יבמות דף צ

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך פרק עשירי 'האשה רבה'

יבמות דף צ

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(יבמות צ,א)

'ואוכלת בגינו תרומה':

בתרומה דרבנן.

תא שמע: 'אכל תרומה טמאה (בשוגג) - משלם חולין טהורים (דכתיב (ויקרא כב,יד) ונתן לכהן את הקדש - דבר הראוי להיות קדש; בפרק 'כל שעה' (פסחים לב,א)); שילם חולין טמאים - סומכוס אומר משום רבי מאיר: בשוגג (אם בשוגג שילם טמאים, כסבור טהורים הם) - תשלומיו תשלומין, במזיד (דקנסינן ליה) - אין תשלומיו תשלומין; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין, וחוזר ומשלם חולין טהורין' והוינן בה: 'במזיד אין תשלומיו תשלומין' (אמאי קנסת ליה? מאי 'מזיד' יש כאן? אף על פי שיודע שהן טמאים נתכוין הוא לתשלומין הגונים)? תבא עליו ברכה: דאכל מיניה מידי דלא קחזי ליה בימי טומאתו, וקא משלם מידי דקחזי ליה בימי טומאתו! (ואף על גב דתשלומין נעשים תרומה ולא חזו ליה בימי טומאה, הא מיהא לתשלומין מעליא איכוון! תרומה טמאה לא חזיא לאכילה: כהן טהור קאי עלה בעשה, בפרק 'הערל' (לעיל עג,ב), וכהן טמא קאי עלה במיתה, דלא חלק הכתוב לגבי טומאת הגוף בין קדשים טהורים לקדשים טמאים) ואמר רבא - ואמרי לה כדי: חסורי מיחסרא והכי קתני: 'אכל תרומה טמאה - משלם כל דהו (ואפילו חולין טמאים); אכל תרומה טהורה - משלם חולין טהורין; שילם חולין טמאים - סומכוס אומר משום רבי מאיר: בשוגג - תשלומיו תשלומין, במזיד אין תשלומיו תשלומין; וחכמים אומרים: בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין, וחוזר ומשלם חולין טהורין' - והא הכא דמדאורייתא תשלומי מעליא הוי (דחולין טמאים נמי ראויין להיות קדש, כדרבי אילעי לעיל (דף פט,ב)), דאי מקדש בהו כהן אשה - תפסו לה קידושי, ואמור רבנן 'אין תשלומיו תשלומין' (מדרבי מאיר קמותיב) וקשרינן אשת איש לעלמא?!

מאי 'אין תשלומיו תשלומין' דקאמר רבי מאיר? - דבעי למיהדר שלומי חולין טהורין.

אי הכי, סומכוס היינו רבנן?

אמר רב אחא בריה דרב איקא: קנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו (לרבי מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין, ולא בעי לשלומי תו טהורים, ואתו רבנן למימר: בין בשוגג בין במזיד בעי מיהדר תשלומין).

תא שמע: 'דם שנטמא וזרקו: בשוגג – הורצה, במזיד לא הורצה' והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצה, דתניא: 'על מה הציץ מרצה? - על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא, בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בצבור' [YH1] ואמרי רבנן 'לא הורצה', וקא הדר מעייל חולין לעזרה!?

אמר רבי יוסי בר חנינא: מאי 'לא הורצה' דקאמר? להתיר בשר באכילה, אבל בעלים נתכפרו בו (ולא בעי לאתויי קרבן אחרינא).

סוף סוף קמתעקרא אכילת בשר, וכתיב (שמות כט,לג) ואכלו אתם אשר כפר בהם [למלא את ידם לקדש אתם; וזר לא יאכל כי קדש הם] - מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים?

אמר ליה: שב ואל תעשה שאני (לאו עקירה היא, כגון: אכילת בשר - עשה היא, ואמור רבנן: שב ואל תאכל - לאו עקירה בידים הוא אלא ממילא היא מיעקרא, אבל תרומה דקאמר - לא עשה ולא כלום, ומפקת לה לחולין - עקירה ממש היא).

