דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף כט

המשך פרק שלישי כל הגט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין כח,ב)

איכא דאמרי: אמר רב יוסף: לא שנו (דנותנין עליו חומרי חיים) אלא בבית דין של עובדי כוכבים (דשקלי שוחדא),

(גיטין כט,א)

אבל בבית דין של ישראל - כיון דנפק ליה דינא לקטלא - קטלי ליה.

אמר ליה אביי: בית דין של ישראל נמי - אפשר דחזו ליה זכותא?

כי חזו ליה זכותא - מקמי דליגמר דינא, בתר גמר דינא תו לא חזו ליה זכותא (כלומר: לא שכיח, הלכך לא מספקינן בהכי).

לימא מסייעא ליה: 'כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו "מעידים אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ופלוני ופלוני עדיו" - הרי זה יהרג'!

דלמא בורח שאני.צצצ

תא שמע: 'שמע מבית דין של ישראל שהיו אומרים "איש פלוני מת", "איש פלוני נהרג" - ישיאו את אשתו; מקומנטריסים של עובדי כוכבים "איש פלוני מת", "איש פלוני נהרג" - אל ישיאו את אשתו';

מאי 'מת' ומאי 'נהרג'? אילימא 'מת' – ממש, ו'נהרג' – ממש, דכוותיה גבי עובדי כוכבים - אמאי 'אל ישיאו את אשתו'? הא קיימא לן 'כל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה'? אלא לאו 'מת' - יוצא למות, ו'נהרג' - יוצא ליהרג, וקתני 'בבית דין של ישראל ישיאו את אשתו'?

לעולם 'מת' – ממש, ו'נהרג' – ממש; דכוותיה גבי עובדי כוכבים אמאי לא? והא קיימא לן דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני'? - הני מילי במילתא דלא שייכי בה, אבל במילתא דשייכי בה - עבדי לאחזוקי שקרייהו.

משנה:

המביא גט בארץ ישראל (שאין צריך לומר "בפני נכתב ונחתם") וחלה - הרי זה משלחו ביד אחר (ועושה שליח מאליו ושלא בבית דין), ואם אמר לו (בעל לשליח:) "טול לי הימנה חפץ פלוני" (כשתתן לה את הגט) - לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.

גמרא:

אמר רב כהנא: 'חלה' תנן (דאניס, והוא הדין לכל אונסין, אבל אי לא אניס - לא ישלחנו ביד אחר).

פשיטא: 'חלה' קתני!

מהו דתימא הוא הדין אף על גב דלא חלה, והאי דקתני 'חלה' - אורחא דמילתא קתני - קא משמע לן.

היכי דמי? אי דאמר ליה "הולך [גט זה למקום פלוני ותנה לאשתי]" (ולא אמר ליה "אתה בעצמך הולך") - אף על גב דלא חלה נמי! ואי דאמר ליה "את הולך" - אפילו (לא אמר ליה "אתה הולך") חלה נמי לא!? ואי (מתניתין) רבן שמעון בן גמליאל - אפילו חלה נמי לא, דתניא: '"הולך גט זה לאשתי" - הרי זה משלחו ביד אחר (ולא מפליג בין חלה ללא חלה, ועושה שליח אחר, ד"הולך" - לא משמע אלא 'טרח שיבא גט זה לידה'); "את הולך גט זה לאשתי" הרי זה לא ישלחנו ביד אחר; רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך אין השליח עושה שליח'?

איבעית אימא: (מתניתין, דאמר ליה) "הולך" (ואפילו הכי בעינן 'חלה') - (דברייתא דקתני 'הרי זה משלחו') והוא דחלה; ואי בעית אימא: (מתניתין - דאמר ליה:) "את הולך"; ו'חלה' שאני (וברייתא, דקתני 'לא ישלחנו' - בדלא חלה);

ואי בעית אימא: (וכן נמי) רבן שמעון בן גמליאל היא (כי תוקמא כרבן שמעון), וחלה שאני (ורבי שמעון בשלא חלה).

תנן: 'המביא גט בארץ ישראל, וחלה, - הרי זה משלחו ביד אחר'; ורמינהו: 'אמר לשנים "תנו גט לאשתי" (ולא נתן להם גט - עשאן עדים; ואף על פי שלא אמר להם "אתם עצמכם כתבוהו" - הרי אלו יכתבו ויתנו, ולא יאמרו לסופר ויכתוב, כדמפרש לקמן) או "לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי" - הרי אלו יכתבו (הם עצמם, שהרי אמר להם 'כתבו') ויתנו (אבל אמר לשלשה "תנו גט לאשתי" - יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו, מפני שעשאן בית דין, ורשאין לעשות שליח)': אינהו - אִין, אבל שליח – לא (אלמא אין היחיד עושה שליח)!?

אמר אביי: התם טעמא מאי? - משום בזיון דבעל (שעליו לכתוב את הגט, ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכתבו); הכא (גבי הולכה) - בעל לא קפיד (דמאי קפידא איכא?).

רבא אמר: (התם היינו טעמא דלא משוו שליח -) משום דמילי נינהו (שלא מסר להם אלא דברים), ומילי לא מימסרן לשליח (ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחֵר, אבל גט - דאית ביה מששא - חוזר ונמסר).

מאי בינייהו?

איכא בינייהו שליח מתנה (שאמר בעל הבית לשני עדים: "כתבו שטר מתנה לפלוני": אי טעמא דגט משום בזיון הוא - הכא ליכא למימר הכי, שהרי אין עליו לכותבו, דתנן (בבא בתרא פ"י מ"ד; קסז,ב) 'והמקבל נותן את השכר'; הלכך אם ירצו - יאמרו לאחרים ויכתבו; ולמאן דאמר מילי לא מימסרן - הני נמי לא מימסרן), ובפלוגתא דרב ושמואל: רב אמר: מתנה אינה כגט, ושמואל אמר: מתנה הרי היא כגט.

ואם אמר לו "טול לי הימנה חפץ פלוני" [- לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר]:

אמר ריש לקיש: כאן (במשנה זו) שנה (לנו) רבי: אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר (דהא דתנן 'לא ישלחנו ביד אחר' - לא משום בטולי שליחות דגיטא נקט לה, [שהרי] דאם שילח ביד אחר - הגט גט, דאף על גב דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר - שליח לגרש מיהא שויה; אלא האי דתנן 'לא ישלחנו' - לאשמועינן דאין השואל רשאי להשאיל).

אמר לו רבי יוחנן: זו - אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותה (דאם השאילה לו - לא לצורך אחרים השאילה לו, דאין השואל רשאי להשאיל, ונמצא זה עובר על דעתו ומקניטו); אלא (משום שליחות דגט גופיה תנא 'לא ישלחנו', דאם שלחו ביד אחר) זימנין דגיטא נמי לא הוי (ולקמן מפרש מאי זימנין): דנעשה כמי שאמר לו "אל תגרשה אלא בבית" וגירשה בעלייה; "אל תגרשה אלא בימין" וגירשה בשמאל (דלא שויה שליח להכי; האי נמי פעמים ששליחות הגט תלוי בחפץ ואיכא קפידא לבעל)!

דכולי עלמא (דמדאמר רבי יוחנן 'זימנין דגיטא נמי לא הוי' - משמע דרוב פעמים הוי גיטא, ואפילו שלחו ביד אחר) היכא דנפקה לאפיה ויהבה ליה חפץ (לההוא שליח שני) והדר שקלה מיניה גיטא - כולי עלמא לא פליגי דגיטא גיטא מעליא הוי (דאף על גב דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר - שליחות דגיטא לא בטיל, ככל שלוחי גיטא שיכולין לעשות שליח, דאגט לא קפיד בעל לדבר זה; דגט אינו תלוי בחפץ, דאפשר שילך ויטול החפץ וישלח הגט ביד אחר; הלכך אפילו שינה בחפץ - אין זה שינוי בגט, שהרי קיבל החפץ ואחר כך נתן); כי פליגי היכא דאמר ליה

(גיטין כט,ב)

"שקול מינה חפץ (ברישא) והדר הב לה גיטא", ואזל איהו ויהיב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ: רבי יוחנן פוסל בו (דכי אמר ליה "שקול חפץ" - ברישא - קפיד איהו: שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ, ולרדותה בעיגונא עד שתתן; הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה, וזה - אם שינה - נעשה כמי שאמר לו "אל תגרשנה אלא בבית" וגירשה בעלייה; הלכך רבי יוחנן פוסל בו בשליח ראשון) וכל שכן בשלוחו (והיינו דקאמר 'זימנין דגיטא נמי לא הוי'; הלכך תנא במתניתין 'לא ישלחנו ביד אחר': שמא כשימסור ראשון שליחות לשני - לא ימסור לו דברים כהוייתן, או השני לא ידקדק בהן, ויהא משנה, ומיפסיל גיטא!), וריש לקיש מכשיר בשלוחו, וכל שכן בו (קסבר: לאו קפידא הוא, אלא אורחא דמילתא קאמר ליה).

