דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף נא

המשך פרק חמישי 'הניזקין'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין נ,ב)

אין מוציאין לאכילת פירות [ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תיקון העולם]:

מאי טעמא?

אמר עולא אמר ריש לקיש: לפי שאין כתובין. (הפירות הללו - כשנכתב שטר מכירת הקרקע הגזולה - עדיין לא היו, ולא כתב בשטר אלא 'פלוני מכר קרקע פלוני לפלוני באחריות'; הלכך דמי הקרקע הוו כמלוה בשטר, להחזיר אחריותו עליו, אבל דמי הפירות הוי כמלוה על פה, ולא טרפי ממשעבדי, ואף על גב דכתב ליה 'אנא איקום ואשפי זבינא אלין אינון ועמליהון ושבחיהון ופירי דידהון' - אהני לאחייביה באחריות, וליגבי מבני חרי, אבל ממשעבדי – לא; דטעמא דמלוה בשטר טרפא ממשעבדי - משום דאית ליה קלא, ולהך כתיבה לית לה קלא: דבשלמא על הקרקע נפיק קלא: 'פלוני מכר לפלוני וקיבל עליו אחריות', אבל על הפירות שאינן עדיין בשעת מכירה אין קול יוצא.)

אמר ליה רבי אבא לעולא: והא מזון האשה והבנות, דכמאן דכתיבי דמו (דתנאי בית דין הוא, ומשניסת לו קול יוצא שהוא משועבד לה, דתנן 'לא כתב לה 'בנן נוקבין דיהוו ליכי מינאי כו' ואת תהא יתבא בביתי כו' – חייב, שהוא תנאי בית דין' בכתובות בפרק 'נערה' (כתובות פ"ד משניות י-יא, דף נב,ב)), וקתני 'אין מוציאין'?

אמר ליה: התם מעיקרא הכי אתקון (תנאי בית דין כך היה): כתובין הן אצל בני חורין ואין כתובין הן אצל משועבדין (שיהו כתובים אצל בני חורין ולא יהו חשובים ככתובים אצל משועבדים, לפי שאין לך אדם רוצה ליקח שדה מחבירו אם מזון אשתו ובניו חוזרים עליו עולמית);

וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לפי שאין כתובין.

אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: והא מזון האשה והבנות דכמאן דכתיבי דמו וקתני 'אין מוציאין'?

א"ל מעיקרא הכי אתקון: כתובין הן אצל בני חורין ואין כתובין הן אצל משועבדין.

רבי חנינא אמר: [אין יכולים לטרוף ממשועבדים] לפי שאין קצובין.

איבעיא להו: לרבי חנינא - קצובין וכתובין בעי,

(גיטין נא,א)

או דלמא קצובין ואף על פי שאינן כתובים (ואית ליה דמלוה על פה שהיא קצובה טרפה ממשעבדי)?

תא שמע, דאיתמר: מי שמת, והניח שתי בנות ובן, וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים (שזה משפט הבנות בשעת בגרות או נישואין: ליטול עישור נכסים בהכנסת פרנסת נדונייתן, לבד מה שניזונו מזונות עד אותה שעה) ולא הספיקה שניה לגבות (פרנסתה, שלא ניסת) עד שמת הבן (ונפלה כל הירושה לפני שתיהן): אמר רבי יוחנן: שניה ויתרה (איבדה עישור נכסים שלה, ולא אמרינן תיגבי עישור נכסים ברישא והשאר יחלקו בשוה; דטעמא דתקינו עישור נכסים: כדי שתהא לבנות פרנסת נישואין, והא איכא טפי); ואמר ליה רבי חנינא: (וכי מפני שקדמה זו איבדה זו?) גדולה מזו אמרו: (שאפילו מכר האח את הנכסים) - מוציאין (מיד הלקוחות העישור) לפרנסה ואין מוציאין למזונות (ואף על פי שאין מוציאין למזונות ממשעבדי), ואת אמרת 'שניה ויתרה' (מפני שלא הספיקה)? והא פרנסה - דמיקץ קייצא, מיכתב לא כתיבא, וקא מוציאה (והלא בשעבוד של אחרים, שהיא גדולה מזו, לא אמרו שתפסיד, ועכשיו שהן בפנינו – תפסיד? - אלמא שמעינן לרבי חנינא: קצובים טרפי ממשעבדי אף על פי שאין כתובין כגון זו)!

שאני פרנסה: כיון דאית לה קלא (משעה שמת האב הכל יודעין שהבת נוטלת עישור נכסים) - כמאן דכתיבא דמי.

מתיב רב הונא בר מנוח [על פי משנה כתובות פ"יב מ"א, גמרא כתובות קא,א]: '(הנושא את האשה, ופסקה עמו לזון את בתה חמש שנים, וגירשה בתוך חמש שנים, ונשאת לאחר, ופסקה עמו כמו כן - חייב לזונה חמש שנים: אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות) מתו - בנותיהן נזונות מנכסים בני חורין (כדקתני מתניתין 'אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים'), והיא (אותה בת אשתו) נזונת מנכסים משועבדים, מפני שהיא כבעלת חוב' (אלמא כיון דקייצי חמש שנים, אף על גב דלא כתיבא - גביא ממשעבדי, כרבי חנינא, וקשיא לעולא)!

הכא במאי עסקינן? - בשקנו מידו (וסתם קנין לכתיבה עומד).

אי הכי - בנות נמי (דהויא לה מיניה ליתזנו ממשעבדי, הואיל ובקנו מידו קא מיירי)!?

בשקנו לזו ולא קנו לזו.

מאי פסקא (מאי דעתיה דתנא? וכי פסקא למילתיה, דסתם מאן דפסיק הכי 'קנו מידו לבת אשתו ולא קנו לבתו')?

בת אשתו דהואי בשעת קנין - מהני לה קנין; בתו, דלא הואי בשעת קנין (שעדיין לא נולדה) - לא מהני לה קנין!

מי לא עסקינן דהוו תרוייהו בשעת קנין (כלומר: ומי לא משמע נמי ממתניתין כגון דהוו בנתיה בשעת קנין), והיכי דמי: דגרשה (כגון דגירשה לאחר שנולדו לו ממנה בנות) ואהדרה (ופסקה עמו תנאים הללו, דהא מתניתין - סתמא תנן)?

אלא: בתו, דבתנאי בית דין קאכלה, לא מהני לה קנין; בת אשתו, דלאו בתנאי בית דין קאכלה - מהני לה קנין.

וכי מיגרע גרעה (בתמיה)?

אלא: בתו, כיון דבתנאי בית דין קאכלה (והוא נמי 'קנו מידו': נותן לב להשלים חוקה) - אימר צררי (של מעות) אתפסה (התפיסה במותו, להיות בידה לזון מהם).

תא שמע: 'אמר רבי נתן: אימתי (אמרו אין מוציאין לאכילת פירות מנכסים משועבדים)? - בזמן שקדם מקחו של (לוקח) שני (זה, שהראשון שלקח שדה הגזולה בא לחזור עליו) לשבחו של (לוקח) ראשון (שכשלקח זה השני מן המוכר - עדיין לא השביח הלוקח הראשון את הקרקע הגזולה), אבל קדם שבחו של ראשון למקחו של שני - גובה מנכסים משועבדים (דמשהשביחה והכל יודעים שבאחריות מכרה לו - יצא כל אחריות הקרקע עם שבחו ופירותיה על נכסי הגזלן)' אלמא משום דלא קדים הוא (ולאו משום קצובין וכתובין)!

תנאי היא, דתניא: 'אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון אשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם לפי שאין כתובין (ואם באת לטרוף לקוחות אף במלוה על פה - אין לך אדם לוקח שדה מחבירו לפי שירא שמא יש עליו מלוה);

אמר רבי יוסי: וכי מה תיקון העולם יש בזו? והלא אין קצובין (ובמה יש ללקוחות להזהר? ובלאו תיקון העולם נמי אין הדין לטרוף).

והמוצא מציאה לא ישבע:

אמר רבי יצחק: '"שני כיסין קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא מצאתי אלא אחד" – נשבע (כדמפרש טעמא: דלא מנתחי [מתנתקים] מהדדי, והוה ליה טענתו של זה טענת ברי אחרי שאחד מהם ביד זה, והרי הודה לו במקצת). "שני שוורים קשורין מצאת לי" והלה אומר "לא היה אלא אחד" - אינו נשבע'; מאי טעמא? - שוורין מנתחי מהדדי, כיסין לא מנתחי מהדדי;

"שני שוורין קשורין מצאת" והלה אומר "מצאתי והחזרתי לך אחד מהן" - הרי זה נשבע (שכן הוא, שהחזיר לו האחד דהויא ליה נמי טענה ודאית; ואף על פי שלא ראה כשמצאם שהרי גם זה אומר כן, והוה ליה היאך 'מודה במקצת טענה ברורה'; והך סיפא - נמי רבי יצחק אמרה; ולא גרסינן בה 'תניא נמי הכי').

ורבי יצחק לית ליה 'המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם'?

(גיטין נא,ב)

הוא דאמר כרבי אליעזר בן יעקב (דהיכא דקא תבעי ליה בטענת בריא - לא חשיב ליה משיב אבידה), דתניא: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו (השתא משמע שאין אדם תובעו; ולקמן מפרש לה בטוענו זה בן המת, דדמיא לדרבי יצחק) - כיצד: "מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס (והחזרתי לו חציו)" - הרי זה נשבע; וזה הוא שנשבע על טענת עצמו; וחכמים אומרים: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור'; ורבי אליעזר בן יעקב (כמו והוינן בה) לית ליה משיב אבידה פטור (ור"א לית ליה חששא דתיקון העולם, דמשיב אבידה פטור משבועה, דאם כן שביק לה ואזיל, והאי נמי: כיון דלא תבעו - כמשיב אבידה הוא)!?

אמר רב: בטוענו קטן.

קטן - מידי מששא אית ביה? והתנן [שבועות פ"ו מ"ד]: 'אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן'?

מאי 'קטן'? - גדול; ואמאי קרי ליה 'קטן'? דלגבבי מילי דאביו קטן הוא.

אי הכי (דטוענו גדול), 'טענת עצמו' (קרי לה)? טענת אחרים הוא!?

טענת אחרים והודאת עצמו (על שהודה לו שאמת כדבריו, ומודה שעדיין חייב לו פרס - הוא נשבע).

כולהו טענתא נמי טענת אחרים והודאת עצמו נינהו (ולכך נשבעין עליה; ובכי האי גוונא מי פליגי רבנן עליה? ומי הוה קאמר 'פעמים שאדם נשבע'? כל שעתא כי האי גוונא משתבע)!

אלא (לא תימא 'בטוענו גדול', אלא בטוענו קטן; ודקשיא לך 'אין נשבעין על טענת קטן' - הני מילי בשטוענו "הפקדתי לך", דגבי שבועה כתיב (שמות כב,ו) 'כי יתן איש' - ולא קטן; אבל בא בטענת אביו - נשבעין אפילו לקטן; ולרבנן - אפילו לגדול אין נשבעין, כדתנן בשבועות [פ"ו מ"א] '"מנה לאבא בידך!" "אין לו בידי אלא חמשים דינר" – פטור', ו)בדרבה קמיפלגי, דאמר רבה: מפני מה אמרה תורה 'מודה מקצת הטענה ישבע'? - חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו (לכפור את הכל; הלכך בשביל הודאת המקצת אינו נאמן על השאר); והאי - בכוליה בעי למכפריה ליה (וכי תימא לא נשבעיה אשארא דמיגו דחשוד אממונא חשוד נמי אשבועתא), והאי דלא כפריה (אממונא לא חשוד מדלא כפריה בכוליה, דהאי כי אודי בפלגא) משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו; ובכוליה בעי דלודי ליה, והאי דלא אודי ליה - (לאו דדעתו למיגזליה:) אישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה (לדחויי השתא), סבר: "עד דהוו לי זוזי ופרענא ליה" ואמר רחמנא: רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה; רבי אליעזר בן יעקב סבר לא שנא בו ולא שנה בבנו - אינו מעיז, והילכך לאו משיב אבידה הוא, ורבנן סברי: בו הוא דאינו מעיז, אבל בבנו – מעיז; ומדלא מעיז - משיב אבידה הוא.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com