דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק רביעי 'השולח'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין מו,ב)
משנה:
המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים - אין פודין אותו (הואיל ורגיל בכך, כדמוקי בגמרא; והוא שמכר ושנה ושילש), אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן.
גמרא:
אמר רב אסי:
והוא שמכר ושנה ושילש.
הנהו בני בי
מיכסי, דיזפי זוזי מעובדי כוכבים, ולא הוה להו למפרעינהו - אתו וקא גרבי להו (היו
שובין אותם לעבדים).
אתו לקמיה דרב
הונא, אמר להו: מאי איעביד לכו, דתנן 'המוכר את עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים
אין פודין אותו'?
אמר ליה רבי
אבא: לימדתני רבינו 'והוא שמכר ושנה ושילש'!
אמר ליה: הני
מרגל רגילי דעבדי הכי.
ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי (אומה שאוכלין בני אדם); אתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה:
(גיטין מז,א)
פירקן!
אמר ליה: תנן:
'המוכר עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו, אבל פודין את הבנים [לאחר מיתת אביהם]' - משום קלקולא (שלא
יוטמעו בעובדי כוכבים וילמדו ממעשיהם; ובחיי אביהן ליכא למיחש להכי, דמנטר להון
אבוהון), וכל שכן הכא, דאיכא קטלא!
אמרו ליה רבנן
לרבי אמי: האי - ישראל מומר הוא, דקא חזו ליה דקאכיל נבילות וטריפות.
אמר להו: אימא
לתיאבון הוא דקאכיל (ולא הוי מין, אלא מומר; ובמינים הוא דאמרינן 'מורידים
אבל לא מעלין', אבל מומר - אמרינן התם: סמי מכאן מומר)?
אמרו ליה: והא
זמנין דאיכא היתירא ואיסורא קמיה, ושביק היתירא ואכיל איסורא (עדים
העידו עליו כן, והוי אוכל נבילות להכעיס)!
אמר [רבי
אמי] ליה: זיל, לא קא שבקי לי
דאפרקינך!
ריש לקיש זבין
נפשיה ללודאי, שקל בהדיה חייתא וגלגלתא (שק קשור ופקיע ועיגול של
אבן או של עופרת בתוכו); אמר: גמירי
דיומא בתרא (כשהורגין אותו) - כל דבעי מינייהו עבדי ליה, כי היכי דליחול אדמיה (שימחול
על דמו) יומא בתרא [שלהם].
אמרו ליה: מאי
ניחא לך?
אמר להו: בעינא
אקמטינכו (לקשור אתכם) ואותבינכו
(ולהושיבכם),
וכל חד מינייכו - אמחיה חייתא ופלגא (כלומר: מכה וחצי מכה).
קמטינהו
ואותבינהו כל חד מינייהו; כד מחייה חד חייתא - נפק נשמתיה [התעלף], חרקיניה לשיניה, אמר ליה: אחוכי קא מחייכת בי!
אכתי פש לך גבי פלגא דחייתא! קטלינהו כולהו, נפק ואתא. יתיב קאכיל ושתי (כל
ימיו כל מה שהיה משתכר לא היה מצמצם להצניע ליום מחר); אמרה ליה ברתיה: לא בעית מידי למזגא עליה (כר
או כסת לישן עליו)?
אמר לה: בתי -
כריסי כרי (בטני ושומן שבמעי הוא לי כר וכסת).
כי נח נפשיה – שבק [רק] קבא דמוריקא (כרכום); [אפילו שהשאיר כל כך מעט -] קרא אנפשיה [תהלים מט,יא: כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו] ועזבו לאחרים חילם.
משנה:
המוכר את שדהו לעובד כוכבים - לוקח ומביא ממנו בכורים (בכל שנה צריך ליקח מן העובד כוכבים ביכורי פירותיה בדמים יקרים ומביאם לירושלים) מפני תיקון העולם (שלא יהא רגיל למכור קרקע בארץ ישראל לעובד כוכבים, וגם אם מכר - יטריח לחזור אחריה ולפדות).
גמרא:
אמר רבה: אף על
פי שאין קנין לעובדי כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר (אם קנה
עובד כוכבים קרקע בארץ - אין קניינו קנוי להפקיעה מקדושתה: שלא תתחייב במעשר,
וישראל הקונה ממנו מן הפירות צריך לעשר), שנאמר [ויקרא כה,כג: והארץ לא תמכר לצמתת] כי לי הארץ [כי
גרים ותושבים אתם עמדי] - לי קדושת
הארץ, אבל יש קנין לעובדי כוכבים בארץ ישראל לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר (תהלים
קטו,טז) השמים שמים לה' והארץ
נתן לבני אדם (לכל
צרכיהן).
ורבי אלעזר
אומר: אף על פי שיש קנין לעובדי כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, שנאמר 'דגנך' [דברים יב,יז: לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך
ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך; וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך; וכן דברים יד,כג:
ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירשך ויצהרך
ובכרת בקרך וצאנך, למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים] - ולא דגן עובד כוכבים - אבל אין קנין לעובדי כוכבים
בארץ ישראל לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר [תהלים
כד,א: לדוד מזמור:] לה' הארץ [ומלואה תבל וישבי בה].
במאי קמיפלגי?
מר סבר: 'דגנך' - ולא דגן עובד כוכבים, ומר סבר: 'דיגונך' - ולא דיגון עובד כוכבים (שאם
מירחן עובד כוכבים והן שלו בשעת מירוח - שהוא גמר מלאכתן למעשר - מירוח העובד
כוכבים פוטרן, ואפילו לקחן מישראל בשבולין [דהיינו לפני דישה];
אבל אם הגדילו בקרקע העובד כוכבים, ולקחן ישראל בשבולין ומירחן - חייבין במעשר,
דקרקע ארץ ישראל ביד עובד כוכבים לא הופקעה קדושתה).
אמר רבה: מנא
אמינא לה? דתנן [פאה פ"ד מ"ט]: 'הלקט והשכחה והפאה של עובד כוכבים חייבין במעשר,
אלא אם כן הפקיר' (לקט שכחה ופאה - סתמן הפקר ופטורין מן המעשר, שנאמר '
ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך' (דברים
יד,כט) - במי שאין לו חלק ונחלה עמך, יצאו אלו שיש לו בהן חלק ונחלה
עמך, שהרי אף לוֹ הן מופקרין; והלקט והשכחה והפאה של עובד כוכבים חייבין במעשר
כו'; והשתא מפרש לה ואזיל:) - היכי
דמי? אילימא דישראל (שהניחן ישראל בשדהו) וליקטינהו עובד כוכבים (וקאמר:
דאם חזר עובד כוכבים ומכרן לישראל - חייב לעשרן) 'אלא אם כן הפקיר (אלא אם
כן הפקירן ישראל ראשון בשדהו)' - הא
מפקרי וקיימי (דכל לקט ושכחה ופאה הפקר הן)!? אלא לאו - דעובד כוכבים (שהיו
משדה העובד כוכבים והניחן, כישראל),
וליקטינהו (עניי) ישראל (וכיון
דעובד כוכבים לא מיפקד להניח פאה ולקט - לא חייל עלייהו שמא [שם 'לקט' ו'פאה'] אלא
אם כן הפקירן עובד כוכבים ממש, לשם הפקר, ולא לשם פאה להניח סתם); טעמא – דהפקיר, הא לא הפקיר חייב (במעשר!
אלמא שדה העובד כוכבים חייבת במעשר)!
לא! לעולם
דישראל וליקטינהו עובד כוכבים; ודקא אמרת 'הא מפקרי וקיימי' - נהי דמפקרי אדעתא
דישראל, אדעתא דעובד כוכבים מי מפקרי?
תא שמע: 'ישראל
שלקח שדה (זרועה) מעובד כוכבים (והשהה אצלו) עד שלא הביאה שליש, וחזר ומכרה לו (לעובד
כוכבים) משהביאה שליש - חייבת
במעשר (אם בא ישראל ולקח מן העובד כוכבים מאותן הפירות ומירחן), שכבר נתחייבה (כשהביאה
שליש ביד ישראל; דקיימא לן לענין מעשר במסכת ראש השנה (יב,ב):
תבואה וזיתים - אחר שליש)'; נתחייבה
– אִין, לא נתחייבה (אם הביאה שליש ביד עובד כוכבים) – לא (פטורה)!?
הכא במאי
עסקינן? - בסוריא (דמעשר דידה מדרבנן, ושָם יש קנין ביד עובד כוכבים
להפקיע), וקסבר כיבוש יחיד (דוד
כיבשה ולא היו כל ישראל שם; והיא ארם צובה) - לא שמיה כיבוש.
תא שמע: 'ישראל
ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות:
(גיטין מז,ב)
טבל וחולין
מעורבין זה בזה (אין לך כל חטה וחטה שאין חציה טבל וחציה חולין: שחלק
העובד כוכבים פטור; ואף לאחר שחלקו התבואה - הלוקח מן העובד כוכבים צריך לעשר; וישראל
צריך לעשר את שלו מיניה וביה, ולא ממנו על טבל גמור, ולא מטבל גמור עליו, מפני
שמפריש מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור; אבל כי מעשר מיניה וביה מעשר שלם -
נמצא מעשר מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו) - דברי רבי;
רבן שמעון
בן גמליאל אומר: של עובד כוכבים פטור ושל ישראל חייב (לאחר
שחלקו הוי של ישראל טבל גמור, ומעשר ממנו על אחֵר ומאחֵר עליו, דיש ברירה,
ושל עובד כוכבים פטור לגמרי; ולתנא קמא [רבי] אין
ברירה, ואפילו חלקו בספיקא הן עומדין).'
עד כאן לא
פליגי, אלא דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה, אבל דכולי עלמא יש קנין לעובדי
כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר!
הכא נמי
בסוריא, וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש.
אמר רב חייא בר
אבין: תא שמע: 'המוכר שדהו לעובדי כוכבים - לוקח ומביא ביכורים מפני תיקון
העולם' ; 'מפני תיקון העולם' – אִין, מדאורייתא לא (ואי
'אין קנין לעובד כוכבים להפקיעה מקדושתה' - הויא לה לענין קדושתה ברשות ישראל
כאילו משכנה, וכיון דביכורים מצוה דרמיא עליה היא, ולא טבלי לאסור פירות באכילה -
מיחייב ליקח ולהביא, ולא דמי למעשר: דאפילו למאן דאמר 'אין קנין' - לא מיחייב לעשר
על חלקו של עובד כוכבים, דמעשר טביל ואסר ליה באכילה, ולאו מצוה דרמיא עליה היא
אלא אם כן אוכלן או מוכרן, דקא משתרשי ליה, אבל ביכורים - מצוה דרמיא עליה היא)!
אמר רב אשי:
שתי תקנות הוו (כלומר: לעולם מדאורייתא מיחייב; והא דקתני 'מפני
תיקון העולם' - משום דמעיקרא משום סייג תקנו שלא ליקח ולהביא, כדמפרש ואזיל;
לפיכך הוצרכו לחזור ולתקן ולהעמידה כדין תורה): מעיקרא הוו מייתי מדאורייתא; כיון דחזו דקא מקרי
ומזבני, דסברי בקדושתייהו קיימן (אין אנו נענשין בדבר) - תקינו להו דלא ליתו; כיון דחזו דמאן דלא סגי
ליה מזבן וקא משתקען ביד עובדי כוכבים (שלא היה חוזר ופודה אותה) - הדר תקינו להו דליתו (כדי
שיטרח ויפדנו).
איתמר: המוכר
שדהו לפירות (שיאכל הלוקח פירות עד עשר שנים, ותחזור הקרקע לבעליה;
ובזמן שאין היובל נוהג קאמר, דהיינו משגלו שבט ראובן ושבט גד, שגלו תחילה מעבר
הירדן על ידי סנחריב, עד חרבות ירושלים; דאי בזמן שיובל נוהג - סתם מכירה לפירות
היא, שהרי סופה לחזור ביובל): רבי
יוחנן אמר: מביא וקורא; ריש לקיש אמר: מביא ואינו קורא: רבי יוחנן אמר 'מביא
וקורא': קנין פירות כקנין הגוף דמי (ויכול לומר "ראשית
פרי האדמה אשר נתתה לי" [דברים
כו,י]); ריש לקיש
אמר 'מביא ואינו קורא': קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.
איתיביה רבי
יוחנן לריש לקיש: '(גבי ביכורים כתיב:) [דברים כו,יא:
ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך] ולביתך [אתה והלוי והגר אשר בקרבך] - מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו (שגדלו
בקרקע מלוג שהכניסה לו אשתו לפירות) וקורא'!
אמר ליה: שאני
התם, דכתיב 'ולביתך' (ומדאיצטריך לרבויי - שמע מינה
קנין פירות לאו כקנין הגוף)!
ואיכא דאמרי:
איתיביה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן: ''ולביתך' - מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו וקורא'?
התם הוא, דכתיב
'ולביתך', אבל בעלמא לא!
אמר ליה: טעמא
דידי נמי מהכא קאמינא (דכי היכי דאשמועינן דהכא כקנין הגוף דמי - הוא הדין
בעלמא)!
איתיביה: 'היה
בא בדרך וביכורי אשתו בידו, ושמע שמתה אשתו (וירָשָהּ
הוא, וקנה גוף הקרקע) - מביא
וקורא'; מתה – אִין, לא מתה –
לא!
הוא הדין דאף
על גב דלא מתה, ו'מתה' אצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא ליגזור משום דרבי יוסי
בר חנינא, דאמר רבי יוסי בר חנינא: 'בְּצָרָן ושגרָן ביד שליח ומת שליח בדרך (וחזר
והביאן הוא בעצמו) - מביא ואינו
קורא (ואי אפשר
לומר שהביאו שליח אחר, דאפילו לא מת שליח ראשון - אינו קורא, דתנן [בכורים
פ"א מ"ה] 'האשה וטומטום ואנדרוגינוס והשליח - מביאין ולא
קוראין, שאין יכולין לומר "אשר נתתה לי"'), שנאמר (דברים
כו,ב) ולקחת [מראשית
כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא; והלכת אל המקום אשר
יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם]
והבאת[1]: עד שתהא לקיחה והבאה באחד' (והכא נמי לבעי לקיחה והבאה
באחד) - קא משמע לן.
ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: המוכר שדהו
(גיטין מח,א)
בזמן שהיובל
נוהג (כל מכירת קרקע - לפירות, שהרי חוזר הגוף ביובל): רבי יוחנן אמר: 'מביא וקורא'; ריש לקיש אמר:
'מביא ואינו קורא':
רבי יוחנן אמר:
'מביא וקורא': קנין פירות כקנין הגוף דמי; ריש לקיש אמר: 'מביא ואינו קורא': קנין
פירות לאו כקנין הגוף דמי;
וצריכא: דאי
איתמר בההיא [המוכר
שדהו לפירות] - בההיא קאמר ריש לקיש, דכי קא נחית - אדעתא דפירא קא
נחית (ולאו אדעתא למקנייה לארעא אפילו שעה אחת), אבל בהך [המוכר
שדהו בזמן שהיובל נוהג] - דאדעתא דגופיה קא נחית - אימא מודי ליה לרבי יוחנן;
ואי איתמר בהא [המוכר
שדהו בזמן שהיובל נוהג] - בהא קאמר רבי יוחנן, אבל בהך [המוכר
שדהו לפירות] - אימא מודי ליה לריש לקיש – צריכא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] בפרשה לא כתובה המלה "והבאת"! אלא
כתוב: ובאת
אל הכהן אשר יהיה בימים ההם; ואמרת אליו: הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ
אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו [דברים כו,ג] – ולפי זה אולי צ"ל 'ובאת' במקום 'והבאת';
אפשרות אחרת היא: ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'; והנחתו
לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך (דברים כו,י )]