דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף לג
המשך פרק רביעי 'השולח'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין לב,ב)
בראשונה היה
עושה [בית דין ממקום אחר ומבטלו; התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן מפני
תיקון העולם]:
איתמר: בפני
כמה הוא מבטלו (קודם תקנת רבן גמליאל)?
רב נחמן אמר
בפני שנים (דבשלמא גבי דינא דממונא בעינן שלשה, אבל הכא אודועי בעלמא
הוא, ובתרי סגי [הצורך בשלשה הוא משום ד'אין
בית דין שקול', אך שיקול זה נוגע להכרעה בדין, שיש חילוקי דיעות, אך אם בית הדין
משמש רק ל'אודועי' – אין צורך במספר אי-זוגי]), רב ששת אמר בפני שלשה:
רב ששת אמר
בפני שלשה: 'בית דין' קתני; ורב נחמן אמר: בפני שנים: לבי תרי - נמי בית דין קרי
להו.
אמר רב נחמן:
מנא אמינא לה? דתנן (שביעית פ"י משנה ד; לקמן (לו,א)
הוא בפרקין, גבי פרוזבול): '"מוסרני
לפניכם (שהוא מוסר שטרותיו לבית דין, דאיהו לא תבע ליה לבעל חובו, אלא הבית
דין, והן יורדין לנכסיו, ולא קרינא ביה [במַלוה] 'לא יגושׂ'
[דברים טו,ב])
(גיטין לג,א)
פלוני
ופלוני (תרי משמע) הדיינין שבמקום פלוני..."' (וקרי להו דיינים)!
ורב ששת?
אטו תנא כי
רוכלא (מוכר צרורות של בשמים) ליחשיב וליזיל?
אמר רב נחמן:
מנא אמינא לה? דתנן: 'הדיינים חותמין למטה או העדים' (גבי
פרוזבול תנן לה במסכת שביעית (פ"י מ"ד)); מאי? לאו דיינים דומיא דעדים: מה עדים שנים אף
דיינים נמי שנים?
ורב ששת?
מידי איריא? הא
כדאיתא והא כדאיתא! למה לי למיתנא 'דיינים' למה לי למיתנא 'עדים' (פשיטא
דסגי בהני או בהני, וליתני 'עדים', והוא הדין אי חתמי דיינין)? הא קא משמע לן: דלא שנא כתוב בלשון דיינים (כגון
'בי דינא הוינא, ואתא פלוני ואמר לנא: "מוסרני לכם פלוני ופלוני כו"') וחתמי עדים (בלשון
עדות, כגון 'איש פלוני עד'), ולא
שנא כתוב בלשון עדים (כגון 'דוכרן סהדותא דהוה באנפנא כו') וחתמי (למטה) דיינים ('אני פלוני דיין').
(הכי גרסינן: 'לא שנא כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים,
ולא שנא כתוב בלשון דיינים וחתמי עדים'.)
מפני תיקון
העולם:
מאי 'מפני
תיקון העולם'?
רבי יוחנן אמר:
מפני תקנת ממזרים (כלומר שלא יהו ממזרים בישראל), ריש לקיש אמר: מפני תקנת עגונות:
רבי יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים - סבר לה כרב
נחמן דאמר 'בפני שנים (היה מבטלו קודם תקנה)', ובי תרי לית להו קלא[1],
והיא לא שמעה ולא ידעה (הכי גרסינן: דבטליה), ואזלה ומינסבא, ואיכא ממזרים;
וריש לקיש אמר
'מפני תקנת עגונות' - סבר לה כרב ששת, דאמר בפני שלשה, ובי תלתא אית להו קלא,
ושמעה וידעה ולא מינסבא, ותקנת עגונות הוא דאיכא (דאצרכיניה
לילך אחריו או לשלוח שליח, והוא לא יטרח בכל אלה - בשביל לעגנה).
תנו רבנן: 'בטלו
(לאחר תקנת רבן גמליאל בפני בית דין) – מבוטל (דאף על גב דעבר אתקנתא -
בטל שליחותא), דברי רבי; רבן
שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול - לא לבטלו, ולא להוסיף על תנאו (אם
היה בו שום תנאי), שאם כן מה כח
בית דין (של תקנת רבן גמליאל) יפה (אם דבריהן בטלים על ידי זה).'
ומי איכא מידי
דמדאורייתא בטל גיטא (שהרי לא בא לידה, וזה ביטל את השליח מהיות שלוחו
לגירושין), ומשום 'מה כח בית דין
יפה' שרינן אשת איש לעלמא?
אִין!: כל
דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש (להיות קדושין חלין כדת משה וישראל
שהנהיגו חכמי ישראל), ואפקעינהו
רבנן לקידושין מיניה (והרי הם אמרו שיפקיעו כל קדושין שבישראל על ידי גט
כזה! הילכך פקעי: שעל מנת כן קידשה).
אמר ליה רבינא
לרב אשי: תינח דקדיש בכספא (איכא למימר אפקעינהו לקידושין בגט
דדבריהן, ואמרו ליהוי מעות למפרע מתנה, וממילא פקעו שהרי כשקידש - על מנת כן [מעות אלה]
קידש), קדיש בביאה (דקיימא
לן בקידושין (דף ד,ב) מ'כי יקח איש אשה ובעלה' דאשה מתקדשת נמי בביאה) - מאי (אפקעתא) איכא למימר (בהא ביאה)?
שויוה רבנן
לבעילתו (לההיא ביאה [שקידש
בה] למפרע על ידי גט זה) בעילת זנות (דאפקעו שם קידושין מינה, ויש בהן
כח לכך, שהרי כשקידש - על מנהג חוק דתם קידש.
כך אני מפרש בכל מקום מלבי; ומרבותי קבלתי כל דמקדש
אדעתא דרבנן מקדש - דקדושי כסף דרבנן, דלא כתיב בהדיא, אלא גמרינן 'קיחה'
'קיחה' משדה עפרון, והיינו דקפריך: תינח דקדיש בכספא, קדיש בביאה דכתיב
בהדיא (דברים כד,א) 'כי יקח
איש אשה ובעלה' מאי איכא למימר: היאך יכלו לעקור דבר מן
התורה? ומשני: שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות של כל מקדש בביאה,
כדאמר התם (קידושין יב,ב): רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום
פריצותא!
ותשובות קשות יש בדבר:
חדא: דגזירה שוה גופה תורה היא, שהרי לא למדו נסקלין
אלא בגזירה שוה, ונותר שהוא בכרת – מגזירה שוה למדנו, ונערה המאורסה נהרגת בקדושי
כסף, ואי דרבנן - מי מיקטלא?
ועוד: דקמשני שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות -
היכי מצי לשוייה בעילת זנות, הא דאורייתא היא!? וכי אמרן 'רב מנגיד אמאן דמקדש
בביאה' - קידושין מיהא לא בטלי!? אלא הא והא דאורייתא, והא דאית ברבנן כח לבטל -
מפני שבשעת קידושין תלה בדעתם לקדש כדת שהנהיגו חכמים בישראל[YH1]).
תנו רבנן: 'אמר
לעשרה "כתבו גט לאשתי (וקיימא לן (לקמן
סו,ב) 'כל כמה דלא אמר "כולכם" - אחד כותב ושנים חותמין)" - יכול לבטל (מותר
לבטל ולומר לשנים מהם "אל תכתבוהו") זה שלא בפני זה (ואין זה
לעקור תקנת רבן גמליאל) - דברי
רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה' (שאף זו מן התקנה, ואם בטלו אינו
מבוטל, דאם כן מה כח בית דין יפה).
במאי קמיפלגי?
בעדות שבטלה
מקצתה בטלה כולה קמיפלגי: רבי סבר: עדות שבטלה מקצתה
(גיטין לג,ב)
לא בטלה כולה (הלכך לא
חש רבן גמליאל להושיב בית דין ולימנות על כך, שאין בזו מפני תיקון העולם), ואי אזלי הנך (דלא בטיל
קמייהו ו)כתבי ויהבי (לה
ואזלא ומינסבא) - ליכתבו וליתבו (שפיר
קא מינסבא)! רבן שמעון בן גמליאל
סבר: עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (ואפילו נשתיירו שנים שעדותן עדות,
וזה לא בִטל בפניהם - בטלו אף הן),
והנך לא ידעי (דבטל) ואזלי
וכתבי ויהבי ושרו אשת איש לעלמא (ומינסבא בגט פסול)!
ואי בעית אימא:
דכולי עלמא עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, והכא היינו טעמא דרבן שמעון בן
גמליאל: קסבר 'מלתא דמתעבדא באפי עשרה - צריכא בי עשרה למישלפה (ואין
כאן גזירה, אלא טעמא דרבן שמעון בן גמליאל לא משום תקנה הוא, אלא קסבר אין
ביטולו ביטול עד שיבטל בפני כולן;והאי 'אינו יכול' דקאמר - לאו איסורא הוא משום
עובר על תקנה, אלא הכי קאמר: אין בו כח לבטל אלא בפני כולן).
איבעיא להו:
"כולכם (חתומו)"
(דקיימא לן דאינו גט עד שיחתמו כולן) – מהו (מי אסר רבן שמעון [בן גמליאל] שלא
יבטל את אחד או את שנים שלא בפני חבריהם)?: טעמא דרבן שמעון בן גמליאל (היכא דלא אמר "כולכם") משום דקסבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (וחייש
דלמא אזלי הני דלא ידעי בביטולא ויהבי לה), והני (והכא ליכא למיחש להכי) - כיון דאמר להו "כולכם" (דמידע
ידעי דכולן צריכין לחתום וכל כמה דלא חתימו כולהו לא יהבי לה) - לא מצו כתבי ויהבי, או דלמא טעמא דרבן שמעון
בן גמליאל משום דקסבר 'כל מלתא דמתעבדא באפי בי עשרה צריכא בי עשרה למישלפה (לחלצה
ולהסירה)', והילכך אפילו 'כולכם'
נמי (והלכך לאו בטל הוא לגמרי, וחתמי ביה אפילו הני דבטיל קמייהו
עם חבריהם ויהבי לה)!?
תא שמע: 'אמר
לשנים "תנו גט לאשתי" - יכול לבטל זה שלא בפני זה (והוי
ביטול, ואין זה כשר להיות עוד עֵד בדבר עד שיצוהו) - דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל
אלא זה בפני זה (והלה עצמו כשר לחתום)' - והא שנים - דכי "כולכם" דמו (דכולם
צריכין לחתום וליכא למיחש דלמא אזיל חד וחתים בלא חבריה) - ופליגי (וקאמר 'אינו יכול לבטל', אלמא רבן
שמעון לאו איסורא קאמר אלא אינו ביטול קאמר)!
אמר רב אשי: אי
בעדי כתיבה (הני שנים - עדי כתיבה וחתימה הם) - הכי נמי (דמודה
רבן שמעון [בן גמליאל] דיכול לבטל, וביטולו ביטול, דטעמא משום גזירה היא, והכא
ליכא למיגזר מידי); הכא במאי
עסקינן? - בעדי הולכה (דהאי "תנו" דקאמר הכא לשנים - הגט ניתן להם
להיות שלוחים, ולמוסרו לה, דהכא: כי קאמר לחד - אזיל אידך, דלא ידע, ומסר לה, לפי
שאין זה עדות שיהו שניהם צריכין להיות שם, אלא שליחות, ולא ידע דבטלה
שליחותא, דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה, דכי היכי דבטליה להאי בטליה להאי).
הכי נמי
מיסתברא (דבעדי הולכה קאמר, וטעמא משום חששא: דלמא אזל האי דלא ידע
ויהיב לה), דקתני סיפא: '(אי
מתחלה, כשעשאן שלוחים, לא אמר לשניהם יחד אלא) אמר לזה (לאחד מהן) בפני עצמו ולזה בפני עצמו (וחזר
ואמר לחבירו "הנה מסרתי גט לפלוני לתתו לאשתי, ואם תרצה גם אתה - הוי שליח
לגרשה") - יכול לבטל זה שלא
בפני זה (ובטל זה מתורת השליחות, שאם גרשה זה - אינה מגורשת,
אבל השני יכול לגרש, דכיון דמתחלה לא בבת אחת הוי - אין כאן לומר 'שליחות שבטלה
מקצתה בטלה כולה', ואי אזיל האי דלא ידע בביטולא ויהיב לה שפיר קיהיב לה)': אי אמרת בשלמא בעדי הולכה - שפיר (איכא
למימר 'אמר לזה בפני עצמו' - שאין זה עדות שיצטרכו לראות או לשמוע העדות תחילה
כאחד), אלא אי אמרת בעדי כתיבה (
[גירסת רש"י: חתימה] הא עדות גמורה בעינן) - מי מצטרפי (כי אמר
לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו)? הא
אמר מר 'אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד (את העדות)'?
דלמא כרבי
יהושע בן קרחה סבירא ליה (דפליג עלה בפרק שני דכתובות (כו,ב)
ובסנהדרין (ל,א) ואמר אפילו בזה אחר זה)?
אמר רב שמואל
בר יהודה: שמעית מיניה דרבי אבא תרתי (כלומר בהנך תרתי פלוגתא דרבי ורבן
שמעון בן גמליאל: בביטלו מבוטל, וביכול לבטל זה שלא בפני זה - שמעית מיניה דרבי
אבא דקבע הלכתא בתרווייהו:): חדא
כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל, ולא ידענא הי כרבי והי כרבן שמעון בן
גמליאל.
אמר רב יוסף:
ניחזי אנן: דכי אתא רב דימי, אמר: מעשה ועשה רבי כדברי חכמים (בכתובות
בפרק 'אלמנה ניזונית', שהיו אומרים 'שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות -
מכרן בטל'). אמר לפניו רבי פרטא בנו
של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול: אם כן מה כח בית דין יפה? וחזר
רבי ועשה כרבן שמעון בן גמליאל (אלמא הדר ביה וקם בשיטתיה דרבן
שמעון [בן גמליאל] ליפות כח בית דין; אלמא בהא הלכה כרבן שמעון [בן גמליאל]); ומדהא כרבן שמעון בן גמליאל - הך כרבי!
ואף רבי יאשיה
דמן אושא סבר חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר רבה בר בר חנה: חמשה סבי
הוינן קמיה דרבי יאשיה דמן אושא, אתא ההוא גברא קמיה - ואשקליה גיטא על כורחיה (השיאו
בעל כרחיה לגרש את אשתו כגון בהנך דאמרינן בהו 'יוציא ויתן כתובה'), אמר (רבי יאשיה) לן (לסהדי, לאחר שכפאוהו עד שיאמר
"רוצה אני"): "זילו
אטמורו (הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות) וכתבו לה", ואי סלקא דעתך (בקמייתא
הלכתא) כרבי (שאם
ביטלו בפני שנים אחרים - מבוטל) -
כי מיטמרי (הני) מאי הוי?
אלא שמע מינה כרבן שמעון בן גמליאל סבירא ליה; ואי סלקא דעתך אידך נמי כרבן שמעון
בן גמליאל - למה להו 'אטמורי'? ליבדרו איבדורי (שלא
ימצאם ביחד ואינו יכול לבטל זה שלא בפני זה)! אלא שמע מינה חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל.
ורבא אמר רב
נחמן: הלכה כרבי בשתיהן.
ולית ליה לרב נחמן "מה כח בית דין יפה"? והאמר רב נחמן אמר שמואל:
(גיטין לד,א)
'יתומין (קטנים) שבאו לחלוק בנכסי אביהן - בית דין מעמידין להן
אפוטרופוס (לכל אחד) ובוררים
להן חלק יפה (כל אפוטרופוס יברור חלק יפה שלו שמתוך כך יהיו החלקים
שוים); הגדילו יכולין למחות', ורב
נחמן דידיה אמר 'הגדילו - אין יכולין למחות, דאם כן מה כח בית דין (שמינו
להם האפוטרופוס) יפה '?
התם ממונא (והפקר
בית דין היה הפקר), הכא איסורא (דאשת
איש, ומשום 'מה כח בית דין יפה' לא אפקעו רבנן קידושין).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[YH1]וכי מי שמקדש
בביאה לאחר האיסור הוא 'מקדש אדעתא דרבנן'? וכהן עם גרושה – אדעתא דרבנן? אלא:
אדעתא דציבור, שלפעמים בגמרא נקרא רבנן [ראה מסמך 'רבנן אלה']; וראשי הציבור יש
להם תפקיד של מתן האישור של הציבור – של עם ישראל; ולכן שאינם שומרי מצוות רוצים
שרב יערוך את החופה.