דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף ל

המשך פרק שלישי כל הגט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין כט,ב)

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. אמר ליה לשליח: "לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין". אתניס (שליח) בגו תלתין יומין (שלא יוכל לילך אחר שלשים). אתא לקמיה דרבא; אמר רבא: 'חלה' - טעמא מאי? משום דאנוס! האי - נמי אנוס הוא! אמר ליה: מסור מילך קמי דידן [לפנינו], דלבתר תלתין יומין משוינן [אנחנו אותו] שליח ויהיב ליה ניהלה.

אמרו ליה רבנן לרבא: והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא (בתוך שלשים)?

אמר להו: כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש - כשליח שניתן לגירושין הוא.

וליחוש שמא פייס (שמא בא בעל אצלה בתוך שלשים, ונתייחד עמה ופייסה ובעל, והוי גט ישן)?

מי לא תנן [גיטין ז,ח]: '"מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש", ומת בתוך י"ב חודש - הרי זה גט', והוינן בה: וניחוש שמא פייס (בתוך י"ב חדש, שיש שהות הרבה לבא, ואין זה דומה לשולח גט ממדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידו: דהתם ליכא למיחש שמא פייס, דמימר אמר הבעל: "השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה" ולא עקר נפשיה מספיקא)? ואמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: באומר (בפני בית דין בשעה שמסרו לשליח) "( הרי היא) נאמנת עלי (כמאה עדים לעולם אם אערער לומר גט ישן הוא - הריני מאמינה) לומר שלא באתי (בתוך הזמן אצלה)"! (וכיון דמעיקרא הימנה - תו לא מהימן לערער; וכל שכן דאנן לא ניקו ונערער! אלמא טעמא - דאמר הכי, אבל האי דלא אמר הכי – ליחוש!)

איכסיף.

לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי.

אמר רבא: אם אמרו בנשואה (שחביבה עליו ומחזר לפייסה) - יאמרו בארוסה?

אמר רבא: הא - ודאי קא מיבעיא לן:

(גיטין ל,א)

כי משוו בית דין שליח - בפניו (מי בעי בפניו דשליח קמא) או שלא בפניו (או אפילו שלא בפניו, כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו)?

הדר פשטה: בין בפניו בין שלא בפניו.

שלחו מתם: בין בפניו בין שלא בפניו.

ההוא דאמר "אי לא אתינא עד תלתין יומין - ליהוי גיטא!", אתא ופסקיה מברא (מעבר המים שלא מצא את המעבורת), אמר להו "חזו דאתאי!" "חזו דאתאי!" אמר שמואל: לא שמיה 'מתיא' (דלא מטי עד הכא, ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר "אניסנא"; אי נמי יש אונס בגיטין - הא אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובות, דהאי - אונסא דשכיח הוא, ואיבעי ליה לאתנויי).

ההוא דאמר להו "אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין - ליהוי גיטא (מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה)"!, אזל פייסה (בדברים, והרבה עליה ריעים, ולא נתרצתה להשלים אתו) - ולא איפייסא.

אמר רב יוסף: מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא (וכיון שלא עשה כן - נמצא שלא פייסה, ואף על פי שאין לו - לא אמרינן אניס, דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט - והוי גיטא)!

איכא דאמרי אמר רב יוסף: מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה (והרי אין לו, ואנוס הוא)? הא פייסה (במה שבידו לעשות) ולא איפייסא (ולא הוי גיטא דיש אונס בגיטין)!

הא (פלוגתא דתרי לישני ואליבא דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא קמייתא) - כמאן דאמר 'יש אונס בגיטין', הא כמאן דאמר 'אין אונס בגיטין'.

משנה:

המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מֵחֶלְקָן (המלוה הזה, כשיפריש תרומותיו - ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפרעון החוב זה בשביל הכהן, וכן המעשר ראשון בשביל לוי, ומעשר עני בשביל עני; והמעשרות [אינו צריך למכור אלא] - שהן מותרין לזרים - יעכב ויאכל) - מפריש עליהן (אלא שמפריש [מהמעשר] מעשר מן המעשר לכהן, מכיון שאין כאן גזל מתנות, שכבר נתן דמיהם לכהן זה, ובשעת ההלואה פסק להם דמים) בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי, או העשיר הֶעָני.

