דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף יא
המשך גיטין פרק ראשון 'המביא
גט'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין י,ב)
רבי שמעון אומר
אף אלו כשירין [לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט]:
והא לאו בני
כריתות נינהו ('כריתה': הבדלה, לשון 'ספר
כריתות' (דברים כד,א): דכיון דלא שייכי בתורת
גטין וקדושין - אין נעשין עדים בדבר, דכתיב 'וכתב...
ונתן': מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה)?
אמר רבי זירא:
ירד רבי שמעון לשיטתו של רבי אלעזר, דאמר 'עדי מסירה כרתי' (עדי
מסירת הגט הוא דכרתי, כדאמר בפרק בתרא (פו,א): אף על
פי שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים כו'; ורבי שמעון נמי בהכי מכשר שימסרנו
לה בפני עדים ישראל).
והאמר רבי אבא:
מודה רבי אלעזר במזויף מתוכו שפסול (דאף על גב דאמר רבי אלעזר 'גט
שאין עליו עדים כשר' דוקא אין עליו עדים, אבל יש בו עדים פסולין - פסול
מדרבנן, דילמא קאתי למימסריה באפייהו ומיסמך עלייהו)?
הכא במאי
עסקינן?
(גיטין יא,א)
בשמות מובהקין (דעובדי
כוכבים, דלא שכיחי ישראל דמסקי בהנהו שמהתן, דתו לא אתי למיסמך עלייהו, דמידע ידיע
דעובדי כוכבים הם).
היכי דמי שמות
מובהקין?
אמר רב פפא:
כגון 'הורמיז' ו'אבודינא' 'בר שיבתאי' ו'בר קידרי' ו'באטי' ו'נקים אונא'. (כולם
שמות דייני עובדי כוכבים הם.)
אבל שמות שאין
מובהקים, מאי? לא? אי הכי - אדתני סיפא 'לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט'
- לפלוג (בערכאות גופייהו) וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים? - בשמות מובהקין, אבל שמות שאין מובהקין –
לא (נעשו כשארי שטרות של מכר שנעשו בהדיוטות בלא ערכאות, דהנהו
ודאי פסילי, דלא קפדי אאורועי נפשייהו, וחתמי שיקרא; ועל כרחיך האי 'נעשו בהדיוט'
- אשאר שטרות קאמר, העומדים לראיה, דהתם איככא לפלוגי בין הדיוט לערכאות; דאילו בגט
אשה - לענין כריתות - הדיוט וערכאות שוין, והכי קאמר: לא הוזכרו גיטי אשה ליפסל
אלא בשמות שאין מובהקין, דנעשו כשאר שטרות הנעשים בהדיוט)?
הכי נמי קאמר:
במה דברים אמורים? בשמות מובהקין, אבל בשמות שאין מובהקין - נעשה כמי שנעשו בהדיוט
ופסולין;
ואיבעית אימא:
סיפא - אתאן לגיטי ממון (ורבנן קאמרי ליה, וארישא קאי: 'כל השטרות של ממון
העולין בערכאות של עובדי כוכבים – כשירין, כגון שטרי מכר, וכדפרישית טעמא לעיל:
דזוזי קנו ליה, ושטרא לסהדותא בעלמא; ואי לא דיהיב זוזי קמייהו - לא הוו מרעי
נפשייהו למיכתב שטרא; ולא הוזכרו ליפסל אלא בזמן שנעשו בהדיוט, דלא קפדי אאורועי
נפשייהו) והכי קאמר: 'לא הוזכרו' (דקתני
-) גיטי ממון דפסולים - אלא בזמן
שנעשו בהדיוט.
תניא [תוספתא
גיטין פ"א מ"ד [ליברמן]]:
'אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: כך אמר רבי שמעון לחכמים בצידן (סמך
לדבריו דאף אלו כשרים): לא נחלקו
רבי עקיבא וחכמים (שהן דור שהיה לפנינו) על כל השטרות העולין בערכאות של עובדי כוכבים, שאף על פי
שחותמיהן עובדי כוכבים – כשרים, ואפילו גיטי נשים ושחרורי עבדים; לא נחלקו אלא
בזמן שנעשו בהדיוט: שרבי עקיבא מכשיר וחכמים פוסלים, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים
('חוץ מגיטי נשים' לא גרסינן ברישא דמילתיה דרבי שמעון
בתוספתא, אלא בסיפא דמילתייהו דרבנן גרס לה, והכי גרסינן: 'לא נחלקו אלא בזמן
שנעשו בהדיוט, שרבי עקיבא מכשיר וחכמים פוסלים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים:
דכיון שנעשו בהדיוט, שטרי מכר - דקיימי לראיה, ועליהן דסהדי עובדי כוכבים סמכינן –
פסול, דאימר שִקְרָא חתום, אבל גיטי נשים - לאו עליהם סמכינן, אלא אעדי מסירה,
ובשמות מובהקין קמיירי);
רבי שמעון
בן גמליאל אומר: אף אלו (גיטי נשים) כשירין במקום שאין ישראל חותמין (כלומר:
אף אלו - גיטי נשים שאתם מכשירין - אימתי הן כשרים? במקום שאין ישראל חותמין:
בעיר שאין העובדי כוכבים מניחין את ישראל לחתום; דכיון שאין ישראל חותמין באותה
העיר - הכל יודעין שהם עובדי כוכבים ואין סומכין עליהם, ומסר ליה ניהליה בעדים
ישראל), אבל במקום שישראל חותמין
(אף על פי שהשמות הללו מובהקין, דעובדי כוכבים הן) - לא ([אינם
כשרים אלא] פסולין, דאי מכשרת בהני - אתי לאכשורי בשמות שאין
מובהקין)'.
