דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק חמישי 'הניזקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין נד,ב)
ההוא דאתא
לקמיה דרבי אבהו, אמר ליה "ספר תורה שכתבתי לפלוני - גוילין (קלפים) שלו לא עיבדתים לשמן"
אמר לו: ספר
תורה ביד מי?
אמר לו: ביד
לוקח.
אמר לו: מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך - אתה נאמן להפסיד ספר תורה.
(גיטין נה,א)
ומאי שנא מדרבי
אמי (דאמר ליה "אין אתה נאמן להפסיד ספר תורה")?
התם איכא למימר
(דמשקר, ונתכוון להקניט) טעי בדרבי ירמיה (וסבור שלא יפסיד אלא שכר
אזכרות, כרבי ירמיה); (אבל) הכא (גבי קלפים) - כיון דקא מפסיד כוליה אגריה (דיודע
הוא שיפסיד כל שכרו), ואתא ואמר –
אימור: קושטא קאמר.
משנה:
העיד רבי יוחנן
בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה - שהיא יוצאה בגט (רבותא
נקט: דאף על גב דקביל אביה קידושין דידה כשהיא קטנה, והויא לה אשת איש גמורה -
אפילו הכי יוצאה בגט, ומקבלת את גיטה, ואף על גב דלית בה דעתא; דאשה כי נפקא – בעל
כרחה נפקא, ואין מתרצה בגירושין ואפילו הכי נפקא - הלכך לא בעינן דעתה);
ועל קטנה בת
ישראל שנשאת לכהן (והיא יתומה, דלא הוו נישואין אלא מדרבנן) - שאוכלת בתרומה (דרבנן
בהני נישואין ולא גזרינן מידי), ואם
מתה - בעלה יורשה;
ועל המריש (קורה) הגזול שבנאו בבירה (בית גדול) - שיטול את דמיו, מפני תקנת השבים (שאם
אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר מריש עצמו - ימנע מלעשות תשובה);
ועל חטאת
הגזולה שלא נודעה לרבים (שהיא גזולה) - שהיא מכפרת (ואין צריך להביא אחרת), מפני תיקון המזבח. (בגמרא
מפרש ומשום הנך תרתי בתרייתא, דמשום תקנה נינהו - תנא ליה הכא.)
גמרא:
אמר רבא:
מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא (אנו למדין): אמר לעדים (שלא בפניה) "ראו גט זה שאני נותן לה" וחזר ואמר לה
"כנסי שטר חוב זה" (ולא הודיעה שהוא גט) - הרי זו מגורשת. מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא
'לא בעינן דעתה' (דאשה דהא חרשת לית לה דעתא)? הכי נמי לא בעינן דעתה.
פשיטא?
מהו דתימא כיון
דאמר 'כנסי שטר חוב זה' בטולי בטליה - קא משמע לן: אם איתא דבטליה - לעדים הוה אמר
להו, והאי דקאמר הכי - משום כיסופא.
ועל קטנה בת
ישראל:
ואילו חרשת (שלא
השיאה אביה והיא נישאת מעצמה לכהן משגדלה) לא אכלה (בתרומה מדשני תנא במילתיה, דאיירי בחרשת, ושבקה ונקט
קטנה - שמע מינה חרשת גדולה, דנשואיה דרבנן, דכוותה נינהו 'לא אכלה' - על ידי
קידושין דידה)? מאי טעמא (הא
נישואי חרש וחרשת נמי רבנן תקינו, ביבמות ב'חרש שנשא' (קיב,ב))?
גזירה שמא
יאכיל (כהן) חרש
בחרשת (אי שרית להאכיל פקח בחרשת - אתא לאכולי חרש בחרשת).
(ופריך:) וליכול! (הך חרשת, כיון דלית בה דעתא הרי היא) קטן אוכל נבלות הוא (כקטן
האוכל נבילות; ואיכא למאן דאמר ביבמות (קיד,א)
דאין בית דין מצווין עליו להפרישו ואפילו בתרומה דאורייתא תיכול)?
גזרה שמא יאכיל
חרש (כהן, שאין קניינו קנין) בפיקחת (שמוזהרת על האיסור; הלכך גזור פקח
בחרשת: משום חרש בפקחת; אבל גדול בקטנה ליכא למיגזר משום קטן בגדולה, דקטן לית ליה
נישואין אפילו מדרבנן, כדאמר ביבמות (קיב,ב; תוספתא יבמות פ"יא
ה"יא [ליברמן]): 'שוטה וקטן שנשאו נשים - נשותיהן פטורות מן
החליצה ומן היבום').
ולאכול(חרש
בפקחת) בתרומה דרבנן (דאתו
נשואין דרבנן ומהני לתרומה דרבנן)?
גזירה שמא אתי לאכולי בתרומה דאורייתא.
ועל המריש
הגזול שבנאו:
תנו רבנן: 'גזל
מריש ובנאו בבירה: בית שמאי אומרים: מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו, ובית
הלל אומרים: אין לו אלא דמי מריש בלבד - משום תקנת השבין'.
ועל חטאת
הגזולה [שלא נודעה לרבים - שהיא מכפרת, מפני תיקון המזבח]:
אמר עולא: דבר
תורה בין נודעה ובין לא נודעה - אינה מכפרת; מאי טעמא? יאוש כדי (יאוש
לבדו בלא שינוי רשות אחר היאוש) לא
קני (לענין הקרבה, ואפילו שמעינן שנתייאשו הבעלים - לא קרינן ביה
'קרבנו'), ומה טעם אמרו 'לא נודעה -
מכפרת'? שלא יהו כהנים עצבין (שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין).
אמרי ליה רבנן
לעולא: והאנן 'מפני תיקון המזבח' תנן?
אמר להם: כיון
דכהנים עצבין - נמצא מזבח בטל (שנמנעין מלעבוד עבודה; ואי קשיא:
היאך התנו בית דין לעקור דבר מן התורה, ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב? הא אמרינן
ביבמות (צ,ב) 'שב ואל תעשה שאני, דלאו מיעקר
הוא').
ורב יהודה אמר: דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה (אם נתייאשו הבעלים) – מכפרת; מאי טעמא? יאוש כדי קני;
(גיטין נה,ב)
ומה טעם אמרו 'נודעה
אינה מכפרת' (דקתני מתניתין 'שלא נודעה מכפרת' - הא נודעה אינה
מכפרת, כלומר אינה קריבה)? - שלא
יאמרו 'מזבח אוכל גזילות'.
בשלמא לעולא,
היינו דקתני 'חטאת' (דאיכא אכילת כהנים), אלא לרב יהודה מאי איריא 'חטאת' - אפילו עולה נמי?
'לא מיבעיא'
קאמר: לא מיבעיא עולה, דכליל היא (ואמרי 'מזבח אוכל גזילות'), אלא אפילו חטאת נמי, דחלב ודם הוא דסליק לגבי
מזבח, ואידך כהנים אכלי ליה - אפילו הכי גזור, שלא יאמרו 'מזבח אוכל גזילות'.
תנן: 'על
חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח': בשלמא לעולא, ניחא, אלא לרב יהודה - איפכא
מיבעי ליה ('ועל
חטאת הגזולה שנודעה לרבים שאינה מכפרת מפני תקנת המזבח')?
הכי נמי קאמר:
לא נודעה – מכפרת, נודעה - אינה מכפרת, מפני תיקון המזבח.
מתיב רבא: 'גנב
והקדיש ואחר כך טבח ומכר - משלם תשלומי כפל (דכשגנבה
חולין הואי) ואינו משלם תשלומי
ארבעה וחמשה (דכי טבח ומכר - הקדש הואי, ואין תשלומי כפל ותשלומי
ארבעה וחמשה נוהגין בהקדש, כדילפינן ב'הזהב' (בבא מציעא נז,ב))', ותני עלה: 'בחוץ (אי שחט
בחוץ)' כי האי גוונא – 'ענוש כרת';
ואי אמרת 'יאוש כדי לא קני' - כרת מאי עבידתיה? (דבשלמא
לענין תשלומי ארבעה וחמשה - לא קשיא לן, דאיכא למימר: דכי אמר 'יאוש כדי לא קני' -
לענין הקרבה קאמר, ולא לענין הקדש קאמר, אלא כרת - אי מדאורייתא לא חזיא להקרבה -
הא קיימא לן (זבחים קיב,א) 'הראוי לפתח אהל מועד
חייבין עליו בחוץ', מידי אחרינא לא)?
אמר רב שיזבי:
כרת מדבריהם,
אחיכו עליה:
'כרת מדבריהם' מי איכא?
אמר להו רבא:
גברא רבה אמר מילתא, לא תחוכו עלה: כרת שעל ידי דבריהן באתה לו (כרת
דאורייתא, כדמפרש ואזיל): אוקמוה
רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עלה;
אמר רבא: הא
וודאי קא מיבעיא לי: כי אוקמוה רבנן ברשותיה (ברשות
גנב אם הקדישהּ שיחול עליה הקדש גמור, ושיתחייב כרת אם ישחטנה בחוץ, כי היכי
דאוקמוה ברשותיה לענין כפרה; וקנס היא דקנסוהו, והפקר בית דין הפקר הוא, וקדשה).
משעת גניבה או
משעת הקדישה?
למאי נפקא
מינה?
לגיזותיה
וולדותיה (דלפני הקדש: אי אמרת משעת גנבה קיימא ברשותיה - גיזותיה
דידיה הוא, ואינו משלם אלא דמי פרה העומדת לילד, ולא דמי פרה וולדה).
מאי?
הדר אמר רבא:
מסתברא משעת הקדישה, שלא יהא חוטא נשכר.
משנה:
לא היה
סיקריקון (עובד כוכבים רוצח, שנותן לו ישראל קרקע בפדיון נפשו ואומר לו
"שא קרקע זו ואל תמיתני")
ביהודה בהרוגי מלחמה (מלחמת טיטוס שהיתה בירושלים וביהודה; ובגמרא פריך
'מאי קאמר'), מהרוגי המלחמה ואילך
יש בה סיקריקון.
כיצד?
לקח מסיקריקון
וחזר ולקח מבעל הבית - מקחו בטל (דאמרינן: מיראה עבד; אי נמי
"השני נוח לי והראשון קשה הימנו"; ובגמרא מוקי לה דלא כתב ליה שטרא); מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון - מקחו קיים.
לקח מן האיש (קרקע
המיוחדת לכתובת אשתו, או שכתוב בכתובתה או הכניסתו לו שום בכתובתה, וכל שכן שאר
נכסים) וחזר ולקח מן האשה (דאי
לא עבדה ליה, אמר לה 'עיניך נתת בגרושין ובמיתה' - הכי מוקמינן ליה בבא בתרא (נ,א)) - מקחו בטל (דאמרה
"נחת רוח עשיתי לבעלי");
מן האשה, וחזר ולקח מן האיש - מקחו קיים.
זו משנה
ראשונה; בית דין של אחריהם אמרו: הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע (ששיערו
דסיקריקון מוזיל גביה ריבעא); אימתי?
בזמן שאין בידן ליקח, אבל יש בידן ליקח - הן קודמין לכל אדם.
רבי הושיב בית
דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חדש - כל הקודם ליקח זכה, אבל נותן
לבעלים רביע.
גמרא:
השתא 'בהרוגי
המלחמה לא היה בה סיקריקון' – 'מהרוגי מלחמה ואילך יש בה סיקריקון'?
אמר רב יהודה:
'לא דנו בה (בהרוגי המלחמה) דין סיקריקון (דקני לגמרי, והלוקח ממנו
מקחו קיים)' (אבל
מהרוגי המלחמה ואילך - הלוקח ממנו יש לו דין המפורש במשנתינו) קאמר, דאמר רבי אסי: שלש גזירות גזרו (טיטוס
בפולמוס שלו):
גזרתא קמייתא:
כל דלא קטיל (ישראל כל היכא דמשכח ליה) – ליקטלוהו (הלכך אגב אונסיה כי אמר ליה
"שא קרקע זו והניחני" - אקנייה ניהליה בלב שלם, וקיימא לן 'תלאו וזבין -
זביניה זבינא' (בבא בתרא מז,ב));
מציעתא: כל
דקטיל - לייתי ארבע זוזי [קנס];
בתרייתא: כל
דקטיל - ליקטלוהו;
הלכך: קמייתא
ומציעתא, כיון דקטלי אגב אונסיה - גמר ומקני; בתרייתא – אמרי: האידנא לישקול, למחר
תבענא ליה בדינא.
אמר רבי יוחנן:
מאי דכתיב 'אשרי אדם מפחד תמיד
(דואג לראות הנולד שלא תארע תקלה בכך אם אעשה זאת), ומקשה לבו יפול ברעה? (משלי כח,יד)
אקמצא ובר קמצא
חרוב ירושלים; אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא; אשקא דריספק חרוב ביתר ('שקא
דריספק' = דופן של מרכבת נשים, שקורין ריטוג"א בלשון אשכנז, והיא כעין עגלה;
דאמרינן ב'אותו ואת בנו' (חולין עט,א): כי מעיילית לי כודנייתא
בריספק).
אקמצא ובר קמצא
(כך שם שני יהודים) חרוב ירושלים: דההוא גברא דרחמיה (אוהבו היה שמו) 'קמצא'[1],
ובעל דבביה 'בר קמצא'; עבד סעודתא, אמר ליה לשמעיה: זיל אייתי לי קמצא.
אזל אייתי ליה
בר קמצא.
אתא אשכחיה
דהוה יתיב, אמר ליה: מכדי ההוא גברא בעל דבבא דההוא גברא הוא, מאי בעית הכא? קום
פוק!
אמר ליה: הואיל ואתאי – שבקן, ויהיבנא לך דמי מה דאכילנא ושתינא.
(גיטין נו,א)
אמר ליה: לא (לא
שביקנא לך)!
אמר ליה (איהו): יהיבנא לך דמי פלגא דסעודתיך.
אמר ליה: לא!
אמר ליה:
יהיבנא לך דמי כולה סעודתיך!
אמר ליה: לא!
נקטיה בידיה
ואוקמיה ואפקיה; אמר: הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה - שמע מינה קא ניחא להו;
איזיל איכול בהו קורצא (מלשינות) בי מלכא.
אזל, אמר ליה
לקיסר: מרדו בך יהודאי!
אמר ליה: מי
יימר?
אמר ליה: שדר
להו קורבנא (קרבן להקריב על גבי המזבח, דקיימא לן [ספרא
אמור פרשתא ז משנה ב] 'איש איש [מבית ישראל ומן הגר הגר
בישראל אשר יקריב קרבנו...]' [ויקרא
כה,יח] - לרבות את עובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין
יג,ב)), חזית אי
מקרבין ליה!
אזל, שדר בידיה
עגלא תלתא; בהדי דקאתי - שדא ביה מומא בניב שפתים (שפה
העליונה) - ואמרי לה בדוקין שבעין ('דוקין'
= טיל"ה, כמו 'הנוטה כדוק' (ישעיה מ,כב)) - דוכתא דלדידן הוה מומא, ולדידהו לאו מומא הוא (להקריב
לגבוה בבמה דידהו, אלא מחוסר אבר).
סבור רבנן
לקרוביה משום שלום מלכות; אמר להו רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו "בעלי מומין
קריבין לגבי מזבח"!
סבור למיקטליה
דלא ליזיל ולימא, אמר להו רבי זכריה: יאמרו "מטיל מום בקדשים יהרג (שיהו
סבורין שבשביל שהטיל מום בקדשים ועבר על 'מום לא יהיה בו'
(ויקרא כב,כא) - נהרג)".
אמר רבי יוחנן: ענוותנותו (סבלנותו) של רבי זכריה בן אבקולס (שסבל את
זה ולא הרגו [כלומר: הקריב את הבהמה]) החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו, והגליתנו
מארצנו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com