מתו - (מפני שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע) צריך ליטול רשות מן היורשים (יטול מהם רשות: אם רוצים שיתקבל חובו בשבילם - יעכבם ממעשרות עצמו).

אם הלוון בפני בית דין - אינו צריך ליטול רשות מן היורשין (דיש כח לבית דין להטיל חוב זה על כל הכהונה והלויה, לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה).

גמרא:

ואף על גב דלא אתו לידיה? (בתמיה: אף על פי שאינו נותנן לכהן ויחזירם לו קתני מתניתין דיפריש עליהן, וכיון דלא מטו לידיה - מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנה זה בחובו? והיאך יצא ידי נתינה?)

אמר רב: במכרי כהונה ולויה (כמו 'איש מאת מכרו' (מלכים ב יב,ו): שהם מכיריו ואוהביו, דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה; הלכך - כיון דמלתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו - אסחי להו שאר כהני דעתייהו, והוה כמאן דמטו לידייהו דהני);

ושמואל אמר: במזכה להם על ידי אחרים (כשהוא מפריש - מוסרו למעשרות ביד אוהבו, ואומר: "זכי במעשר זה לפלוני לוי", והוה ליה כמאן דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו).

עולא אמר: הא מני? - רבי יוסי היא, דאמר 'עשו את שאינו זוכה כזוכה' (במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן: לרבי יוסי ב'הניזקין' (לקמן נט,ב): עני המנקף בראש הזית, ומצודות חיות ועופות, ומציאת חרש, ובבכורות (יח,ב): כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות; ובגמרא ד'שנים אוחזין' (בבא מציעא יב,ב) 'השוכר את הפועל... ילקט בנו אחריו', דאף על פי שאין זכיה לקטן - עשאוהו כזוכה, ובכולן יש לומר: מפני תקנה עשו).

כולהו כרב לא אמרי – ב'מכרי' לא קתני;

כשמואל לא קאמרי – ב'מזכה' לא קתני;

כעולא נמי לא אמרי - כיחידאה לא מוקמינן.

תנו רבנן: 'המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן - מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ופוסק עמהן כשער הזול (שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרומות - אקבלם באותו השער של שעת הפרשה), ואין בו משום רבית (בשאר פוסקין בעינן 'עד שיצא השער', וכאן פוסק בשעת הלואה "בכך וכך" - אף על פי שלא יצא השער), ואין שביעית משמטתו; ואם בא לחזור (לקמן מפרש) - אינו חוזר; נתייאשו הבעלים (כגון שהלוהו כדי שיעור תרומות שנה זו, ועל מנת לקבלם בשנה זו; וראה שנשתדפו שדותיו, ונתייאש מאותה הלואה, ואמר "ווי לחסרון כיס" ואחר כך חזרו ונתקנו) - אין מפריש עליהם לפי שאין מפרישין על האבוד (דיאוש דבר האבד הוא)'.

אמר מר: 'פוסק עמהם כשער הזול' – פשיטא (בכל תנאי נמי: אם בא לפסוק כשער הזול - מי ימחה בידו? גבי שאר פוסקין על הפירות נמי הכי תניא ב'איזהו נשך' (בבא מציעא עב,ב))?

הא קא משמע לן: אף על פי שלא פסק - כמי שפסק דמי (והכי קאמר: הפיסוק שהוא פוסק עמהן - כשער הזול הוא: שאם יוזלו מדמים הללו שהוא פוסק בשעת הלוואה - יקבלם כשער הזול);

'ואין בו משום רבית' - מאי טעמא?

כיון דכי לית ליה (כגון אם נשתדפו שדותיו) - לא יהיב ליה, כי אית ליה נמי אין בו משום רבית;

'ואין שביעית משמטתו' - דלא קרינא ביה [דברים טו,ב: וזה דבר השמטה: שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו] לא יגוש [את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמטה לה'] (שאינו יכול לתובעו כלום);

'ואם בא לחזור אינו חוזר' - אמר רב פפא: לא שנו אלא בעל הבית (אם בא לחזור) בכהן (אין יכול, שהרי כספו בידו, וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום, דלימא ליה "לא משכתי"), אבל כהן בבעל הבית אם בא לחזור – חוזר, דתנן [בבא מציעא פ"ד,מ"ב]: 'נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות - יכול לחזור בו' (דכיון דעשאוהו כזוכה - יכול לטעון "לא משכת ממני פירות");

'נתייאשו הבעלים - אין מפריש עליהן, לפי שאין מפרישין על האבוד' – פשיטא!

לא, צריכא דאקון (בשעה שייבשו ונתייאש כבר עלו בקנה): מהו דתימא אקנתא (דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקנים) מילתא היא (ומלתא דלא שכיחא הוא שיהו מתקלקלין לגמרי, ולא הוי יאוש מעליא) - קא משמע לן.

תניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בבית דין, ומתו - מפריש עליהן בחזקת אותו השבט (שהקרוב להם באותו השבט ראוי ליורשם, וכל לויים זוכין במעשרות; לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלוייה); ואת העני בבית דין ומת - מפריש עליו בחזקת עניי ישראל; (הכא ליכא למימר בחזקת יורשין, שמא יורשים - עשירים הם! אבל בחזקת שאר עניים יפריש, ויעכבם, דהואיל ותקנת עניים הוא - ניחא להו לכל עניי ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל, כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו; הלכך: כי גבי משאר עניים - לאו גוזל את העניים הוא;)

רבי אחי אומר: בחזקת עניי עולם.'

מאי בינייהו?

(גיטין ל,ב)

איכא בינייהו עניי כותיים. (שאם אין עניי ישראל בעיר ויש עניי כותיים - מפריש לצורכם, ויעכבם לעצמו, שאף הם זוכים בהן: דכותיים - גרי אמת הם; ולתנא קמא גרי אריות הם, ולא יפריש בשבילם אלא בשביל עניי ישראל יפריש, בכל מקום שהם.)

[המשך דבר רבי אליעזר בן יעקב:] העשיר העני - אין מפריש עליו, וזכה הלה במה שבידו (הלוה הזה אינו חייב לפרוש משלו, שהרי הלוהו על מנת שלא ליפרע הימנו)'

ורבנן - מאי שנא למיתה דעבוד תקנתא (דקאמר 'מפריש עליו בחזקת עניי ישראל') ומאי שנא לעשירות דלא עבוד תקנתא (ובהעשיר קתני 'אין מפרישין עליו')?

מיתה שכיחא, עשירות לא שכיחא (הלכך לא חשו לה).

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי "חברך מית – אֲשֵר (האמן והחזק הדבר לשון שריר וקיים); איתעשר - לא תאשר (לא תאמן).

מת - צריך ליטול רשות [מן היורשין]:

תניא: 'רבי אומר: יורשין שירשו'.

ומי איכא יורשין דלא ירתי?

אלא אמר רבי יוחנן: שירשו קרקע (שעליהם מוטל המצוה לפרוע חובת אביהן), ולא שירשו כספים.

אמר רבי יונתן: הניח מלא מחט (כלומר הניח קרקע מועט) - גובה מלא מחט (אין זה מפריש בחזקת יורשין אלא כשיעור דמי הקרקע); מלא קרדום (כלומר קרקע הרבה) - גובה מלא קרדום;

ורבי יוחנן אמר: אפילו הניח מלא מחט - גובה מלא קרדום (כלומר: כל חובו, לפי שהוא יכול לטרוף ולחזור ולטרוף כל שעה שיפדוהו ממנו), וכמעשה דקטינא דאביי (ב'מי שהיה נשוי' בכתובות (צא,ב): דההוא דהוו מסקי ביה מאה זוזי, ושכיב, ושביק קטינא שוי חמשים - אתא בעל חוב טרפוה; אתו יתמי יהבי ליה חמשין וסלקוהו - הדר אתא טרפה כו').

תנו רבנן (כולה מפרש ואזיל לה): 'ישראל שאמר ללוי "מעשר יש לך בידי (שהפרשתי מתבואתי לצורכך)" - אין חוששין ([גירסת רש"י:] 'אין חושש' ישראל זה) לתרומת מעשר שבו; "כור מעשר יש לך בידי" - חוששין לתרומת מעשר שבו';

מאי קאמר?

אמר אביי: הכי קאמר: ישראל שאמר ללוי "מעשר יש לך בידי (ומוכרהו לי) והילך דמיו: (ונטל זה את דמיו) - אין חוששין שמא (לאחר שמכרו לוי) עשאו (לוי זה) תרומת מעשר על מקום אחר (על מעשר אחר שהיה לו בביתו; דכיון דלא ידע כמה יש לו בידו - לא עביד ליה תרומת מעשר ); (אבל אמר) "כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו" (ונתן לו הדמים) - (אסור ישראל זה לאכול הימנו, ואפילו הפריש תרומת מעשר לכהן לפי חשבונו:) חוששין שמא (לאחר שקיבל הדמים) עשאו (לכולן) תרומת מעשר על מקום אחר (על תשעה כורין שיש לו בביתו; [ונעשה מעין] מעשר הטבול לתרומת מעשר; דכיון דלא משך - יכול לחזור הלוי, ואף על פי שהוא ברשותו של ישראל - לא קנו לו מעותיו, דאימת קנייה האי לוי דלקנייה לישראל בקבלת מעות? הלכך: כי חזר בו ועשאהו תרומת מעשר חל עליו השם).

אטו ברשיעי עסקינן? דשקלי דמי ומשוו ליה תרומת מעשר?

אלא אמר רב משרשיא בריה דרב אידי: הכי קאמר: ישראל שאמר לבן לוי: "מעשר לאביך בידי (בחיי אביך הודעתיו שהיה לו מעשר בידי), הילך דמיו" - אין חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר על מקום אחר; "כור מעשר לאביך בידי והילך דמיו" - חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר על מקום אחר.

וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ('מוקף' – סמוך, כמו 'אין מקיפין שתי חביות' (ביצה לב,ב); אסור לחבר לומר "תבואה שיש לי במקום פלוני תהא תרומה על זו", שמא אותה שעה אינה בעין; ואם עשה - עשוי).

אלא אמר רב אשי: הכי קאמר: בן ישראל שאמר ללוי "כך אמר לי אבא (לפני מותו): "מעשר לך בידי" או "מעשר לאביך בידי" - חוששין לתרומת מעשר שבו (הראויה לינטל הימנו, ואף על פי שחזקה על חבר שאינו נפטר מן העולם עד שיתקן כל פירות טבלים שבידו) - (הכא איכא למיחש:) כיון דלא קיץ (דכיון שלא הזכיר בצואתו סכום מדה - שמא לא היה יודע כמה יש) לא הוה מתקן ליה בעל הבית; "כור מעשר לך בידי" או "כור מעשר לאביך בידי" - אין חוששין לתרומת מעשר שבו: כיון דקיץ - תקוני תקניה בעל הבית (שמוחזק ישראל זה שתיקנו קודם שמת, ואף על פי שאין מוטל עליו).

וכי יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר (הלא אין המעשר שלו אלא של לוי והוה ליה תורם שלא מדעת)?

אִין! אבא אלעזר בן גמלא היא, דתניא: 'אבא אלעזר בן גמלא אומר: (במדבר יח,כז) ונחשב לכם תרומתכם [כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב] -

(גיטין לא,א)

בשתי תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר (דהאי קרא בלוים כתיב: 'תרומתכם' היינו תרומת מעשר, כדגן מן הגורן, היינו תרומה גדולה: ראשית דגן שישראל מפריש מגורנו; והקיש הכתוב תרומת מעשר לתרומה גדולה): כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד (אחד מחמשים שאמרו חכמים - מפריש באומד: דאם טעה - אין כאן איסור, דמדאורייתא חטה אחת פוטרת הכרי, דלא נתנה בה תורה שיעור, אלא 'ראשית דגנך' [במדבר יח,ד]) ובמחשבה (נותן עיניו בצד זה לשם תרומה, ואוכל בצד זה, ואף על פי שלא הפריש; ותרוייהו נפקי מ'ונחשב'; והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה - לענין אומד הוא דיליף) - כך תרומת מעשר (אף על פי ששיעורה קצוב מן התורה 'מעשר מן המעשר' [במדבר יח,כו]) ניטלת באומד ובמחשבה; וכשם שיש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומה גדולה - כך יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר.'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com