יבמות דף עז

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך יבמות פרק שמיני - הערל

יבמות דף עז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות עו,ב)

משנה:

עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד.

מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות.

רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד.

אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם - התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות - אינו דין שנתיר את הנקבות מיד!

אמרו לו: אם הלכה (שמעת מרבותיך שהנקבות מותרות מיד במצרי ואדומי) - נקבל (ממך), ואם לדין (שאתה דן קל וחומר מעצמך) - יש תשובה (יש תשובות להשיב! ובגמרא מפרש לה).

אמר להם: לא כי (אפילו אני דן מעצמי אין לכם תשובה, כדמפרש בגמרא), (ומכל מקום) הלכה אני אומר.

גמרא:

מנא הני מילי?

אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (שמואל א יז,נה) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא: בן מי זה הנער, אבנר? ויאמר אבנר: חי נפשך המלך אם ידעתי!' - ולא ידע ליה (שאול לדוד)? והכתיב [שמואל א טז,כא: ויבא דוד אל שאול, ויעמד לפניו] ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים'!? אלא אאבוה קא משאיל.

ואביו לא ידע ליה? והכתיב (שמואל א יז,יב) [ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמנה בנים] והאיש בימי שאול זקן בא באנשים', ואמר רב ואיתימא רבי אבא: זה ישי אבי דוד שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא (שר על ששים רבוא)!?

הכי קאמר שאול: אי מפֶרֶץ אתי אי מזֶרַח אתי: אי מפרץ אתי - מלכא הוי, ש'המלך פורץ (גדרות של אחרים) לעשות (לו) דרך (קצר מביתו לפרדסו או לכרמו) ואין ממחין בידו'; אי מזרח אתי - חשיבא בעלמא הוי (כדמפרש: דחזא ביה סימני מלכות, הלכך לא אפשר דלא הוי רישא).

מאי טעמא אמר ליה 'שאל עליה' [שמואל א יז,נו: ויאמר המלך: שאל אתה בן מי זה העלם] (מאי חזא דמסתפי מיניה ממלכותא)?

דכתיב (שמואל א יז,לח) וילבש שאול את דוד מדיו [ונתן קובע נחשת על ראשו; וילבש אתו שריון] – כמדתו, וכתיב ביה בשאול [שמואל א ט,ב: ולו היה בן ושמו שאול, בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו;] משכמו ומעלה גבוה מכל העם!

אמר ליה דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו - שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו! מאי טעמא? דקאתי מרות המואביה!

אמר ליה אבנר: תנינא 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'!

אלא מעתה 'ממזר' - ולא ממזרת!?

'ממזר' כתיב: מום זר (כל שיש בו מום זרות).

'מצרי' - ולא מצרית!

שאני הכא, דמפרש טעמא דקרא [דברים כג,ה] על [דבר] אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים [בדרך בצאתכם ממצרים; ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך] - דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם.

היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים!

אישתיק.

מיד 'ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם'; התם קרי ליה 'נער' הכא קרי ליה 'עלם'?

הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך - צא ושאל. בבית המדרש שָאַל. אמרו ליה: 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'.

(יבמות עז,א)

אקשי להו דואג כל הני קושייתא – אישתיקו.

בעי לאכרוזי עליה; מיד [שמואל ב יז,כה ואת עמשא שם אבשלם תחת יואב על הצבא] ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש [אחות צרויה אם יואב], וכתיב [דברי הימים א ב,יז: ואביגיל ילדה את עמשא; ואבי עמשא] יתר הישמעאלי?!

אמר רבא: מלמד שחגר חרבו כישמעאל – ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב: כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: 'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית'!

ומי מהימן? והאמר רבי אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא - אם קודם מעשה (שבאת הוראה לידו) אמרה (ושנאה לתלמידיו בבית המדרש בשם רבו) - שומעין לו (בשעת הוראה), ואם לאו - אין שומעין לו (שמא מחמת מעשה הבא לידו אמרה)!

שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים (ומילתא דעבידא לגלויי הוא ולא משקר בה).

מכל מקום קשיא!?

הכא תרגמו (תהלים מה,יד) כל כבודה בת מלך פנימה [ממשבצות זהב לבושה]

במערבא אמרי, ואיתימא רבי יצחק: אמר קרא (בראשית יח,ט) ויאמרו אליו איה שרה אשתך [ויאמר הנה באהל] (דאין דרך אשה לצאת מביתה).

כתנאי (דאיכא דנפקא ליה מעמוני ואיכא דנפקא ליה מעל דבר): 'עמוני' - ולא עמונית, מואבי – ולא מואבית – דברי רבבי יהודה; רבי שמעון אומר: (דברים כג,ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים [בדרך בצאתכם ממצרים; ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך] - דרכו של איש לקדם וכו'

דרש רבא: מאי דכתיב [תהלים קטז,טז: אנה ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך] פתחת למוסרי? - אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם: שני מוסרות (מוסרות הן רצועות שקושרין בהן העול) שהיו עלי פתחתָם: רות המואביה ונעמה העמונית (אמו של רחבעם, וממנה יצאו מלכי בית דוד).

דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים מ,ו) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו'?: 'אלי' לא נאמר אלא 'אלינו'? - מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד; אמר לו: 'עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו' (עלי ועל רחבעם בן בני חשבת לטובה כשהתרת את הנקבות).

דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים מ,ח) אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי? - אמר דוד: אני אמרתי (בשעה שנמשחתי) עתה באתי (לגדולה, ומקרוב פסקו לי גדולה זו) ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי (שמימי אברהם נכתבה עלי במגילת ספר): התם כתיב [בראשית יט,טו: וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמר: קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך] הנמצאֹת [פן תספה בעון העיר] הכא כתיב (תהלים פט,כא) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו.

אמר עולא אמר רבי יוחנן: בת גר עמוני כשרה לכהונה (קא סלקא דעתך עמוני שנתגיירה אשתו עמו והורתה ולידתה בקדושה).

אמר ליה רבא בר עולא לעולא: כמאן?: אי כרבי יהודה - הא אמר בת גר זכר כבת חלל זכר (פסולה לכהונה; בפרק 'עשרה יוחסין')? ואי כרבי יוסי (ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי בפרק 'עשרה יוחסין') – פשיטא: הא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה! וכי תימא 'בהנך דראוין לבא בקהל, אבל האי דאין ראוי לבא בקהל לא' - מנא ליה (מנא תיתי לן האי: דמשום דאין ראוי לבא בקהל בתו פסולה יותר משאר גרים הואיל ונקבותיהן מותרות)? דיליף מכהן גדול באלמנה (דהואיל ואינו ראוי בה - בתו חללה ופסולה לכהונה)? מה לכהן גדול באלמנה שכן ביאתו בעבירה (תאמר בעמוני שנשא עמונית שאין ביאתו בעבירה)!?

חלל (זכר) יוכיח (שמותר בבת ישראל ואין ביאתו בה בעבירה ובתו פסולה לכהונה);

מה לחלל שכן יצירתו בעבירה (שביאת אביו ואמו בעבירה - תאמר בעמוני שאין יצירתו בעבירה)?

כהן גדול יוכיח (שאין יצירתו בעבירה ובתו מאלמנה פסולה), וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה; הצד השוה שבהן שאינו ברוב קהל ובתו פסולה (אינן כשאר רוב ישראל: שהרי יש בכולן צד פגום: כהן גדול - ביאתו בעבירה; חלל - יצירתו בעבירה; עמוני אינו ראוי לבא בקהל) - אף כאן שאינו ברוב קהל ובתו פסולה.

מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד עבירה (בת כהן גדול - יצירתה בעבירה; בת חלל - יצירת אביה בעבירה, תאמר בעמונית שאין עבירה לא ביצירתה ולא ביצירת אביה, ופשיטא שכשרה)?

דלמא ~~ודאי~~ בעמוני שנשא בת ישראל קאמרת: אף על גב דביאתו בעבירה - בתו כשרה?

אמר ליה: אִין (ולקמן יליף מ'עמיו'), דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: בת גר עמוני ובת מצרי שני (שנשאו בת ישראל וביאתן בעבירה) - רבי יוחנן אמר: כשרה, וריש לקיש אמר: פסולה; ריש לקיש אמר פסולה דיליף לה מכהן גדול באלמנה; רבי יוחנן אמר כשרה

(יבמות עז,ב)

דתני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן (כלומר: מהאי כללא שמעינן ליה לרבי יוחנן דמכשיר): [ויקרא כא,יד: אלמנה וגרושה וחללה זנה, את אלה לא יקח:] כי אם בתולה מעמיו יקח אשה - להביא גיורת מכנה (ממכונה, כלומר: שאביה ואמה מעם אחד, ונולדה בקדושה) שהיא כשרה לכהונה (לאפוקי גר עמוני שנשא בת ישראל, דלאו מכנה היא, הואיל וביאתה בעבירה - בתו פסולה); ואמר ליה: אני שונה 'עמיו' 'מעמיו' (מדמצי למכתב 'בתולה עמיו יקח' וכתיב 'מעמיו' - אפילו ממקצת עמיו ועם אחר) - להביא בתולה הבאה משני עממין (ומהכא שמעינן ליה לרבי יוחנן דמכשיר) - ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא?

מאי 'שני עממין'? אילימא עמוני שנשא עמונית - ומאי 'משני עממין': דזכרים אסורין ונקבות מותרות - היינו גיורת מכנה! אלא בעמוני שנשא בת ישראל [ומכאן שרבי יוחנן מתיר בת גר עמוני ובת מצרי שני[YH1] ].

ואיכא דאמרי: אמר ליה [רבי יוחנן לרבי זכאי]: אני שונה 'עמיו' 'מעמיו' - להביא בתולה הבאה משני עממין [בת ישראל לגר עמוני] ומעם שיש בו שני עממין [בת גר עמוני ומואבי, שנקראים 'שני עממין' משום 'דזכרים אסורין ונקבות מותרות'], ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא!?

ולהך לישנא (דקתני בהדיא דלא מרבי אלא בת עמוני דקתני 'מעם שיש בו שני עממין') - בת מצרי שני (שנשא ישראלית, וביאתו בעבירה) דכשרה לכהונה - מנא ליה (לרבי יוחנן דכשרה)?

וכי תימא דיליף מעמוני שנשא בת ישראל [שכשרה בתו] - מה לעמוני שנשא בת ישראל שכן נקבות מותרות (עמוניות מותרות מיד, תאמר במצרי שני שהחמיר בהם הכתוב לעשות נקבות כזכרים עד שלשה דורות) [ואם כן אי אפשר ללמוד מעמוני שנשא ישראלית]!

מצרי שני שנשא מצרית שניה יוכיח (שבתו כשרה, שהרי שלישית היא! ואף על פי שיש בהן צד חמור, כדקאמר, ואפילו הכי שריא - אף אני אביא את זו: הואיל והרי היא שלישית - כשרה לכהונה)!

מה למצרי שני שנשא מצרית שניה, שכן אין ביאתו בעבירה [ולכן אין ממנו ראיה]- עמוני שנשא בת ישראל [שהיא כשרה] יוכיח [שאין העבירה מונעת כשרות הבת] וחזר הדין וכו' (וחזר הדין: הצד השוה שבהן שאינו ברוב קהל, ובתו כשרה).

אמר רב יוסף: היינו דשמענא ליה לרב יהודה דאמר 'עמיו' 'מעמיו', ולא ידענא מאי קאמר (מה הוה דריש בה, אבל השתא ידענא דלאכשורי בת עמוני שנשא בת ישראל קאתי).

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: הכי תנא (רבי זכאי) קמיה (דרבי יוחנן): אשה עמונית כשרה; בנה מעמוני פסול; ובתה מעמוני כשרה; במה דברים אמורים? - בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני פסולה (מפרש לה לקמיה).

אמר ליה: פוק תני לברא! מאי דאמרת? (דמאי דקאמר) 'אשה עמונית כשרה (לקהל)' - (שפיר קאמר, ד)'עמוני ולא עמונית'! 'בנה מעמוני פסול' (לקהל) - דהא עמוני הוא! 'ובתה מעמוני כשרה' – למאי? אילימא לבא בקהל - השתא אמה (שלא נולדה בקדושה) כשרה, היא מיבעיא? אלא לכהונה. (והדר תני:) 'במה דברים אמורים? - בעמוני ועמונית שנתגיירו (וילדה לו בת, דאין יצירתה בעבירה, והיא גיורת מכנה), אבל בתה מעמוני – פסולה' - מאי 'בתה מעמוני' (ומאי היא)?: אילימא עמוני שנשא עמונית (בתה של עמונית מעמוני [שנולדה לאחר שנתגיירו]) - היינו גיורת מכנה (והא אכשרת לה דהא תני רישא 'בתה מעמוני כשרה')! אלא (ודאי סיפא דקא פסלת) עמוני שנשא בת ישראל (משום דביאתו בעבירה)!

אמר ליה [רבי יוחנן]: פוק תני לברא (דהא נמי כשרה שהרי אני שונה 'עמיו' 'מעמיו')!

[## אבל לפי ריש לקיש הברייתא מתאימה!]

מצרי ואדומי אינם אסורים [אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות. רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד. אמר רבי שמעון: קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד!

אמרו לו: אם הלכה - נקבל, ואם לדין - יש תשובה!

אמר להם: לא כי, הלכה אני אומר.]

מאי 'תשובה'?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: משום דאיכא למימר: עריות יוכיחו, שלא אסר בהן אלא עד שלשה דורות (בת בתו אסורה לו, והוא בכלל (דהויא דור שלישי)), אחד זכרים ואחד נקבות (ועשה בהן נקבות כזכרים: בת בתו כבת בנו).

מה לעריות שכן כרת (תאמר במצרי ואדומי, שאינו אלא עשה: 'דור שלישי יבא להם' [דברים כג,ט] - ולא ראשון ושני; ולאו הבא מכלל עשה – עשה! הלכך לא נעשה בו נקבות כזכרים)?

ממזר יוכיח (שאין כרת בביאתו [אלא רק לאו], ועשה בו בתו כבנו, דאחד ממזרת ואחד ממזר אסור).

מה לממזר שכן אינו ראוי לבא בקהל לעולם!

עריות יוכיחו (שכשרים לכל ישראל חוץ מקרובים), וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה; הצד השוה שבהן שאסורין ואחד זכרים ואחד נקבות - אף אני אביא מצרי ומצרית שיהיו אסורין אחד זכרים ואחד נקבות!

מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת (שהרי ממזר, אף על פי שאין כרת בביאתו – מכל מקום יש כרת ביצירתו: שנולד מאשה שהיא לאביו בכרת)!

ורבנן (דאמרי יש תשובה - פרכין ליה לרבי שמעון) מחלל דחייבי עשה (כגון כהן גדול שנשא אנוסה או מפותה, שהיא עליו בעשה: 'בתולה... יקח' [ויקרא כא,יד] - ולא בעולה; ואין כאן לאו דזונה, דליכא למאן דאמר ביאת פנויה זנות היא אלא רבי אלעזר, ולית הלכתא כוותיה, כדאמר בפרק 'הבא על יבמתו' (דף סא,ב)) וכרבי אליעזר בן יעקב (וקאמר רבי אליעזר בן יעקב התם: 'הולד חלל';

והכי פרכי ליה רבנן לרבי שמעון: עריות יוכיחו: מה לעריות שכן כרת – חלל, דחייבי עשה, יוכיח שאין בו כרת, ואסורה הבת כבן! מה לחלל שכן יצירתו בעבירה - לפיכך עשה נקבות כזכרים? עריות יוכיחו שאין יצירתם בעבירה ואסר בת בתו כבת בנו)

ומאי 'לא כי' (דמשמע דאין תשובתכם תשובה)?

הכי קאמר להו: לדידי לא סבירא לי דרבי אליעזר בן יעקב (דאין חלל מחייבי עשה; ומחלל דחייבי לאוין לא מציתו למיפרך; דאיכא למפרך 'מה להנך שכן לאו, תאמר במצרי ואדומי שהן עשה'? ואין חמור); לדידכו, דסבירא לכו (יש חלל) כרבי אליעזר בן יעקב - הלכה אני אומר (שהנקבות מותרות).

תניא [ספרי דברים רנג]: 'אמר להן רבי שמעון: הלכה אני אומר, ועוד מקרא מסייעני: 'בנים' - ולא בנות [דברים כג,ט: בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'].

תנו רבנן [ספרי דברים רנג]: 'בנים ולא בנות - דברי רבי שמעון.

אמר רבי יהודה: הרי הוא אומר (דברים כג,ט) בנים אשר יולדו להם (כל הנולדים להם אפילו נקבה במשמע) דור שלישי [יבא להם בקהל ה'] - הכתוב תלאן בלידה!

(לישנא אחרינא: תלאן בלידה - תלה הבנים באם שיולדת אותם, דאם היא ראשונה - הבן שני; ואי לאו ד'נקבות אסורות' - למאי הלכתא תלאן בלידה?)

אמר רבי יוחנן: אי לאו דאמר רבי יהודה 'הכתוב תלאן בלידה (ונקבות נמי אסורות)' - לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש (כלומר: לא היה יכול לעמוד בדבריו); כיון דאמר מר 'קהל גרים איקרי קהל' (במסכת קידושין (דף עג,א): אי איתא דנקבות שריין - לאלתר הוו להו קהל, ואסורות מצרית ראשונה ושניה למצרי ראשון ושני)

(יבמות עח,א)

מצרי שני במאי יטהר (- במה יטהרו ויבואו לידי דור שלישי)?

דלמא דאי עבר ונסיב (או בת ישראל או גיורת)?

'דאי' - לא כתיב קרא (מידי דעל ידי עבירה קאתי - לא כתב קרא, למימר 'בנים אשר יולדו כו'', דהא לא שכיח למיתי לידי דור שלישי).

הרי ממזר 'דאי' (דאיהו לא הוי ממזר אלא על ידי עבירה שבא אביו על חייבי כריתות), וכתביה קרא ('לא יבא ממזר' ואף על גב דלא שכיח - איצטריך קרא למיכתביה, דלכי מיתרמי - לא ננטמע ביה)!

'דאי' לאיסורא כתב, 'דאי' להיתרא (כגון 'שלישי יבא' וגו') לא כתב.

הרי מחזיר גרושתו (משניסת לאחר) 'דאי' (הוא, וכתב קרא) להיתרא - וכתביה (דכתיב (דברים כד,ד) כי תועבה היא, ודרשינן (קידושין עז,א) 'היא תועבה, ואין בניה תועבין')!?

התם - משום עיקר איסורא הוא דכתביה (לאשמועינן דאיהי מיהא תועבה הויא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol