יבמות דף עט

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך יבמות פרק שמיני - הערל

יבמות דף עט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות עח,ב)

אמר דוד: שאול נפקו להו

(יבמות עט,א)

תריסר ירחי שתא (לאו דוקא, דהא קרוב לתלתין שנין הוא! שהרי סוף שנותיו של דוד היה!) ולא דרכיה למספדיה (אלא לפי שאין דרך כבוד לספוד אחר שנים עשר חודשים, אחר שנתקבלו תנחומין על המת, כדאמר במועד קטן (דף כא,ב)); נתינים ניקרינהו ונפייסינהו.

(שמואל ב כא,ב) ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם [והגבענים לא מבני ישראל המה, כי אם מיתר האמרי, ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני ישראל ויהודה. [פסוק ג] ויאמר דוד אל הגבענים] מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה' [פסוק ד] ויאמרו לו הגבעונים: אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו (אין לנו לתבוע לשאול ולביתו לא כסף ולא זהב כי אם נפשות ואין לנו להמית בשאר ישראל כי אם בזרעו) ואין לנו איש [להמית בישראל; ויאמר: מה אתם אמרים אעשה לכם. [פסוק ה] ויאמרו אל המלך: האיש אשר כלנו ואשר דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל גבל ישראל [פסוק ו] ינתן] יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום (תלייה) לה' [בגבעת שאול בחיר ה'; ויאמר המלך: אני אתן].

[דוד] מיפייס ולא פייסינהו [והם לא התפייסו]!

אמר [להם]: שלשה סימנים יש באומה זו (ישראל): הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים:

'רחמנים' - דכתיב [דברים יג,יח: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, למען ישוב ה' מחרון אפו] ונתן לך רחמים ורחמך והרבך [כאשר נשבע לאבתיך];

'ביישנין' - דכתיב [שמות כ,טז: ויאמר משה אל העם: אל תיראו! כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים; ו]בעבור תהיה יראתו על פניכם [לבלתי תחטאו];

'גומלי חסדים' - דכתיב [בראשית יח,ט: כי ידעתיו] למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו [אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו]:

כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו (והני גבעונים - כיון דלא מרחמי - אינן ראויין לידבק בהן; מיד גזר עליהן דוד, לכך נאמר 'והגבעונים לא מבני ישראל המה').

(שמואל ב כא,ח) ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי

- מאי שנא הני?

- אמר רב הונא: העבירום לפני ארון: כל שארון קולטו – למיתה; כל שאין ארון קולטו – לחיים.

מתיב רב חנא בר קטינא: (שמואל ב כא,ז) ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול [על שבעת ה' אשר בינתם - בין דוד ובין יהונתן בן שאול] (ואי בארון תליא מילתא, כיון דלא קלטו ארון מהו חמלתו של דוד)!?

(ומשני:) - שלא העבירו.

וכי משוא פנים יש בדבר (וכי היה לו לדוד לישא פנים בדיני נפשות)? ( היה לו להעביר את כולן)! אלא שהעבירו וקלטו, ובקש עליו רחמים ופלטו.

ואכתי משוא פנים יש בדבר (הואיל וקלטו ארון לא היה לו להמית אחר תחתיו)!

אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון.

והא כתיב (דברים כד,טז) לא יומתו אבות על בנים [ובנים לא יומתו על אבות: איש בחטאו יומתו]!

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא (שיהיו האומות אומרים: אין אומה זו ראויין לידבק בה, שהרי פשטו ידיהם בגרים ליטול מזונותיהם ולא עשו בהן נקמה).

(שמואל ב כא,י) ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים (עד ימות הגשמים לא ניתנו לקבורה) ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה לילה.

והא כתיב (דברים כא,כג) לא תלין נבלתו על העץ [כי קבור תקברנו ביום ההוא, כי קללת אלקים תלוי; ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה]?

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים:

מה טיבן של אלו?

- הללו בני מלכים הם!

– ומה עשו?

– פשטו ידיהם בגרים גרורים.

אמרו: אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו: ומה בני מלכים כך - בני הדיוטות על אחת כמה וכמה; ומה גרים גרורים כך ישראל על אחת כמה וכמה מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף שנאמר (מלכים א ה,כט) ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר.

ודלמא ישראל הוו?

לא סלקא דעתך, דכתיב (מלכים א ט,כב) ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד [כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו].

ודלמא דוגזר (שכירים) בעלמא?

אלא מהכא: (דברי הימים ב,טז) ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל [אחרי הספר אשר ספרם דויד אביו] וימצאו מאה וחמשים אלף [ושלשת אלפים, ושש מאות] (פסוק יז) ויעש מהם שבעים אלף ~~נושא~~ סבל ושמונים אלף חוצב בהר [ושלשת אלפים ושש מאות, מנצחים להעביד את העם]

ונתינים - דוד גזר עליהם? משה גזר עליהם, דכתיב [דברים כט,י: טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך] מחוטב עציך עד שואב מימיך (מדקרינהו לחוטבי עצים באנפייהו - שמע מינה לאו בכלל ישראל נינהו, ולאו בכלל גרים, אלא עבדים - ועבדים פסולים נינהו; וגבעונים חוטבי עצים נינהו, דלהכי אקצינהו יהושע)!

משה גזר לההוא דרא (על חוטבי עצים שהיו בימיו), דוד גזר לכולי דרא.

ואכתי יהושע גזר עלייהו, דכתיב (יהושע ט,כז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה' [עד היום הזה אל המקום אשר יבחר] (אלמא עבדים נינהו, ויהושע לדורות הבאים גזר דכתיב (יהושע ט,כג) לא יכרת מכם חוטבי עצים)!

יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים (דכתיב (שם) למזבח ה') דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים.

(יבמות עט,ב)

בימי רבי בקשו להתיר נתינים. אמר להם רבי: חלקנו - נתיר (דיכולין בית דין להתיר ולהפקיר חלקם של ישראל, דקיימא לן (לקמן פט,ב) 'הפקר בית דין היה הפקר'); חלק מזבח מי יתיר?

ופליגא דרבי חייא בר אבא (האי דקאמר 'חלק המזבח מי יתיר' - ואף על גב דמזבח בימי רבי לא הוה - קאמר דחלק מזבח אסור! פליגא דרבי חייא), דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: חלק עדה לעולם אסור (עד שיתירוהו), חלק מזבח - בזמן שבית המקדש קיים - אסור; אין בית המקדש קיים – שרי.

משנה:

אמר רבי יהושע: שמעתי ש'הסריס חולץ וחולצין לאשתו' ו'הסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו (דכתיב לא ימחה שמו מישראל [דברים כה,ו] - פרט לסריס ששמו מחוי)' ואין לי לפרש (איני יודע אי זה סריס בן חליצה ואי זה פטור)!?

אמר רבי עקיבא: אני אפרש: סריס אדם (שנסתרס לאחר שנולד) חולץ וחולצין לאשתו, מפני שהיתה לו שעת הכושר; סריס חמה (ממעי אמו) לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר.

רבי אליעזר אומר: לא כי, אלא: סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה; סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה[YH1] !

העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, ויבמו את אשתו, לקיים דברי רבי עקיבא (עדות זו של רבי יהושע בן בתירא - לקיים דברי רבי עקיבא העיד).

הסריס לא חולץ ולא מייבם, וכן איילונית לא חולצת ולא מתייבמת.

הסריס שחלץ ליבמתו - לא פְסָלָהּ (מן הכהונה שאין חליצתן חליצה): בּעלָהּ – פְּסָלָהּ, מפני שהיא בעילת זנות (שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה).

וכן איילונית שחלצו לה אחין - לא פְּסָלוּהָ; בְּעָלוּהָ – פְּסָלוּהָ, מפני שבעילתה בעילת זנות.

גמרא:

מכדי שמעינן לרבי עקיבא דאמר 'חייבי לאוין כחייבי כריתות דמו' (דאמר רבי עקיבא ב'החולץ' (לעיל מט,א): 'יש ממזר מחייבי לאוין', וסריס אדם - מחייבי לאוין הוא, דכתיב (דברים כג,ב) לא יבא פצוע דכא, והיכי קאמר רבי עקיבא סריס [חולץ] את אשת אחיו? הא לא רמיא קמיה, ואבראי קיימא, כחייבי כריתות), וחייבי כריתות לאו בני חליצה וייבום נינהו (וקאי עלה באיסור אשת אח)?

אמר רבי אמי: הכא במאי עסקינן? - כגון שנשא אחיו גיורת; ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר 'קהל גרים לא אקרי קהל'.

אי הכי [במקרה רגיל, לא בגיורת] - יבומי נמי מייבם?

אין הכי נמי; ואיידי דאמר רבי יהושע 'חולץ' (דלרבי יהושע - יבומי לא, דאית ליה קהל גרים מיקרי קהל; ומיהו מיחלץ חלצה, דחייבי לאוין לרבי יהושע - בני חליצה נינהו) - אמר איהו נמי 'חולץ'. דיקא נמי (דלרבי עקיבא יבומי נמי שרי) דקתני 'העיד רבי יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו, לקיים דברי רבי עקיבא' - שמע מינה.

מתיב רבה: 'פצוע דכא, וכרות שפכה, סריס אדם (הואיל והיתה לו שעת הכושר; ורבי עקיבא היא), והזקן (נקט ליה בהדי הנך משום דדמי להו: דהיתה לו שעת הכושר והשתא פסק מלידה) - או חולצין או מייבמין.

כיצד?

מתו, ולהם נשים, ולהם אחין, ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט (כלומר: או נתנו לה גט) או שחלצו - מה שעשו עשו (וצריכות גט למאמרן, או אם נתנו גט - אסורין שוב לייבמן), ואם בעלו - קנו; מתו אחין, ועמדו הן, ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או חלצו - מה שעשו עשו, ואם בעלו = קנו, ואסור לקיימן (לאו אזקן קאי), משום שנאמר (דברים כג,ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'' - אלמא בקהל עסקינן [וכיצד אפשר לומר שרבי עקיבא עוסק בגרה שאינה ב'קהל']?!

אלא אמר רבה: כגון שנפלה לו (והוּזְקְקָה לייבום) ולבסוף נפצע (דהשתא בעיא חליצה לאפקועי זיקה).

אמר ליה אביי: וליתי איסור פצוע ונידחי עשה דייבום! מי לא תנן: 'רבן גמליאל אומר (בפרק 'בית שמאי', בגדולה שנפלה לפני בעל אחות קטנה): אם מיאנה – מיאנה, ואם לאו - תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה' - אלמא אתי איסור אחות אשה ודחי (אף על גב דבשעת נפילה איחזיא)! הכא נמי ניתי איסור פצוע, ונידחי!

אלא אמר רב יוסף: (שנפצע ואחר כך נפלה לו; ודקאמרת 'הא אית ליה לרבי עקיבא חייבי לאוין כחייבי כריתות'?) האי תנא הך - תנא דבי רבי עקיבא היא, דאמר (ב'החולץ ליבמתו' (לעיל מט,א): 'אי זהו ממזר? כל שאר בשר שהוא בלא יבא',) מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר, מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר (ודלא כרבי סימאי דאמר (כתובות כט,ב): 'מן הכל היה עושה רבי עקיבא ממזר חוץ מאלמנה לכהן גדול, שהרי אמרה תורה לא יקח (ויקרא כא,יד) ולא יחלל [שם פסוק טו], אבל מכל חייבי לאוין גרידי אפילו ליכא קורבה - הולד ממזר).

(ופרכינן: ואמאי סריס חולץ ואפילו היתה לו שעת הכושר?) איקרי כאן [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי] להקים לאחיו שם [בישראל, לא אבה יבמי] - והא לאו בר הכי הוא!?

אמר רבא: אם כן (דשעת הכושר דמעיקרא לאו מלתא היא, הואיל ובשעת מיתה לא חזי) - אין לך אשה שכשרה ליַבֵם, שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו (ייסורי מיתה מתישים כחו! אלא אמרינן 'הואיל ומעיקרא בר הקמה הוה, בת חליצה היא - הכא נמי לא שנא)!

לרבי אליעזר - פירוקא דרבא פירכא היא (גמרא פריך, כלומר: האי פירוקא דרבא - פירכא היא לרבי אליעזר, דהא ודאי חזינן דשעת הכושר מילתא היא, ואמאי קאמר רבי אליעזר 'סריס אדם אין חולץ' דלא מהניא ליה שעת הכושר דמעיקרא? הא ודאי סריסות של מיתה אין לו רפואה, אפילו הכי מתייבמת האשה משום שעת הכושר דמעיקרא)!

התם - כחישותא דאתחילה ביה (ולאו 'סריס' הוא, אלא מיתה מכחשת כחו).

היכי דמי סריס חמה (דקאמרת שלא היתה לו שעת הכושר)?

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: כל

(יבמות פ,א)

שלא ראה שעה אחת בכשרותו (שלקה ממעי אמו).

מנא ידעינן?

אמר אביי: כל המטיל מים ואינו עושה כיפה (אדול"ר: שאין קילוח השתן הולך למרחוק כשהוא מטיל כלפי מעלה ואין נעשה ככיפה).

ממאי הואי?

דאפיה אימיה (לחם בתנור) בטיהרא (שמחממתה חום התנור וחום הצהרים) ושתיא שיכרא מרקא (שכר מזוג; ואיכא דאמרי: חזק).

אמר רב יוסף: היינו דשמענא לאמי דאמר: 'כל שממעי אמו לקוי' ולא ידענא מאי ניהו (כלומר ולא ידענא ממאי הוי). (לישנא אחרינא הכי גרסינן: היינו דשמענא לאמי כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא מאי היא: כלומר לא הוה ידענא אהיכא קאי, אבל השתא - ודאי ידענא, דסריס חמה קמפרש ואזיל).

וליחוש שמא הבריא בינתים (שעה אחת, ואשתכח דהוה ליה שעת הכושר)?

כיון דתחלתו וסופו לקוי - לא חיישינן.

מתיב רב מרי בבכורות [פ"ו מ"ג] קאי): '[חוורור והמים הקבועים - הרי זה מום; ואיזה הוא 'חוורור הקבוע'? כל ששהה שמונים יום;] רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: בודקין אותו שלש פעמים בתוך שמונים יום (בראש שמונים ובאמצע שמונים ובסוף שמונים; אבל בבדיקה תחלה וסוף לא סגי, שמא בינתים עבר ונמצא שאין קבוע! ולא אמרינן 'הואיל ותחלתו וסופו לקוי ודאי לא עבר')'?

לחד אבר (לעין) חיישינן, לכוליה גופא (סריס חמה מחמת חולי כל הגוף הוא) לא חיישינן.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol