דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף כח

המשך פרק שלישי כל הגט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין כז,ב)

[מצאו לאלתר – כשר,] ואם לאו פסול:

תנו רבנן: 'איזהו שלא לאלתר?

רבי נתן אומר: ששהה (שיעור) כדי שתעבור שיירא ותשרה (שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות);

רבי שמעון בן אלעזר אומר: כדי שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר שם אדם (כלומר: אין הדבר תלוי בשיעור, אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משעה שעבר השליח הזה שם עד שעת מציאת הגט);

ויש אומרים שלא שהה אדם שם;

רבי אומר: כדי לכתוב את הגט (שיעורא בעלמא נתנו בו);

רבי יצחק אומר: כדי לקרותו;

אחרים אומרים: כדי לכותבו ולקרותו;

ואפילו שהה ויש בו סימנין (מובהקים, ו)מעידים עליו (סימנים אלו להכשירו), דאמרי "נקב יש בו בצד אות פלונית"; ואין מעידין על סימני הגוף (של גט, כגון) דאמרי ארוך וגוץ (ארוך או גוץ שאין אלו כלום שיש כאלה הרבה);

מצאו קשור בכיס בארנקי ובטבעת (ומכיר את הכיס ואת הארנקי)

(גיטין כח,א)

או שמצאו בין כליו (בביתו) - אפילו לזמן מרובה – כשר.'

איתמר: רב יהודה אמר שמואל: הלכה שלא שהה אדם שם.

רבה בר בר חנה אמר רב יצחק בר שמואל: הלכה שלא עבר אדם שם.

לימא מר (רב יהודה) 'הלכה כמר (הלכה כיש אומרים)' ומר (ולימא רבה) 'הלכה כמר (כרבי שמעון)' (למה חזרו להזכיר את הדברים ולפרשן)?

(ומשני:) משום דאפכי להו (אית תנאי דמפכי דרבי שמעון ליש אומרים ויש אומרים לרבי שמעון, הלכך אם לא הזכירו אלא שם החכמים - לא הוי ידעי אהייא מתרי לישני קיימי).

מצאו בחפיסה או בדלוסקמא [אם מכירו – כשר]:

מאי 'חפיסה'?

אמר רבה בר בר חנה: חמת קטנה (בולזול"א בלע"ז [שק של רועים], והיא של עור).

מאי 'דלוסקמא'?

טליקא (טשק"א בלע"ז [שק]) דסבי.

משנה:

המביא גט והניחו זקן או חולה - נותן לה בחזקת שהוא קיים (ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו; ומדאורייתא נפקא לן ב'הכל שוחטין' (חולין י,ב): העמד דבר על חזקתו);

בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים - אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים;

השולח חטאתו ממדינת הים - מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים (ולא חיישינן שמא מתו בעליה, ולמיתה אזלא).

גמרא:

אמר רבא: לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות (שמונים שנה לישנא דקרא (תהלים צ,י)) וחולה (או חולה) שרוב חולים לחיים (דמתניתין - דוקא חולה ולא גוסס); אבל זקן שהגיע לגבורות, וגוסס - שרוב גוססין למיתה – לא.

איתיביה אביי: 'המביא גט והניחו זקן - אפילו בן מאה שנה - נותן לה בחזקת שהוא קיים'!

תיובתא.

ואי בעית אימא: כיון דאיפליג (משאר דרך כל הארץ, שהאריך ימים עד מאה שנה) - איפליג (ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות; אבל בן שמונים ואחת או יותר עד תשעים - קרוב למות הוא).

רמי ליה אביי לרבה: תנן 'המביא גט והניחו זקן או חולה - נותן לה בחזקת שהוא קיים'; ורמינהו '"הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו" - אסורה לאכול בתרומה מיד' (בת ישראל הנשואה לכהן, שאוכלת בשבילו - אסורה מיד, דכל שעתא חיישינן 'עכשיו ימות'; אלמא חיישינן למיתה)?

אמר ליה: תרומה אגיטין קא רמית? תרומה אפשר (להיות ניזונת בחולין), גט לא אפשר (למיחש למיתה, דאי חיישת - אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות)!

ורמי תרומה אתרומה: תנן: 'בת ישראל הנשואה לכהן, והלך בעלה למדינת הים - אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים', ורמינהו '"הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו" - אסורה לאכול בתרומה מיד'?

