לטהור
מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים'; וכיון דתגלחת ליכא - קרבן נמי ליכא, דבהדי
דתגלחת כתיב קרבן) הכתוב מדבר', דומיא דטמא נפש: מה טמא
נפש - דלאו בר כפרה הוא, הני נמי - דלאו בני כפרה נינהו.
ואימא 'הני מילי דלאו בר כפרה, אבל דבר כפרה (כגון זב בעל
שלש ראיות ומצורע מוחלט) - עד דמייתי כפרה'? ותו: הא דתנן [לכאורה
כאן צירוף של משניות שונות]: 'טבל
ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרה אוכל בקדשים' - מנא לן?
אמר רבא אמר רב חסדא: תלתא קראי כתיבי: כתיב [ויקרא כב,ו: נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב] ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים - הא רחץ טהור! וכתיב (ויקרא כב,ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים [כי לחמו הוא]; וכתיב [ויקרא יב,ח: ואם לא תמצא ידה די שה -
ולקחה שתי תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת] וכפר עליה הכהן וטהרה - הא כיצד? כאן למעשר, כאן לתרומה, כאן לקדשים.
ואיפוך אנא?
מסתברא תרומה עדיפא, שכן מחפ"ז[YH2].
אדרבה מעשר עדיפא, שכן הד"ס ט"ב (הבאת מקום;
וידוי אסור לאונן, ולבער ממנו בטומאה, ואוכלו בטומאת עצמו - לוקה וחייב בביעור: ה'
הבאה ד' וידוי ס' אסור לאונן ט' טומאה ב' ביעור
וכולהו ליתנהו בתרומה)!?
אפילו הכי מיתה עדיפא.
רבא אמר: בלא 'מיתה עדיפא' נמי לא מצית אמרת: אמר קרא 'נפש' (בקרא ד-כי אם רחץ בשרו [ויקרא כב,ו] כתיב נפש כי תגע בו, אלמא קרא קמא במעשר
משתעי) - איזהו
דבר ששוה בכל נפש? הוי אומר זה מעשר.
ואכתי (אימא) הני מילי (דסגי בהערב שמש לתרומה) - היכא דלאו בר כפרה (דהא אמרת בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר משתעי קרא), אבל היכא דבר כפרה (לא סגי ליה
בהערב שמש ולא אכיל בתרומה) - עד דמייתי כפרה!?
אמר אביי: תרי קראי כתיבי ביולדת (דבת כפרה היא): כתיב [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים
תשב בדמי טהרה; בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא] עד מלאת ימי טהרה - כיון שמלאו ימיה (ארבעים לזכר ושמונים
לנקבה) – טהרה (והוא הערב שמש שלה, דמשעת טבילה לסוף שבעה לזכר ושבועים לנקבה עד אור הבאת
קרבנותיה ליום מחר - היא נקראת 'טבולת יום ארוך' [במסכת נדה
(עא,א)], דומיא דכל מחוסרי כפרה הנקראים 'טבולי יום ארוך': משעת טבילתם עד הערב
שמש, דליל הבאת קרבנותיהם למחרת; (הכא נמי הוי טבולת יום ארוך משעת טבילה עד סוף יומי הבאת
קרבנותיה)); וכתיב [ויקרא יב,ח: ואם לא תמצא ידה די שה,
ולקחה שתי תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת] וכפר עליה הכהן וטהרה, הא כיצד? - כאן (בהערב שמש) לתרומה (וליכא למימר
כאן למעשר בהערב שמש, דהא אמרן לעיל: הא רחץ טהור: דלא בעי הערב שמש, ולענין טבול
יום - מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה), כאן לקדשים.
ואיפוך אנא?
מסתברא קדש חמור, שכן פנקעכ"ס[YH3]!
אדרבה, תרומה חמורה שכן מחפ"ז!
הנך נפישן.
רבא אמר: בלא 'הנך נפישן' לא מצית אמרת? אמר קרא 'וכפר עליה הכהן וטהרה' - מכלל שהיא טמאה (עד השתא); ואי סלקא דעתך (קרא קמא, דשרי למיכל
מאורתא) –
בקדשים, איקרי כאן (ויקרא ז,יט)
והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל [-באש ישרף; והבשר - כל
טהור יאכל בשר] (והאי מחוסר
כפורים - טמא מקרי, כדכתיב 'וטהרה' - מכלל שהיא טמאה)! אלא שמע מינה – בתרומה.
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא? והתניא '(ויקרא יב,ב) דבר
אל בני ישראל [לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר - וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] - אין לי אלא בני ישראל (בנות ישראל מטמאות
בלידה), גיורת
ושפחה משוחררת מנין? תלמוד לומר 'אשה'; ואי סלקא דעתך בתרומה -
גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו[YH4]?
אמר רבא: ולא?
(יבמות עה,א)
והכתיב [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים, תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] (בההיא פרשתא, ואמר מר במסכת מכות (יד,ב) 'בכל קדש') - לרבות התרומה (דאסורה בה כל ימי
טוהר, שהיא 'טבולת יום' לטומאת לידתה)! אלא קרא - מילי מילי קא חשיב.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם
קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2007 by Julius Hollander
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
[YH1]
Yevamos Chart
#21
Daf 70a-74a
______________________
|
|
THE LAWS OF AN AREL(1)
|
______________________
|
|
|
(A)
(B)
|
THE HALACHAH THE
REASON
|
____________
__________
|
|
1) EATING
TERUMAH
Prohibited Machlokes
between |
(70a)
R. Elazar and R. Akiva(2) |
|
2) EATING THE KORBAN
Prohibited(3) "An Arel shall not eat it" |
PESACH (AND
KODSHIM)
(Shemos
12:48)
|
|
3) RECEIVING HAZA'AH Permitted
Derived from our forefathers|
(71b)
when they entered Israel |
|
4) DOING HAZA'AH ON OTHERS
Machlokes Those who prohibit do
so |
(72b)
because of the stringency |
of the Parah Adumah(4) |
|
5) EATING MA'ASER SHENI
Prohibited Derived from the
"Mimenu" |
(73a)
written with regard to |
Korban
Pesach(5) |
|
6)
BIKURIM
Prohibited They are compared to Terumah|
(73b)
|
|
7) EATING MA'ASER RISHON
Machlokes Rabanan: it is
permitted |
(74a)
Rebbi Meir: Ma'aser Rishon |
is like Terumah, since it is|
prohibited to a Zar(6) |
==========
FOOTNOTES:
==========
(1) See Insights to 70a, regarding whether these laws also apply to a man who is
an Arel because his brothers died as a result of Milah, or whether they apply
only to one who deliberately transgressed the Mitzvah of Milah.
Regarding the status of a boy who did not have Milah because he was less than eight
days old, the Gemara (71a) is in doubt whether he is considered an Arel or not.
TOSFOS (70a, DH ha'Arel) cites a Yerushalmi that concludes that he is *not*
considered an Arel.
(2) According to Rebbi Elazar, this prohibition is derived from a Gezeirah
Shavah of "Toshav v'Sachir" that is written with regard to the Korban
Pesach. According to Rebbi Akiva, an Arel is compared to a Tamei in the verse,
"Ish Ish." This teaches that just like a Tamei may not eat Terumah,
so, too, an Arel may not eat Terumah.
(3) An Arel is permitted, though, to eat Matzah and Maror (71a). Regarding
the Korban Pesach, not only if *he* is an Arel is he prevented from eating
the Pesach, he is prevented from eating it even if he has a son or servant
who is an Arel. (However, his son or servant who is an Arel does not prevent
him from eating the Pesach when he was *unable* to circumcise the child or
servant (71a; Ritva 70a), even according to those who maintain (footnote #1)
that when *he* is unable to circumcise himself it prevents him from eating
the Pesach.
(4) This is what RASHI (72b, DH Lo Lishtamit) writes. It is not clear whether this
logic prohibits an Arel to do Haza'ah only according to Rebbi Akiva, or even
according to the Rabanan who argue with Rebbi Akiva and do not compare an Arel
to a Tamei (footnote #2). See ARUCH LA'NER to 74a, and Insights there.
(5) This is the teaching of Rebbi Yitzchak. (Some deduce from the wording of
the Gemara that according to Rebbi Akiva, who compares an Arel to a Tamei, it is
also clear that an Arel is Asur to eat Ma'aser Sheni; see Aruch la'Ner
cited in previous footnote, but see RASHI DH Tana d'Vei Rebbi Akiva, who
seems to learn otherwise.)
(6) According to Rebbi Meir, just like Ma'aser Rishon is as stringent as
Terumah as far as being Asur to a Zar (a non-Levi and non-Kohen; RASHI 86a DH Michlal),
so, too, it is as stringent as Terumah as far as being Asur to an Arel, like
Terumah.
[YH2]לעיל עג,ב: מיתה (מיתה לאוכלו בטומאת הגוף) וחומש (לזר האוכלה בשוגג
לעולם, ואף על פי שמותרת לכהנים, אבל קדש משעה שיש לו שעת היתר לכהנים - אין בו
מעילה ולא חומש) ואין לה פדיון (לתרומה; אבל מצינו
פדיון לקדש עד שלא קידש בכלי) ואסורה לזרים (ותרומה אסורה
לזרים, אבל קדשים קלים מותרים לזרים)
[YH3]לעיל עג,ב פגול נותר קרבן מעילה כרת (וקרוי קרבן להביאו לפנים ויש בו מעילה לנהנה
ממנו בשוגג וכרת לאוכלו בטומאת הגוף) ואסור לאונן!
[YH4]גיורת – אם נתגיירה – ישראלית היא? אולי צריכא להורתה שלא בקדושה ולידתה
בקדושה, שמשום שהורתה שלא בקדושה סלקא דעתא שלא תטמא, שהרי כתיב: אשה כי תזריע – תלתה התורה את הטומאה בזמן
שנזרעה, והיא נזרעה גויה?