דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף יג
המשך גיטין פרק ראשון 'המביא
גט'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין יב,ב)
תניא: 'אמר
רבי אלעזר: אמרנו לו למאיר (מפני שחבירו הוא - אינו קורהו
'רבי'): והלא זכות הוא לעבד
שיוצא מתחת ידי רבו לחירות!?
אמר לנו:
חוב הוא לו: שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה.
אמרנו לו: והלא
מה אם ירצה שלא לזונו ושלא לפרנסו – רשאי (נמצא
שאינו מפסידו בשחרורו כלום)!
אמר לנו:
ומה אילו עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה - הלא אוכלין בתרומה, וזה אינו
אוכל; אבל אשה - חוב הוא לה (רבנן קאמרי לה, כלומר: בההיא ודאי
מודינא), שכן פסלהּ מן התרומה ומפסידה
מן המזונות'.
מאי קאמרו ליה
ומאי קא מהדר להו (כלומר: תשובה שהשיבם 'ומה עבד כהן שברח' - מה תשובה
היא לְמה שאמרו לו על המזונות)?
הכי קאמר להו:
השבתוני על המזונות (שאינו זנו משלו) - מה תשיבוני על התרומה (שהרי כל
זמן שלא שחררו - הוא הולך ואוכל תרומה בכל מקום, בשביל [בזכות]
רבו)? וכי תימרו (ודאי
קבלת שליח זו אינה חוב): 'אי בעי (מריה) זריק ליה גיטא (ברשות
הרבים בתוך ארבע אמות) ופסיל ליה (שהרי
משוחרר הוא)' - (זו
אינה ראיה, דאיהו [העבד]) שביק ליה ועריק (מיד [בורח]
ולא ימציא עצמו למקום שיוכל לפוסלו בזריקת גט) ואזיל לעלמא (ואכיל תרומה).
(גיטין יג,א)
'ומה אילו
עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה - הלא אוכלים בתרומה, וזה (משוחרר) אינו אוכל' - שפיר קאמר להו!?
אמר רבא: היינו
דקא מהדרי ליה במתניתין: (טעמא מאי 'עבד כהן שברח אוכל
בתרומה'?) – 'מפני שהוא
קנינו (דכהן)' (הלכך) דאי בעי (ההוא כהן, כשיברח עבדו) שקיל ארבעה זוזי מישראל (ומקני
ליה ניהליה ושוב אינו קנינו)[1]
ופסיל ליה [מתרומה] כל היכא דאיתיה.
ולרבי מאיר -
תינח עבד כהן, עבד ישראל מאי איכא למימר?
אמר רבי שמואל
בר רב יצחק: מפני שמפסידו משפחה כנענית.
אדרבה - הרי
הוא מתירו בבת חורין!
עבדא בהפקירא
ניחא ליה, זילא ליה (זוללה היא בעיניו לזלזל בה לכל תאותו) שכיחא ליה פריצה ליה (מתנהגת
עמו בפריצות).
משנה:
האומר
"תנו* גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי" ומת - לא יתנו לאחר מיתה (דגיטא
לא הוי עד דמטי לידיה, וכי מטי לידיה - הא מית ליה משחרר, ופקעה ליה רשותיה); "תנו מנה לאיש פלוני" ומת - יתנו
לאחר מיתה.
*(האומר
"תנו גט זה לאשתי" גרסינן במתניתין, ולא גרסינן 'תן', שלא מסרם ליד שליח
בחייו; לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה לו השליח לעבד להיות
משוחרר.)
גמרא:
אמר רב יצחק בר
שמואל בר מרתא משמיה דרב: והוא ('מנה' דקתני מתניתין) שצבורין ומונחין (המעות) בקרן זוית (ואמר
"מנה זה תנו לפלוני").
במאי עסקינן?:
אילימא בבריא (מתנות בריא במטלטלין - יכול לחזור בו עד שימשוך;
ויורשו נמי מצי למיהדר ביה, אליבא דמאן דלית ליה 'מצוה לקיים דברי המת')- כי צבורין מאי הוי, הא לא משך?! ואלא בשכיב מרע
- מאי איריא 'צבורין' - כי אין צבורין נמי, דהא קיימא לן ד'דברי שכיב מרע ככתובים
וכמסורין דמו'!?
אמר רב זביד:
לעולם בבריא, וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: "מנה לי בידך, תנהו לו
לפלוני" - במעמד שלשתן קנה (ולקמן מפרש טעמא, וצבורין בעינן,
דסבר רב זביד: לא אמר רב 'קנה' אלא בפקדון, דקני ליה כל היכא דאיתיה).
רב פפא אמר:
לעולם בשכיב מרע, וכאידך דרב, דאמר רב: שכיב מרע שאמר "תנו מנה לפלוני
מנכסי": "מנה זה" – נותנין, "מנה" סתם - אין נותנין:
חיישינן שמא מנה קבור (יש לו בקרקע) קאמר (וההוא - הוא דיהב ליה).
והלכתא: לקבורה
לא חיישינן.
רב פפא - מאי
טעמא לא אמר כרב זביד?
(גיטין יג,ב)
קסבר רב פפא:
כי אמר רב - לא שנא במלוה (ואף על גב דלהוצאה ניתנה ואינה
בעין, הלכך לא בעינן צבורין אי במעמד שלשתן קמיירי מתניתין), ולא שנא בפקדון.
רב זביד - מאי
טעמא לא אמר כרב פפא?
לא מיתוקמא
מתניתין בשכיב מרע; ממאי? מדקתני 'האומר "תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה
לעבדי" ומת - לא יתנו לאחר מיתה'; טעמא דמת (הוא דלא
יתנו, דאין גט לאחר מיתה), הא מחיים
– נותנין (ולא צריך תו לאימלוכי ביה); (ו)טעמא דאמר (כלומר: והא דדייקינן 'הא מחיים -
נותנין' טעמא דאמר מעיקרא)
"תנו" (כדקתני: "תנו גט לאשתי"), הא לא אמר "תנו" (אלא
"כתבו") - (לא
הוי תלי תנא דמתניתין טעמא דלא יתנו משום מיתה, דאפילו מחיים נמי) אין נותנין (עד דלימא
"תנו" - מדלא קתני האומר "כתבו גט לאשתי" ומת לא יתנו
לאחר מיתה - שמע מינה דאי אמר הכי - אפילו מחיים נמי לא יהבינן), ו(אי ב)שכיב מרע - אף על גב דלא אמר "תנו" (אלא
"כתבו") – נותנין (יהבינן,
כרבי שמעון שזורי), דתנן [גיטין
פ"ו מ"ה]: 'בראשונה
היו אומרים: היוצא בקולר (ליהרג) ואמר: "כתבו גט לאשתי" (כדי
שלא תזקק ליבם) - הרי אלו יכתבו
ויתנו (דמתוך שהוא בהול על נפשו - לא גמר למילתיה; ומיהו "כתבו
ותנו" הוה דעתיה); חזרו
לומר: אף המפרש (בים) והיוצא בשיירא (למדבר); רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן (שכיב
מרע)'.
מתקיף לה רב
אשי: ומאן נימא לן דמתניתין רבי שמעון שזורי היא - דלמא רבנן היא?
גופא אמר רב
הונא אמר רב: "מנה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה.
אמר רבא:
מסתברא מילתיה דרב בפקדון, אבל במלוה לא.
והאלקים! אמר
רב אפילו במלוה.
אתמר נמי: אמר
שמואל משמיה דלוי: "מלוה לי בידך, תנהו לו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה.
וטעמא מאי (במלוה
קנה - הא ליתא בעינא דלקנייה)?
אמר אמימר:
נעשה כאומר לו (לוה למלוה) בשעת מתן מעות (דהלואה): "שעבדנא לך (מהשתא)[2]
לדידך ולכל דאתו מחמתך" (הלכך כי אמר ליה "תנהו
לפלוני" - איגלאי מילתא דמשעת מתן מעות אשתעבד ליה).
אמר ליה רב אשי
לאמימר: אלא מעתה [שכאילו
אמר מהשתא]: הקנה (מלוה
זו) לנולדים (שזה
המקבל נולד לאחר אותה הלואה), דלא
הוו בשעת מתן מעות - הכי נמי דלא קנו (דכיון דטעמא משום שעבודא דקביל עליה
לוה בשעת הלואה לאישתעבודי להאי דאתי מחמתיה הוא, ואיהו לא היה בעולם בההיא שעתא -
לא קני) דאפילו לרבי מאיר, דאמר
'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' (כגון מוכר פירות דקל, או "מה
שתעלה מצודתי") - הני מילי (כי
מקנה) לדבר (לאדם) שישנו בעולם, אבל לדבר שאינו בעולם – לא!
אלא אמר רב
אשי:
(גיטין יד,א)
בההיא הנאה דקא
משתניא ליה (האי מלוה לגבי האי) בין מלוֶה ישנה למלוֶה חדשה (ונוח לו
לדחות הפרעון זמן ארוך) - גמר (השתא
בשעת אמירה) ומשעביד נפשיה (בלב
שלם להאי, ומינתיק מקמא).
אמר ליה הונא
מר בריה דרב נחמיה לרב אשי: אלא מעתה, (אם היה מקבל זה אדם חזק,
שאינו ממתין) כגון הני דבי בר
אלישיב, דכפתי ושקלי לאלתר - הכי נמי דלא קנו! וכי תימא הכי נמי - אם כן נתת דבריך
לשיעורין!?
אלא אמר מר
זוטרא: הני תלת מילי - שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא (כאילו
קבלה משה הלכה מסיני, שאין צריך לתת בה טעם):
חדא – הא,
ואידך: דאמר רב
יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו - לא עשאה אלא אפיטרופיא (להכניס
ולהוציא; ואף על פי שכתבו לה בלשון מתנה - לא קנאתן; ואין טעם בדבר אלא כך תקנו,
והפקר בית דין [היה] הפקר),
ואידך: דאמר רב
חנניא: המשיא אשה לבנו גדול בבית (בית מיוחד, שאינו דר בה, אלא עשאו
לו לבית חתנות) – קנאו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com