משנה:

המביא גט ממדינת הים וחלה - עושה שליח בבית דין, ומשלחו, ואומר לפניהם "בפני נכתב ובפני נחתם" (שצריך הראשון לומר בפניהם "בפני נכתב ובפני נחתם" לפי שהאחרון לא יוכל לומר); ואין שליח אחרון צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", אלא אומר "שליח בית דין אני" (ומסתמא בית דין עשו הדבר בהכשירו).

גמרא:

אמרו ליה רבנן לאבימי: בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו: שליח דשליח (השליח השני, שנעשה בבית דין) - משוי שליח או לא?

אמר להו: הא - לא תיבעי לכו, מדקתני 'אין השליח האחרון' (ולא תנן 'השני') - מכלל דמשוי שליח; אלא כי תיבעי לכו: כי משוי שליח - בבית דין או אפילו שלא בבית דין?

אמרו ליה: הא - לא מבעיא לן, מדקתני 'אלא אומר "שליח בית דין אני"'.

רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמרו ליה רבנן לאבימי: בריה דרבי אבהו בעי מיניה מרבי אבהו: שליח דשליח - כי משוי שליח - בבית דין או שלא בבית דין?

אמר להו: ותיבעי לכו אי משוי שליח בעלמא?

אמרו ליה: הא - לא קא מיבעיא לן, דתנן 'אין השליח האחרון' - מכלל דשליח משוי שליח, אלא כי קא מיבעיא לן: בבית דין או שלא בבית דין?

אמר להו: הא - נמי לא תיבעי לכו, דקתני 'אלא אומר "שליח בית דין אני"'.

אמר רבה: שליח בארץ ישראל עושה כמה שלוחין (ראשון לשני, ושני לשלישי, וכן לעולם, ואין צריך בית דין: הואיל ואין הראשון צריך לומר "בפני נכתב" - האחרון נמי אינו צריך לומר "שליח בית דין אני").

אמר רב אשי: אם מת ראשון (עד שלא הגיע הגט לידה) - בטלו כולן. (קסבר מכחו באו.)

אמר מר בר רב אשי: הא דאבא - דקטנותא היא (בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש להשיב עליה)! אילו מת בעל - מידי מששא אית בהו? כולהו מכח מאן קאתו? מכח דבעל קאתו: איתיה לבעל - איתנהו לכולהו, ליתיה לבעל - ליתנהו לכולהו.

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. אמר שליח "לא ידענא לה (איני מכירה)". אמר ליה: זיל יהביה לאבא בר מניומי, דאיהו ידע לה, וליזיל וליתביה ניהלה.

אתא, ולא אשכח לאבא בר מניומי; אשכחיה לרבי אבהו ורבי חנינא בר פפא ורבי יצחק נפחא, ויתיב רב ספרא גבייהו; אמרו ליה: מסור מילך קמי דידן (אמור דברי שליחותך בפנינו, ותן לנו הגט, ואמור "בפני נכתב ובפני נחתם") דכי ייתי אבא בר מניומי - ניתביניה ליה (ואנו נמסרנו לו, ויהיה שליח בית דין) וליזיל וליתביניה לה.

אמר להו רב ספרא: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא (השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה, אלא למוסרו לאבא בר מניומי, הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר)!?

איכסופו.

אמר רבא: קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי (קטע רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם)!

אמר רב אשי: במאי קפחינהו (גירסת רש"י:] מאי קפחותא? הלא אינה תשובה:)? מי קאמר ליה (בעל) "אבא בר מניומי (יגרשנה) ולא את" (אי הוה האי ידע לה הרי צוהו תחלה לגרשה! לשון 'קיפוח' - דטרונציי"ר: שמקצרו מלמטה)?

איכא דאמרי (דרבא אמר שאינה תשובה, אלא בטעות קפחם, ואמר (ליה) רב אשי: מאי טעותא שפיר קפחינהו:) אמר רבא: 'קפחינהו רב ספרא לתלתא רבנן סמוכי בטעותא'; אמר רב אשי: מאי טעותא? מאי קא אמר ליה (בעל)? 'אבא בר מניומי ולא את' (מאחר שאינך מכירה - הוא יהא שליח מעתה, ולאו את)?!

(בלישנא קמא גרסינן 'מי אמר ליה'; בלישנא בתרא גרסינן 'מאי קאמר ליה').

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. אמר ליה לשליח: "לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין". אתניס (שליח) בגו תלתין יומין (שלא יוכל לילך אחר שלשים). אתא לקמיה דרבא; אמר רבא: 'חלה' - טעמא מאי? משום דאנוס! האי - נמי אנוס הוא! אמר ליה: מסור מילך קמי דידן, דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב ליה ניהלה.

אמרו ליה רבנן לרבא: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא (בתוך שלשים)?

אמר להו: כיון דלבתר תלתין יומין - מצי מגרש; כשליח שניתן לגירושין הוא.

וליחוש שמא פייס (שמא בא בעל אצלה בתוך שלשים, ונתייחד עמה ופייסה ובעל, והוי גט ישן)?

מי לא תנן [גיטין ז,ח]: '"מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד יב חודש", ומת בתוך יב חודש - הרי זה גט', והוינן בה: וניחוש שמא פייס (בתוך י"ב חדש, שיש שהות הרבה לבא, ואין זה דומה לשולח גט ממדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידו: דהתם ליכא למיחש שמא פייס, דמימר אמר הבעל: "השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה" ולא עקר נפשיה מספיקא)? ואמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: באומר (בפני בית דין בשעה שמסרו לשליח) "( הרי היא) נאמנת עלי (כמאה עדים לעולם אם אערער לומר גט ישן הוא - הריני מאמינה) לומר שלא באתי (בתוך הזמן אצלה)" (וכיון דמעיקרא הימנה - תו לא מהימן לערער; וכל שכן דאנן לא ליקו ולערער! אלמא טעמא - דאמר הכי, אבל האי דלא אמר הכי - ליחוש)!

איכסיף.

לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי.

אמר רבא: אם אמרו בנשואה (שחביבה עליו ומחזר לפייסה) - יאמרו בארוסה?

אמר רבא: הא - ודאי קא מיבעיא לן:

(גיטין ל,א)

כי משוו בית דין שליח - בפניו (מי בעי בפניו דשליח קמא) או שלא בפניו (או אפילו שלא בפניו, כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו)?

הדר פשטה: בין בפניו בין שלא בפניו.

שלחו מתם: בין בפניו בין שלא בפניו.

ההוא דאמר "אי לא אתינא עד תלתין יומין - ליהוי גיטא!", אתא ופסקיה מברא (מעבר המים שלא מצא את המעבורת), אמר להו "חזו דאתאי!" "חזו דאתאי!" אמר שמואל: לא שמיה 'מתיא' (דלא מטי עד הכא, ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר "אניסנא"; אי נמי יש אונס בגיטין - הא אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובות, דהאי - אונסא דשכיח הוא, ואיבעי ליה לאתנויי).

ההוא דאמר להו "אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין - ליהוי גיטא (מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה)"!, אזל פייסה (בדברים, והרבה עליה ריעים, ולא נתרצתה להשלים אתו)- ולא איפייסא.

אמר רב יוסף: מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא (וכיון שלא עשה כן - נמצא שלא פייסה, ואע"פ שאין לו - לא אמרינן אניס, דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט - והוי גיטא)!

איכא דאמרי אמר רב יוסף: מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה (והרי אין לו, ואנוס הוא)? הא פייסה (במה שבידו לעשות) ולא איפייסא (ולא הוי גיטא דיש אונס בגיטין)'!

הא (פלוגתא דתרי לישני ואליבא דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא קמייתא) - כמאן דאמר 'יש אונס בגיטין', הא כמאן דאמר 'אין אונס בגיטין'.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com