דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף לז
המשך פרק רביעי 'השולח'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין לו,ב)
מאי 'פרוסבול'?
אמר רב חסדא:
פרוס ('פרוז': תקנה)
בולי (עשירים) ובוטי
(ועניים; עשירים שלא יפסידו ועניים שלא ינעלו דלת בפניהם).
(גיטין לז,א)
'בולי' - אלו
עשירים, דכתיב (ויקרא כו,יט) ושברתי את גאון עוזכם [ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם
כנחשה], ותני רב יוסף: אלו בולאות (עשירים) שביהודה;
'בוטי' - אלו
העניים, דכתיב [דברים טו,ח: כי פתח תפתח את ידך לו,
ו]העבט תעביטנו [די
מחסרו אשר יחסר לו] (ומי
הן הלווים? - עניים).
אמר ליה רבא
ללעוזא (שאינו מדבר בלשון עברי הוא 'לעוזא', ואותו ששאל רבא הימנו
זאת - היה מדבר בלשון פרוזבול): מאי
'פרוסבול'?
אמר ליה: פורסא
דמילתא (ופירש לו שבלשונו 'פרוז' 'פורסא' = תקנה).
אמר רב יהודה
אמר שמואל: יתומין אין צריכין פרוסבול (שאין שביעית משמטת חוב של
אביהן המת);
וכן תני רמי בר
חמא: 'יתומין אין צריכין פרוסבול, דרבן גמליאל ובית דינו (כלומר
נשיאי ישראל שבכל דור ודור) -
אביהן של יתומין' (וממונים
עליהן ועל ממונם, והיו שטרותיהן כמסורים לבית דין.
הא דנקט
'רבן גמליאל' - שהיה בית דינו קיים ונוהג כשנשנית משנה זו, והא דרמי בר חמא -
ברייתא היא).
תנן התם (שביעית
פ"י מ"ו): 'אין כותבין
פרוסבול אלא על הקרקע (אם יש קרקע ללוה; דלא תקנו אלא
בזמן שהחוב כשאר רוב שטרות, שהן נגבין מן הקרקע, דהוי מלתא דשכיחא, כדאמרינן בכמה
דוכתי: דבמילתא דלא שכיחא לא עבוד רבנן תקנתא; ואף על פי שאינו שוה כל החוב,
כדקתני לקמיה: 'קרקע כל שהוא', האמרן אפילו מלא מחט גובה מלא קרדום, כמעשה
דקטינא דאביי (כתובות צא,ב)); אם אין לו (קרקע ללוה) - מזכהו (המלוה) בתוך שדהו (קרקע) כל שהו'.
וכמה 'כל
שהו'?
אמר רב חייא בר
אשי אמר רב: אפילו קלח של כרוב.
אמר רב יהודה:
אפילו השאילו מקום לתנור ולכירים (להניח בו תנור או כיריים
המטלטלין) - כותבין עליו פרוסבול.
איני! והתני
הלל (אמורא הוה) 'אין
כותבין פרוסבול אלא על עציץ נקוב בלבד' (שהוא
מחובר, וכל שכן על קרקע עצמו אם שלו היא); נקוב - אִין, שאינו נקוב – לא! אמאי? והא איכא מקומו (דהא
מקומו או שלו הוא או השאילוהו לו הואיל ועציץ שלו הוא)?
לא, צריכא דמנח
אסיכי (על גבי יתדות, ואין הקרקע שלו; הלכך: נקוב הוי כמחובר,
ושאינו נקוב - אין כאן קרקע).
רב אשי מקני
ליה גידמא דדיקלא (גזע דקל קצוץ והגזע מחובר בארץ) וכתב עליה פרוסבול.
רבנן דבי רב
אשי מסרי מילייהו להדדי (בלא כתיבת פרוזבול, אלא כך אמר לחברים: "הרי אתם
בית דין, וחובי מסור לכם לגבותו כל זמן שארצה").
רבי יונתן מסר
מילי לרבי חייא בר אבא; אמר ליה: צריכנא מידי אחרינא? אמר ליה: לא צריכת.
תנו רבנן: 'אין
לו קרקע, ולעָרֵב יש לו קרקע - כותבין עליו פרוסבול לו ולערב; אין להן קרקע,
ולחייב לו יש לו קרקע (לאדם אחר שחייב ללוה זה מנה) - כותבין עליו פרוסבול מדרבי נתן (מדרבי
נתן הוי קרקע [של]
לוי, החייב לשמעון - משועבד לפרוזבול של ראובן המלוה את שמעון), דתניא: 'רבי נתן אומר: מנין לנושה בחברו מנה
וחברו בחברו, מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה? - תלמוד לומר: [במדבר
ה,ז: והתוודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו
יוסף עליו] ונתן לאשר אשם לו.
תנן התם (שביעית
פ"י מ"א): 'השביעית
משמטת את המִלוה, בין בשטר בין שלא בשטר.'
רב ושמואל
דאמרי תרוייהו: 'בשטר' - שטר שיש בו אחריות נכסים (ששיעבד
לו קרקעותיו); 'שלא בשטר' -
שאין בו אחריות נכסים; כל שכן מלוה על פה;
רבי יוחנן ורבי
שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו: 'בשטר' - שטר שאין בו אחריות נכסים; 'שלא
בשטר' - מלוה על פה, אבל שטר שיש בו אחריות נכסים - אינו משמט.
תניא כותיה דרבי
יוחנן ורבי שמעון בן לקיש: 'שטר חוב משמט, ואם יש בו אחריות נכסים - אינו משמט'
(דכגבוי דמי, וכמו שהקרקעות בחזקת המלוה הן, וגבויוּת ממש,
ואין כאן חוב).
תניא אידך: 'סיים
('סיים': הראה בסימניה ובמצריה) לו (הלוה למלוה) שדה אחת בהלוואתו (יחֲדָהּ
לו לגבות הימנה) - אינו משמט (דכגבוי
ממש דמי); ולא עוד אלא אפילו כתב
'כל נכסיי אחראין וערבאין לך' (דלא דמי לגבוי כל כך כסיים) - (אפילו הכי) אינו משמט.'
קריביה דרבי
אסי (הוא היה המלוה) הוה ליה ההוא שטרא דהוה כתיב ביה אחריות נכסים; אתא לקמיה דרבי אסי, אמר
ליה: משמט או אינו משמט? אמר ליה: אינו משמט.
שבקיה ואתא
לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: משמט.
אתא רבי אסי
לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: משמט או אינו משמט? אמר ליה: משמט.
[אמר רב אסי:] "והא מר הוא דאמר 'אינו משמט'"!?
אמר ליה: וכי
מפני שאנו מדמין (נראה בעינינו וכמדומין אנו כן, ולא שמענו מרבותינו) - נעשה מעשה (להוציא
ממונו בידים)?
אמר ליה:
והתניא כוותיה דמר!?
אמר ליה: דלמא
ההיא בית שמאי היא (במסכת סוטה (פ"ד מ"ב; דף
כה,א): 'מתו בעליהן עד שלא שתו - בית שמאי אומרים: נוטלות
כתובתן ולא שותות כו'), דאמרי
שטר העומד לגבות (מאחר ששטר כשר הוא והקרקע משועבד בו) כגבוי דמי!
תנן התם (שביעית
פ"י מ"ב): 'המלוה את
חבירו מעות על המשכון, והמוסר שטרותיו לבית דין - אין משמטין'; בשלמא מוסר
שטרותיו לבית דין - דתפסי להו בי דינא (והפקרן הפקר, וגבי מלוה [שנמסר
לבית דין] לא קרינן ביה 'לא יגוש'
[דברים טו,ב]), אלא מלוה על המשכון מאי טעמא?
אמר רבא: משום
דתפס ליה (ואינו נוגשו ותובעו כלום).
אמר ליה אביי:
אלא מעתה הלוהו ודר בחצרו דתפיס ליה - הכי נמי דלא משמט?
אמר ליה: שאני
משכון (דמטלטלי),
דקני ליה (למלוה, ואם אבד חייב באחריותו - הלכך כגבוי נמי דמי לענין
שביעית); מדרבי יצחק, דאמר רבי
יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון? - שנאמר [דברים כד,יג: השב
תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך] ולך תהיה צדקה [לפני
ה' אלקיך] - אם אינו קונה, צדקה
מנין? מכאן לבעל חוב שקונה משכון.
תנן התם (שביעית
פ"י מ"ח):
(גיטין לז,ב)
'המחזיר חוב
לחבירו בשביעית (בזמן שהשביעית נוהגת, ועברה עליו שביעית, ואחר כך
החזירו, ולא שהחזירו בשביעית עצמה, דאם כן לא הוה צריך למימר "משמט
אני", דקיימא לן 'אין שביעית משמטת אלא בסופה') - צריך (המלוה) שיאמר לו "משמט אני", ואם אמר לו "אף על
פי כן (אני רוצה להחזירו לך)" - יקבל הימנו, שנאמר (דברים
טו,ב) וזה דבר השמטה [שמוט
כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו; לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה'] (צריך לומר דיבור של שמיטה).
אמר רבה: ותלי
ליה עד דאמר הכי (אם היה רוצה לחזור בו - יתלנו על עץ אם גברה ידו, עד
דאמר ליה "אף על פי כן").
איתיביה אביי:
'כשהוא נותן לו - אל יאמר לו "בחובי אני נותן לך", אלא יאמר לו
"שלי הן, ובמתנה אני נותן לך"'!
אמר ליה: תלי
ליה נמי עד דאמר הכי ("במתנה אני נותן לך", ואין כאן משום 'לא
יגוש', דלא בבי דינא קתבע ליה, ולאו משום חוב).
אבא בר מרתא - דהוא
אבא בר מניומי - הוה מסיק ביה רבה זוזי (היה נושה בו מעות; רבה היה
המלוה). אייתינהו ניהליה בשביעית.
אמר ליה "משמט אני", שקלינהו ואזל. אתא אביי, אשכחיה דהוה עציב, אמר
ליה: אמאי עציב מר?
אמר ליה: הכי
הוה מעשה.
אזל (אביי) לגביה (אבא בר מרתא), אמר ליה: אמטת ליה זוזי למר?
אמר ליה: אִין;
אמר ליה: ומאי
אמר לך?
אמר ליה:
"משמט אני".
אמר ליה: ואמרת
ליה 'אף על פי כן'?
אמר ליה: לא.
אמר ליה: ואי
אמרת ליה 'אף על פי כן' הוה שקלינהו מינך? השתא מיהת אמטינהו ניהליה ואימא ליה 'אף
על פי כן'.
אזל אמטינהו
ניהליה ואמר ליה 'אף על פי כן' - שקלינהו מיניה.
אמר (רבה
[על עצמו]): לא הוה ביה דעתא בהאי צורבא מרבנן מעיקרא (דהוה
ליה למימר 'אף על פי כן').
[אמר רב יהודה[1]] אמר
רב נחמן: נאמן אדם לומר פרוסבול היה בידי ואבד ממני;
מאי טעמא?
כיון דתקינו
רבנן פרוסבול (ומצי למיגבי בהיתרא) – 'לא שביק היתירא ואכיל איסורא (דמלוה
בלא פרוזבול, למימר "הוה לי ואבד")'.
כי אתו [מלוים] לקמיה דרב, אמר ליה: מידי פרוסבול היה לך ואבד?
כגון זה '(משלי
לא,ח) פתח פיך לאלם [אל
דין כל בני חלוף]' הוא.
תנן (בכתובות
בפרק 'הכותב' [פ"ט מ"ט]):
'וכן בעל חוב שמוציא שטר חוב ואין עמו פרוסבול - הרי אלו לא יפרעו' (אלמא
לא מהימן לומר 'היה לי ואבד', דעל כרחיך בדטעין 'היה לי ואבד' עסקינן, דאי לאו הכי
- צריכא למימר דשביעית משמטת)?
תנאי היא,
דתניא: 'המוציא שטר חוב צריך שיהא עמו פרוסבול; וחכמים אומרים: אינו צריך (דנאמן
לומר 'אבד')'.
משנה:
עבד (כנעני) שנשבה, ופדאוהו (ישראלים
אחרים):
אם לשום עבד –
ישתעבד (בגמרא מפרש),
אם לשום בן חורין - לא ישתעבד.
רבן שמעון בן
גמליאל אומר: בין כך ובין כך ישתעבד.
גמרא:
במאי עסקינן?:
אילימא (פדאוהו מן העובד כוכבים) לפני יאוש (של בעלים הראשונים) – לשום בן חורין אמאי 'לא ישתעבד' [הרי
הוא עדיין שייך לבעלו הראשון, שלא התיאש ממנו]? אלא לאחר יאוש - לשום עבד אמאי 'ישתעבד' (וקסלקא
דעתן לרבו ראשון, ואמאי? הרי נתייאש)?
אמר אביי:
לעולם לפני יאוש, ו'לשום עבד' (על מנת להחזירו לרבו ראשון או
אפילו על מנת להשתעבד בו) –
ישתעבד' לרבו ראשון (דשני
לא קנה, דמידע ידע דלא פקע שם מריה מיניה לפני יאוש, והרי הוא כגוזלו ממנו), 'לשום בן חורין - לא ישתעבד' לא לרבו
ראשון ולא לרבו שני: לרבו שני לא - דהא לשום בן חורין פרקיה; לרבו ראשון נמי לא -
דילמא ממנעי ולא פרקי [ויש
מעלה בשחרור עבדים, ואם בפדיונו לא יהיה משום מצוה – יימנעו ולא יפדוהו! וכראיה
מביאה הגמרא [או אביי עצמו] את דברי רבן שמעון בן גמליאל:] 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך
ישתעבד': קסבר 'כשם שמצוה לפדות את בני חורין - כך מצוה לפדות את העבדים' [כי
העבד שנפדה חוזר לעבדותו ומקיים מצוות כאשה] (וליכא למיחש למימנעי ולא פרקי).
רבא אמר: לעולם
לאחר יאוש, ו'לשום עבד ישתעבד' - לרבו שני (ולקמן
פריך 'ממאן קנייה'), 'לשום בן
חורין לא ישתעבד' - לא לרבו ראשון ולא לרבו שני: לרבו שני לא - דהא לשום בן
חורין פרקיה! לרבו ראשון נמי לא, דהא לאחר יאוש הוה! 'רבן שמעון בן גמליאל אומר
בין כך ובין כך ישתעבד' (לרבו ראשון) – כדחזקיה, דאמר חזקיה: 'מפני מה אמרו 'בין כך ובין
כך ישתעבד'? שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו'.
מיתיבי: 'אמר
להן רבן שמעון בן גמליאל: כשם שמצוה לפדות את בני חורין כך מצוה לפדות את העבדים';
בשלמא לאביי דאמר (דמוקי)
לפני יאוש (וטעמא דתנא קמא משום מימנעי ולא פרקי) - היינו דקאמר 'כשם' (דאיהו לא
חייש ל'מימנעי ולא פרקי', משום דמצוה לפדותו), אלא לרבא דאמר (דמוקי) לאחר יאוש (וטעמא
דתנא קמא משום אפקעתא דיאוש הוא) -
האי 'כשם' (דקאמר)?
(הא טעמא דרבן שמעון בן גמליאל) משום דחזקיה הוא (שלא יפיל עצמו לגייסות הוא)?
אמר לך רבא:
רבן שמעון בן גמליאל לא הוי ידע מאי קאמרי רבנן, והכי קאמר להו: 'אי לפני יאוש
קאמריתו - היינו 'כשם'; אי לאחר יאוש קאמריתו – כדחזקיה.
ולרבא דאמר:
לאחר יאוש, ולרבו שני - רבו שני ממאן קני ליה? משבאי? שבאי גופיה מי קני ליה?
אִין, קני ליה
למעשה ידיו (וישראל קני ליה מידו למעשה ידיו, בכספא, ולגופיה -
בטבילה לשם עבדות, כדאמרינן ביבמות ב'החולץ' (מז,ב);
ואפילו מל וטבל גבי רבו ראשון - קנייה שבאי ביאוש למעשה ידיו, דהא אפילו ישראל נמי
מיקני ליה [נעשה עבד]
לעובד כוכבים למעשה ידיו; ונהי דישראל נפיק מיניה ביובל, אבל עבד משתעבד לעולם), דאמר ריש לקיש: מנין לעובד כוכבים שקנה את
העובד כוכבים למעשה ידיו? - שנאמר (ויקרא כה,מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו [וממשפחתם
אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה] - ('מהם
תקנו' רבויא הוא, דהא כתיב לעיל מיניה (ויקרא
כה,מד: מאת הגוים אשר סביבתיכם] מהם
תקנו עבד ואמה' וכתיב בתריה 'וגם
מבני התושבים הגרים עמכם' ולישתוק)! אתם קונים מהם
(גיטין לח,א)
ולא הם קונים
מכם (את אחד מכם),
ולא הם קונים זה מזה; יכול לא יקנו זה את זה?
'יכול לא יקנו זה את זה'? האמרת 'לא הם קונים זה מזה'?
הכי קאמר: ולא
הם קונים זה מזה לגופו (שיהא צריך הימנו גט, או אם יברח ממנו ויתגייר מותר
בבת ישראל, שאין גופו קנוי לחברו);
יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו? אמרת קל וחומר: עובד כוכבים - ישראל קונה [גירסת
רש"י: קונה ישראל למעשה ידיו, שנאמר 'וכי
תשיג יד גר וגו' או לעקר משפחת גר (ויקרא
כה,מז)), עובד כוכבים
עובד כוכבים לא כל שכן!
ואימא הני מילי
(דעובד כוכבים קונה חברו) בכספא (דומיא דעובד כוכבים קונה ישראל
בכסף, דכתיב 'מכסף מקנתו' בעברי הנמכר לעובד כוכבים
[ויקרא כה,נא], וקניית עובד כוכבים בעובד כוכבים
- הא ילפת ליה מקניית עובד כוכבים בישראל)<, אבל בחזקה לא (כגון שבאי שהחזיק בו וקנאו בחזקת יאוש, כשהפקירו רבו
כשנתייאש הימנו, (ולא בכסף); חזקה שעבד כנעני נקנה בו היינו חזקה של עבדות: הלבישו
הנעילו הרחיצו לרבו, כדתנינן ב'האשה נקנית' (קדושין
כב,ב); נהי דישראל קני ליה לעובד כוכבים בחזקה, דאיתקוש עבדים
לקרקעות, אבל עובד כוכבים לא קני קרקע בחזקה כישראל, אלא כל קניינו בכסף)?!
אמר רב פפא:
עמון ומואב טהרו בסיחון (דכתיב (דברים ב,ט) 'אל תצר את מואב' וכן בבני עמון
'אל תצורם (שם,יט)', וכתיב (במדבר כא) 'כי חשבון עיר סיחון וגו' - אלמא טהר מואב
בסיחון; ובני עמון אשכחן ביפתח (שופטים יא), שאמרו לו מלאכי בני עמון 'כי לקח
ישראל את ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד היבוק', ואשכחן כשכבשו את ארץ סיחון
'ויירש את ארצו מארנון עד יבוק וגו' - אלמא מבני עמון כבשה, והדור ישראל וכבשו
מיניה, וטהרה להם על ידו - אלמא קנייה בחזקה; אלמא עובד כוכבים קונה מחבירו קרקע
בחזקה, והאי עבד נמי: כיון דאפקריה ישראל ביאוש - קנה ליה עובד כוכבים בחזקה).
אשכחן עובד
כוכבים עובד כוכבים, עובד כוכבים ישראל מנלן (כגון עבד
זה דשייך במצות)?
דכתיב [במדבר
כא,א: וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים;
וילחם בישראל] וישב ממנו שבי (מדקרי
ליה 'שבי דידיה' - שמע מינה קנייה בחזקה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com