'מקום שאין
ישראל חותמין' נמי ליגזור אטו מקום שישראל חותמין (כי היכי
דגזר שמות מובהקין אטו שמות שאין מובהקין)?
שמא בשמא
מחליף, אתרא באתרא לא מחליף.
רבינא סבר
לאכשורי (שאר שטרות) בכנופיאתה
דארמאי (שאינן ערכאות);
אמר ליה רפרם: 'ערכאות' תנן.
צצצ
אמר רבא: האי
שטרא פרסאה (שעשאוהו בלשון פרסי וחתמו פרסיים הדיוטות עליו) דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל - מגבינן ביה
מבני חרי.
והא לא ידעי (העדים
שמסרו בפניהם) למיקרא (ולא
ידעי מאי ניהו, והיכי מסהדי לאחר זמן עלה דמילתא)?
בדידעי.
והא בעינא 'כתב
שאינו יכול לזייף' (שיהא הקלף מתוקן בעפצים בשעת עיבודו, שעושים אותו
שחור, ושוב אין אדם עושה בה מחק וחוֹזר וכותב עליו מפני שהוא ניכר; וקלפי פרסיים
אינם מעובדים בעפצין, שקורין גל"ש, ואדם יכול למחוק כתבו ומניח חתימת העדים
וכותב למעלה ממון הרבה), וליכא?
בדאפיצן.
והא בעינא
'צריך שיחזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה' (כדאמרינן ב'גט פשוט' (בבא
בתרא קסא,ב) 'וקנינא מן פלוני' אכל מה דכתוב ומפורש לעיל') – וליכא?
בדמהדר (שמוחזר
בשיטה אחרונה).
אי הכי -
ממשעבדי נמי?
לית ליה קלא (לפי
שאין חותמין ישראל; דסהדי דחתימי אשטרא - אינון מפקי לקלא, ולפיכך אין הלוקח נפסד
דאמר ליה 'לא הוה ידענא דמשתעבד לך'; ובפרק ב (לקמן
יט,ב) אמרינן דאי חתימי עליה ישראל - טריף ממשעבדי).
בעא מיניה ריש
לקיש מרבי יוחנן:
(גיטין יא,ב)
עדים החתומין
על הגט (ומארץ ישראל בא, דהא לא קאמר ממדינת הים) ושמותן כשמות עובדי כוכבים (ולא
ידעינן אי עובדי כוכבים נינהו או ישראל) – מהו (לאכשורי בעדי מסירה)?
אמר ליה: לא בא
לידינו (גט ששמות עובדי כוכבים חתומין בו) אלא (אחד שהיו חתומין בו) 'לוקוס' ו'לוס', והכשרנו (בעדי
מסירה); ודוקא 'לוקוס' ו'לוס', דלא
שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו (ששמות מובהקין הן ולא אתי למיסמך
עלייהו), אבל שמהתא אחריני - דשכיחי
ישראל דמסקי בשמהתייהו – לא.
איתיביה: 'גיטין
הבאים ממדינת הים, ועדים חתומים עליהם – אף על פי ששמותיהן כשמות עובדי כוכבים –
כשירין (ואפילו בלא עדי מסירה, וכל שכן בעדי מסירה, דלא
מחזקינן להו אלא בישראל), מפני
שרוב ישראל שבחוץ לארץ - שמותיהן כשמות עובדי כוכבים' (ואת אמרת 'לוקוס' ו'לוס' דוקא)?
התם - כדקתני
טעמא: 'מפני שרוב ישראל שבחוץ לארץ שמותיהן כשמות עובדי כוכבים' (וכי
אמר רבי יוחנן - בארץ ישראל, דאין רוב שמותיהן כשמות עובדי כוכבים, הילכך מספקינן
דילמא עובדי כוכבים נינהו, ופסולין, ואפילו בעדי מסירה, כרבנן דמתניתין).
ואיכא דאמרי: כי מתניתא (גיטין הבאין ממדינת הים ושמותיהן כשמות עובדי כוכבים) בעא מיניה ('מהו?'), ופשט ליה (רבי יוחנן) ממתניתא (דכשירין, דבחזקת ישראל נינהו, 'מפני שרוב ישראל שבחוץ לארץ שמותיהן כשמות עובדי כוכבים').
משנה:
האומר "תן
גט זה לאשתי, ושטר שחרור זה לעבדי" - אם רצה לחזור בשניהן (קודם
שהגיע ליד האשה והעבד) – יחזור (ואין
השליח יכול לזכות בהן לצרכו, דחוב הוא להן, כדמפרש לקמיה) - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים:
בגיטי נשים (יכול לחזור), אבל לא בשחרורי עבדים, לפי שזכין לאדם שלא בפניו (וזכה בהן
השליח לצרכו) ואין חבין לו אלא
בפניו: שאם ירצה שלא לזון את עבדו – רשאי (הילכך כי משחרר ליה - לא
מפסיד ליה מזונות, דבלאו הכי נמי: אי בעי - לא זיין ליה), (אבל) ושלא לזון את אשתו אינו רשאי (הלכך כי
מגרש לה - מפסיד לה מזוני).
אמר להם: והרי
הוא פוסל את עבדו (בגט זה) מן התרומה (אלמא חוב הוא לו) כשם שהוא פוסל את אשתו?
אמרו לו: (האי
דמיפסל בגיטא מן התרומה) מפני שהוא
קניינו (מפני שהוא קניינו דכהן עד עכשיו, וכי משחרר ליה - לאו קניינו
הוא; ובגמרא מפרש מאי קאמר).
גמרא:
יתיב רב הונא
ורב יצחק בר יוסף קמיה דרבי ירמיה ויתיב רבי ירמיה וקא מנמנם; ויתיב רב הונא
וקאמר: שמע מינה מדרבנן (דאמרי שהשליח יתפוס השטר לצורך העבד, ואף על גב דבעל
קמהדר ביה ואינו עוד שלוחו, ותפיסה בעלמא הוא, בעל כרחו): התופס לבעל חוב (אדם מן השוק, שתופס מטלטלי
בנכסי ראובן לצורך שמעון שהוא בעל חוב) - קנה.
אמר ליה רב
יצחק בר יוסף: ואפילו במקום שחב לאחרים? (לשון שאלה הוא: ונשמע
מיניה נמי דאפילו במקום שחב התופס הזה בתפיסתו זאת ללוי, דהוה ליה נמי בעל חוב
דראובן, ותופס זה שקדם ותפס לצורך שמעון מפסיד את לוי, ותימא נמי 'קנה'? דהא
מתניתין נמי: שליח זה תופס לעבד וחב לבעלים.)
אמר ליה: אִין.
אדהכי איתער
בהו רבי ירמיה, אמר להו: דרדקי! הכי אמר רבי יוחנן: התופס לבעל חוב במקום שחב
לאחרים לא קנה; ואם תאמר משנתינו (הא שמעינן ממתניתין דקנה) - כל האומר "תנו" כאומר "זכו"
דמי (ואין זה כשאר תופס; אלא בעל עשאו שליח לזכות בו, ואף על פי שהעבד
לא ידע - זכין לאדם שלא בפניו).
אמר רב חסדא:
התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - באנו למחלוקת רבי אליעזר ורבנן, דתנן [פאה
פ"ד מ"ט]: 'מי (בעל
הבית עשיר) שליקט את הפאה, ואמר "הרי
זו לפלוני עני" (והיינו מקום שחב לעניים): רבי אליעזר אמר: זכה לו, וחכמים אומרים: יתננו
לעני הנמצא ראשון'.
אמר אמימר, ואיתימא רב פפא:
(גיטין יב,א)
דלמא לא היא:
עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם, אלא דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני, וחזי
ליה, ומיגו דזכי ליה לנפשיה - זכי לחבריה, אבל הכא לא!?
ועד כאן לא
קאמרי רבנן התם אלא דכתיב [ובקצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה
פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך] לא
תלקט לעני [ולגר תעזב אתם, אני ה' אלקיכם ויקרא
כג,כב][1] לא תלקט לו לעני (סמכינהו
רחמנא 'לא תלקט' 'לעני
ולגר' ודרשינן סמוכין: לא תלקט אתה לצורך העני), אבל הכא – לא!?
ורבי אליעזר -
האי 'לא תלקט' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה
להזהיר לעני על שלו (עני הראוי ליטול פאה ויש לו שדה הזהירו הכתוב להניח
בה פאה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000,
2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com