דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף לח

המשך פרק רביעי 'השולח'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין לז,ב)

ולרבא דאמר: לאחר יאוש, ולרבו שני - רבו שני ממאן קני ליה? משבאי? שבאי גופיה מי קני ליה?

אִין, קני ליה למעשה ידיו (וישראל קני ליה מידו למעשה ידיו, בכספא, ולגופיה - בטבילה לשם עבדות, כדאמרינן ביבמות ב'החולץ' (מז,ב); ואפילו מל וטבל גבי רבו ראשון - קנייה שבאי ביאוש למעשה ידיו, דהא אפילו ישראל נמי מיקני ליה [נעשה עבד] לעובד כוכבים למעשה ידיו; ונהי דישראל נפיק מיניה ביובל, אבל עבד משתעבד לעולם), דאמר ריש לקיש: מנין לעובד כוכבים שקנה את העובד כוכבים למעשה ידיו? - שנאמר (ויקרא כה,מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו [וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה] - ('מהם תקנו' רבויא הוא, דהא כתיב לעיל מיניה (ויקרא כה,מד: מאת הגוים אשר סביבתיכם] מהם תקנו עבד ואמה' וכתיב בתריה 'וגם מבני התושבים הגרים עמכם' ולישתוק)! אתם קונים מהם

(גיטין לח,א)

ולא הם קונים מכם (את אחד מכם), ולא הם קונים זה מזה; יכול לא יקנו זה את זה?

'יכול לא יקנו זה את זה'? האמרת 'לא הם קונים זה מזה'?

הכי קאמר: ולא הם קונים זה מזה לגופו (שיהא צריך הימנו גט, או אם יברח ממנו ויתגייר מותר בבת ישראל, שאין גופו קנוי לחברו); יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו? אמרת קל וחומר: עובד כוכבים - ישראל קונה [גירסת רש"י: קונה ישראל למעשה ידיו, שנאמר 'וכי תשיג יד גר וגו' או לעקר משפחת גר (ויקרא כה,מז)), עובד כוכבים עובד כוכבים לא כל שכן!

ואימא הני מילי (דעובד כוכבים קונה חברו) בכספא (דומיא דעובד כוכבים קונה ישראל בכסף, דכתיב 'מכסף מקנתו' בעברי הנמכר לעובד כוכבים [ויקרא כה,נא], וקניית עובד כוכבים בעובד כוכבים - הא ילפת ליה מקניית עובד כוכבים בישראל), אבל בחזקה לא (כגון שבאי שהחזיק בו וקנאו בחזקת יאוש, כשהפקירו רבו כשנתייאש הימנו, (ולא בכסף); חזקה שעבד כנעני נקנה בו היינו חזקה של עבדות: הלבישו הנעילו הרחיצו לרבו, כדתנינן ב'האשה נקנית' (קדושין כב,ב); נהי דישראל קני ליה לעובד כוכבים בחזקה, דאיתקוש עבדים לקרקעות, אבל עובד כוכבים לא קני קרקע בחזקה כישראל, אלא כל קניינו בכסף)?!

אמר רב פפא: עמון ומואב טהרו בסיחון (דכתיב (דברים ב,ט) 'אל תצר את מואב' וכן בבני עמון 'אל תצורם (שם,יט)', וכתיב (במדבר כא) 'כי חשבון עיר סיחון וגו' - אלמא טהר מואב בסיחון; ובני עמון אשכחן ביפתח (שופטים יא), שאמרו לו מלאכי בני עמון 'כי לקח ישראל את ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד היבוק', ואשכחן כשכבשו את ארץ סיחון 'ויירש את ארצו מארנון עד יבוק וגו' - אלמא מבני עמון כבשה, והדור ישראל וכבשו מיניה, וטהרה להם על ידו - אלמא קנייה בחזקה; אלמא עובד כוכבים קונה מחבירו קרקע בחזקה, והאי עבד נמי: כיון דאפקריה ישראל ביאוש - קנה ליה עובד כוכבים בחזקה).

אשכחן עובד כוכבים עובד כוכבים, עובד כוכבים ישראל מנלן (כגון עבד זה דשייך במצות)?

דכתיב [במדבר כא,א: וישמע הכנעני מלך ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים; וילחם בישראל] וישב ממנו שבי (מדקרי ליה 'שבי דידיה' - שמע מינה קנייה בחזקה).

צצצ

אמר רב שִׁמְן [שמעון] בר אבא אמר רבי יוחנן: עבד (עבד כנעני של ישראל שנשבה) שברח מבית האסורים (של עובדי כוכבים) יצא לחירות (מלהשתעבד לרבו עוד); ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו גט שיחרור (להתירו בבת ישראל).

תנן: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך ישתעבד' ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה' (וקשיא דרבי יוחנן [דאמר יוצא לחירות] אדרבי יוחנן [דאמר הלכה כרשב"ג: ישתעבד])?

בשלמא לאביי: מוקי לה להאי לפני יאוש והאי לאחר יאוש, אלא לרבא דאמר לאחר יאוש - קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן?

אמר לך רבא: טעמא מאי? - משום דחזקיה [שמא יתמסר לליסטים כדי להשתחרר]; בורח שאני: השתא לקטלא מסר נפשיה (כדי לצאת מידי גייסות, שהרי בורח מן האסורין, ויודע שאם ישיגוהו יהרג) - אפולי אפיל נפשיה לגייסות?

אמתיה דמר שמואל אשתבאי; פרקוה לשום אמהתא, ושדרוה ליה, [ו]שלחו ליה: 'אנן – כרבן שמעון בן גמליאל סבירא לן; את - אי נמי כרבנן סבירא לך - אנן לשום אמהתא פרקינן לה ניהלה'. ואינהו (דפרקוה לשום אמהתא) סבור לפני יאוש הוה (דלא נתייאש מר שמואל הימנה), ולא היא: לאחר יאוש הוה (יאוש הוי הפקר).

ושמואל - צלא מיבעיא דאשתעבודי לא משתעבד בה, אלא גיטא דחירותא נמי לא אצרכה!

שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: המפקיר עבדו - יצא לחירות ואינו צריך גט שיחרור, שנאמר (שמות יב,מד) וכל עבד איש ('איש' יתירא הוא) מקנת כסף [ומלתה אתו אז יאכל בו] - עבד איש ולא עבד אשה? אלא עבד שיש לו רשות לרבו עליו קרוי 'עבד', שאין לו רשות לרבו עליו - אין קרוי 'עבד'.

אמתיה דרבי אבא בר זוטרא אישתבאי; פרקה ההוא תרמודאה (עובד כוכבים היה, מתרמוד) לשום איתתא.

שלחו ליה לדידיה (לרבי אבא): אי יאות עבדת - שדר לה גיטא דחירותא!

היכי דמי? אי דמצו פרקי לה (שהעובד כוכבים רוצה לתתה בדמים) - למה לי גיטא דחירותא (יפדוה לו לשם עבדות)? אי דלא מצו פרקי לה - כי שדר לה גיטא דחירותא מאי הוי (הרי כבושה היא ביד העובד כוכבים)?

לעולם דמצו פרקי לה, וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא - חבורי מחברי (בני העיר) אהדדי, ופרקי לה (אבל לשם עבדות לא היו רוצין לפדותה לו, דלית להו דרבי שמעון [ב"ג]).

ואי בעית אימא: לעולם דלא מצו פרקי לה, וכיון דמשדר לה גיטא דחירותא - מיתזלא באפיה (מפני שיגלה לכל ששפחת ישראל היתה) ומפריק לה (נותנה בכדי פדיונה).

והאמר מר (במסכת עבודה זרה (כב,ב)) 'חביבה להן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן'?

הני מילי בצינעא, אבל בפרהסיא - זילא בהו מילתא.

ההיא אמתא דהות בפומבדיתא, דהוו קא מעבדי בה אינשי איסורא. אמר אביי: אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל 'כל המשחרר עבדו עובר בעשה (לעולם בהם תעבודו (ויקרא כה,מו)) - הוה כייפנא ליה למרה וכתיב לה גיטא דחירותא (ונסיב לה ישראל ומינטר לה).

רבינא אמר: כי הא מודה רב יהודה משום מילתא דאיסורא.

ואביי - משום איסורא לא? האמר רב חנינא בר רב קטינא אמר רבי יצחק: מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין

(גיטין לח,ב)

וכפו את רבה ועשאה בת חורין (מפני שלא היתה ראויה לא לעבד ולא לבן חורין); ואמר רב נחמן בר יצחק: מנהג הפקר נהגו בה (לאו משום דאיתתא מיפקדה אפריה ורביה, אלא מתוך שלא היתה ראויה - לא היתה מיוחדת לאיש, והיו נוהגין בה הפקר: בזנות)!

הכי? השתא: התם לא לעבד חזיא ולא לבן חורין חזיא; הכא אפשר דמיחד לה לעבדיה ומנטר לה!

גופא: אמר רב יהודה אמר שמואל: כל המשחרר עבדו עובר בעשה, שנאמר [ויקרא כה,מו: והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה] לעולם בהם תעבודו [ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך].

מיתיבי: 'מעשה ברבי אליעזר שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה'!?

מצוה שאני.

תנו רבנן: '[ויקרא כה,מו: והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה] לעולם בהם תעבודו [ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך] – רשות (משום דכתיב בשבעה אומות 'לא תחיה כל נשמה' (דברים כ,טז) - איצטריך למיכתב 'מבני התושבים ... לעולם בהם תעבודו': להתיר אחד משאר אומות הבא על הכנענית שהיא משבעה אומות והוליד בן - שאתה רשאי לקנותו בעבד; והכי מפרש לה ב'המקנא') דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה.'

ודילמא רבי אליעזר סבר לה כמאן דאמר 'רשות' (כרבי ישמעאל; ומאי דוחקיה לשנויי לעיל 'מצוה שאני')?

לא סלקא דעתך, דתניא בהדיא: 'רבי אליעזר אומר: חובה'!

אמר רבה: בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון: דמפקי עבדייהו לחירותא (ועברי בעשה), ודסיירי (מסתכלין) נכסייהו (שדותיהם) בשבתא (לידע מה הן צריכין), ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא (כשהחכם דורש דרשות לרבים בשבת], והם יושבין בסעודה והיה להם להקדים או לאחר), דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: שתי משפחות היו בירושלים: אחת קבעה סעודתא בשבתא, ואחת קבעה סעודתא בערב שבת (בלילי שבת; ואין כאן כבוד שבת, דקיימא לן 'כבוד יום קודם לכבוד לילה', והם היו מתכוונים בשביל ביטול בית המדרש; ואיכא דמפרשי בערב שבת ממש, וכן בכל יום מרוב עושר, אבל בהא - מיהא איכא איסורא: שיכנס לשבת כשהוא שבע בלא תאוה), ושתיהן נעקרו.

אמר רבה אמר רב: המקדיש עבדו - יצא לחירות.

מאי טעמא? גופיה לא קדיש (שאינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית), 'לדמי' לא קאמר (היה לו לומר 'דמי עבדי עלי'); דליהוי 'עם קדוש' (ישראל גמור) קאמר (דכתיב בהו כי עם קדוש אתה [לה' אלקיך, בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה] (דברים יד,ו); ולא דמי למקדיש בהמה טמאה, דהתם - כיון דליכא למימר בה 'דתיהוי עם קדוש קאמר' על כרחך לדמי קאמר, ואף על גב דלא קאמר 'דמיה עלי' - הכי קאמר: 'הרי היא קדושה לימכר', אבל הכא - דשייכא בגופיה לשון 'קדושה' - לא אמרינן 'לדמי קאמר').

ורב יוסף אמר רב: המפקיר עבדו - יצא לחירות.

מאן דאמר 'מקדיש' - כל שכן מפקיר; מאן דאמר 'מפקיר' - אבל מקדיש לא, דלמא 'לדמי' קאמר.

איבעיא להו: צריך גט שיחרור (מקדיש ומפקיר) או לא צריך?

תא שמע, דאמר רב חייא בר אבין אמר רב: אחד זה ואחד זה (מקדיש ומפקיר) - יצא לחירות וצריך גט שחרור.צצצ

אמר רבה: ומותבינן אשמעתין (אשמועת עצמינו) 'המקדיש נכסיו והיו בהן עבדים - אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות (ואפילו לקבל מיד העבד פדיונו, דקיימא לן (קידושין כג,ב): עבד קונה את עצמו בכסף: אם נתנו לו 'על מנת שאין לרבו רשות בו' - פודה בו את עצמו מיד בעליו; והני גזברין - אין רשאין לכך, שאין גופן קנוי להקדש, שלא הקדישן אלא לדמן, וזו - דרך שחרור הוא, ולא דרך מכירה), אבל מוכרין אותן לאחרים (והדמים להקדש), ואחרים (ואותן אחרים) מוציאין אותן לחירות (אם ירצו). רבי אומר: אומר אני: אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא (אם ימצא אדם שיהא נותן לו כסף 'על מנת שאין לבעליו רשות בו'), מפני שהוא (הגזבר) כמוכרו לו (לעצמו: כשם שהוא יכול למכור לאחרים, ובלבד שיתנם דרך מקח וממכר ולא דרך פדיון; אלמא המקדיש עבד קדוש לדמיו)'!

מתניתין קא רמית עליה דרב [גם תנא קמא וגם רבי חולקים ואמרים שאינו יוצא לחירות]? רב תנא הוא ופליג!

תא שמע: '(ויקרא כז,כח) אך כל חרם [אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו: מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל; כל חרם - קדש קדשים הוא לה'] 'מאדם' - אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים (שאם הקדישן - מקודשים לבדק הבית)' (וכיון דיליף טעמא מקרא - קשיא לרב)!

הכא במאי עסקינן? דאמר 'לדמי' ("דמיו עלי להקדש" ולא הזכיר עליו שם קדושה).

אי הכי - אידך נמי (אמאי אוקמת דפליג אדרב? תרצה נמי) דאמר 'לדמי'?!

אי הכי 'אין הגזברים רשאין להוציאן לחירות'? גזברים מאי עבידתייהו (מה רשות יש להן בעבד? הלא אין להן על הבעלים אלא מעות!)? ותו: 'אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות' - אחרים מאי עבידתייהו? ותו: 'רבי אומר: אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו', ואי 'לדמי' - מאי 'מפני שהוא כמוכרו לו'? (ואי קשיא 'לוקמה כגון דאמר "הרי הוא קדוש לדמיו", דעכשיו הוא קדוש לימכר, ורשותו עליו למכור, וכמקדיש קרקע ובהמה טמאה – תריץ: דכיון דשייך בגופו לשון קדושה ד'עם קדוש' - כי אמר 'הרי הוא קדוש' לדמיו - חיילה אגופו, למיהוי בן חורין, כדקיימא לן במתפיס תמימים לבדק הבית: דאין יוצאין מידי מזבח [בכריתות ובתמורה (לג,ב); הלכך על כרחך מתניתין פליגא למימר דכי אמר "הרי הוא קדוש" - לא לשון 'עם קדוש' הוי, אלא לשון הקדש לימכר בדמיו.)

תא שמע: 'המקדיש עבדו - (העבד) עושה ואוכל (ואין מעשה ידיו הקדש), שלא הקדיש אלא דמיו (ולא אמר אלא 'הרי הוא הקדש – לדמיו', והוי כקרקע ובהמה טמאה)'

(גיטין לט,א)

הא מני? רבי מאיר היא, דאמר 'אין אדם מוציא דבריו (להקדש) לבטלה' (דתניא (ערכין דף ה,א): 'המעריך פחות מבן חדש: רבי מאיר אומר: נותן דמיו, דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש, וגמר ואמר לשם דמים'; הכא נמי: יודע שאין עבד ראוי לא להקרבה ולא לבנין, וכיון דבלשון 'הקדש' אקדשיה - גמר בדעתו להקדיש דמיו ולומר 'דמיו עלי'). הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא 'וכן הוא שהקדיש עצמו - עושה ואוכל, שלא הקדיש אלא דמיו': אי אמרת בשלמא רבי מאיר היא (וטעמא לאו משום מקדיש סתם שיקדיש לימכר, אלא משום דאין מוציא דבריו לבטלה הוא, וכמו שאמר 'דמיו עלי', ויש להן עליו מעות) – שפיר (היינו דחייב לתת דמים, דאדם יודע שאין גופו קדוש, ואמר לשם דמים), אלא אי אמרת רבנן היא (וטעמא משום דמקדיש סתם דבר שאין ראוי לגופו - הקדישו לדמיו לימכר): בשלמא 'עבדו' - לדמי קאי (בעבד איכא למימר סתמיה לדמים קאי, והכי קאמר: "הרי הוא קדוש לימכר"), אלא איהו (אבל שניםעצמו') - לדמי קאי (מי איכא למימר שיהא קדוש לימכר וכי יש דמים לבן חורין? ומה מכירה יש בו)? (אלא רבי מאיר היא, ולאו דמשמע מלתא 'לדמי' אלא: מתוך שאינו מוציא דבריו לבטלה - גמר בלבו ואמר 'דמי עצמי עלי', והיינו דאמר 'הריני הקדש' - שמין אותו כעבד, ולא שימכר; וגבי עבד נמי: אין רשות הגזברין עליו, אלא מעות יש להן על הבעלים!)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com