דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
תחילת פרק חמישי 'הניזקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין מח,ב)
מסכת גיטין פרק חמישי הניזקין
משנה:
הניזָקין שמין
להן (ניזקן, וגובין דמי ניזקן) בעידית (שבנכסי המזיק, שנוח לו לאדם לגבות
מועט מקרקע עידית ולא לגבות הרבה מזיבורית; וכולהו מפני תיקון העולם, כדמפרש בגמרא), ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית.
רבי מאיר אומר:
אף כתובת אשה בבינונית.
אין נפרעין
מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית.
אין נפרעין
מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית.
אין מוציאין
לאכילת פירות (הגוזל שדה ומכרה לאחר, וזרעה וצמחה ועשתה פירות ובא
נגזל וגבאה עם פירותיה מן הלוקח ואינו משלם ללוקח כי אם היציאה - חוזר הלוקח על
המוכר, וגובה דמי הקרקע מנכסים משועבדים, שמכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה,
והרי היא מלוה בשטר; ואת הפירות מנכסים בני חורין ולא ממשועבדים; ובגמרא
מפרש טעמא;) ולשבח קרקעות (וכן
'לשבח קרקעות': אם השביחהּ הלוקח בנטיעת אילנות או טייבהּ בזבל ודיירה;) ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תיקון
העולם.
והמוצא מציאה (ומחזירה
ובעלים אומרים שלא החזיר כולה) - לא
ישבע,
מפני תיקון העולם (אכולהו קאי).
גמרא:
'מפני תיקון
העולם'? דאורייתא היא, דכתיב [שמות כב,ד: כי
יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר -] מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם!
אמר אביי: לא
צריכא אלא לרבי ישמעאל, דאמר: מדאורייתא - בדניזק שיימינן (מדאורייתא:
שאם היתה זיבורית של מזיק כעידית של ניזק - אינו מגבהו אלא מזיבורית שלו); קא משמע לן (מדרבנן,) מפני תיקון העולם (שיהו
נזהרין מלהזיק) - שיימינן בדמזיק.
מאי רבי
ישמעאל?
דתניא [מכילתא
פרשת משפטים מסכת נזיקין פרשתא יד]:
'[שמות כב,ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את
בעירה ובער בשדה אחר -] מיטב
שדהו ומיטב כרמו ישלם - מיטב
שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק (השתא
משמע שאם שילח בעירו ואכלה ערוגה של בית סאה בשדה חבירו שמין ערוגה יפה שבכל שדה
הניזק ונותן לו דמיה ואפילו היתה זו כחושה ולקמן פריך אכל כחושה משלם שמנה) - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: לא בא הכתוב
(להחמיר עליו לשלם יותר ממה שהזיק) אלא לגבות לניזָקין (שיעור
דמי נזקו כמות שהוא) מן העידית (שאם
אין לו מעות ורוצה לפרוע לו קרקע בשומא - צריך ליתן לו מקרקע מעולה שלו), וקל וחומר להקדש (לקמן
מפרש)'.
ולרבי ישמעאל
אכל שמֵנה משלם שמֵנה, אכל כחושה משלם שמֵנה (בתמיה)?
אמר רב אידי בר
אבין: הכא במאי עסקינן? - כגון שאכלה ערוגה בין הערוגות (והיו בהן
כחושות ושמנות מעורבות זו אצל זו),
ולא ידעינן (איזו:)
אי כחושה אכל אי שמנה אכל - דמשלם ליה ממיטב.
אמר רבא: אילו
ידעינן דכחושה אכל - משלם כחושה; השתא דלא ידעינן משלם שמֵנה? המוציא מחברו עליו
הראיה (עליו להביא עדים לברר את הספק; ודאורייתא היא בבבא קמא (מו,ב)
'מי בעל דברים יגש אליהם' (שמות
כד,יד) יגיש ראיה אליהם)!?
אלא אמר רב אחא
בר יעקב:
(גיטין מט,א)
הכא במאי
עסקינן? - כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק (ולרבי
ישמעאל נמי אין שמין אכילת ערוגה אלא לפי מה שהיתה: אם שמינה – שמינה, אם כחושה –
כחושה; ולאחר שנישומה בבית דין ואמר "אין לי מעות לפורעו" - יטול קרקע
בדמי מעות נזקו ובא להגבותו מזיבורית שלו והיא טובה כעידית של ניזק, והלה אומר
"מעידית שלך הגביני, לפי דמי נזקי, שכן אמרה תורה: מיטב
שדהו וגו'): רבי
ישמעאל סבר: בדניזק שיימינן (ו'מיטב'
שאמרה תורה: שאם בא להגבותו קרקע גרוע מעידיתו של ניזק, ויש לו להגבותו ערוגה
במיטב של ניזק - על כרחו יגבהו ממיטב, אבל טובה מעידיתו של ניזק - אין לנו לכוף את
המזיק לפרוע, ואפילו יש לו);
ורבי עקיבא
סבר: בדמזיק שיימינן (ממיטב שדותיו אמרה תורה שיגבנו).
מאי טעמא דרבי
ישמעאל?
[[שמות כב,ד: כי
יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב
כרמו ישלם] נאמרה שדה למטה ונאמרה שדה למעלה: מה שדה
האמורה למעלה (לענין נזק: ובער בשדה אחר) דניזק - אף שדה האמורה למטה (לענין
תשלומין מיטב שדהו) דניזק;
ורבי עקיבא
סבר: 'מיטב שדהו ישלם' ('שדהו
ישלם' כתיב) -
דהאיך דקא משלם (במשלם הכתוב מדבר, דהיינו מזיק; והכי קאמר רבי עקיבא:
לא בא הכתוב להקל על המזיק להפטר בזיבורית שלו אם היא כעידית של ניזק, אלא להגבות
לניזקין מן העידית של מזיק).
ורבי ישמעאל (אמר
לך): אהני גזירה שוה (ד'שדה'
'שדה' דבניזק שיימינן) ואהני קרא (ד'שדהו
ישלם' דמשמע דבמזיק שיימינן): אהני
גזירה שוה, לכדאמרן; אהני קרא (לשלומי מעידית דידיה): דאי אית ליה למזיק עידית וזיבורית, וזיבורית
דידיה לא שויא כעידית דניזק - דמשלם ליה ממיטב (דאי לאו
קרא - הוה אמינא 'לא חייביה רחמנא טפי ממיטב דניזק', ולא רמי דיניה דניזק אעידית
דמזיק ולישקול מאי דמשכח גביה [דניזק] כאילו לא הוה ליה [למזיק]
עידית).
רבי עקיבא
אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית, וקל וחומר להקדש:
מאי 'קל
וחומר להקדש' (וקא סלקא דעתך בניזקין נמי קאי)? אילימא דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש – [שמות
כא,לה: וכי יגֹף שור איש את] שור רעהו [ומת - ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את
המת יחצון] – אמר רחמנא, ולא שור של
הקדש! אלא לאומר "הרי עלי מנה לבדק הבית" דאתי גזבר ושקיל מעידית.
לא יהא אלא בעל
חוב (בדבורא בעלמא דקביל עליה), ובעל חוב דינו בבינונית (- מי
עדיף מחוב דתנן בבינונית? דאם החמירה תורה בניזקין - לא ילפינן חוב מיניה)!? וכי תימא קסבר רבי עקיבא בעל חוב שקיל בעידית,
כניזקין - (כלומר: אפילו סבירא ליה הכי - לא ילפינן הקדש מיניה, ד)איכא למיפרך: מה לבעל חוב (שהוא
הדיוט, דינא הוא דלישקול בעידית) שכן
יפה כחו בניזקין (שחברו חייב בנזקו), תאמר בהקדש שכן הורע כחו בניזקין!?
לעולם דנגחיה
תורא דידן לתורא דהקדש, ורבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, דתניא: 'רבי
שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח לשור של הדיוט – פטור, ושל הדיוט שנגח לשור
של הקדש - בין תם ובין מועד - משלם נזק שלם' (ודריש 'רעהו'
הכי: רעהו הוא דמשלם חצי נזק, אבל להקדש - נזק שלם; ולגבי הזיק הקדש דריש הכי:
לרעהו הוא דמחייב, אבל הקדש שהזיקה - פטור).
אי הכי (דרבי
עקיבא כרבי שמעון אוקמת ליה) ממאי
דבעידית דניזק כזיבורית דמזיק פליגי (מאי דוחקיך דאוקמת פלוגתא דרישא
בשומא דניזק ומזיק)? דלמא דכולי
עלמא בדניזק שיימינן (דלמא לגבות מן העידית דקאמר רבי עקיבא - נמי מעידית
דניזק קאמר, דהיא זיבורית דמזיק, כרבי ישמעאל), והכא - בפלוגתא דרבי שמעון בן מנסיא ורבנן קמיפלגי (ואמינא:
לא פליג עליה אלא בקל וחומר להקדש: דרבי ישמעאל לא סבירא ליה דרבי שמעון בן מנסיא): דרבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, ורבי
ישמעאל סבר לה כרבנן?
אם כן (דלא
פליג עליה דרישא) מאי 'לא בא
הכתוב' (דקאמר, דמשמע 'לא בא לכך אלא לכך')? ועוד (אי רבי עקיבא קולא קאמר
לגבי מזיק, כרבי ישמעאל): מאי 'קל
וחומר להקדש' (דקאמר, הואיל וקולא היא - היכי מצי למימר 'וקל וחומר'
דמקילינן נמי גבי הקדש)? ועוד: הא
אמר רב אשי:
(גיטין מט,ב)
תניא בהדיא (דלרבי
עקיבא בדמזיק שיימינן): '[שמות
כב,ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר] מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם: מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של
ניזק - דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו
של מזיק'!?
רבינא אמר:
לעולם מתניתין - רבי עקיבא היא, דאמר: מדאורייתא בדמזיק שיימינן, ורבי שמעון היא (מתניתין,
דקתני במידי דאורייתא 'מפני תיקון העולם' - רבי שמעון, שהיה תלמיד של רבי
עקיבא, אמרהּ), דדריש (נמי
בעלמא) טעמא דקרא (בבבא
מציעא (קטו,א), גבי 'לא
תחבול בגד אלמנה' (דברים כד,יז)
דקאמר: עשירה - ממשכנין אותה), ו'מה
טעם' קאמר: מה טעם הניזקין שמין להן בעידית? - מפני תיקון העולם (כדקתני
בברייתא [להלן]:
'שיאמר אדם למה אני גוזל כו'); דתניא: 'אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו 'הניזקין שמין להן בעידית? - מפני
הגזלנים ומפני החמסנין (גזלן לא יהיב דמי, חמסן יהיב דמי): כדי שיאמר אדם "למה אני גוזל ולמה אני
חומס? למחר בית דין יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכים על מה שכתוב בתורה 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם'"; לפיכך אמרו 'הניזקין שמין להן בעידית';
מפני מה
אמרו 'בעל חוב בבינונית'? - כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר
"אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי", לפיכך אמרו בעל חוב בבינונית;
אלא
מעתה יהא בזיבורית?
אם כן אתה נועל דלת בפני לווין.
כתובת אשה
בזיבורית - דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר: בבינונית.
אמר רבי
שמעון: מפני מה אמרו 'כתובת אשה בזיבורית'? - שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה
לינשא;
דבר אחר:
אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה (על כרחה בעל מגרשהּ), והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו'.
מאי 'דבר
אחר' (היכי הויא טעמא לכתובה למישקל בזיבורית)? וכי תימא (כלומר:
מילתא אחריתי קאמר, ולא טעמא לזיבורית הוא:) 'כי היכי דכי מפיק לה איהו, תקינו לה רבנן כתובה מיניה'
- כי נפקא איהי [ביוזמתה] נמי ליתקני ליה [לאיש] רבנן כתובה מינה [מהאשה]? תא שמע: 'אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה,
והאיש אינו מוציא אלא לרצונו' - אפשר דמשהי לה בגיטא (ולא יהיב
לה גיטא; וכיון דלא אשהי - מדעתיה גירשהּ).
כתובת אשה
בזיבורית:
אמר מר זוטרא
בריה דרב נחמן: לא אמרן אלא מיתמי (כגון כתובת אלמנה), אבל מיניה דידיה – בבינונית.
'מיתמי' - מאי
איריא 'כתובת אשה'? אפילו כל מילי נמי, דהא תנן [גיטין
פ"ה מ"ב]: 'אין נפרעים
מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית'? אלא לאו - מיניה?
לעולם מיתמי,
וכתובת אשה איצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא: משום חינא (שיהו
אנשים נושאין חן בעיני הנשים וינשאו להם) אקילו רבנן גבהּ - קא משמע לן.
אמר רבא: תא
שמע: 'רבי מאיר אומר: כתובת אשה בבינונית'; ממאן (קאמר כל
הני דמתניתין)? אילימא (נזקין) מיתמי (היכא דמית מזיק וגבי
מיתמי: מי גבי מעידית?) - לית ליה
לרבי מאיר הא דתנן 'אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית'? אלא לאו –
מיניה; מכלל דרבנן סברי בזיבורית!?
לא! לעולם
מיתמי, ושאני כתובת אשה - משום חינא.
אמר אביי: תא
שמע: 'הניזָקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית' –
ממאן? אילימא מיתמי - מאי איריא כתובת אשה? אפילו כל הני נמי!? אלא לאו – מיניה!
אמר רב אחא בר
יעקב: (לעולם כתובה מיניה דידיה - בבינונית) הכא במאי עסקינן? - (וכולה
מתניתין בעָרֵב קמיירי:) כגון שנעשה
ערב לנזקי בנו לבעל חוב בנו ולכתובת כלתו (שנעשה ערב לבנו לנזקו,
ולהלואתו, ולכתובת אשתו לפורעה בשבילו אם לא יפרעה, ולא פרעָהּ, ומת, ואתו וגבו מן
הערב; והכא ודאי אף על גב דלאו מיתמי גביא - לא מגבינן לה אלא מזיבורית), והאי כי דיניה והאי כי דיניה: ניזקין ובעל חוב
- דמחיים גבו (דדינייהו ליפרע נמי מחיים של בן) - איהו נמי כי מגבי (תביעתן
אינה באה כצועקים על היתומים) - (לפיכך
כשנפרעים מן הערב -) כמחיים מגבי (נפרעים
ממנו כדין שהיו נפרעים מן הבן אם היה בחיים והיו לו נכסים); כתובת אשה - דלאחר מיתה גביא, ולאחר מיתה - ממאן גביא (אם
היו לו לבן נכסים)? – מיתמי? - איהו
נמי (ערב), כי מגבי
- כלאחר מיתה מגבי.
ותיפוק ליה
דערב דכתובה לא משתעבד (לפרוע; דהכי פסקינן הלכתא לקמן בסמוך) בקבלן (שנעשה עליה קבלן: שהתפיסה
בנו מטלטלין לכתובתה, והיא מסרתן לידו בתורת קבלנות, והחזירתן לבנו)?
הניחא למאן
דאמר (בבבא בתרא, ב'גט פשוט'): 'קבלן - אף על גב דלית ליה - נכסי ללוה משתעבד' – שפיר;
אלא למאן דאמר: 'אי אית ליה (ללוה בשעת הלואה) – משתעבד (דאיכא
למימר עלייהו סמיך הערב הזה, וגמר ושעבד נפשיה, ואם שטפו נהר אחרי כן נפרעין מן
הערב), אי לית ליה - לא משתעבד' -
מאי איכא למימר (הא ודאי לית ליה נכסים לאותו הבן, דאי הוו ליה נכסים
- לא היו פורעים מן הערב! דתנן
איבעית אימא:
בדהוו ליה (נכסים לבן בשעת מלוה) ואישתדוף (השתא),
ואיבעית אימא: כל לגבי בריה (בשביל בנו) - שעבודי משעבד נפשיה.
איתמר: ערב
דכתובה דברי הכל לא משתעבד (חדא: דערב בעלמא הוא; ועוד לאו
מידי חסרה, שלא הוציאה כלום משלה!);
(גיטין נ,א)
קבלן דבעל חוב (תרתי
לחיובא איכא: חדא דקבלן הוא, ועוד דחסריה ממונא) - דברי הכל משתעבד; ערב דבעל חוב וקבלן דכתובה פליגי:
איכא למאן דאמר: אף על גב דלית ליה
נכסי ללוה - משתעבד, ואיכא למאן דאמר: אי אית ליה – משתעבד, אי לית ליה - לא
משתעבד.
והילכתא
בכולהו: אף על גב דלית ליה – משתעבד, בר מערב דכתובה, דאף על גב דאית ליה - לא
משתעבד; מאי טעמא? מצוה הוא דעבד, ולא מידי חסרה.
אמר רבינא: תא
שמע: מעיקרא דתקנתין (משורש טעם התקנה, דקתני 'מפני מה כתובה בזיבורית?) 'יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא', ואי
סלקא דעתך מיתמי - האי משום דיתמי הוא?
תיובתא דמר
זוטרא? תיובתא!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com