גיטין דף לד

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף לד

המשך פרק רביעי 'השולח'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין לג,ב)

ואף רבי יאשיה דמן אושא סבר חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר רבה בר בר חנה: חמשה סבי הוינן קמיה דרבי יאשיה דמן אושא, אתא ההוא גברא קמיה - ואשקליה גיטא על כורחיה (השיאו בעל כרחיה לגרש את אשתו כגון בהנך דאמרינן בהו 'יוציא ויתן כתובה'), אמר (רבי יאשיה) לן (לסהדי, לאחר שכפאוהו עד שיאמר "רוצה אני"): "זילו אטמורו (הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות) וכתבו לה", ואי סלקא דעתך (בקמייתא הלכתא) כרבי (שאם ביטלו בפני שנים אחרים - מבוטל) - כי מיטמרי (הני) מאי הוי? אלא שמע מינה כרבן שמעון בן גמליאל סבירא ליה; ואי סלקא דעתך אידך נמי כרבן שמעון בן גמליאל - למה להו 'אטמורי'? ליבדרו איבדורי (שלא ימצאם ביחד ואינו יכול לבטל זה שלא בפני זה)! אלא שמע מינה חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל.

ורבא אמר רב נחמן: הלכה כרבי בשתיהן[YH1] .

ולית ליה לרב נחמן 'מה כח בית דין יפה'? והאמר רב נחמן אמר שמואל:

(גיטין לד,א)

'יתומין (קטנים) שבאו לחלוק בנכסי אביהן - בית דין מעמידין להן אפוטרופוס (לכל אחד) ובוררים להן חלק יפה (כל אפוטרופוס יברור חלק יפה שלו שמתוך כך יהיו החלקים שוים); הגדילו יכולין למחות', ורב נחמן דידיה אמר 'הגדילו - אין יכולין למחות, דאם כן מה כח בית דין (שמינו להם האפוטרופוס) יפה'?

התם ממונא (והפקר בית דין היה הפקר), הכא איסורא (דאשת איש, ומשום 'מה כח בית דין יפה' לא אפקעו רבנן קידושין).

גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו; אזל שליחא אשכחה דהוה יתבה ונוולה (אורגת) [מלשון 'נול']; אמר לה "הא גיטיך!" (הראהו לה ולא מסרו לה); אמרה ליה "זיל השתא מיהא ותא למחר!" אזל לגביה ואמר ליה; פתח ואמר "ברוך הטוב והמטיב (שלא מסרת לה)".

אביי אמר: 'ברוך הטוב והמטיב' - ולא בטל גיטא (ואם בא שליח זה ומסרו לה למחר - מגורשת); רבא אמר 'ברוך הטוב והמטיב' - ובטל גיטא.

במאי קמיפלגי?

בגלוי דעתא בגיטא (שאינו חפץ עוד בשליחות זה) קמיפלגי: דאביי סבר: גלוי דעתא בגיטא - לאו מלתא היא, ורבא סבר: גלוי דעתא בגיטא - מילתא היא.

אמר רבא: מנא אמינא לה? דרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כרחיה, ואמר להו [האיש המגרש] לסהדי: הכי אמר לכו רב ששת (רב ששת אמר לכם ואני שמעתי) "לבטל גיטא (דלבטיל גיטא)", ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא [YH2] (אלמא משום דגליא דעתיה בביטולא).

ואביי: אטו רב ששת מבטל גיטא דאינשי הוה (אפילו גלוי דעתא ליכא, דהא לא אמר "אנא בטלתיה", אלא "רב ששת" - והכא ליכא גלוי דעתא דידיה)? איהו בטלה (ואמר בהדיא "ליבטיל")! והאי דקאמר להו הכי - משום דפנוי (בני אדם המכין וחובטין אותו במצוַת רב ששת, ואומר לו "למה אתה מבטלו" אמר להו הכי "רב ששת צוה כן" [כדי שהשוטרים של רב ששת יפסיקו לרדות בו]). [עין ערוך ערך 'דפן', פירוש שני, דפנוֹ = הכהוּ]

ואמר אביי: מנא אמינא לה? דרב יהודה אשקליה גיטא לחתניה דרבי ירמיה ביראה (כך שמו) ובטליה; תנא (שנה שנית) אשקליה (וכפהו לצוות לכתוב אחר[YH3] ) – ובטליה, הדר תנא ואשקליה על כרחיה, ואמר להו לסהדי "אותיבו קרי באוניכו (שימו קניבת ירק דק של דלועין באזניכם שלא תשמעו ביטולו) וכתובו ליה"; ואי סלקא דעתך גלוי דעתא בגיטא מילתא היא - הא חזו ליה דקא רהיט בתרייהו!

ורבא?

האי דקא רהיט בתרייהו - דאמר להו "אשור ('אשור' כמו 'אשרתא דדייני' (לעיל כו,א) וכמו 'אשרו חמוץ' (ישעיה א,יז) - לשון חיזוק) הבו לה הייא (התחזקו לתתו מהר) כי היכא דמשלם צערא דההוא גברא".

ואמר אביי: מנא אמינא לה? דההוא דאמר להו "אי לא אתינא עד תלתין יומין - ליהוי גיטא", אתא ופסקיה מברא, אמר להו "חזו דאתאי!", "חזו דאתאי!" ואמר שמואל: לא שמיה מתיא!

ורבא?

אטו התם לבטולי גיטא בעי (זה שגילה בדעתו שאינו חפץ בגירושין הללו - כלום גילה שהוא בא להפקיען על ידי ביטול גט)? התם לקיומי תנאיה קא בעי (על ידי קיום תנאי הוא בא להפקיע לומר "התניתי לבא עד שלשים, ואם לאו יהא גט, והרי באתי וקיימתי תנאי"), והא לא איקיים תנאיה!

ההוא דאמר להו (כתב גט ונתן לארוסתו על מנת) "אי לא נסיבנא עד תלתין יומין - ליהוי גיטא" (שאם לא יכנס עד שלשים יום יהא גט), כי מטו תלתין יומין אמר להו "הא טרחנא (בצרכי חופה ואנוס אני)!": למאי ניחוש לה? אי משום אונסא - אין אונס בגיטין (והוי גיטא); אי משום גלויי דעתא בגיטא - פלוגתא דאביי ורבא הוא!

ההוא דאמר להו "אי לא נסיבנא לריש ירחא דאדר - ליהוי גיטא"; כי מטא ריש ירחא דאדר אמר להו "אנא לריש ירחא דניסן אמרי"; למאי ניחוש לה? אי משום אונס - אין אונס בגיטין; אי משום גלויי דעתא - פלוגתא דאביי ורבא.

תוספות ד"ה ואי משום גלויי דעתא פלוגתא דאביי ורבא - היינו לפי סברת אביי, אבל רבא קאמר לעיל 'אטו לבטולי גיטא קבעי לקיומי תנאי קא בעי', ולא פליג רבא הכא!

ואם כן מחלוקת התוספות על הגמרא?

רש"ש: ולעניות דעתי נראה מדלא מסייים בזה 'והלכתא כאביי' ע"כ רצה לומר דלתרווייהו אין ביטול כאן: לאביי משום דגלוי דעתא לאו מילתא היא,ולרבאר כי אין זה גלוי דעת. ואנכי מסתפק בהא דפסקינן כאביי אולי הוא רק בגלוי דעתא בגיטא דלאו מילתא היא, אבל במאי דפליגי מה נקרא גילוי דעתא – כגון דרהיט בתרייהו ו"חזו דאתאי", דלאביי הוא גילוי דעתא ולרבא לא, אפשר דהלכה כרבא – ונפקא מינה במקום דמהני גילוי דעתא! עיין לשון התוספות לקמן [ראש דף מו]; וכן משמע מלשון 'גילוי דעתא בגיטא' – דמשמע דיש דברים דמהנח בהו גילוי דעצא; אבל מדקאמר סתם 'והלכה כנחמני' משמע קצת דבכל דבר בזה הלכה כוותיה.

והלכתא כנחמן (דאמר לעיל ביטול בפני שנים), והלכתא כנחמן (נמי בהא דאמר הלכה כרבי בשתיהן)

(גיטין לד,ב)

והלכתא כנחמני (אביי, דאמר 'גלוי דעתיה בגיטא - לאו מלתא היא';

וזו היא אחת מהלכות של סימן יע"ל קג"ם דהלכתא כאביי.

ונראה בעיני דעל שם שרבה בר נחמני גידל אביי בביתו ולמדו תורה שהיה יתום - השיאו את שם אביו 'נחמני'. 'רבה' סתם הוא רבה בר נחמני).

משנה:

בראשונה היה משנה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה (כשהיו לו שני שמות אחד כאן ואחד במדינת הים - היה מגרשה בשם הנוהג במקום כתיבת הגט, ולא היה מקפיד לכתוב שניהם);

התקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב "איש פלוני וכל שום שיש לו", "אשה פלונית וכל שום שיש לה" - מפני תיקון העולם (שלא יוציאו לעז על בניה מן השני, לאמר 'לא גירשה בעלה, שאין זה שמו').

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: שלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל: בני אדם הבאים משם לכאן, שמו 'יוסף' וקוראין לו 'יוחנן', 'יוחנן' וקוראין לו 'יוסף' - היאך מגרשין נשותיהן?

עמד רבן גמליאל והתקין שיהו כותבין "איש פלוני" וכל שום שיש לו, "אשה פלונית" וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם.

אמר רב אשי: והוא דאתחזק בתרי שמי. (אבל לא אתחזק כאן שיש לו שני שמות - אין צריך לכתוב 'וכל שום שיש לו', ואפילו נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר - הוי הגט כשר, שאין לנו אלא שם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו.)

אמר ליה רבי אבא לרב אשי: רבי מרי ורבי אלעזר קיימי כוותך.

תניא כוותיה דרב אשי: 'היו לו שתי נשים, אחת ביהודה ואחת בגליל, ולו שני שמות, אחד ביהודה ואחד בגליל, וגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה, ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל - אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו, ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודה עמו; יצא למקום אחר (שאינו ביהודה וגליל) וגרש באחד מהן - מגורשת (משום דבאותו מקום לא היו מוחזקין שיהיו לו שני שמות; אבל ביהודה היו יודעים שיש לו שם אחר, לפיכך הוצרכו כל שמותיו שהחזיק עצמו בהם לפניהם, דבתר חזקה אזלינן)' והאמרת 'שם דגליל עמו'! אלא שמע מינה: הא דאתחזק, הא דלא אתחזק!

שמע מינה.

תוספות מסכת גיטין דף לד עמוד ב ד"ה וכל שום שיש לו - בטופסי גיטין של ה"ג כתוב שצריך לכתוב בגט 'וכל שום וחניכה [כינוי] דאית לי ולאתראי' - משמע שלשון זה היו כותבין בגט; ואין נראה לר"ת: דזימנין דאתי לידי תקלה כשאין לו אלא אותו שם הכתוב בגט ואין לו חניכה, וכשכותב בגט 'וכל שום וחניכה' נראה זה הגט של אדם אחר שיש לו שם וחניכה!

לכך נראה לר"ת 'וכל שום שיש לו' דקתני במתניתין היינו כל שמותיו בפירוש, ותיקן ר"ת לכתוב בגט 'אני פלוני דמיתקרי כך וכך', כדאמרינן בגמרא: 'שרה דמיתקריא מרים', אחא בר הדיא דמיתקרי איה מרי; והא דקתני בגמרא 'בשמו שביהודה ושם דגליל עמו' -משמע קצת כפירוש ר"ת.

ההיא דהוו קרו לה 'מרים' ופורתא (מיעוט בני עירם היו קוראין את שמה) 'שרה': אמרי נהרדעי: מרים (צריך לכתוב בגט, שהוא עיקר, והדר) וכל שום שיש לה, ולא: שרה וכל שום שיש לה.

משנה:

אין אלמנה נפרעת (את כתובתה) מנכסי יתומים אלא בשבועה (שלא נתקבלה כלום);

נמנעו מלהשביעה (והיתה מפסדת כתובתה, ובגמרא מפרש מאי טעמא) - התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו (יבחרו להם דבר קשה להדירה בו, כגון 'קונם מיני מזונות עלי אם נהניתי מכתובתי') וגובה כתובתה (ואם נתקבלה תחילה הרי היא נאסרת בכל מזון, הילכך לא הות הדרה ושקלה, דלא חשידא לעבור על נדרה).

(כל אלו מתקנות רבן גמליאל הזקן:) העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם (אכולהו קאי: גבי אלמנה שיהו נשים נשאות לבעלים ולא תדאגנה להפסיד כתובתן, וגבי חותמין מפרש בגמרא מאי תיקון איכא).

והלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם.

גמרא:

מאי איריא 'אלמנה' - אפילו כולי עלמא נמי, דהא קיימא לן 'הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה'?

אלמנה אצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא

(גיטין לה,א)

משום חינא (שיהא חן האנשים בעיני הנשים לינשא להם) אקילו רבנן גבה - קא משמע לן.

נמנעו מלהשביעה:

מאי טעמא?: אילימא משום דרב כהנא, דאמר רב כהנא ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד בשני בצורת, שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה, והניחתו בכד של קמח, ואפאתו בפת, ונתנתו לעני; לימים בא בעל הדינר ואמר לה "הבי לי דינרי!"; אמרה ליה "יהנה סם המות (יועיל להמיתו) באחד מבניה של אותה אשה אם נהניתי מדינרך כלום!"; אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה, וכששמעו חכמים בדבר – אמרו: מה מי שנשבע באמת כך - הנשבע על שקר על אחת כמה וכמה!

מאי טעמא איענשה?

דאישתרשי לה מקום דינר (נשתכרה בו עיסה כעובי הדינר: שאם לא היה הדינר - היתה נותנת עוד עיסה בככר).

ומאי 'מי שנשבע באמת' (האי לאו אמת הוא)?

'כמי שנשבע באמת' (דהא שוגגת היא; ומפני שעונש שבועה מרובה נמנעו מלהשביעה).

אי משום הא - מאי איריא 'אלמנה'? אפילו גרושה נמי!? אלמה אמר רבי זירא אמר שמואל: לא שנו אלא אלמנה, אבל גרושה - משביעין אותה?

אלמנה שאני, דבההיא הנאה דקא טרחה קמי דיתמי (בדבר מועט, וסבורה שאין פרעון לה) - אתיא לאורויי היתרא (שבשכר טורחה נוטלתו).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com