(יבמות צ,ב)

אמר ליה (רב חסדא לרבא): בעאי לאותובך [חשבתי להקשות עליך] (דכל הני [שלהלן] - עוקרין בית דין דבר מן התורה): ערל (דאמר בפסחים (צב,א): 'הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר' וגר שנתגייר ערב הפסח - אין שוחטין עליו, ואמר בגמרא: טעמא דבית הלל: גזירה שמא יטמא לשנה הבאה כו' (בפרק 'האשה') - אלמא משום גזירה דרבנן מבטלינן ליה מפסח) הזאה (שבות, ולית עלה בשבת אלא איסורא דרבנן, ועומדת בפני הפסח ומבטלתו, דאמרינן 'הזאה שבות ואינה דוחה שבת') ואזמל (לגבי מילה אמור רבנן (שבת קל,ב) אין מביאין אותו דרך גגות וקרפיפות, והוצאה דידהו מדרבנן, ומיעקרא מילה בזמנה!) סדין בציצית (דמדאורייתא שרי, דכתיב (דברים כב,יא) 'לא תלבש שעטנז' אבל 'גדילים תעשה לך' , וגזור רבנן משום כסות לילה שפטור מן הציצית והוי כלאים שלא במקום מצוה [במסכת מנחות ב'התכלת' (מ,א)]) וכבשי עצרת (לא קבלתי מרבותי, ומכל מקום כך נראה בעיני וכשר הדבר: ששנו בתוספתא - ומייתי לה במסכת ביצה בגמרא [פרק שני (כ,ב)]: 'כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן - הדם יזרק והבשר יאכל' ד'כל הזבחים שנִזְבְּחוּ שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה', והרי הן כשלמים דעלמא; ואם היתה שבת, שחלה עצרת בשבת, וניתנה שבת לדחות אצל 'לשמן', וטעה זה ושגג בשלא לשמן - לא יזרוק, ואם זרק - הורצה כו'; והא הכא דזריקה בשבת שבות בעלמא הוא, כדשנינן התם: שאני שבות דשבת כו', וקתני 'לא יזרוק' ועקרא שבות דרבנן שלשה עשה: דזריקת דם, ודהקטרת אימורים, ודאכילת בשר - אלא שב ואל תעשה שאני) ושופר ולולב (מצות עשה, ומבטלינן להו בשבת מדרבנן, משום גזירה שמא יטלנו בידו כו'); - השתא דשנית לן 'שב ואל תעשה' לא מיעקר הוא - כולהו נמי שב ואל תעשה נינהו.

תא שמע: '[דברים יח,טו: נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך ה' אלקיך] אליו תשמעון (בנביא אמת כתיב) - אפילו אומר לך: עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל (שהקריב בבמה ושעת איסור הבמות היתה, ואיכא כרת דשחוטי חוץ וכרת דהעלאה) - הכל לפי שעה - שמע לו'.

שאני התם דכתיב 'אליו תשמעון'.

וליגמר מיניה?

מיגדר מילתא (לעשות גדר ותקנה, כי התם: שהשיבן על ידי כן מעבודת כוכבים) - שאני.

תא שמע: 'בטלו (בעל ששלח גט לאשתו וקדם ובא אצלה, או ששלח לה שליח ואמר לה "גט ששלחתי לך בטל הוא") - מבוטל (הרי זה בטל; ותנן (גיטין פ"ד מ"ב;לב,א): 'בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו, ולא היה מודיע לה; התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהיו עושין כן מפני תקון העולם': דזימנין דמבטל ולא ידעה, ואינסבא ובניה ממזרים - ועלה תני 'בטלו לגט לפני בית דין במקום אחר אחר תקנת רבן גמליאל – מבוטל') - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו: אם כן מה כח בית דין יפה!? והא הכא דמדאורייתא בטל גט (עד דמטי ליָדָהּ, דכתיב (דברים כד, פסוקים א,ג) 'ונתן בידה' - ועד דמטי לידה לאו גיטא הוא), ומשום 'מה כח בית דין' (שהתקינו שלא לעשות כן) קא שרינן אשת איש לעלמא?

