יבמות דף עו

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך יבמות פרק שמיני - הערל

יבמות דף עו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות עה,ב)

ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא: איסתתים גובתא דשכבת זרע (קנה: נקב שראוי להוציא בו זרע נסתם, והיה מוציא קרי דרך מי רגלים, דתניא בבכורות (מד,ב): 'שני נקבים באדם: אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, וביניהן כקליפת השום') ואפיק במקום קטנים (מי רגלים).

סבר רב ביבי בר אביי לאכשורי (שהרי אין כאן לא פצוע ולא דך ולא כרות),

אמר רב פפי: משום דאתו

(יבמות עו,א)

ממולאי (ממשפחה אומללה: מבית עלי, דאמרינן בפרק קמא דראש השנה (דף יח,א): 'אביי ורבא מדבית עלי קאתו') - אמריתו מילי מוליתא: במקומה מבשלה (מתבשל שכבת זרע ונגמר להוליד ולעשות פרי), שלא במקומה לא מבשלה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: ניקב (נקב קטן) ונסתם (שנסתם בכל שהוא ואין ניכר - רואים): כל שאילו נקרי ונקרע (אם גדול כל כך שאם נקרי האיש הזה - נקרע ומרחיב הנקב מחמת דוחק הזרע שמתאסף) – פסול, ואי לאו כשר.

הוי בה רבא: היכא? אילימא למטה מעטרה (עטרה דהוא בראש הגיד; ולמעלה מעטרה [לצד הגוף] ליכא לאוקומי, דהתם ודאי לא מקרע, שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו) - אפילו נכרת נמי [כשר]! אלא בעטרה עצמה.

איתמר נמי: אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל: ניקב בעטרה עצמה ונסתם - כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר.

שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף: ילמדנו רבינו היכי עבדינן (כי אתי לקמן לאורויי: היכי מייתינן ליה לידי קרי דלחזי אי מיקרע למיבדקיה ולאכשוריה)?

אמר ליה: מייתינן נהמא חמימא דשערי, ומנחינן ליה אבי פוקרי (נקב בית הרעי) – ומקרי (ומחמת חמימותו הוא נקרי [כך שמעתי]), וחזינן ליה.

אמר אביי: אטו כולי עלמא יעקב אבינו הואי, דכתיב ביה [בראשית מט,ג: ראובן בכרי אתה שאת ויתר עז] כחי וראשית אוני [יתר שאת ויתר עז]- שלא ראה קרי מימיו (היא היתה טפת קרי שיצאה ממנו ראשון שלא ראה קרי מימיו; כלומר: דמצרכת ליה כולי האי)?

אלא אמר אביי: מעברינן קמיה בגדי צבעונין (של אשה והוא מהרהר באשה ונקרי).

אמר רבא: אטו כולי עלמא ברזילי הגלעדי הוא (ברזילי הגלעדי שטוף בזימה היה, דכתיב ביה 'אם יטעם עבדך' ואמרינן במסכת שבת בפרק 'ואל אדם'(דף קנב,א) שטוף בזימה היה, לפיכך קפצה עליו זקנה, דההיא אמתא דהויא בי רבי בת צ' ותרתין שנין וטעמה קידרא [אולי: היה לה טעם בביאה – לשון נקיה כמו: 'אכלה ומחתה פיה' במשלי])?

אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא.

תנו רבנן [תוספתא מסכת יבמות (ליברמן) פ"י מ"ד]: 'ניקב פסול מפני שהוא שותת (שמחמימות התאוה - יוצא דרך הנקב (וכשהזרע יוצא דרך הנקב יציאתו) אין יורה כחץ, וקיימא לן (חגיגה דף טו,א) שכבת זרע שאין יורה כחץ אינו מזריע); נסתם כשר מפני שהוא מוליד; וזהו פסול שחוזר להכשירו.'

'זהו' - למעוטי מאי?

למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בָרֵיאָה, דאינו קרום (משום דהדר מיפחת; והיינו הנך סירכי דריאה דמיטרפא בהו חיותא).

שלח ליה רב אידי בר אבין לאביי: היכי עבדינן (רפואה לסתום גיד שניקב)? מייתינן שערתא (שעורה), ומסרטינן ליה (כל סביבות הנקב כדי שיגליע ויוציא דם, ומתוך כך הוא מעלה ארוכה ובשר עולה), ומייתינן תרבא [חֵלב] ושייפינן, ומייתינן שומשנא גמלא (נמלה גדולה) ומנכתינן ליה (מניחין ראשה שם ונושך, ונדבק ראשו בנקב), ופסקינן ליה לרישיה (להיות סתומה; וכל זמן שהוא הולך ובלה - הבשר עולה ומתחבר);

ודוקא שערתא אבל פרזלא מזרף זריף (עושה חבורה; אשגרטינ"א [לשרוט] בלע"ז; לישנא אחרינא מזרף זריף מעלה נפח; אופל"א [מנפח] בלע"ז);

והני מילי קטן, אבל גדול (לאחר שעלה ארוכה) - מיקפולי מיקפל (חוזר ונקלף ונסתר).

אמר רבה בר רב הונא: המטיל מים משתי מקומות פסול.

אמר רבא: לית הלכתא לא כברא ולא כאבא:

ברא - הא דאמרן;

אבא - דאמר רב הונא: נשים המסוללות זו בזו (דרך תשמיש זכר ונקבה, משפשפות נקבתן זו לזו וכן 'המסוללת בבנה קטן' דסנהדרין (סט,ב)) פסולות לכהונה (משום זנות); ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה - הני מילי איש אבל אשה - פריצותא בעלמא.

משנה:

פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת (דלא איקרו קהל) ואינן אסורין אלא מלבא בקהל, שנאמר (דברים כג,ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'.

גמרא:

בעו מיניה מרב ששת: פצוע דכא כהן - מהו בגיורת ומשוחררת (כהן כשר אסור בגיורת ומשוחררת משום זונה שנבעלה מקודם; פצוע דכא כהן, שאסור בישראלית - מהו לישא גיורת)?: בקדושתיה קאי ואסיר? או דלמא לאו בקדושתיה קאי ושרי[YH1] ?

אמר ליה רב ששת: תניתוה: 'פצוע דכא [ישראל]^* מותר בנתינה (משבע אומות מן הגבעונים)', ואי סלקא דעתא בקדושתיה קאי (היכי שרי ישראל בנתינה?) - (הא) אקרי כאן (דברים ז,ג) [ו]לא תתחתן בם [בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך]?

^*רש"י ד"ה פצוע דכא ישראל: ה"ג 'פצוע דכא מותר בנתינה' ולא גרסינן 'כהן'.

אמר רבא: אטו התם (דקאסר רחמנא להתחתן בעובדי כוכבים) - משום קדושה ולאו קדושה הוא (דליסרינהו אפילו נתגיירו, כגון נתינים שהם גרים)? (התם טעמא) דלמא מוליד בן ואזיל פלח לעבודת כוכבים; והני מילי (הלכך קרא) בהיותן עובדי כוכבים (כתיב), (אבל) כי מגיירי בישראל (נתגיירו) שרו [שבעה עממין], ורבנן הוא דגזרו בהו (דהא דאמור רבנן 'ישראל כשר לא ישא נתינה' - גזירה הוא דגזור, כדאמרינן בהאי פירקא (דף עח,ב) דוד גזר עליהן); וכי גזרו בהו רבנן - בהנך דבני אולודי (דומיא דאיסור דאורייתא דטעמא משום אולודי), אבל האי דלאו בר אולודי - לא גזרו ביה רבנן.

אלא מעתה ממזר דבר אולודי (ומוּזְהָר על כל איסורין שבתורה, ומדאורייתא אסור בעובדת כוכבים) הכי נמי דאסיר (מדרבנן בנתינה)!? והא תנן: 'ממזרים ונתינים מותרים לבא זה בזה'! אלא כי גזור רבנן - בכשרים, בפסולים (כגון פצוע דכא וממזר) לא גזור רבנן (משום דמילתא דלא שכיחא היא; אי נמי שלא היתה זו גזירה משום איסור אלא לפי שלא היו רחמנים אמר דוד אין ראוין להתערב ישראל בהן, לכך לא אסר את הפסולים).

הדר אמר רבא: לאו מילתא היא (דאוקימנא קרא) בהיותן עובדי כוכבים, (דבהיותם עובדי כוכבים) לית להו חתנות; נתגיירו אית להו חתנות (אלא ודאי קרא - בגרים כתיב, ומשום קדושה היא, ומדשרינן פצווע דכא בנתינה - שמע מינה לאו בקדושתיה קאי).

מתיב רב יוסף: (מלכים א ג,א) ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים [ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית ה', ואת חומת ירושלם סביב.] - גייורי גיירה? והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה (קשיא הוא)?

[על מי "מתיב רב יוסף"? על המסורת שאומרת שלא קבלו גרים בימי שלמה? או על המשנה להלן, (עו,ב) שמצרי אסור עד שלשה דורות? ואולי שלשמה סבר כרבי שמעון במשנה שמצרית מותרת מיד?]

מידי הוא טעמא (האי דלא קבלו גרים) אלא לשולחן מלכים (משום דלא הוו מגיירי אלא לשולחן מלכים)

(יבמות עו,ב)

הא - לא צריכא ליה (הא בת פרעה לאו צריכא להכי שהרי בת מלך היתה)!

ותיפוק ליה (דאפילו גיירה) - דהא מצרית ראשונה היא (ואפילו הכי קרי ליה חתנות)!? וכי תימא 'הנך אזלי לעלמא (מתו וטבעו בימי פרעה; וכי אזהר רחמנא - מערב רב) והני אחריני נינהו' (אומות אחרים באו וישבו בארצם) - והא תניא: 'אמר רבי יהודה: מנימין – גר מצרי היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא, אמר: "אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה, כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל"!' (שאם אשיאנו מצרית ראשונה - יהא בנה שני לה, דאמרינן בפירקין (לקמן עח,ב) 'הלך אחר פסולן', אלמא לא אזדו לעלמא, והני - מצרית נינהו)!

[והרי סנחרב בלבל את האומות? אלא שסנחרב נפל בירושלים ולא הגיע למצרים. עיין בהערות]

אמר רב פפא: אנן - משלמה ליקו ונתיב? שלמה לא נסיב מידי (אלא לזנות היה מתכוין), דכתיב ביה (מלכים א יא,ב) מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה' (לאהבה - ולא לאישות); אלא קשיא ויתחתן [שלמה את פרעה מלך מצרים ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלם סביב]!? - מתוך אהבה יתירה שאהבָהּ - מעלה עליו הכתובב כאילו נתחתן בה.

אמר ליה רבינא לרב אשיף והא אנן תנן* 'פצוע דכא וכרות שפכה מותרים בגיורת ומשוחררת' (גיורת ומשוחררת אין, דלישראל כשר נמי שריא) - הא בנתינה אסירי (כישראל מעליא דבקדושתיה קאי)!

אמר ליה: וליטעמיך - אימא סיפא 'ואינן אסורין אלא מלבא בקהל', הא בנתינה שרו! אלא מהא ליכא למשמע מינה.

[*גירסת רש"י: והא אנן לא תנן הכי כי הך מתניתא דקתני לעיל [עו,א – לפי גירסת רש"י בברייתא שהביא רב ששת] 'פצוע דכא מותר בנתינה']

משנה:

עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד.

מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות.

רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.

אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם - התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות - אינו דין שנתיר את הנקבות מיד!

אמרו לו: אם הלכה (שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד במצרי ואדומי) - נקבל (ממך), ואם לדין (שאתה דן ק"ו מעצמך) - יש תשובה (יש תשובות להשיב! ובגמרא מפרש לה).

אמר להם: לא כי (אפילו אני דן מעצמי אין לכם תשובה, כדמפרש בגמרא), (ומכל מקום) הלכה אני אומר.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (שמואל א יז,נה) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא: בן מי זה הנער, אבנר? ויאמר אבנר: חי נפשך המלך אם ידעתי!' - ולא ידע ליה (שאול לדוד)? והכתיב [שמואל א טז,כא: ויבא דוד אל שאול, ויעמד לפניו] ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים'!? אלא אאבוה קא משאיל.

ואביו לא ידע ליה? והכתיב (שמואל א יז,יב) [ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמנה בנים] והאיש בימי שאול זקן בא באנשים', ואמר רב ואיתימא רבי אבא: זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא (שר על ששים רבוא)!?

הכי קאמר שאול: אי מפֶרֶץ אתי אי מזֶרַח אתי: אי מפרץ אתי - מלכא הוי, ש'המלך פורץ (גדרות של אחרים) לעשות (לו) דרך (קצר מביתו לפרדסו או לכרמו) ואין ממחין בידו'; אי מזרח אתי - חשיבא בעלמא הוי (כדמפרש: דחזא ביה סימני מלכות, הלכך לא אפשר דלא הוי רישא).

מאי טעמא אמר ליה 'שאל עליה' [שמואל א יז,נו: ויאמר המלך: שאל אתה בן מי זה העלם] (מאי חזא דמסתפי מיניה ממלכותא)?

דכתיב (שמואל א יז,לח) וילבש שאול את דוד מדיו [ונתן קובע נחשת על ראשו; וילבש אתו שריון] – כמדתו, וכתיב ביה בשאול [שמואל א ט,ב: ולו היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו;] משכמו ומעלה גבוה מכל העם!

אמר ליה דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו - שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו! מאי טעמא? דקאתי מרות המואביה!

אמר ליה אבנר: תנינא 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'!

אלא מעתה 'ממזר' - ולא ממזרת!?

'ממזר' כתיב: מום זר (כל שיש בו מום זרות).

'מצרי' - ולא מצרית!

שאני הכא, דמפרש טעמא דקרא [דברים כג,ה] על [דבר] אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים [בדרך בצאתכם ממצרים; ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך] - דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם.

היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים!

אישתיק.

מיד 'ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם'; התם קרי ליה 'נער' הכא קרי ליה 'עלם'?

הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך - צא ושאל. בבית המדרש שָאַל. אמרו ליה: 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'.

(יבמות עז,א)

אקשי להו דואג כל הני קושייתא – אישתיקו.

בעי לאכרוזי עליה; מיד [שמואל ב יז,כה ואת עמשא שם אבשלם תחת יואב על הצבא] ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש [אחות צרויה אם יואב], וכתיב [דברי הימים א ב,יז: ואביגיל ילדה את עמשא; ואבי עמשא] יתר הישמעאלי?!

אמר רבא: מלמד שחגר חרבו כישמעאל – ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב: כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'!

ומי מהימן? והאמר רבי אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא - אם קודם מעשה (שבאת הוראה לידו) אמרה (ושנאה לתלמידיו בבית המדרש בשם רבו) - שומעין לו (בשעת הוראה), ואם לאו - אין שומעין לו (שמא מחמת מעשה הבא לידו אמרה)!

שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים (ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר בה).

מכל מקום קשיא!?

הכא תרגמו (תהלים מה,יד) כל כבודה בת מלך פנימה [ממשבצות זהב לבושה]; במערבא אמרי, ואיתימא רבי יצחק: אמר קרא (בראשית יח,ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך [ויאמר הנה באהל] (דאין דרך אשה לצאת מביתה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol