דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
גיטין
דף מה
המשך פרק רביעי 'השולח'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין מד,ב)
אמר רב ענן:
שמעית מיניה דמר שמואל תרתי (בשני דברים הללו שמעתי שפסק דין); חדא הך (מכירת עבד לחוצה לארץ), ואידך – דאיתמר: המוכר שדהו בשנת היובל עצמה:
רב אמר: מכורה ויוצאה (לבעלים מיד, וזה הפסיד מעותיו), ושמואל אמר: אינה מכורה כל עיקר (מקל
וחומר: ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו, שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר! וקאמר רב ענן
בשני דברים הללו שמעתי ממנו מה תהא על המעות); בחדא הדרי זביני (וחוזרות
המעות ללוקח), ובחדא לא הדרי זביני (אלא
איבד הלוקח מעותיו), ולא ידענא הי
מינייהו!
(ואי תימא: אי לשמואל במוכר שדהו לא הדרי זביני ואיבד
מעותיו - במאי פליג עליה דרב? דהא לרב נמי לא הדרה, דקאמר 'מכורה ויוצאה'?
ודאי פליגי: דאילו לרב המכר מכר, ואם קנו עמה נכסים
שאין להן אחריות - נקנין עמה במכירה זו בלא משיכה; ולשמואל אינו מֶכֶר, והמעות
מתנה נינהו, ואין נכסים שאין להן אחריות נקנין עמה במכירה זו בלא משיכה, ויכולין
לחזור בהן; ומעות המטלטלין חוזרין, ומעות הקרקע מתנה: דאדם יודע שאין מכר שדה בשנת
היובל, וגמר ונתן מעות לשם מתנה).
אמר רב יוסף:
ניחזי אנן: מדתני בברייתא (לעיל ברישא דשמעתין) 'המוכר עבדו לחוץ לארץ - יצא לחירות וצריך גט
שחרור מרבו שני' - שמע מינה קנייה רבו שני (ואיבד
מעותיו), ולא הדרי זביני (דאי
הדר זביני, ורבו ראשון קנייה - למה ליה לשני לשחררו? היה לנו לכוף את הראשון,
שאיסורו עליו! אלמא לא הדרי זביני; וכיון דשמע רב ענן בחדא מנייהו אמר שמואל דהדרי
זביני - ודאי גבי שדה אמר שמואל דהדרי, ולא הפסיד הלוקח); וכי אמר שמואל התם 'אינה מכורה' - ומעות חוזרין.
(גיטין מה,א)
ורב ענן (דלא
ידע בהי מנייהו אמר)?
ברייתא (דלעיל) לא שמיע ליה (דלפשוט
מינה).
ואי מדשמואל
ממאי 'דאינה מכורה' ומעות חוזרין (ואי תימא לפשוט מדשמואל, דאמר
'אינה מכורה כל עיקר' - אלמא כיון דלאו מכר הוא מעות חוזרין)? דילמא 'אינה מכורה' (לענין
דפרישית לעיל) ומעות מתנה נינהו,
מידי דהוה אמקדש את אחותו, דאיתמר: המקדש את אחותו: רב אמר: מעות (של
קידושין) חוזרין (דאדם
יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשם פקדון), ושמואל אמר: מעות מתנה?
אמר ליה אביי
לרב יוסף: מאי חזית (במכירת העבד) דקנסינן ללוקח? נקנסיה למוכר?
אמר ליה: לאו
עכברא גנב, אלא חורא גנב (חור הכותל שהעכבר נכנס לתוכו
וניצול מפני רודפיו).
אמר ליה: אי
לאו עכברא - חורא מנא ליה (הגניבה)?
מסתברא היכא
דאיכא איסורא (והנה העבד ביד הלוקח) - התם קנסינן.
ההוא עבדא דערק
מחוצה לארץ לארץ; אזל מריה אבתריה (להשיבו בחזקה); אתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה: נכתוב לך שטרא
אדמיה וכתוב ליה גיטא דחירותא, ואי לא - מפקנא ליה מינך מדרבי אחי ברבי יאשיה,
דתניא: ' (בשבעה
אומות כתיב) (שמות כג,לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי [כי תעבד
את אלהיהם כי יהיה לך למוקש];
יכול בגויים שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים הכתוב מדבר? - תלמוד לומר: (דברים
כג,טז) לא תסגיר עבד אל
אדוניו (אל תוציאוהו מביניכם להשיבו לעבודת כוכבים שלו) אשר ינצל אליך מעם אדוניו';
מאי תקנתו?
(דברים כג,יז – הפסוק הבא) עמך ישב בקרבך [במקום
אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו, לא תוננו]; וקשיא ליה לרבי יאשיה האי 'מעם
אדוניו' – 'מעם אביו' מיבעי ליה?
אלא אמר רבי יאשיה: במוכר עבדו לחוצה לארץ הכתוב מדבר (כאן
הזהיר הכתוב לבית דין: שאם מכרו - לא יסגירנו ללוקח, אלא יצא לחירות); וקשיא ליה לרבי אחי ברבי יאשיה האי 'אשר ינצל אליך'? 'אשר ינצל מעמך' מיבעי ליה (אשר
יתפרש 'מעמך': מן ארץ ישראל, להוציאו לחוץ
לארץ, כמו 'אשר הציל אלהים מאבינו' (בראשית
לא,טז))?
אלא אמר רבי
אחי ברבי יאשיה: בעבד שברח מחוץ לארץ לארץ (דהיינו 'אשר
ינצל אליך': לארץ) הכתוב מדבר.
תניא אידך: 'לא תסגיר עבד אל אדוניו; רבי אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו הכתוב מדבר (והזהיר
הכתוב לבית דין שיכפוהו שלא להשתעבד בו)';
היכי דמי?
אמר רב נחמן בר
יצחק: דכתב ליה הכי "לכשאקחך - הרי עצמך קנוי לך מעכשיו" ('לכשאקחך'
- וכי זבין ליה – הוה ליה משוחרר למפרע; ומההכא אמרינן ביבמות (צג,ב)
דרבי - כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם').
רב חסדא ערק
ליה עבדא לבי כותאי (חוץ לארץ היא, ורב חסדא נמי בבבל הוה).
שלח להו: הדרוה
ניהלי!
שלחו ליה: [דברים
כג,טז] לא תסגיר עבד אל אדוניו [אשר
ינצל אליך מעם אדניו]'!
שלח להו: (דברים
כב,ג) וכן תעשה לחמורו וכן
תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך [אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל
להתעלם].
שלחו ליה:
והכתיב 'לא תסגיר עבד אל
אדוניו'?
שלח להו: ההוא
- בעבד שברח מחוץ לארץ לארץ, וכדרבי אחי ברבבי יאשיה.
ומאי שנא דשלח
להו כדרבי אחי ברבי יאשיה?
משום דמשמע להו
קראי (פשטיה דקרא הכי משמע להו טפי, והן אינן שומעין לדברי חכמים,
להכי לא שלח להו כרבי).
אביי אירכס ליה
חמרא בי כותאי; שלח להו: שדרוה לי!
שלחו ליה: שלח
סימנא!
שלח להו:
דחיוורא כריסיה.
שלחו ליה: אי לאו דנחמני את (כלומר: מכירין אנו בך שחסיד אתה ולא תשקר) - לא הוה משדרנא ליה ניהלך - אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו?
משנה:
אין פודין את
השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם, ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון
העולם ;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: מפני תקנת השבויין (בגמרא מפרש לה).
גמרא:
איבעיא להו:
האי 'מפני תיקון העולם' - משום דוחקא דצבורא הוא (אין לנו
לדחוק הצבור ולהביאו לידי עניות בשביל אלו)? או דילמא משום דלא לגרבו ולייתו טפי (דלא
ימסרו עובדי כוכבים נפשייהו וליגרבו ולייתו טפי, מפני שמוכרין אותן ביוקר)? (ונפקא מינה: אם יש לו אב עשיר, או
קרוב, שרוצה לפדותו בדמים הרבה ולא יפילהו על הצבור.)
תא שמע: דלוי
בר דרגא פרקא לברתיה בתליסר אלפי דינרי זהב (אלמא
משום דוחקא דציבורא הוא)!
אמר אביי: ומאן
לימא לן דברצון חכמים עבד? דילמא שלא ברצון חכמים עבד?
ואין מבריחין
את השבויין מפני תיקון העולם; רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבויין:
מאי בינייהו?
איכא בינייהו
דליכא אלא חד (שבוי; תנא קמא חייש לתיקון העולם כולו: שמא יקצפו על
השבויים העתידים לבא ויתנום בשלשלאות ובחריצים; ורבי שמעון לא חייש אלא אם כן יש
שבויין אחרים עמו שמא יקצפו השבאין לייסרן ביסורין).
בנתיה דרב נחמן
בחשן קדרא בידייהו (מגיסות הקדרה בידיהן כשהיא רותחת והרואה סבור שאין
האור שולטת בהן שצדקניות הן);
קשיא ליה לרב
עיליש: כתיב [קהלת ז,כח: אשר עוד בקשה נפשי ולא
מצאתי] אדם אחד מאלף מצאתי (שהוא
צדיק) ואשה בכל אלה לא מצאתי' - הא איכא בנתיה דרב נחמן?
גרמא להו מילתא
ואשתביין, ואישתבאי איהו נמי בהדייהו. יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע
בלישנא דציפורי; אתא עורבא וקא קרי ליה! אמר ליה (רב עיליש
לההוא גברא): מאי קאמר (ההיא
עורבא)? אמר ליה: 'עיליש ברח'
'עיליש ברח'! אמר: 'עורבא שיקרא הוא, ולא סמיכנא עליה'.
אדהכי אתא יונה
וקא קריא; אמר ליה: מאי קאמרה? אמר ליה:
'עיליש ברח' 'עיליש ברח'! אמר: כנסת ישראל כיונה מתילא (כיונה
נמשלה, דכתיב יונתי תמתי (שיר השירים ה,ב)), שמע מינה מתרחיש לי ניסא; אמר: איזיל אחזי
בנתיה דרב נחמן, אי קיימן בהימנותייהו – אהדרינהו! אמר: נשי - כל מילי דאית להו -
סדרן להדדי (נועצות יחד) בבית הכסא. שמעינהו דקאמרן: "עדי (אלו
השבאין; 'עדי' – אלו, כמו 'עדא אמרה' = זאת אומרת (פסחים
נג,ב)) גוברין (בעלינו
הן), ונהרדעי (ישראלים) גוברין (אנשינו שבנהרדעא בעלינו היו;
כלומר: כשם שהם היו בעלינו - כך אלו בעלינו; אין אנו צריכין עוד להם)! לימא להו לשבוייהו דלירחקינהו מהכא (שירחיקונו
מכאן) דלא ליתו אינשין ולישמעי
וליפרקינן"!
קם, ערק; אתא איהו (רב עיליש) וההוא גברא (ואותו האיש המבין בלשון העופות) לדידיה; איתרחיש ליה ניסא - עבר במברא (מעבר המים, ולא יכלו להשיגו עוד), וההוא גברא אשכחוה וקטלוה. כי הדרן ואתן, אמר: הוו קא בחשן קידרא בכשפים.
משנה:
ואין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן העובדי כוכבים יותר על כדי דמיהן
(גיטין מה,ב)
[המשך
המשנה]
מפני תיקון העולם (אי משום דוחקא דציבורא אי משום דלא ליגרבו ולייתו טפי).
גמרא:
אמר ליה רב
בודיא לרב אשי: 'יתר על כדי דמיהן' - הוא דאין לוקחין, הא בכדי דמיהן –
לוקחין; שמע מינה: ספר תורה שנמצא ביד עובד כוכבים - קורין בו (ולא
חיישינן שמא הוא כתבו לשם עבודת כוכבים; ופלוגתא היא לקמיה).
דילמא (הך
דדייקא מתניתין: הא בכדי דמיהן לוקחין -) לגנוז (קאמר, ואין מניחין אותו בידו שמא כשר הוא, וגונזין
אותו מספיקא)?
אמר רב נחמן:
נקטינן: ספר תורה שכתבו מין (האדוק בעבודת כוכבים, כגון כומר) – ישרף (דודאי לשם עבודת כוכבים
כתבו); כתבו עובד כוכבים – יגנז (כדלקמן); נמצא ביד מין – יגנז (ספק כתבו
ספק מצאו וכשר הוא); נמצא ביד עובד
כוכבים - אמרי לה 'יגנז' (מספיקא שמא הוא כתבו), ואמרי לה 'קורין בו' (דספק
ספיקא הוא: שמא ישראל כתבו, ואם תמצא לומר הוא כתבו - שמא למכור לישראל כתבו ולא
לשם עבודת כוכבים).
ספר תורה שכתבו
עובד כוכבים: תני חדא 'ישרף' ותניא אידך 'יגנז' ותניא אידך 'קורין בו'!?
לא קשיא: הא
דתניא 'ישרף' - רבי אליעזר היא, דאמר (בשחיטת חולין בפרק שני (משנה ז,
דף לח,ב)): 'סתם מחשבת עובד
כוכבים לעבודת כוכבים';
והא דתניא
'יגנז' - האי תנא הוא, דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא (שם מקום): 'ספר תורה, תפלין ומזוזות שכתבן מין, ומסור (מלשין), עובד כוכבים, ועבד, אשה (עבד
ואשה אינן בקשירה, דמצות עשה שהזמן גרמא היא, דלילה ושבת - לאו זמן תפילין הוא) וקטן, וכותי (גירי
אריות הן) וישראל מומר – פסולין,
שנאמר [דברים יא,יח: ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל
נפשכם] וקשרתם [אתם
לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם] (דברים יא,כ) וכתבתם [על מזוזות ביתך ובשעריך]: כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו
בכתיבה (מומר ומסור - הרי פרקו מעליהן עול)';
והא דתניא 'קורין
בו' - האי תנא הוא, דתניא: 'לוקחין ספרים מן העובדי כוכבים בכל מקום, ובלבד
שיהיו כתובין כהלכתן; ומעשה בעובד כוכבים אחד בצידן, שהיה כותב ספרים והתיר רבן
שמעון בן גמליאל ליקח ממנו'.
ורבן שמעון בן
גמליאל - עיבוד לשמן בעי, כתיבה לשמן לא בעי? דתניא: 'ציפן (לתפילין) זהב, או שטלה (לשון
טלאי, כלומר: עשה חיפוי כיס שלהן) עליהן עור בהמה טמאה (בעור בהמה טמאה) – פסולות (דכתיב (שמות
יג,ט) בפיך - מן המותר בפיך); עור בהמה טהורה – כשרות, ואף על פי שלא עיבדן
לשמן. רבי שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן.'!
אמר רבה בר שמואל:
בגר שחזר לסורו ('לסורו' – רע; וההוא דצידן - גר הוה וחזר לסורו,
ויודע דבעי 'לשמן').
'לסורו'? כל
שכן דהוי ליה מין!?
אמר רב אשי:
שחוזר לסורו משום יראה (וירא לנפשו שלא יהרגוהו הכותים).
תנו רבנן: 'מעלין
בדמיהן (אף על פי ששנינו 'אין לוקחין אותן ביותר מדמיהן'
- טעמא שלא יתנו לב ויטריחו לשלול ספרים) עד כדי טרפעיק' (אבל בדבר מועט להעלות בדמיהן -
טרפעיק - לא מוכחא מילתא כולי האי).
מאי 'טרפעיק'?
אמר רב ששת:
איסתירא (סלע מדינה: שמינית שבסלע צורי, דהיינו חצי דינר; והכי מפרש
בכתובות פרק 'אף על פי' (סד,א)).
ההיא טייעתא (ישמעאלית) דאייתי חייתא (שק קטן) דתפילי לקמיה דאביי; אמר לה: יהבת לי ריש ריש (זוג
זוג של ראש ושל זרוע) – בתמרי.
אימליא זיהרא (נתמלאת
ארס מרוב כעס) שקלא, שדתינהו בנהרא.
אמר: לא אבעי
לי לזלזולינהו באפה כולי האי.
משנה:
המוציא את אשתו
משום שם רע (שיצא עליה לעז זנות) - לא יחזיר;
משום נדר (שנדרה,
ואמר "אי אפשי באשה נדרנית") - לא יחזיר (ואפילו נמצאו דברים בדאים, או הנדר - התירו חכם;
וטעמא - פליגי בה אמוראי: איכא למאן דאמר: משום קלקולא, ואיכא למאן דאמר: קנס הוא,
שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים).
רבי יהודה
אומר: כל נדר שידעו בו רבים (שנדרתו ברבים) - לא יחזיר (דאין לו
הפרה; ורבי יהודה לא חייש לקלקולא, אלא שלא יהו בנות ישראל פרוצות בנדרים; הלכך אי
נדרה נדר ברבים - פריצות הוא בנדרים וקנסוה), ושלא ידעו בו רבים (דיש לו
הפרה) – יחזיר (לא
קנסוה).
רבי מאיר אומר:
כל נדר שצריך חקירת חכם (לילך לפני חכם ולבקש פתח וחרטה, ואין הבעל יכול להפר) - לא יחזיר (דרבי מאי
סבר: טעמא - משום קלקולא; הלכך: נדר שאינו יכול להפר, אבל חכם יכול להתיר - יכול
הוא לקלקל את הגט לאחר שתנשא לאחר, ויאמר 'אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר - לא
הייתי מגרשה'), ושאינו צריך חקירת
חכם (אלא הוא יכול להפר) – יחזיר (לא הוצרכו חכמים לאסור עליו מלהחזירה, לפי שאינו יכול
לקלקלה ולומר "אילו הייתי יודע כו'" שהרי נדר פתוח הוא, והיה לו להפר
ולא היפר).
אמר רבי אלעזר:
לא אסרו זה (שצריך חקירת חכם להחזיר) אלא מפני זה (שאינו צריך; דבצריך לא היה
לנו לחוש לקלקול, לפי שאינו יכול לומר "אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו לא
הייתי מגרשיך", דאנן סהדי דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין: בפני חכם,
לילך לבית דינו ולישאל על נדרה; אלא מפני נדר שאינו צריך חכם, ובעל יכול להפר -
אסרו את כולן, שלא יאמר "אילו הייתי יודע שהייתי יכול להפר לא הייתי
מגרשיך").
אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו "קונם אם איני מגרשיך", וגרשה - והתירו לו חכמים שיחזירנה (בגמרא מפרש מאי קאמר ומה אשמועינן) מפני תיקון העולם (בגמרא מפרש).
גמרא:
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: והוא שאמר לה (בשעת גירושין) "משום שם רע אני מוציאך",
(גיטין מו,א)
"משום נדר
אני מוציאך" (בההוא אסרו רבנן להחזיר, ואי לא אמר - מותר להחזיר); קסבר טעמא (דמתניתין) מאי? - משום קלקולא (שלא
יקלקלנה על בעלה לאחר שתנשא לאחר, ויאמר "אילו הייתי יודע שהדברים בדאין, או
שהנדר יש לו הפרה - אפילו היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך, וכן אמרתי בשעת
גירושין: שמפני כך אני מוציאך, וכשגרשתיך - היה בדעתי להחזירך אם ימצאו דברים
בדאים", ונמצא גט בטל, ובניה מן השני – ממזרין! לפיכך אומרים לו קודם
גירושין: "הוי יודע שלא תחזירנה עולמית", ושוב אינו נאמן לומר כן: שכיון
שידע שאסור לו להחזירה אפילו לא תנשא לאחר, ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים -
גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו):
אי אמר לה הכי מצי מקלקל לה, ואי לא לא מצי מקלקל לה (שהרי לא
אמר שמוציאה משום שם רע, וכיון דלא מצי לקלקלה משניסת - לא אסרו לו להחזירה עד שלא
ניסת).
איכא דאמרי:
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: צריך שיאמר לה "הוי יודעת שמשום שם רע
אני מוציאך" ו"משום נדר אני מוציאך" (תקנו
חכמים למוציאה שיאמר לה כן); (ומיהו
בין אמר בין לא אמר לא יחזיר); קסבר
טעמא (דלא יחזיר) מאי?
- (משום קנס הוא)
כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים, הלכך צריך למימר לה הכי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to
distribute this material without remuneration, with this notice, is granted -
with request to notify of use at yeshol@gmail.com