גיטין דף מא

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף מא

המשך פרק רביעי 'השולח'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין מ,ב)

משנה:

עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ("אם לא אפרע לך חובך ממקום אחר - הרי זה לפניך לגבותה"), ושיחררו (בגמרא מפרש לה לכולה): שורת הדין אין העבד חייב כלום, אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על דמיו; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו כותב אלא משחרר.

גמרא:

[הגמרא מתחילה בפירוש המשנה, קודם לפי רב ואחרכך לפי עולא:]

'עבד שעשאו רבו אפותיקי ושיחררו' -

מי שחררו?

אמר רב: רבו ראשון.

'שורת הדין אין העבד חייב כלום' - לרבו שני (שלא היה גופו קנוי לו אלא משועבד, ואתי שחרור ומפקיע שעבוד), [ומעירה הגמרא ששיטת רב בפירוש המשנה היא כרבא בדור מאוחר יותר:] כדרבא, דאמר רבא: הקדש (עשה שורו אפותיקי והקדישו קדושת הגוף למזבח - ודוקא קדושת הגוף, דקדושת דמים לא מפקעה שעבוד כדתנן (ערכין פ"ו מ"ב; דף כג,ב): 'מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו'), חמץ (עובד כוכבים שהלוה את ישראל ושעבד לו חמצו, ולא הרהינו אצלו - אתי איסור חמץ ומפקע לשעבודיה דעובד כוכבים, והוה ליה חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה) ושחרור - מפקיעין מידי שיעבוד.

'אלא מפני תיקון העולם' - שמא ימצאנו בשוק

(גיטין מא,א)

ויאמר לו "עבדי אתה" (ויוציא לעז על בניו) - כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין.

'וכותב' - עבד – 'שטר על דמיו; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין העבד [במשנה: 'אינו'] כותב, אלא [ה]משחרר כותב (שטר לבעל חובו על דמיו: הואיל והזיק שעבודו - ישלם לו[YH1] )':

במאי קא מיפלגי?

במזיק שיעבודו של חבירו קא מיפלגי, דמר סבר: חייב, ומר סבר: פטור.

איתמר נמי: המזיק שיעבודו של חבירו - באנו למחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבנן.

עולא אמר: מי שיחררו? - רבו שני. [וממשיך עולא בהסבר חלופי למשנה:]

'שורת הדין אין העבד חייב כלום' - במצות (הנוהגות בבני חורין יותר מבעבדים, שלא היה קנוי לו ולא יכול לשחררו);

'אלא מפני תיקון העולם' - שהרי יצא עליו שם בן חורין;

'כופין את רבו' – ראשון;

'ועושה אותו בן חורין וכותב [העבד[YH2] ] שטר על דמיו (העודפים על החוב);

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו כותב (אין עבד כותב לו שום שטר, דמאי עבד ליה? איהו לא גרם ליה ולא מידי) אלא [ה]משחרר כותב (לו שטר על העודף).

במאי קמיפלגי? בהיזק שאינו ניכר קמיפלגי: מר סבר: שמיה היזק, ומר סבר: לא שמיה היזק (לתנא קמא לא שמיה היזק, לפיכך אין לנו לחייב את המשחרר אלא העבד לפי הנאתו מן השחרור).

עולא - מאי טעמא לא אמר כרב?

אמר לך: שני - 'רבו' קרית ליה (תנא דמתניתין? – בתמיה: דקתני 'כופין את רבו', ומוקמת לה ברבו שני)?

ורב - מאי טעמא לא אמר כעולא?

אמר לך: שני – 'משחרר' קרית ליה (מי הוי שחרורו שחרור)?

איתמר: העושה שדהו אפותיקי לאחרים ושטפה נהר (ושוב כל השדה וגוף הקרקע מקולקל: שהמים צפין עוד לעולם עליה): אמי שפיר נאה (כך כינויו[YH3] ) אמר רבי יוחנן: אינו גובה משאר נכסים, ואבוה דשמואל אמר: גובה משאר נכסים.

אמר רב נחמן בר יצחק: משום ד'אמי שפיר נאה' הוא אומר שמעתא דלא שפירן? תתרגם שמעתיה דאמר ליה: "לא יהא לך פרעון אלא מזו" (אבל אמר לו "אם לא פרעתיך - גבה מזו" - לא קמה ליה ברשותיה, ולאו אדעתא דידה לחודה אוזפיה, ואינו חייב באחריותה, וגובה משאר נכסים).

תניא נמי הכי: 'העושה שדהו אפותיקי לאחר, ושטפה נהר גובה משאר נכסים (כלומר: אם ירצה - מוכר את אלו והן גובין מן השאר); ואם אמר לו "לא יהא לך פרעון אלא מזו" - אינו גובה משאר נכסים'.

תניא אידך: 'העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה - גובין משאר נכסים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: בעל חוב גובה משאר נכסים, אשה אינה גובה משאר נכסים, שאין דרכה של אשה לחזר על בתי דינין' (כלומר: דווקא הטילה אחריות כתובתה על שדה זו, ועל מנת כן נשאת, ולא שיהיו כל נכסיו אחראין לה ולא תדע על איזה לחזר: מי קנה ראשון ומי אחרון ותצטרך לדון עם כל אחד ואחד).

משנה:

מי שחציו עבד וחציו בן חורין (כגון שהיו שני אחין או שני שותפין, ושחרר אחד את חלקו) - עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד - דברי בית הלל; בית שמאי אומרים: תקנתם את רבו (שאינו חסר כלום) - ואת עצמו לא תקנתם: לישא שפחה אי אפשר (מפני צד חירות שבו) שכבר חציו בן חורין,

(גיטין מא,ב)

[המשך המשנה:]

בת חורין אי אפשר (לישא מפני צד עבדות שבו), שכבר חציו עבד! יבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר [ישעיהו מה,יח: כי כה אמר ה' בורא השמים הוא האלקים, יצר הארץ ועשה הוא כוננה] לא תוהו בראה, לשבת יצרה [אני ה' ואין עוד] (יוצר הארץ - לא על תוהו - להיות ריקנית - ברא אותה, כי אם לשבת - להיות בה יישוב - יצרה)! אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו.

וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי[YH4] . .

גמרא:

תנו רבנן: 'המשחרר חצי עבדו: רבי אומר: קנה (והוי חציו בן חורין), וחכמים אומרים: לא קנה.'

אמר רבה: מחלוקת בשטר: דרבי סבר [ויקרא יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, והוא שפחה נחרפת לאיש] והפדה לא נפדתה (דגבי שפחה חרופה איכא דדריש ליה בפדויה ואינה פדויה לקמן, ובמסכת כריתות (יא,א): חציה שפחה וחציה בת חורין; וסתם פדייה בכסף ובשוה כסף) או חופשה לא נתן לה (היינו שטר, דגמר לה לה מאשה) [בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] - מקיש שטר לכסף: מה כסף - בין כולו בין חציו (כדיליף מ'והפדה לא נפדתה'), אף שטר נמי: בין כולו בין חציו!

ורבנן גמרי לה לה מאשה: מה אשה חציה לא (אין אשה מתגרשת מבעלה לחצאין) - אף עבד נמי: חציו לא, אבל בכסף - דברי הכל קנה!

פדויה ואינה פדויה - לימא בהא קמיפלגי: דמר [רבי] סבר: הקישא עדיפא, ומר (רבנן) סבר: גזירה שוה עדיפא (דלא שבקינן גזירה שוה וילפינן מהיקש; ורבי סבר היקש עדיף, דכי איכא למילף מהיקש ומגזרה שוה - שבקינן גזרה שוה וילפינן בהיקש)!?

לא, דכולי עלמא גזירה שוה עדיפא (דכיון דמופנה לדרוש - הוי ליה כמאן דכתביה בגופיה דקרא, דהא קרא יתירא הוא, וכי לאו מופנה נמי ואין להשיב עליה, כיון דמסיני גמרינן לה, דאין אדם דן גזרה שוה מעצמו - איהי עדיפא מהיקש), ושאני הכא: דאיכא למיפרך: מה לאשה שכן אינה יוצאה בכסף (לפיכך אינה מתגרשת לחצאין) - תאמר בעבד שיוצא בכסף (הלכך כי נפקא בשטר - תצא אף לחצאין)!

ורב יוסף אמר: מחלוקת בכסף: דרבי סבר 'והפדה לא נפדתה' - פדויה ואינה פדויה, ורבנן סברי: דברה תורה כלשון בני אדם (ולעולם בשפחה גמורה משתעי), אבל בשטר דברי הכל לא קנה (דגמר לה לה מאשה).

תוד"ה דכ"ע גזירה שוה עדיפא - בריש איזהו מקומן (זבחים דף מח.) ובפ' דם שחיטה (כריתות דף כב:) פליגי ר"ע ורבנן בספק מעילות ומשמע דלכ"ע הקישא עדיפא הכא שאני משום דעיקר שטר מג"ש נפקא לן[YH5] .

מיתיבי: 'המשחרר חצי עבדו בשטר: רבי אומר: קנה, וחכמים אומרים: לא קנה'. תיובתא דרב יוסף? תיובתא.

(הדר פריך:) נימא (בהך מתניתא) בשטר הוא דפליגי (שטר נקט דוקא), אבל בכסף לא פליגי (דאילו בכסף - דברי הכל קנה) לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי (חדא דאמר בשטר - רבי מודה, והכא תניא דפליג! ועוד: דאמר רב יוסף דבכסף פליגי, וברייתא דיקא דבכסף מודו רבנן דקנה)!

אמר לך רב יוסף: פליגי בשטר, והוא הדין בכסף! והא דקא מיפלגי בשטר - להודיעך כחו דרבי (דאפילו בשטר, דאיכא למגמר 'לה' 'לה' מאשה, דלא תיפוק לחצאין - פליג).

וליפלגי בכסף ולהודיעך כחן דרבנן (דאפילו בכסף, דאיכא למדרש 'והפדה לא נפדתה' פליגי)?

כח דהיתירא עדיף ליה.

תא שמע: '[ויקרא יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע, והוא שפחה נחרפת לאיש] והפדה [לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] - יכול לכל (שכולה פדויה ונתארסה לעבד עברי קרא משתעי, וקאמר דלא יומתו מחמת ניאוף)?

תלמוד לומר: לא נפדתה;

אי 'לא נפדתה' - יכול לכל (דלא נפדתה כלל, ואפילו הכי מיחייב אשם אביאה דידה, הואיל ונתייחדה לעבד עברי שמותר בשפחה)?

תלמוד לומר: 'והפדה'! הא – כיצד? פדויה ואינה פדויה, בכסף ובשוה כסף;

ואין לי אלא בכסף (דאמרינן ביה דנפקא לחירות), בשטר מנין (שיוצאה לחירות)?

תלמוד לומר: 'והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה', ולהלן הוא אומר [דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר] וכתב לה ספר כריתות [ונתן בידה ושלחה מביתו]: מה להלן בשטר - אף כאן בשטר;

אין לי אלא חציו בכסף (וכל שכן כולו) או כולו בשטר (אבל חציו בשטר עדיין לא למדנו שאם שיחרר חציו יהא חציו בן חורין), חציו בשטר מנין? תלמוד לומר: והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה, מקיש שטר לכסף: מה כסף, בין כולו בין חציו - אף שטר נמי: בין כולו בין חציו'.

בשלמא לרב יוסף, בתר דאיתותב (ואוקימנא על כרחין דבתרוייהו פליגי): הא מני (דאמר דבתרוייהו נפקא לחצאין) רבי היא, אלא לרבה (דאמר בשטר פליגי, אבל בכסף דברי הכל קנה): רישא (דקתני בכסף לחצאין) דברי הכל, וסיפא (דקתני אף בשטר לחצאין) רבי (היא, ולא רבנן)?

אמר לך רבה: אִין, רישא דברי הכל וסיפא רבי.

רב אשי אמר: רבי היא (רבי אמרה לכולה, דאית ליה בתרוייהו 'קנה'; ורבנן איפלוג עליה בעלמא אשטר, ולא אכסף; והא מתניתא מיהא איהו אמרה. ולא גרסינן 'ונסיב לה אליבא דתנאי'); אלא מתניתין דקתני 'מי שחציו עבד וחציו בן חורין': בשלמא לרבה - מוקים לה (דמשכחת חציו עבד וחציו בן חורין) בכסף ודברי הכל, אלא לרב יוסף: לימא רבי היא ולא רבנן?

אמר רבינא:

(גיטין מב,א)

בעבד של שני שותפין ודברי הכל (דכיון דאין לו בו אלא חציו - אפילו רבנן מודו דקנה כי שחרריה לפלגיה, דהא לא שייר מידי, והוי כאשה דנפקא מיניה לגמרי).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com