דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך יבמות פרק שמיני - הערל
יבמות
דף עה
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(יבמות עד,ב)
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא? והתניא '(ויקרא יב,ב) דבר
אל בני ישראל [לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר - וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] - אין לי אלא בני ישראל (בנות ישראל מטמאות
בלידה), גיורת
ושפחה משוחררת מנין? תלמוד לומר 'אשה'; ואי סלקא דעתך בתרומה -
גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו[YH1]?
אמר רבא: ולא?
(יבמות עה,א)
והכתיב [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים, תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] (בההיא פרשתא, ואמר מר במסכת מכות (יד,ב) 'בכל קדש') - לרבות התרומה (דאסורה בה כל ימי
טוהר, שהיא 'טבולת יום' לטומאת לידתה)! אלא קרא - מילי מילי קא חשיב.
ותלתא קראי בתרומה ([ויקרא כב,ד: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים
לא יאכל] עד אשר יטהר [והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] ואוקימנא
לעיל מיניה בתרומה הכתוב מדבר - דבר השוה בזרעו של אהרן; [ויקרא כב,ז] ובא השמש
וטהר [ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא]; [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה; בכל קדש לא תגע
ואל המקדש לא תבא] עד מלאת ימי טהרה) למה לי?
צריכי: דאי מ'עד אשר יטהר' - לא הוה ידענא במאי (איזהו היא גמר
טהרתו, דעל כרחך גמר טהרה משמע) - כתב רחמנא 'ובא השמש וטהר'; ואי כתב רחמנא 'ובא השמש' – הני
מילי דלאו בר כפרה (דהא כולה ענינא בבעל
שתי ראיות, ומצורע מוסגר, וטמא שרץ ומת משתעי), אבל דבר כפרה - אימא עד דמייתי כפרה! כתב רחמנא 'עד מלאת [ימי טהרה]' (דאפילו יולדת דבת כפרה היא טהורה בהערב שמש); ואי כתב רחמנא 'עד מלאת' - הוה
אמינא אפילו בלא טבילה; כתב רחמנא 'עד
אשר יטהר'.
ולהך תנא (דפליג עליה דתנא דבי רבי ישמעאל) דאמר: 'בזב בעל שלש ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר', והאי 'עד אשר יטהר'
- עד דמייתי כפרה (ועל כרחך בקודש מוקמת
לה, דהא כתיב קרא אחרינא 'ובא השמש וטהר' דמוקמת ליה בתרומה), תרי קראי בקדשים ('עד אשר יטהר', [ויקרא יב,ז: והקריבו לפני ה'] וכפר עליה וטהרה [ממקר
דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה]) למה לי (לאשמועינן דעד דמייתי
כפרה)?
צריכי: דאי כתב רחמנא ביולדת - משום דמרובה טומאתה (שמנים יום
לאכילת תרומה וקדשים), אבל בזב אימא לא; ואי כתב רחמנא בזב, דלא הותר מכללו - אבל יולדת (יולדת הותרה מכללה: שרואה דם וטהורה לבעלה, אבל זב לא הותר מכללו, דכל כמה
דלא פסיק - טמא) אימא לא?
צריכא!
[ויקרא יא,לב: וכל אשר יפל עליו מהם
במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק, כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם] במים יובא וטמא עד הערב [וטהר]' (על כרחך
לתרומה איירי, מדבעי הערב שמש) למה לי (תיפוק לי מ'ובא השמש וטהר' [ויקרא כב,ז])?
אמר רבי זירא: לנגיעה (דקרא דלעיל - באכילה
משתעי, כדכתיב [ויקרא כב,ז] ואחר יאכל
מן הקדשים, והאי קרא בכלים משתעי, דנגיעה בעלמא היא; ואשמעינן כלי, והוא הדין לאדם
טבול יום - לא יגע בתרומה), דתניא [ספרא שמיני פרשה ו
ד"ה פרק ח משנה ט]: '[ויקרא יא,לב: וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר
יעשה מלאכה בהם במים יובא]
וטמא [עד הערב וטהר] ('במים יובא וטמא' - אף לאחר ביאת המים
קראו 'טמא') -
יכול לכל (הוי טמא)? תלמוד לומר: 'וטהר' (מדלא כתיב 'ויִטְהר' משמע דאמעיקרא קאי, קודם הערב שמש); אי 'וטהר'
- יכול לכל?
תלמוד לומר: 'וטמא'!
הא כיצד?
ואיפוך אנא?
מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכילה דמעשר – הכי נמי חמירא נגיעה
דתרומה מנגיעה דמעשר[YH3].
ואיבעית אימא: נגיעה דתרומה (לטבול יום) מהכא נפקא: (דתניא) [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים
תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] - אזהרה לאוכל (שלא תאכל בתרומה כל
זמן שהיא טבולת יום ארוך);
או אינו אלא לנוגע?
תלמוד לומר: בכל
קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא - מקיש
קדש למקדש: מה מקדש: דבר שיש בו נטילת נשמה (הבא למקדש טמא
בכרת, שנאמר (במדבר יט,כ) 'ונכרתה ... כי
את מקדש ה' טמא'), אף קדש:
דבר שיש בו נטילת נשמה' (דהיינו אכילה בטומאה,
שהוא גבי קדש בכרת, ואוכל תרומה בטומאה במיתה, דכתיב (ויקרא כב,ט) ומתו בו כי
יחללוהו) [ומסבירה הגמרא] ובנגיעה נטילת נשמה ליכא;
והאי דאפקיה בלשון נגיעה - הכי קאמר: נגיעה כאכילה (האסור לאכול
אסור ליגע[YH4]).
פצוע דכא [וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו,
ונשיהן (של פצוע דכא
וכרות שפכה)
לא יאכלו (דשוויוה חללה
בביאתן, שהרי נבעלה לפסול לה), ואם לא ידעה (לא בא עליה
אחרי כן והיתה נשואה לו קודם לכן) משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה - הרי אלו יאכלו]:
מאן תנא 'משתמרת לביאה פסולה דאורייתא – אכלה' (דקתני 'ואם
לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי אלו יאכלו' - אף על גב דמצפה ומשתמרת לביאתו)?
אמר רבי אלעזר: במחלוקת שנויה (בפרק 'הבא על יבמתו' (לעיל נו,ב): 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - מן
האירוסין לא יאכלו בתרומה; רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין'), ורבי אלעזר ורבי שמעון היא.
רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי מאיר: שאני הכא שכבר אכלה.
ורבי אלעזר 'שכבר אכלה' לא אמרינן, דאי לא תימא הכי - בת ישראל שנשאת לכהן
ומת בעלה תאכל, שכבר אכלה!
ורבי יוחנן?
התם פקע קנייניה, הכא לא פקע קנייניה.
איזהו פצוע [דקא? - כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו
אחת מהן]:
תנו רבנן [ספרי דברים פיסקא רמז]: 'איזהו
'פצוע דכא'?
כל שנפצעו (כמו פצע [תחת פצע] (שמות כא,כה): מכת חרב וסכין) ביצים
שלו ואפילו אחת מהן ואפילו ניקבו ואפילו נמוקו (מחמת מכה נמקו
והוקטנו מאליהן) ואפילו חסרו (כל שהוא).
אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן
ברוקה: שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה (שהיו יושבים שורות
שורות ככרם הנטוע שורות שורות): כל שאין
לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר.'
'סריס חמה'? סלקא דעתך (הא - סריס חמה בידי
שמים הוא, מחמת חולי, והאי - לאו חולי הוא)?
אלא 'הרי הוא כסריס חמה, וכשר' (דלא אסרה תורה אלא
פצוע ודך וכרות).
וניקב לא מוליד? והא ההוא גברא דסליק לדיקלא
(יבמות עה,ב)
וחרזיה סילוא בביצים (נקבו קוץ בביציו; וחרזיה - לשון 'מחרוזות של דגים' (בבא מציעא
כא,א)), ונפק
מיניה (שכבת זרע) כחוט דמוגלא (כמין ליחה, ואפילו הכי), ואוליד (בתר הכי)?
הא - שלח שמואל לקמיה דרב, ואמר ליה: צא וחזר על בניו מאין הם (זנתה אשתו).
אמר רב יהודה אמר שמואל: פצוע דכא בידי שמים (על ידי רעמים
וברד, או ממעי אמו) כשר.
אמר רבא היינו דקרינן 'פצוע' ולא קרינן 'הפצוע' (אי הוה כתיב
'הפצוע' הוי משמע הפצוע מעיקרו, כגון ממעי אמו).
במתניתא תנא 'נאמר (דברים כג,ב) לא
יבא פצוע [דכא וכרות שפכה בקהל ה'] ונאמר (דברים כג,ג) לא יבא ממזר [בקהל ה'; גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'] - מה להלן בידי אדם אף כאן בידי
אדם.'
אמר רבא: 'פצוע' - בכולן (ביצים וגיד וחוטי
ביצים שהביצים תלוין בהן בתוך הכיס); 'דך' – בכולן; 'כרות' – בכולן.
'פצוע' – בכולן: בין שנפצע הגיד, בין שנפצעו [שני ה]ביצים, בין שנפצעו [שני] חוטי ביצים; '
דך' – בכולן: בין שנידך הגיד בין שנידכו [שני ה]ביצים בין שנידכו [שני] חוטי ביצים;
'כרות' – בכולן: בין שנכרת הגיד, בין שנכרתו [שני ה]ביצים, בין שנכרתו [שני] חוטי ביצים.
אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ממאי דהאי פצוע דכא - באותו מקום? אימא מראשו?
אמר ליה: מדלא מנה ביה דורות (מדלא כתיבא ביה 'עד
דור שלישי' או 'עשירי', כמו שנאמר בממזר ועמוני ומואבי ומצרי) - שמע מינה (משום דלאו בר אולודי
הוא:) באותו
מקום.
ודלמא האי דלא מנה בו דורות - דאיהו הוא דאסור, בריה ובר בריה כשר? דומיא
דכרות שפכה: מה כרות שפכה באותו מקום –מ אף האי נמי באותו מקום.
וכרות שפכה גופיה ממאי דבאותו מקום הוא? אימא משפתיה (ששופכים רוק)?
'שפכה' כתיב, במקום ששופך (ופיו אינו שופך אלא
זורק למרחוק).
ואימא מחוטמו?
מי כתיב '[כרות] בשפוך' (ממקום הרגיל לשפוך
קודם לכן)? 'כרות שפכה'
כתיב: מי שעל ידי כריתה שופך (שותת), שלא על ידי כריתה אינו שופך אלא
מקלח, לאפוקי האי דאידי ואידי (קודם כריתה ולאחר
כריתה) שופך
הוא.
במתניתא תנא: 'נאמר: (דברים כג,ב) לא יבא פצוע דכא [וכרות שפכה בקהל ה'] ונאמר: (דברים כג,ג) לא
יבא ממזר [בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'] - מה
להלן באותו מקום אף כאן באותו מקום.'
ניקב למטה מעטרה (בסוף הגיד כלפי קרקע,
והולך הנקב באלכסון) שכנגדו (ויוצא כנגדו) למעלה מעטרה (כלפי הגוף) - סבר רבי חייא בר אבא לאכשורי (הואיל ואין שני ראשי הנקב למעלה מעטרה, דכל למטה מעטרה - בשר בעלמא הוא,
כדקתני מתניתין 'אם נשתייר מן העטרה מלא החוט כשר'. 'עטרה' = שורה גבוה
המקפת סביבות הגיד).
אמר ליה רבי אסי: הכי אמר רבי יהושע בן לוי: עטרה כל שהיא (כיון שהנקב עובר דרך על פני כל העטרה אפי' נקב כל שהוא) - מעכבת (מעכבת תולדתו
ופסול).
ואם נשתייר מעטרה [אפילו כחוט השערה (שנכרת מעטרה ואילך) - כשר] (מתניתין היא (לעיל דף ע,א), ואכריתה קאי
(פירש: אכרות שפכה ולא אפצוע דכא)):
יתיב רבינא וקמיבעיא ליה: 'מלא החוט' שאמרו - על פני כולה או על פני
רובה?
אמר ליה רבא תוספאה לרבינא: מלא החוט על פני רובה, וכלפי רישא (לצד גופו נשתייר מלא השער על פני רוב הקיפה, אבל אם נחתכה כלפי הגוף
ונשתייר מלא החוט מן העטרה על פני היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע - פסול).
אמר רב הונא: כקולמוס (כחיתוך קולמוס שמחתכין
את חודו באלכסון לכתוב בה) – כשרה; כמרזב (שנחקק כסילון, ויש לו
דפנות משני צדדים, והחקק באמצע כמין צנור) - פסולה: האי שליט בה אוירא (הרוח נכנס לתוך הדפנות
ומתקרר הגיד לתוכו ואין הזרע מתבשל), והאי לא שליט בה אוירא (כקולמוס לא שליט אוירא
בתוך הגיד ומתבשל הזרע בחימום כהלכתו).
ורב חסדא אמר: כמרזב – כשרה, כקולמוס – פסולה: האי (כמרזב) גריד (שכבת זרע מן
הגוף בשעת תשמיש, ומזריע, שהרי לא נחסר הגיד מעוביו, ונוגע בצידי הרחם, ומתחמם
ומוציא ויורה כחץ), והאי (כקולמוס) לא גריד (על ידי שנחסר עוביו
ואינו נוגע בכותלי הרחם - אין מתחמם כל כך, ואין נמשך מתוך הגוף בקילוח אלא שותת).
אמר רבא: כוותיה דרב הונא מסתברא: האי לא שליט בה אוירא והאי שליט בה
אוירא; אי משום גרידותא - מידי דהוה אברזא דחביתא (שקצר ודק
מלפניו, ואינו נוגע בכותלי נקב החבית בפניו; וכשהוא תוחבו ובא עד עביו נוגע; כך אף
על גב שאין ראש הגיד נוגע מפניו - מתחמם הוא מחמת נגיעת אחוריו; אית דאמרי: כקולמוס
גריד שכבת זרע ממעי אשה ומוציאו ואין נקלט; ברזא דחביתא שאין שיפוע ראשו
נוגע בדופני החבית שבפנים).
אמר ליה רבינא למרימר: הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: הלכתא: בין כקולמוס
בין כמרזב כשרה, מיהו מיבעיא ליה: למטה מעטרה או למעלה? פשיטא דלמעלה מעטרה, דאי
סלקא דעתא למטה מעטרה - אפילו נכרת הגיד נמי (כל הגיד, דהא
תנן 'אם נשתייר מעטרה מלא החוט כשר' אף על פי שנחתך כל שמעטרה ולמטה)!?
ורבינא - לשבושי למרימר הוא דבעי (לידע אם מחודד הוא
להשיב על שאלתו).
ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא: שפייה מר בר רב אשי כקולמוס (חתך הבשר מכל צד ונטל דופני מרזב ועשאו כקולמוס) ואכשריה (כרב הונא).
ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא: איסתתים גובתא דשכבת זרע (קנה: נקב
שראוי להוציא בו זרע נסתם, והיה מוציא קרי דרך מי רגלים, דתניא בבכורות (מד,ב): 'שני נקבים באדם: אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, וביניהן כקליפת
השום') ואפיק
במקום קטנים (מי רגלים).
סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי (שהרי אין כאן לא פצוע
ולא דך ולא כרות),
אמר רב פפי: משום דאתו
(יבמות עו,א)
ממולאי (ממשפחה אומללה: מבית עלי, דאמרינן בפרק קמא
דראש השנה (דף יח,א): 'אביי ורבא מדבית עלי קאתו') - אמריתו מילי מוליתא: במקומה מבשלה
(מתבשל שכבת זרע ונגמר להוליד ולעשות פרי), שלא במקומה לא מבשלה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: ניקב (נקב קטן) ונסתם (שנסתם בכל
שהוא ואין ניכר - רואים): כל שאילו נקרי ונקרע (אם גדול כל כך שאם
נקרי האיש הזה - נקרע ומרחיב הנקב מחמת דוחק הזרע שמתאסף) – פסול, ואי לאו כשר.
הוי בה רבא: היכא? אילימא למטה מעטרה (עטרה דהוא בראש הגיד;
ולמעלה מעטרה [לצד הגוף] ליכא
לאוקומי, דהתם ודאי לא מקרע, שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו) - אפילו נכרת נמי [כשר]! אלא בעטרה עצמה.
איתמר נמי: אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל: ניקב בעטרה עצמה
ונסתם - כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם
קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This
material is ©2007 by Julius Hollander
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
[YH1]גיורת – אם נתגיירה – ישראלית היא? אולי צריכא להורתה שלא בקדושה ולידתה
בקדושה, שמשום שהורתה שלא בקדושה סלקא דעתא שלא תטמא, שהרי כתיב: אשה כי תזריע – תלתה התורה את הטומאה בזמן
שנזרעה, והיא נזרעה גויה?
[YH2]בספרא
הסיום: הא
כיצד? - טהור לחולין מבעוד יום ולתרומה משתחשך
Rafi Magid <rafim@compro.co.il> asked:
(a) in 75a
the gemara ask could we say that maaser is more stringent than trumah? What is
the HAVA AMINA for that? Formerly, the gemara states that trumah is stringent? (because MHPZ)
The Kollel replies:
The Gemara needs only a slight reason to be Docheh the Gemara's Limud
from the Pasuk. The Gemara's Havah Amina might be that we do find that
Ma'aser has certain Chumros that Terumah does not have, such as those listed
earlier on 73a (Ma'aser must be brought to Yerushalayim, it requires Viduy, it
is prohibited to be eaten by an Onen, it requires Bi'ur).
[YH4]Yeavamos Chart #22
Daf 74b-75a
________________________________________________________ |
|
THE
DEGREES OF TAHARAH REQUIRED FOR EATING (OR TOUCHING) |
MA'ASER, TERUMAH, AND
KODSHIM
|
________________________________________________________ |
|
|
(A)
(B)
(C) |
TO WHOM DOES HOW DOES HE TO WHICH
KODSHIM |
THE VERSE REFER? BECOME TAHOR? DOES THE VERSE REFER?|
________________ _____________ _____________________|
|
1) "[A Metzora or (a)Metzora Musgar,
(a)Sundown(3) (a)Terumah*, |
Zav] shall not Zav who saw twice (b)Korban
(1) (b)Kodshim(1) |
eat Kodshim (b)Metzora
Muchlat,
|
*Ad Asher Zav who saw
three(1)
|
Yithar*" ("Bar
Kaparah")
|
(Vayikra
22:4)
|
|
2) "He shall not Tamei
Mes,
Tevilah Ma'aser
Sheni |
eat from the Tamei
Sheretz
|
Kodshim, *Ki & Ba'al
Keri
|
Im
Rachatz*"
|
(Vayikra
22:6)
|
|
3) "*u'Va
ha'Shemesh
|
v'Taher*, and same as
above
Sundown
Terumah** |
afterwards
he
|
may eat from
the
|
Kodshim"
|
(Vayikra
22:7)
|
|
4) "*v'Chiper Aleha*
Yoledes
Korban
Kodshim(5) |
ha'Kohen
("Bar
Kaparah")
|
v'Taherah"
|
(Vayikra
12:8)
|
|
5) "She may not
Yoledes
Sundown(2)
Terumah*** |
touch Kodesh... ("Bar
Kaparah")
(eating it and |
*Ad Melos
Yemei
touching it)(4) |
Taharah*"
|
(Vayikra
12:4)
|
|
6) "Every vessel... A vessel that
Sundown
Terumah |
shall be brought became
Tamei
(touching it) |
into water and by a
Sheretz
|
remain Tamei
*Ad
|
ha'Erev* and
then
|
become Tahor"
|
(Vayikra
11:32)
|
THE THREE VERSES THAT DISCUSS EATING "TERUMAH" AT SUNDOWN:
* = This verse teaches that sundown is not enough -- Tevilah is also
required.
** = This teaches that the thing which is Metaher him (together with Tevilah)
is sundown.
***= This teaches that even one who must bring a Korban in order to eat
Kodshim (a "Bar Kaparah"), becomes Tahor for Terumah with sundown.
(See also
Insights to 75a.)
==========
FOOTNOTES:
==========
(1) There is a Machlokes regarding to which Metzora and Zav this verse
refers: some say that it refers to a Metzora *Musgar* and a Zav who saw *two* flows
(who do not bring a Korban for Kaparah), and "Asher Yithar" refers to
sundown. Others say that it refers to a Metzora *Muchlat* and a Zav who saw *three*
flows (who *do* bring a Korban for Kaparah), and "Asher Yithar" refers
to the Korban. According to this latter view, the verse is discussing specifically
what to do before he may eat *Kodshim*.
(2) Throughout the days of Tum'ah and Dam Tohar following the birth she is
considered a "Tevulas Yom Aruch." That is, the sundown that permits
her to
eat Terumah is the sundown after "the *completion* of the days of her Taharah."
(3) Since the Torah is discussing a person who is *not* obligated to bring a
Korban in order to become Tahor, "Ad Asher Yithar" must mean sundown
(74b).
(4) According to the second answer of the Gemara, it seems that this verse
teaches when *Terumah* may be touched. However, TOSFOS proves that it is not
from here that we learn that touching Terumah requires He'erev Shemesh
(because the verse is referring to touching *Kodesh*). Rather, we learn from
this verse that it is logical for a Tamei who is prohibited from eating an
item due to its Kedushah, to be prohibited from touching that item as well.
Because of this course of logic, we will learn from the verse "b'Mayim
Yuva"
(row "6)") that *Terumah* may not be touched by a Tevul Yom, and not
that
*Ma'aser Sheni* may not be touched by a Tevul Yom.
(5) According to the opinion that "Ad Asher Yithar" (row
"1)") is also
discussing a person who must bring a Korban in order to become Tahor (i.e.,
he is a "Bar Kaparah") (see footnote #1), two verses are necessary to
teach
that one must bring the Korban before touching Kodshim: one for Yoledes, and
one for Zav. (One could not be learned from the other, as the Gemara
explains.)