אמר רב אדא בריה דרב יצחק: (לעולם לא חיישינן למיתה, ו)שאני התם, שהרי אסרָהּ (מחיים) עליו שעה אחת קודם מיתתו (וכל שעתא איכא לספוקי בההיא שעתא שעתידה ליאסר;

ושינויא דחיקא הוא, והיינו דפריך ליה:)

מתקיף לה רב פפא: (ואי לאו דחיישינן למיתה -) ממאי (דהוי גיטא)? (דלעולם) דאיהו מיית ברישא (ונאסרה מחיים)? דלמא איהי מייתא ברישא (ולא יבא לכלל גט לעולם)?

אלא אמר אביי: (האי תנא ודאי חייש למיתה, ו)לא קשיא: הא (מתניתין דהכא) רבי מאיר (היא) - דלא חייש למיתה (דלא חייש לבקיעת הנוד), הא רבי יהודה - דחייש למיתה, דתניא [תוספתא דמאי פ"ח ה"ז [ליברמן], בשנויים]: 'הלוקח יין מבין הכותים אומר: "שני לוגין שאני עתיד להפריש - הרי הן תרומה; עשרה - מעשר ראשון, תשעה - מעשר שני", ומיחל ושותה מיד - דבריי רבי מאיר; רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין (שמא יבקע הנוד)'.

רבא אמר:

(גיטין כח,ב)

'שמא מת' לא חיישינן (דאוקמינן אחזקה, שהניחו חי; וגבי כהן שהלך למדינת הים - כיון שלא גירשה - אינה נאסרת אלא אם כן מת) שמא ימות חיישינן (אבל זו - שנותן לה גט על מנת שיחול שעה אחת קודם למיתתו - לשמא ימות מיד ודאי חיישינן, דלא מרע לה לחזקה בהכי).

אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא: (לדידך דבעית לאוקמי לדברי הכל) והא נוד (דהאי דאסרי ליה לשתות) - דכשמא ימות הוא (משום שמא ימות הוא), ופליגי (ופליג רבי מאיר ואמר 'לא חיישינן')!?

אמר רב יהודה מדסקרתא: [לפי רבי מאיר] שאני נוד, דאפשר דמסר ליה לשומר.

מתקיף לה רב משרשיא: 'ערביך ערבא צריך' (שמא השומר עצמו יפשע)! אלא אמר רבא: 'שמא מת' לא חיישינן (ומתניתין דברי הכל), (וברייתא ד'הרי זה גיטך') 'שמא ימות' - תנאי היא (פלוגתא דרבי מאיר וחבריו).

השולח חטאתו ממדינת הים [מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים]:

והא בעינא סמיכה (ותניא בתורת כהנים: 'ידו' - ולא יד בנו, 'ידו - ולא יד שלוחו)?

אמר רב יוסף: בקרבן נשים (אשה ששגגה בכרת ושלחה חטאתה; דגבי סמיכה תניא (קדושין לו,א) 'דבר אל בני ישראל... וסמך' [ויקרא א, ב-ד] - בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות).

רב פפא אמר: בחטאת העוף.

וצריכא (למיתני תלתא בבי במתניתין בחזקת שהוא קיים): דאי אשמועינן גט - משום דלא אפשר, אבל תרומה, דאפשר, אימא לא? ואי אשמועינן תרומה, דזמנין דלא אפשר (שהיא עניה וצריכה פרנסה, ותטול תרומה בבית הגרנות),אבל חטאת העוף - מספיקא לא ליעול חולין לעזרה? צריכא!

משנה:

שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו:

על עיר שהקיפה כרקום (מצור מתרגמינן 'כרקומין' (דברים כ,כ)),

ועל הספינה המוטרפת בים (ועדיין לא טבעה),

ועל היוצא לידון (בדיני נפשות)

- שהן בחזקת קיימין;

אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג - נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים (כדמפרש ואזיל): בת ישראל לכהן (חומרי מתים) ובת כהן לישראל [שלא ילדה לו] (חומרי חיים) - לא תאכל בתרומה (ולא תאכל בתרומת אביה).

גמרא:

אמר רב יוסף: לא שנו (דיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים) אלא בבית דין של ישראל (שלאחר גמר דין - זימנין דחזו ליה זכותא, ומחזירין אותו, כדאמרינן ב'נגמר הדין' (סנהדרין מב,ב): הסוס רץ ומעמידו), אבל בבית דין של עובדי כוכבים - כיון דגמיר ליה דינא לקטלא - מיקטל קטלי ליה.

אמר ליה אביי: בית דין של עובדי כוכבים נמי, דמקבלי שוחדא!?

אמר ליה: כי שקלי - מקמי דלחתום פורסי שנמג (לשון פרסי הוא: פסק דין); לבתר דמיחתם פורסי שנמג - לא שקלי.

מיתיבי: 'כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו "מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני, ופלוני עדיו" (רישא הכי איתא: מי שנגמר דינו וברח כו' בפרק קמא דמכות (ז,א)) - הרי זה יהרג' (אלמא לא אמרינן 'שמא מצאו לו זכות אחרי כן' שמע מינה לא שכיחא, ולא מספקינן בהכי)!

דלמא בורח שאני.

תא שמע: 'שמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים "איש פלוני מת (בבית דין מיתת עצמו כגון מי שלקה ושנה בבית דין - כונסין אותו לכיפה)", "איש פלוני נהרג (אחת מארבע מיתות)" - ישיאו את אשתו; (וגבי עובדי כוכבים – מת, כמו לקמוניא חלילא דקטיעא בר שלום במסכת עבודה זרה (י,ב)) מקומנטריסין (ממונין ליהרג) של עובדי כוכבים "איש פלוני מת, איש פלוני נהרג" - אל ישיאו את אשתו';

מאי 'מת' ומאי 'נהרג'? אילימא 'מת' = מת ממש, ו'נהרג' = נהרג ממש, דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי 'אל ישיאו את אשתו'? הא קיימא לן (בפרק בתרא דיבמות (קכא,ב)) דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה ([ואפילו] עובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה)! אלא לאו 'מת' - יוצא למות, 'נהרג' - יוצא ליהרג, וקתני: בבית דין ישראל ישיאו את אשתו (וקשיא לרב יוסף)?

לעולם 'מת' - ממש, ו'נהרג' - ממש; ודקאמרת 'דככוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא, והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני'? - הני מילי במילתא דלא שייכי בה (שאינה תפארת להם), אבל במילתא דשייכי בה (כי הכא: שמתפארים שהרגו בדין) - עבדי לאחזוקי שיקרייהו (ולומר 'נהרג', ואף על פי שלא ראוהו אלא יוצא לידון).

איכא דאמרי: אמר רב יוסף: לא שנו (דנותנין עליו חומרי חיים) אלא בבית דין של עובדי כוכבים (דשקלי שוחדא),

(גיטין כט,א)

אבל בבית דין של ישראל - כיון דנפק ליה דינא לקטלא - קטלי ליה.

אמר ליה אביי: בית דין של ישראל נמי - אפשר דחזו ליה זכותא?

כי חזו ליה זכותא - מקמי דליגמר דינא, בתר גמר דינא תו לא חזו ליה זכותא (כלומר: לא שכיח, הלכך לא מספקינן בהכי).

לימא מסייעא ליה: 'כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו "מעידים אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו" - הרי זה יהרג'!

דלמא בורח שאני.צצצ

תא שמע: 'שמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים "איש פלוני מת", "איש פלוני נהרג" - ישיאו את אשתו; מקומנטריסים של עובדי כוכבים "איש פלוני מת", "איש פלוני נהרג" - אל ישיאו את אשתו';

מאי 'מת' ומאי 'נהרג'? אילימא 'מת' – ממש, ו'נהרג' – ממש, דכוותיה גבי עובדי כוכבים - אמאי 'אל ישיאו את אשתו'? הא קיימא לן 'כל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה'? אלא לאו 'מת' - יוצא למות, ו'נהרג' - יוצא ליהרג, וקתני 'בבית דין של ישראל ישיאו את אשתו'?

לעולם 'מת' – ממש, ו'נהרג' – ממש; דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא? והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני'? - הני מילי במילתא דלא שייכי בה, אבל במילתא דשייכי בה - עבדי לאחזוקי שקרייהו.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com