דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק חמישי 'הניזקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין נו,ב)
אונקלוס
בר קלוניקוס - בר אחתיה דטיטוס הוה
- בעי לאיגיורי; אזל, אסקיה לטיטוס בנגידא <(אוב), אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?
אמר ליה:
ישראל.
מהו לאידבוקי
בהו?
אמר ליה:
מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו; זיל, איגרי בהו [הלחם
בהם; 'איגרי' מלשון תגר] בההוא עלמא והוית רישא, דכתיב (איכה א,ה) היו צריה לראש [איביה
שלו, כי ה' הוגה על רב פשעיה, עולליה הלכו שבי לפני צר]: כל המיצר לישראל נעשה ראש.
אמר ליה: דיניה
דההוא גברא במאי?
אמר ליה:
(גיטין נז,א)
במאי דפסיק
אנפשיה (מיקלי ובדורי קיטמא): כל יומא מכנשי ליה לקיטמיה, ודייני ליה, וקלו ליה, ומבדרו אשב ימי.
אזל [אונקלוס], אסקיה לבלעם בנגידא (אוב), אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?
אמר ליה:
ישראל.
מהו לאידבוקי
בהו?
אמר ליה: לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים[YH1].
אמר ליה: דיניה
דההוא גברא במאי?
אמר ליה: בשכבת
זרע רותחת (מדה כנגד מדה, שבעצתו התחיל העם לזנות אל בנות מואב).
אזל אסקיה
{ליש"ו} <לפושעי ישראל> בנגידא, אמר ליה: מאן חשיב בההוא עלמא?
אמר ליה:
ישראל.
מהו לאדבוקי
בהו?
אמר ליה: טובתם
דרוש, רעתם לא תדרוש; כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו.
אמר ליה: דיניה
דההוא גברא במאי?
אמר ליה: בצואה
רותחת, דאמר מר (בעירובין (כא,ב)): כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת (ויליף
לה מ'ולהג הרבה יגיעת בשר': המלעיג הרבה נידון
ביגיעת בשר; וקרא - בדברי סופרים כתיב 'ויותר מהמה בני הזהר [עשות
ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר - קהלת יב,יב] -בדברי
סופרים יותר מדברי תורה).
תא חזי מה בין
פושעי ישראל לנביאי אומות העולם עובדי עבודה זרה (בִּלְעָם,
שהשכינה נגלית עליו והרשיע לדבר).
תניא: 'אמר
רבי אלעזר: בא וראה כמה גדולה כחה של בושה, שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא
והחריב את ביתו ושרף את היכלו'.
אתרנגולא
ואתרנגולתא חריב טור מלכא (מדינה [עיר]
ששמה 'הר המלך'):
דהוו נהיגי כי
הוו מפקי חתנא וכלתא - מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא, כלומר 'פרו ורבו
כתרנגולים'.
יומא חד הוה קא
חליף גונדא (גדוד) דרומאי,
שקלינהו מינייהו; נפלו (בני המדינה היהודים) עלייהו (דרומאי), מחונהו [הכו
היהודים אותם].
אתו, אמרו ליה
לקיסר: מרדו בך יהודאי. אתא עלייהו. הוה בהו (ביהודים) ההוא בר דרומא, דהוה קפיץ [למרחק] מילא, וקטיל בהו. שקליה קיסר לתאגיה ואותביה
אארעא, אמר: ריבוניה דעלמא כוליה! אי ניחא לך - לא תמסריה לההוא גברא לדידיה
ולמלכותיה בידיה דחד גברא!
אכשליה פומיה
לבר דרומא, ואמר (תהלים ס,יב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו.
דוד נמי אמר הכי?
דוד אתמוהי קא מתמה.
על לבית הכסא,
אתא דרקונא, שמטיה לכרכשיה [מעיו] ונח נפשיה.
אמר [הקיסר]: הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא – אישבקינהו.
שבקינהו ואזל; איזדקור ([החלו
היהודים]לשמוח) ואכלו
ושתו ואדליקו שרגי, עד דאיתחזי (לבני החיל) בליונא דגושפנקא ברחוק מילא (מי שהיתה
לו צורה בטבעתו היה מכירה רחוק מיל מן העיר למראה הנרות).
אמר [הקיסר]: מיחדא קא חדו בי יהודאי! הדר אתא עלייהו.
אמר רבי אסי:
תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא, ובהך
גיסא - הלולי וחנגי, ולא הוו ידעי הני בהני.
(איכה ב,ב) בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב -
כי אתא רבין
אמר רבי יוחנן: אלו ששים רבוא עיירות שהיו לו לינאי המלך בהר המלך, דאמר רב יהודה
אמר רב אסי: ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה
כיוצאי מצרים - חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים; אלו הן: כפר ביש, כפר
שיחליים, כפר דכריא:
'כפר ביש' -
דלא יהבי ביתא לאושפיזא;
'כפר שיחליים'
- שהיתה פרנסתן מן שחליים ('שחליים' מין מאכל הוא, במסכת
עבודה זרה (כט,א))
'כפר דכריא' -
אמר רבי יוחנן: שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה ויולדות נקבה באחרונה, ופוסקות.
אמר עולא:
לדידי חזי לי ההוא אתרא (הר המלך) ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק.
אמר ליה ההוא
צדוקי לרבי חנינא: שקורי משקריתו (דאמריתו 'ששים רבוא עיירות היו
בהר המלך', והוא אינו מחזיק אפילו ששים רבוא קנים)!
אמר ליה 'ארץ
צבי'[1]
כתיב בה: מה צבי זה - אין עורו מחזיק את בשרו (משהופשט
הוא כווץ, ואין יכול לחזור ולכסותו בו), אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה – רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה – גמדא (דיטריו"ש
בלע"ז, כמו 'גמוד מסאני' (פסחים קיא,א) [מתקצר]).
רב מניומי בר
חלקיה ורב חלקיה בר טוביה ורב הונא בר חייא הוו יתבי גבי הדדי; אמרי: אי איכא
דשמיע ליה מילתא מכפר סכניא של מצרים (מה מעשיהם: אם צדיקים אם רשעים) – לימא.
פתח חד מינייהו
ואמר: מעשה בארוס וארוסתו (מאותה העיר) שנשבו לבין העובדי כוכבים והשיאום זה לזה; אמרה לו:
בבקשה ממך אל תגע בי, שאין לי כתובה ממך; ולא נגע בה עד יום מותו; וכשמת - אמרה
להן: סיפדו לזה שפטפט ביצרו (זלזל ביצרו ולא חשבו אלא נתגבר
עליו) יותר מיוסף, דאילו ביוסף לא
הוה אלא חדא שעתא, והאי - כל יומא ויומא; ואילו יוסף לאו בחדא מטה, והאי בחדא מטה;
ואילו יוסף לאו אשתו - והא אשתו!
פתח אידך ואמר:
מעשה ועמדו ארבעים מודיות בדינר; נחסר השער (נתייקר
התבואה) מודיא אחת; ובדקו ומצאו אב
ובנו שבאו על נערה מאורסה ביום הכפורים, והביאום לבית דין, וסקלום - וחזר השער
למקומו.
פתח אידך ואמר:
מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשתו לגרשה, והיתה כתובתה מרובה; מה עשה? הלך וזימן את
שושביניו והאכילן והשקן שיכרן והשכיבן על מיטה אחת, והביא לובן ביצה (שהוא
דומה לשכבת זרע) והטיל ביניהן (להוציא
קול שבאו על אשתו), והעמיד להן
עדים, ובא לבית דין. היה שם זקן אחד מתלמידי שמאי הזקן, ובבא בן בוטא שמו, אמר
להן: כך מקובלני משמאי הזקן: לובן ביצה סולד מן האור (דיטריי"ש:
מתייבש ומגליד), ושכבת זרע דוחה מן
האור (נכנס ונבלע בבגד ואינו מגליד). בדקו ומצאו כדבריו, והביאוהו לבית דין והלקוהו והגבוהו
כתובתה ממנו.
אמר ליה אביי לרב יוסף: ומאחר דהוו צדיקים כולי האי מאי
טעמא איענוש?
אמר ליה: משום דלא איאבול על ירושלים, דכתיב (ישעיהו
סו,י): שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש
כל המתאבלים עליה.
'אשקא דריספק
חריב ביתר': דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא - שתלי ארזא, ינוקתא - שתלי תורניתא (פַי"ן
[אורן]), וכי הוו מינסבי - קייצי להו ועבדו גננא (חופה). יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר, אתבר שקא
דריספק [ציר העגלה שלה]; קצו ארזא ועיילו לה. אתו נפול עלייהו, מחונהו;
אתו, אמרו ליה לקיסר: מרדו בך יהודאי! אתא עלייהו.
(איכה ב,ג) גדע בחרי אף כל קרן ישראל –
אמר רבי זירא
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: אלו שמונים [אלף] קרני מלחמה (ראשי
גייסות תוקעי קרן ומתאספים עליהם בני צבאם) שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה, והרגו בה אנשים ונשים וטף עד שהלך דמן ונפל
לים הגדול; שמא תאמר קרובה היתה (לים)? רחוקה היתה מיל.
תניא: רבי
אליעזר הגדול אומר: שני נחלים יש בבקעת ידים (שם מקום); אחד מושך אילך ואחד מושך אילך, ושיערו חכמים: [שבאותו
זמן הזרם היה מורכב] שני חלקים מים
ואחד דם (מהרוגי ביתר).
במתניתא תנא: שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן מדמן של ישראל בלא זבל.
(גיטין נז,ב)
אמר רבי חייא
בר אבין אמר רבי
יהושע בן קרחה: סח לי זקן אחד מאנשי
ירושלים: בבקעה זו הרג נבוזראדן רב טבחים
מאתים ואחת עשרה רבוא, ובירושלים הרג תשעים וארבע רבוא על אבן אחת, עד שהלך דמן
ונגע בדמו של זכריה (בן יהוידע הכהן שהרגוהו שרי יהודה במצות יואש
כשהשתחוו לו ליואש ועשאוהו אלוה והרגוהו בעזרה (דה"ב
כד)), לקיים מה
שנאמר [הושע ד,ב: אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו] ודמים בדמים נגעו.
אשכחיה [נבוזראדן] לדמיה דזכריה דהוה קא מרתח וסליק, אמר: מאי האי?
אמרו ליה: דם
זבחים דאשתפוך.
אייתי דמי [דם
הבהמות], ולא אידמו [לא
היה הדם העולה ורותח דומה לדם הבהמות]. אמר להו: אי אמריתו לי – מוטב, ואי לאו מסריקנא
לבשרייכו במסרקי דפרזלי.
אמרי ליה: מאי
נימא לך? נבייא הוה בָן, דהוה קא מוכח לן במילי דשמיא; קמינן עילויה וקטלינן ליה,
והא כמה שנין דלא קא נייח דמיה.
אמר להו: אנא
מפייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה, קטל עילויה - ולא נח; בחורים
ובתולות קטל עילויה - ולא נח; אייתי תינוקות של בית רבן קטל עילויה - ולא נח.
אמר ליה:
"זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים, ניחא לך דאבדינהו לכולהו?"
כדאמר ליה הכי –
נח.
בההיא שעתא
הרהר [נבוזראדן] תשובה בדעתיה, אמר: ומה אם על נפש אחת כך - ההוא
גברא דקטל כל הני נשמתא על אחת כמה וכמה!
ערק, אזל, שדר
שטר פרטתא (שטר צוואה שפרט מה תהא על נכסיו) בביתיה ואגייר.
תנא: נעמן - גר תושב היה (שלא קיבל
עליו שאר מצות אלא ע"ז, שנאמר כי לא יעשה עוד עבדך [עלה וזבח
לאלהים אחרים כי אם לה'] (מ"ב ה,יז)); נבוזראדן גר צדק היה;
מבני בניו של המן[2]
למדו תורה בבני ברק;
מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים;
מבני בניו של סנחריב לִמדו תורה ברבים;
מאן אינון? שמעיה ואבטליון.
היינו דכתיב (אדמיה
דזכריה) [יחזקאל
כד,ח: להעלות חמה לנקם נקם] נתתי את דמה על צחיח ('צחיח' -
שעיעות כתרגומו) סלע (על
חלקת אבן חלקה) לבלתי הכסות (שלא
יבלע בארץ כך היה דמו של זכריה על הרצפה ולא נבלע).
[בראשית
כז,כב: ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר:] הקול קול יעקב (קול צוחה
ובכי עולה מיעקב: ראה יצחק בנבואה מפלה זו של ביתר) והידים ידי עשו:
'הקול' - זה אדריינוס קיסר, שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא -
כפלים כיוצאי מצרים;
'קול יעקב' - זה אספסיינוס קיסר, שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא,
ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא;
'והידים ידי עשו' - זו מלכות הרשעה, שהחריבה את בתינו, ושרפה את היכלנו,
והגליתנו מארצנו.
דבר אחר:
'הקול קול יעקב' - אין לך תפלה שמועלת שאין בה מזרעו של יעקב;
'והידים ידי עשו' - אין לך מלחמה שנוצחת שאין בה מזרעו של עשו.
והיינו (הא
דאמרינן לעיל שעל ידי לשון הרע חרב הבית ונהרגו כמה רבבות) דאמר רבי אלעזר: (איוב ה,כא) בשוט לשון (שבט, מכה) תחבא [ולא
תירא משד כי יבוא] - בחירחורי לשון (במריבת
לשון כמו 'אל תתחר' (תהלים לז,א)) תחבא.
אמר רב יהודה
אמר רב: מאי דכתיב (תהלים קלז,א) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון? - מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן
בית שני: חורבן בית ראשון - שנאמר 'על
נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו'; בית
שני - דכתיב (תהלים קלז,ז) זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה.
אמר רב יהודה
אמר שמואל, ואיתימא רבי אמי, ואמרי לה במתניתא תנא: 'מעשה בארבע מאות ילדים
וילדות שנשבו לקלון (ילדים למשכב זכור וילדות לפלגשים); הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים, אמרו: אם אנו
טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא; דרש להן הגדול שבהן: (תהלים
סח,כג) אמר ה' מבשן אשיב
אשיב ממצולות ים: 'מבשן אשיב': מבין שיני אריה אשיב (בשן -
בין שן נוטריקון), 'ממצולות ים' אלו שטובעין בים; כיון ששמעו ילדות כך - קפצו כולן
ונפלו לתוך הים; נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ואמרו: מה הללו, שדרכן לכך (לתשמיש,
ואין קלונן מרובה כקלון שלנו) - כך
אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה! אף הם קפצו לתוך הים, ועליהם הכתוב אומר (תהלים
מד,כג) כי עליך הורגנו כל
היום נחשבנו כצאן טבחה.
ורב יהודה אמר:
זו ('הורגנו כל היום') - אשה ושבעה בניה:
אתיוהו קמא
לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!
אמר להו: כתוב
בתורה (שמות כ,ב)
אנכי ה' אלהיך [אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים...]
- אפקוהו
וקטלוהו, ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו: כתוב
בתורה (שם,
המשך הפסוק) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני - אפקוהו וקטלוהו;
אתיוהו לאידך,
אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים! אמר להו: כתוב בתורה (שמות
כב,יט) זובח לאלהים יחרם [בלתי לה' לבדו]!
אפקוהו
וקטלוהו, אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!
אמר להו: כתוב
בתורה [שמות לד,יד: כי] לא תשתחוה לאל אחר [כי ה'
קנא שמו אל קנא הוא]!
אפקוהו
וקטלוהו, אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!
אמר להו: כתוב
בתורה (דברים ו,ד)
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד!
אפקוהו
וקטלוהו, אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!
אמר להו: כתוב
בתורה (דברים ד,לט)
וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד!
אפקוהו
וקטלוהו, אתיוהו לאידך, אמרו ליה: פלח לעבודת כוכבים!
אמר להו: כתוב
בתורה (דברים כו,יז-יח) את ה' האמרת (ייחדת)
[להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו, ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו
ולשמע בקלו] וה' האמירך היום [להיות
לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו] - כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר, ואף הוא נשבע
לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת.
אמר ליה קיסר:
אישדי לך גושפנקא (חותמי שצורתי טבועה בו) וגחין ושקליה (כדי שתהא נראה משתחוה לה), כי היכי דלימרו "קביל עליה הרמנא דמלכא (שולטנות
המלך קבל עליו לעשות)"!
אמר ליה: חבל
עלך קיסר, חבל עלך קיסר! על כבוד עצמך כך - על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה!
אפקוהו למיקטליה.
אמרה להו
אימיה: יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא.
אמרה לו: בניי!
לכו ואמרו לאברהם אביכם: אתה עקדת מזבח אחד, ואני עקדתי שבעה מזבחות.
אף היא עלתה
לגג ונפלה ומתה.
יצתה בת קול
ואמרה: [תהלים קיג,ט: מושיבי עקרת הבית] אם הבנים שמחה [הללויה].
רבי יהושע בן
לוי אמר זו ('הורגנו כל היום') מילה (דזימנין דמיית), שניתנה בשמיני.
רבי שמעון בן
לקיש אמר: אלו תלמידי חכמים שמראין הלכות שחיטה בעצמן, דאמר רבא: כל מילי ליחזי
איניש בנפשיה בר משחיטה (שמא יתחבנו בגרונו) ודבר אחר (צרעת ומראות נגעים, מפני שמסוכן
לקפוץ עליו).
רב נחמן בר
יצחק אמר: אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה, כדרבי שמעון בן לקיש, דאמר
רבי שמעון בן לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם, שנאמר: (במדבר
יט,ד) זאת התורה אדם כי ימות
באהל [כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ארבעים סאה
(גיטין נח,א)
קצוצי תפילין (דפוסי
תפילין, חוץ מן הרצועה, קרוי 'קציצה', כדאמרינן במסכת סוכה (כו,ב)
'אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצה') נמצאו
בראשי הרוגי ביתר.
רבי ינאי ברבי
ישמעאל אמר: שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה.
במתניתא תנא: 'ארבעים
קופות של שלש שלש סאין'; ולא פליגי: הא דרישא הא דדרעא (ארבעים
סאה, ודרישא, שהם גדולים: ארבעה בתים בכל קציצה הוו שלש זימני ארבעים סאה.
ואם תאמר: ארבעה לא היא, שבית אחד של זרוע גדול מאחד
מבתי הראש לפי שכאן כל ארבע פרשיות בבית אחד ובשל ראש פרשה אחת בבית אחד, ומכל
מקום דפוס של ראש - מתוך שצריך לחלק הבתים ולהיות ריוח ביניהן, וקבועין על מושב
אחד - הוצרך המושב להיות רחב והוי על אחד שלשה שבזרוע).
אמר רבי אסי:
ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת (בחורבן בית ראשון).
עולא אמר: תשעת
קבין.
אמר רב כהנא
ואיתימא שילא בר מרי: מאי קראה? - (תהלים קלז,ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך [את
גמולך שגמלת לנו] [פסוק
ט] אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000,
2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] לפי המודפס בדפוס וילנא: בירמיהו ג,יט; ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה, נחלת צבי
צבאות גוים; ואמר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובו
אך אולי הכוונה ליחזקאל כ,ו: ביום ההוא נשאתי ידי
להם להוציאם מארץ מצרים, אל ארץ אשר
תרתי להם זבת חלב ודבש - צבי היא לכל הארצות.
[2] הרב ראובן מרגליות גורס "נעמן", שהרי
את בניו של המן הרגו – ויש לו ראיות נוספות.
[YH1]צריך להיות לא תדרש שלמם וטבתם כל ימיך לעולם -
דברים כג,ז