מאן דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש (תולה בדעת חכמים, דהא 'כדת משה וישראל' קאמר), ואפקעינהו רבנן (על ידי גט זה) לקידושין (מינה, ושוינהו למעות דקידושין מתנה למפרע, דהפקר בית דין היה הפקר).

אמר ליה רבינא לרב אשי: התינח דקדיש בכספא (איכא למימר אפקעתא דשוינהו למעות מתנה), קדיש בביאה מאי (אפקעתא) איכא למימר (האי ביאה מאי שויוה)?

(אמר ליה: כיון דבדעתא דרבנן תלה, ורבנן אמור דכי יהיב לה גט כי האי) - שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות (תבטל ביאה, דתיהוי בעילת זנות). (ואית דאמרי: תינח קדיש בכספא - דקידושי כסף דרבנן, קדיש בביאה - דקידושין דמדאורייתא נינהו - מאי איכא למימר? וטעות גדול הוא בידם, דקידושי כסף דאורייתא נינהו, ומגזרה שוה דקיחה קיחה משדה עפרון גמר לה [במסכת קידושין (דף ב,א)], וגזרה שוה בסיני נאמרה, וכל י"ג מדות; ואי קידושי כסף מדרבנן - מי קטלינן נפשא עלייהו, דבעל ארוסה בסקילה? ועוד: מאי שינויא דשני: שויוה רבנן כו' הא קשיא ליה היכי מצו רבנן לאפקועי מידי דאורייתא, ומשני ליה שויוה רבנן - הא נמי אפקעתא היא!?)

תא שמע: 'אמר רבי אלעזר בן יעקב: 'שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה; ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה; ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת ([ביצה פ"ה מ"ב] 'ואלו הן משום שבות: לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה' (ביצה לו,ב)), בימי יונים, והביאוהו לבית דין וסקלוהו (כמחלל שבת גמור): לא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך (היתה עת צרה והיו פרוצין בעבירה); ושוב מעשה באדם אחד שהטיח (בעל) באשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו: לא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך!'

מיגדר מילתא שאני.

ולא זה וזה מטמאין לה:

מנלן?

דכתיב: (ויקרא כא,ב) כי אם לשארו הקרוב אליו [לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו]; ואמר מר: 'שארו - זו אשתו'; וכתיב (ויקרא כא,ד) לא יטמא בעל בעמיו להחלו: יש בעל שמיטמא ויש בעל שאין מיטמא; הא כיצד? מיטמא הוא לאשתו כשרה, ואינו מיטמא לאשתו פסולה.

ולא זה וזה זכאין במציאתה וכו':

טעמא מאי אמור רבנן 'מציאת אשה לבעלה'? - כי היכי דלא תיהוי ליה איבה; הכא תיהוי ליה איבה ואיבה!

ובמעשה ידיה:

טעמא מאי אמרי רבנן 'מעשה ידיה לבעלה' - משום דקאכלה מזוני; הכא, כיון דמזוני לית לה - מעשה ידיה לאו דידיה!

ולא מיפר נדריה:

טעמא מאי אמר רחמנא 'בעל מיפר' - כדי שלא תתגנה (על בעלה, כגון נדרי עינוי נפש שלא ארחץ שלא אתקשט); הכא תתגנה ותתגנה!

היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה [ובת לוי מן המעשר, ובת כהן מן התרומה]:

(יבמות צא,א)

פשיטא (זונה היא)?

בת לוי מן המעשר איצטריכא ליה.

ובת לוי מן המעשר מי מיפסלא בזנות? והתניא: 'לויה שנשבית (וחיישינן שמא נבעלה לעובד כוכבים) או שנבעלה בעילת זנות (כגון לעובד כוכבים ועבד וחלל; וכל הנך דאמר ב'אלמנה לכהן גדול' (לעיל סח,א) דמפסלא בהו בת כהן מתרומה - גבי לויה לא פסלי ממעשר) - נותנין לה מעשר ואוכלת'!?

אמר רב ששת: קנסא!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol