גיטין דף לו

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף לו

המשך פרק רביעי 'השולח'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין לה,ב)

איבעיא להו: צריך לפרט את הנדר או אינו צריך?

רב נחמן אמר: אינו צריך; רב פפא אמר: צריך:

רב נחמן אמר 'אינו צריך': דאי אמרת 'צריך' - זימנין דגייז ליה לדיבוריה (ואינו מפרש הכל), וחכם - מאי דשמע מיפר (וחכם אינו מיפר אלא לדעת מה שישמע; הילכך לא יפרט על מה נדר, אלא יאמר "כך נדרתי ואסרתי עלי פירות מין פלוני");

רב פפא אמר 'צריך' משום מילתא דאיסורא (שמא על דבר איסור נדרה, כגון על גיבוי כתובה, וכגון "יאסרו עלי כל פירות שבעולם אם אעבור עבירה פלוני", ובא להתיר את נדרו סתם, ורוצה לעבור העבירה).

תנן: 'הנושא נשים בעבירה (כהן הנושא נשים פסולות לכהונה פסול לעבודה) - פסול עד שידור הנאה (ממנה, לגרשה; ומשנה היא בבכורות ([פ"ז מ"ז, דף מה,ב))'; ותני עלה 'נודר (הנאה) ועובד (עבודה, ואף על פי שעדיין לא גרשה), יורד (מן העבודה לאחר שסיים) ומגרש'; ואי אמרת 'אינו צריך לפרט את הנדר', ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה?

(גיטין לו,א)

דמדרינן ליה ברבים.

הניחא למאן דאמר 'נדר שהודר ברבים אין לו הפרה' אלא למאן דאמר 'יש לו הפרה' - מאי איכא למימר?

דמדרינן ליה על דעת רבים (כך יאמרו לו "הרי אנו מדירין אותך על דעתינו"), דאמר אמימר: הלכתא אפילו למאן דאמר 'נדר שהודר ברבים יש לו הפרה' – 'על דעת רבים - אין לו הפרה.

והני מילי (דאין לו הפרה) לדבר הרשות (שאין צריכים להפרתו לצורך דבר מצוה), אבל לדבר מצוה יש לו הפרה, כי ההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אחא על דעת רבים (שלא ילמד עוד תינוקות), דהוה פשע בינוקי (חובטן יותר מדאי), ואהדריה רבינא: דלא אישתכח דדייק כוותיה.

והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם:

'מפני תיקון העולם'? דאורייתא הוא, דכתיב [ירמיהו לב,מד: שדות בכסף יקנו] וכתוב בספר וחתום [והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ה']!

אמר רבה: לא, צריכא לרבי אלעזר, דאמר (בפרק בתרא (פו,א)) 'עדי מסירה כרתי' (דקתני [גיטין פ"ט מ"ד]: 'רבי אלעזר [במשניות: אליעזר] אומר: אפילו אין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים – כשר' והאי קרא - עצה טובה קא משמע לן) - תקינו רבנן עדי חתימה מפני תיקון העולם (דלמא מייתי עדי מסירה, ומערער בעל לומר "לא גירשתיה") דזמנין דמייתי סהדי אי נמי זימנין דאזלי למדינת הים.

רב יוסף אמר: אפילו תימא לרבי מאיר: התקינו שיהא עדים מפרשין שמותיהן ('ראובן' או 'שמעון'; מעיקרא לא היו חותמים אלא 'אני פלוני חתמתי עד' ולא היה נוקב שמו[YH1] ) בגיטין מפני תיקון העולם, כדתניא: 'בראשונה היה כותב 'אני פלוני חתמתי עד' - אם כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר (דמתוך שלא היה מפרש שמו - לא היו יודעין לבקש עדים מכירים ויודעים שיעידו על כתב ידו, והיו צריכין לחזר אחר שטרות אחרים שחתימתם דומה לזו ונתקיימו בבית דין על ידי העדאת החתומים עצמן, כדקיימא לן בכתובות (כ,א): אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין), ואם לאו פסול; אמר רבן גמליאל: תקנה גדולה התקינו שיהיו מפרשין שמותיהן בגיטין מפני תיקון העולם (שמאחר שיתפרשו שמותם - יחזרו אחר יודעיהם ומכיריהם להעיד על כתב ידם).'

ובסימנא לא? והא רב צייר כורא (ולא היה חותם שמו), ורבי חנינא צייר חרותא (ענף של דקל), רב חסדא 'סמך' ורב הושעיא 'עין', רבה בר רב הונא צייר מכותא (וילון ספינה)?

שאני רבנן, דבקיאין סימנייהו.

מעיקרא במאי אפקעינהו (במה הודיעו לבריות שאלה חותמיהן? בשטרות ליכא למימר מעיקרא, דהא אמרת 'התקינו')?

בדיסקי (שטרי שאלות ותשובות ושלומות).

הלל התקין פרוסבול [מפני תיקון העולם]:

תנן התם [שביעית פ"י מ"ג]: 'פרוסבול אינו משמט (מאחר שכתב פרוסבול אינו משמט חובו בשביעית) - זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן: שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו,ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל [לאמר: קרבה שנת השבע שנת השמטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא.] - עמד והתקין פרוסבול (דלא תשמט, ועקר דבר מן התורה);

וזה הוא גופו של פרוסבול: "מוסרני לכם (את שטרותי) פלוני דיינין שבמקום פלוני (שאתם תהיו נוגשים, ואני לא אגוש), שכל חוב שיש לי אצל פלוני - שאגבנו כל זמן שארצה", והדיינים חותמים למטה, או העדים.' (ולקמן מוקי דיש כח בידם להפקיע ממונו של זה וליתן לזה במקום שיש סייג ותקנה.)

ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא?

אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא, דתניא: 'רבי אומר: (דברים טו,ב) וזה דבר השמיטה - שמוט [כל בעל משה ידו, אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמטה לה'] - בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים; בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע (כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ) - אי אתה משמט כספים'. (ואף על פי שהשמטת כספים חובת הגוף היא, ואינה תלויה בארץ - ילפינן בהיקישא דלא נהגא; והלל כרבי סבירא ליה, דאמר: שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דרבנן הוא, ואף על גב דהלל בבית שני הוה - סבירא ליה לאביי דבבית שני, הואיל ולא היה יובל נוהג - לא נהגו שמיטין מדאורייתא, ודאמרינן בערכין (לב,ב): מנו יובלות לקדש שמיטין - מדרבנן קאמר.

ומצאתי בתלמידי רבינו יצחק הלוי שכתב במסכת גיטין בירושלמי: מנין שאין השמיטה נוהגת אלא בזמן שיובל נוהג? שנאמר: 'וזה דבר השמיטה – שמוט': אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית; אבל בתורת כהנים ראיתי דשביעית נוהג בזמן שאין יובל נוהג, ואומר אני שהוא מחלוקת.)

(גיטין לו,ב)

ותקינו רבנן דתשמט (בזמן הזה), זכר לשביעית (שלא תשתכח תורת שביעית).

'ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה עמד והתקין פרוסבול': ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית (בזמן הזה, כרבי) ותקינו רבנן דתשמט (ונמצא הלוה גזלן על פיהם)?

אמר אביי: שב ואל תעשה הוא (והלוה הזה שב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו, ולא עקר ליה בידים; וכי האי גוונא מותר לעקור דבר מן התורה, כגון שופר ולולב ודומיהן – ביבמות (צ,ב), ב'האשה רבה', דלא עקירה בידים היא);

רבא אמר: (לעולם, בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי: שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא, ותקין הלל דלא תשמט, בין לרבי דאמר: לאו דאורייתא, ואמור רבנן דתשמט - לא תיקשי דבר, דבדבר שבממון - אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר, ד)הפקר בית דין (בממון) היה הפקר, דאמר רבי יצחק: מנין שהפקר בית דין היה הפקר? - שנאמר (עזרא י,ח) וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו (באנשי כנסת הגדולה כתיב) והוא יבדל מקהל הגולה.

רבי אליעזר אמר מהכא: (יהושע יט,נא) אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות [למטות בני ישראל בגורל בשלה לפני ה' פתח אהל מועד; ויכלו מחלק את הארץ] - וכי מה ענין ראשים אצל אבות (הוה ליה למכתב 'וראשי המטות')? - לומר לך: מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו (מחלק נכסיו על פיו) - אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו.

איבעיא להו: כי התקין הלל פרוסבול - לדריה הוא דתקין או דלמא לדרי עלמא נמי תקין?

למאי נפקא מינה?

לבטוליה (להושיב בית דין אי אכשור דרי שלא יהו מונעין מלהלוות - לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט?): אי אמרת לדריה הוא דתקין - מבטלינן ליה; אלא אי אמרת לדרי עלמא נמי תקין - הא 'אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין' [עדויות פ"א מ"ה]?

מאי?

תא שמע דאמר שמואל: לא כתבינן פרוסבול (דלא אלים לאפקועי ממונא) אלא אי בבי דינא דסורא (רב) אי בבי דינא דנהרדעא (שמואל); ואי סלקא דעתך לדרי עלמא נמי תקין - בשאר בי דינא נמי לכתבו!?

דלמא כי תקין הלל לדרי עלמא - כגון בי דינא דידיה, וכרב אמי ורב אסי, דאלימי לאפקועי ממונא, אבל לכולי עלמא לא (דכי אמרה שמואל להך מילתא, וכי איתשיל הך שאלתא בבי מדרשא - הוה בי דינא דרב אמי ורב אסי, והיינו דמשני 'דלמא כי תקון הלל נמי לדרי עלמא לא תקון אלא כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי')?

תא שמע דאמר שמואל: הא פרוסבלא - עולבנא דדייני הוא (לקמן מפרש לשון חוצפא: שנוטלים ממון שלא כדין בחזקה); אי איישר חיל (אם אחזיק כח) - אבטליניה.

'אבטליניה' (אלמא לאו לדרי עלמא תקין, דאם כן היכי מצי שמואל למימר אבטליניה)? - והא 'אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין' [עדויות פ"א מ"ה]?

הכי קאמר: אם איישר חיל יותר מהלל – אבטליניה.

ורב נחמן אמר: אקיימנה.

'אקיימנה'? הא מיקיים וקאי!?

הכי קאמר: אימא ביה מילתא (אושיב בית דין ואתקין דסתם מלוין יהו כמוסרין שטרותיהן לבית דין): דאף על גב דלא כתוב - ככתוב דמי (ניהוי כמו שכתב).

איבעיא להו: האי 'עולבנא' - לישנא דחוצפא הוא או לישנא דניחותא הוא (לא עשאוהו אלא לנחת הדיינים, שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית, שלא תבא שביעית ותשמיטיה; הלכך אי איישר חיל אבטליניה)?

תא שמע דאמר עולא: עלובה (חצופה) כלה שזינתה בקרב חופתה (בעוד שכינה וישראל בסיני עשו את העגל, שהרי לא נסעו מסיני עד לאחר הקמת המשכן, בשנה שניה, כדכתיב 'ויהי בשנה השנית בחדש השני וגו' ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני (במדבר י,יב)').

אמר רב מרי ברה דבת שמואל: מאי קרא (דיש לדרוש עליהם כלה מזנה בחופתה)? - (שיר השירים א,יב) עד שהמלך במסבו (בחופתו) - נרדי (בושמי) נתן ריחו (עזב ריחו הטוב, כמו 'ולא נתן סיחון את ישראל וגו' (במדבר כא,כג)).

אמר רבא: עדיין חביבותא הוא גבן (אף על פי שהזכיר קלקוליהן - לא הזכיר אלא במראית חיבה), דכתיב 'נתן' ולא כתיב 'הסריח'.

תנו רבנן: 'הנעלבין (אותן שנעלבים מיד אחרים) ואינן עולבים (את אחרים), שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין (מצוות) מאהבה (מאהבת המקום, ולא ליטול שכר ולא מיראת פורענות) ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר [שופטים ה,לא: כן יאבדו כל אויביך ה'] ואוהביו כצאת השמש בגבורתו [ותשקט הארץ ארבעים שנה].

מאי 'פרוסבול'?

אמר רב חסדא: פרוס ('פרוז': תקנה) בולי (עשירים) ובוטי (ועניים; עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם).

(גיטין לז,א)

'בולי' - אלו עשירים, דכתיב (ויקרא כו,יט) ושברתי את גאון עוזכם [ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה], ותני רב יוסף: אלו בולאות (עשירים) שביהודה;

'בוטי' - אלו העניים, דכתיב [דברים טו,ח: כי פתח תפתח את ידך לו, ו]העבט תעביטנו [די מחסרו אשר יחסר לו] (ומי הן הלווים? - עניים).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com