דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק חמישי 'הניזקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין נז,ב)
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ארבעים סאה
(גיטין נח,א)
קצוצי תפילין (דפוסי
תפילין, חוץ מן הרצועה, קרוי 'קציצה', כדאמרינן במסכת סוכה (כו,ב)
'אוחז ברצועה ואינו אוחז בקציצה') נמצאו
בראשי הרוגי ביתר.
רבי ינאי ברבי
ישמעאל אמר: שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה.
במתניתא תנא: 'ארבעים
קופות של שלש שלש סאין'; ולא פליגי: הא דרישא הא דדרעא (ארבעים
סאה, ודרישא, שהם גדולים: ארבעה בתים בכל קציצה הוו שלש זימני ארבעים סאה.
ואם תאמר: ארבעה לא היא, שבית אחד של זרוע גדול מאחד
מבתי הראש לפי שכאן כל ארבע פרשיות בבית אחד ובשל ראש פרשה אחת בבית אחד, ומכל
מקום דפוס של ראש - מתוך שצריך לחלק הבתים ולהיות ריוח ביניהן, וקבועין על מושב
אחד - הוצרך המושב להיות רחב והוי על אחד שלשה שבזרוע).
אמר רבי אסי:
ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת (בחורבן בית ראשון).
עולא אמר: תשעת
קבין.
אמר רב כהנא
ואיתימא שילא בר מרי: מאי קראה? - (תהלים קלז,ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך [את
גמולך שגמלת לנו] [פסוק
ט] אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע.
(איכה
ד,ב) בני ציון היקרים המסולאים
בפז [איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר] - מאי 'מסולאים
בפז'? אילימא דהוו מחפי [מצופים] בפיזא [בזהב
משובח] - והאמרי דבי
רבי שילא: 'תרתי מתקלי איסתירי (סלעים) פיזא נחות בעלמא: חדא ברומי, וחדא בכולי עלמא'! אלא שהיו
מגנין את הפז ביופיין (והיינו 'מסולאים': לשון 'סולו
לרוכב' (תהלים סח,ה), 'לא
תסולה בכתם אופיר [בשהם
יקר וספיר] (איוב כח,טז) משובחין
היו ביופיין מן הפז).
מעיקרא חשיבי
דרומאי הוו נקטי בליונא דגושפנקא (צורות נאות שבחותמיהן) ומשמשי ערסייהו (כדי
שתתעברנה כנגדן); מכאן ואילך מייתו
בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו ומשמשי.
אמר ליה חד
לחבריה: הא - היכא כתיבא?
אמר ליה: (דברים
כח,סא) גם כל חלי וכל מכה אשר
לא כתוב בספר התורה הזאת [יעלם ה' עליך עד השמדך].
אמר: כמה
מרחיקנא מדוכתא פלן (שלא הגעתי ללמוד אותו פסוק)?
אמר ליה: אינגד
(מעט): פוסתא
ופלגא (דף וחצי).
אמר ליה: אי
מטאי לגביה - לא איצטריכי לך.
אמר רב יהודה
אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל: מאי דכתיב (איכה
ג,נא) עיני עוללה לנפשי מכל
בנות עירי?
ארבע מאות בתי
כנסיות היו בכרך ביתר, ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות, וכל אחד
ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן, וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין
אותן בחוטריהן, וכשגבר אויב ולכדום - כרכום בספריהם והציתום באש.
תנו רבנן: 'מעשה
ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי; אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים,
יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים.
הלך ועמד על
פתח בית האסורים, אמר (ישעיהו מב,כד) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים"? ענה אותו תינוק ואמר [סוף הפסוק] "הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו
בתורתו".
אמר:
מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה! שאיני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין
עליו.
אמרו: לא זז
משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל, ומנו? רבי
ישמעאל בן אלישע'.
אמר רב יהודה
אמר רב: מעשה בבנו ובבתו של רבי ישמעאל בן אלישע, שנשבו לשני אדונים; לימים
נזדווגו שניהם במקום אחד; זה אומר: יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם, וזה אומר: יש
לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה. אמרו: בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות!
הכניסום לחדר,
זה ישב בקרן זוית זה, וזו ישבה בקרן זוית זה; זה אומר: אני כהן בן כהנים גדולים -
אשא שפחה? וזאת אומרת: אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד? ובכו כל הלילה. כיון
שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה, ונפלו זה על זה, וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן,
ועליהן קונן ירמיה (איכה א,טז) על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים [כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי היו בני שוממים כי גבר אויב].
אמר ריש לקיש:
מעשה באשה אחת. וצפנת בת פניאל שמה: 'צפנת' - שהכל צופין ביופיה; 'בת פניאל' - בתו
של כהן גדול ששימש לפני ולפנים, שנתעלל בה שבאי כל הלילה. למחר הלבישה שבעה חלוקים
והוציאה למוכרה. בא אדם אחד שהיה מכוער ביותר, אמר לו: הראני את יופיה! אמר לו:
ריקא! אם אתה רוצה ליקח – קח, שאין כיופיה בכל העולם כולו. אמר לו: אף על פי כן!
הפשיטה ששה
חלוקים, ושביעי - קרעתה ונתפלשה באפר, אמרה לפניו: רבונו של עולם! אם עלינו לא חסת
- על קדושת שמך הגבור [גירסת רש"י: על כבוד
שמך הגבור] למה לא תחוס (והיכן
גבורתך)?
ועליה קונן
ירמיה: (ירמיהו ו,כו)
בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבא השודד
עלינו' – 'עליך' לא נאמר, אלא
'עלינו': כביכול עלי ועליך בא שודד (ששמי נתחלל בכך).
אמר רב יהודה
אמר רב: מאי דכתיב [מיכה ב,ב: וחמדו שדות וגזלו ובתים
ונשאו] ועשקו גבר וביתו ואיש
ונחלתו? - מעשה באדם אחד שנתן עיניו
באשת רבו, ושוליא ('שוליא': אינדרי"ן) דנגרי הוה (לא היה רבו לתורה אלא רבו לאומנות
של נגרים). פעם אחת הוצרך רבו ללות,
אמר לו: שגר אשתך אצלי ואלוֶנה. שיגר אשתו אצלו; שהה עמה שלשה ימים. קדם (השכים) ובא אצלו, אמר לו: אשתי ששיגרתי לך - היכן היא?
אמר לו: אני
פטרתיה לאלתר, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך. אמר לו: מה אעשה? אמר לו: אם אתה
שומע לעצתי – גרשה. אמר לו: כתובתה מרובה! אמר לו: אני אלווך, ותן לה כתובתה. עמד
זה וגרשה. הלך הוא ונשאה. כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו - אמר לו: בא ועשה
עמי בחובך! והיו הם יושבים ואוכלים ושותין' והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות
נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן; ועל אותה שעה נתחתם גזר דין.
ואמרי להף על
שתי פתילות בנר אחד (אשת איש).
לקח מן
הסיקריקון [וחזר ולקח מבעל הבית - מקחו בטל; מבעל הבית וחזר ולקח מסיקריקון
- מקחו קיים]:
אמר רב: לא שנו (דמקחו בטל) אלא דאמר לו (בעלים לזה שלקח מסיקריקון) "לך חזק וקני (בחזקה)" (דכיון דדיבורא בעלמא הוא - איכא למימר "השני נוח לי"), אבל בשטר (אי כתב ליה שטרא בשמיה) – קנה (דכולי האי לא הוה ליה למיעבד - אי לאו דזבנה ליה מכר גמור ומדעת). ושמואל אמר: אף בשטר נמי לא קנה עד שיכתוב לו אחריות (דאי טרפו לה מיניה לגבייה דמי ארעא).
(גיטין נח,ב)
תניא כוותיה דשמואל:
'רבי שמעון בן אלעזר אומר: לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש - מקחו קיים; מן האיש
וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל, עד שתכתוב לו אחריות.'
נימא תיהוי
תיובתא דרב?
אמר לך רב: מאי
'אחריות' (דקתני) - נמי
שטר (ולא אחריות נכסים; אלא עד שתכתוב לו שטר והוה לו לאחריות
שאינה יכולה לחזור עליו עוד).
תנו רבנן: 'לקח
מן הסיקריקון ואכלה שלש שנים בפני בעלים, וחָזַר ומכרה לאחר - אין לבעלים על לוקח
שני כלום' - היכי דמי?: אי דקא טעין (ליה האי לוקח שני), ואמר "מינך זבנה (לוקח
ראשון שנתן לך רביע כתקנת בית דין)"
(והדר אכלה שני חזקה, ותו לא מצי אמר ליה האי 'אחזי שטרא',
דטפי מתלתא שנין לא מזדהר איניש בשטריה) - (מאי איריא חזר ומכרה לאחר?) אפילו (לוקח) ראשון נמי (בתר דאכלה שני חזקה, אי הוה טעין
ליה "חזרתיה ולקחתיה ממך כתקנת חכמים זה שלש שנים" - טענתיה טענה)! אי דלא קא טעין ואמר "מינך זבנה" -
אפילו שני נמי לא?
אמר רב ששת:
לעולם דלא קא טעין ליה, וכגון זה (דסיקריקון) - טוענין ליורש וטוענין ללוקח (הלוקח
מסיקריקון, והורישה לבניו, ואכלה שלש שנים, או מכרה לאחר ואכלה שלש שנים, ובאו
בעלים להוציא ממנו ואינו יודע לטעון ולומר לו "הראשון קנאה ממך" - בית
דין טוענין בשביל היורש ובשביל הלוקח; ואפילו למאן דאמר בבא בתרא 'אין טוענין
ליורש ואין טוענין ללוקח טענה זו: "הראשון לקחה ממך"' - הכא מודי
דטענינן ליה, דסתם מאן דזבין מסיקריקון מידע ידע ולא שדי זוזי בכדי ללוקח אם לא על
פי בעלים); ואידך (אבל
לוקח ראשון): אי טעין – אִין, ואי
לא טעין - לא (אנן לא טענינן ליה, דהא ידע אי זבנה אי לא, ואי איתא
דזבנה - הוה טעין).
תנו רבנן: '(עובד
כוכבים) הבא מחמת חוב (על
ישראל), ומחמת אנפרות (או
מחמת 'אנפרות': גזל בעלמא, ואינו מסור בידו להרוג; ואנס העובד כוכבים קרקעו בחובו או
באנפרות) - אין בו משום סיקריקון (אם
שהה בידו שנים עשר חדש, לתת רביע לבעלים כתקון חכמים, ויחזיק בקרקעו; אלא מחזיר לו
הקרקע בחנם. דגבי סיקריקון - הוא דחזרו ונמנו, דכיון דגמר ואקני אגב אונס מיתה;
ואפילו בתר דגזור 'כל דקטיל לקטלוה' - מסתפי ליה מקמא דקמיה דאקטול; וסופו הוכיח:
שהניחה בידו שנים עשר חדש ולא צעק עליו, והלכך נותן לבעלים רביע; דקים להו לרבנן
דעובד כוכבים אוזיל גבי לוקח רביע, לפי שבחנם באה לו; אבל האי - לא גמר ואקני
מידי, ואף על גב דשהתה שנים עשר חדש - לא באת לו שעה לכופו, הלכך אין מכירתו מכירה
כלל); ואנפרות עצמה צריכה שתשהה (ביד
העובד כוכבים) שנים עשר חדש (דאי
לא - הדרא למרה ויהיב דמי, כדקתני מתניתין: שאם יש בידם ליקח - הם קודמין לכל אדם).'
והאמרת 'אין בה
משום סיקריקון' (ושנים עשר חדש לא הוזכרו אלא בו, דאילו אנפרות הדרא
בלא דמי ולעולם)?
הכי קאמר: (אנפרות
אין בו משום סיקריקון: דאילו מסיקריקון מוקמינן לה ביד לוקח, ונותן רביע; אבל
אנפרות בלא דמי הדרא, ולעולם, ו)סיקריקון
עצמה (דאמרינן דקיימא ליה ביד לוקח) צריכה שתשהה שנים עשר חדש (ביד
סיקריקון).
אמר רב יוסף:
נקטינן: אין אנפרות בבבל (משמע: אין עובד כוכבים אונס קרקע
מישראל בבבל באנפרות, ואם בא ישראל וערער על חבירו, ואומר "קרקע זו שלקחת מן
העובד כוכבים - שלי היתה, וגזלה ממני" - אינו נאמן).
והא קחזינן
דאיכא!?
אלא אימא 'אין
דין אנפרות בבבל (לאפסודיה ללוקח)'; מאי טעמא? כיון דאיכא בי דוואר [בית
דין, אולי בית דין שעוסק בקרקעות; אמנם רש"י בבא קמא קיא,א מפש: 'שלטון'] ולא אזיל קביל - אימא אחולי אחיל.
גידל בר רעילאי
(כך שמו) קביל
ארעא בטסקא (מס קרקע) מבני באגא (בני הבקעה; כך היה מנהגם: פוסקים מס על כל הבקעה לתת
כך וכך לשנה למלך, והם מחלקין השדות ביניהם, ונותן כל אחד מס לפי חלקו המגיעו,
ונותנין לאחד, והוא נותנו לגבאי המלך; ואם הלך אחד מבני השדות לדרכו - גבאי המלך
תובע מבני הבקעה כל המס שלם, והבעלים של קרקע זו הלכו לדרכן; ובני באגא שהיה כל
המס מוטל עליהם - נתנוה לגידול לפרוע המס בשביל הבעלים ולאוכלה); אקדים ויהיב (למלך) זוזי (טסקא) דתלת שנין. לסוף אתא מרוותא קמאי, אמרו ליה: שתא
קמייתא דיהבת – אכלת; השתא אנן יהבינן אנן, אכלינן. אתו לקמיה דרב פפא. סבר למיכתב
ליה טירפא (שטר מבית דין)
אבני באגא (לטרוף מקרקעות שלהם מה שנתן, שאילו לא באו הבעלים לטרוף ממנו
- לא היה מפסיד כלום, ומעתה שיאכלוה אחרים - יטול המלך מנתו מהם, ולא יעלו אלה
בחשבון, ונמצא זה מפסיד מה שנתן);
אמר ליה רב
הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אם כן, עשית (הדבר) סיקריקון (כדין
סיקריקון, דאמרינן במשנה אחרונה שאינו מפסיד כלום, דקתני: קנה ונותן לבעלים מאי
דאוזיל עובד כוכבים גביה, או אם יש בידם ליקח - יחזירו לו מעותיו; והאי נמי לא
יפסיד מה שנתן למלך, וגבי כולה; והכא - לאו סיקריקון הוא: המלך אין לו
עליהם כי אם המס, ומפני אותו החוב נמכרה לזה)!
אלא אמר רב
הונא בריה דרב יהושע: הניח מעותיו על קרן הצבי (ולא היה
לו להקדים וליתן של שלש שנים).
זו משנה
ראשונה; בית דין של אחריהן אמרו: הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע:
אמר רב: רביע
בקרקע או רביע במעות (או יתן לבעלים רביע מעות שנתן לעובד כוכבים, או יתן
לו קרקע שוה רביע המעות: אם לקחה במנה - נותן לו רביע מנה, או מן הקרקע עצמו שוה
רביע מנה, דהיינו חמישית שבקרקע - אם הבעלים חפצים בקרקע);
ושמואל אמר:
רביע בקרקע (רביע הקרקע עצמו נותן לו) שהן שליש במעות (שליש מנה).
במאי קמיפלגי?
מר (שמואל) סבר: נכי רביע זבין (שוה ארבע
לקח בשלש; הלכך שדה זו שלקח במנה שוה ארבע שלישי מנה); ומר [רב] סבר: נכי חומשא זבין (מן העובד
כוכבים: שוה חמש בארבעה; הלכך יהיב ליה רביע מנה או חמישית הקרקע, דהיינו רביע
מנה: שהקרקע הנקנית מסיקריקון במנה - שוה חמשת רביעים).
מיתיבי: 'זו
משנה ראשונה (רישא דמתניתין, דקתני 'מקחו בטל'); בית דין של אחריהן אמרו: הלוקח מן הסיקריקון
נותן לבעלים רביע ויד בעלים על העליונה; רצו בקרקע נוטלין רצו במעות נוטלין;
אימתי? בזמן שאין בידן ליקח, אבל יש בידן ליקח - הן קודמין לכל אדם. רבי הושיב בית
דין ונמנו: שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חודש - כל הקודם ליקח זכה, אבל נותן
לבעלים רביע בקרקע או רביע במעות' (וקשיא לשמואל).
אמר רב אשי: כי
תניא ההיא (רביע במעות) -
לאחר שבאו מעות לידו (לאחר שבאו שליש המעות ליד הבעלים; כשמואל קרי להו
'רביע', דהא שלשה שלישי נתן לעובד כוכבים, ולזה שליש - הרי ארבעה; והכי קאמר: נותן
לבעלים רביעית הקרקע, או מעות - שיעור שיהו רביע: כשתצטרף של עובד כוכבים ושל
בעלים - יהו של בעלים רביע בכולן).
אמר רב:
(גיטין נט,א)
אנא הואי
במניינא דבי רבי (באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה) ומינאי דידי מנו ברישא (ממני
שאלו תחלה, בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה, והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא
מן הקטנים; ואני שמעתי שקטן שבהם היה).
והאנן תנן [סנהדרין
פ"ד מ"ב]: 'דיני
ממונות והטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול (כשעומדין
למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין), ודיני נפשות מתחילין מן הצד' (מן הקטנים ולא מן הגדול, שלא ילמד
חובה והשאר נכנעין מפניו, שלא לחלוק עליו, משום 'לא תענה
על רב' (שמות כג,ב); ובדיני נפשות מוקמינן
להאי קרא בפרק קמא דסנהדרין (ב,א): לא
כהטייתך לטובה כו', ולא ילמדו זכות)?
אמר רבה בריה
דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: שאני מנינא דבי רבי דכולהו מנינייהו מן
הצד הוו מתחילין (משום 'לא תענה על רִב';
וכתיב חסר בלא יו"ד, ודרשינן 'לא תענה על רַב': לא תחלוק על מופלא
שבבית דין; ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות, ואף על גב דסיפיה דקרא לא
מיתוקם אלא בדיני נפשות).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com