דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק חמישי 'הניזקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין נח,ב)
אמר רב:
(גיטין נט,א)
אנא הואי
במניינא דבי רבי (באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה) ומינאי דידי מנו ברישא (ממני
שאלו תחלה, בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה, והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא
מן הקטנים; ואני שמעתי שקטן שבהם היה).
והאנן תנן [סנהדרין
פ"ד מ"ב]: 'דיני
ממונות והטהרות והטומאות מתחילין מן הגדול (כשעומדין
למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין), ודיני נפשות מתחילין מן הצד' (מן הקטנים ולא מן הגדול, שלא ילמד
חובה והשאר נכנעין מפניו, שלא לחלוק עליו, משום 'לא תענה
על רב' (שמות כג,ב); ובדיני נפשות מוקמינן
להאי קרא בפרק קמא דסנהדרין (ב,א): לא
כהטייתך לטובה כו', ולא ילמדו זכות)?
אמר רבה בריה
דרבא, ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: שאני מנינא דבי רבי דכולהו מנינייהו מן
הצד הוו מתחילין (משום 'לא תענה על רִב';
וכתיב חסר בלא יו"ד, ודרשינן 'לא תענה על רַב': לא תחלוק על מופלא
שבבית דין; ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות, ואף על גב דסיפיה דקרא לא
מיתוקם אלא בדיני נפשות).
ואמר רבה בריה
דרבא ואיתימא רבי הילל בריה דרבי וולס: מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה
במקום אחד (שתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול
בתורה ובעושר כמותו).
ולא? הא הוה
יהושע?
הוה אלעזר.
הא הוה אלעזר (יחיד
לאחר שנפטר יהושע)?
הוה פנחס.
והא הוה פנחס (לאחר
אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו)?
הוו זקנים (שקבלו
מיהושע והאריכו ימים אחריו, כדכתיב (יהושע כד,לא):
אשר האריכו ימים אחרי יהושע).
הא הוה שאול (גדול
בתורה היה, אלא שלא לימד לאחרים, כדאמרינן בעירובין (נג,א):
שאול לא גלי מסכתא, להכי כתיב ביה 'בכל אשר יפנה ירשיע'
[שמואל א יד,מז])?
הוה שמואל.
והא נח נפשיה (דשמואל
קודם שאול)?
כולהו שני (משעמד
בגדולה) קאמרינן (תהא
תורה וגדולה במקום אחד, וזה בתחילת גדולתו לא יחיד היה בתורה).
והא הוה דוד?
הוה עירא
היאירי (גדול בתורה היה, כדאמרינן במועד קטן (טז,ב):
דהוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות).
והא נח נפשיה?
כולהו שני
בעינן.
הא הוה שלמה?
הוה שמעי בן
גרא.
והא קטליה?
כולהו שני
קאמרינן.
הא הוה חזקיה (מלך
יהודה; גדול בתורה היה, כדאמרינן ב'חלק' (סנהדרין צד,ב))?
הוה שבנא (גדול
בתורה היה, כדאמרינן בסנהדרין (כו,א): שבנא
הוה דריש בתליסר ריבוותא, וחזקיה בחד סרי ריבוותא).
הא איקטיל (סנחריב
הרגו, כדאמרינן ב'זה בורר' (שם))?
כולהו שני
קאמרינן.
והא הוה עזרא?
הוה נחמיה בן
חכליה.
אמר רב אחא
בריה דרבא: אף אני אומר: מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.
ולא? והא הוה
הונא בר נתן!?
שאני הונא בר
נתן, דמיכף הוה כייף ליה לרב אשי.
משנה:
חרש רומז ונרמז
(רמיזה - בידיו ובראשו; מה שהוא רומז קיים ומה שרומזין לו
והוא מתרצה קיים); ובן בתירא אומר:
קופץ ונקפץ ('קפיצה': עקימת שפתים, שנאמר 'קפצה
פיה' (איוב ה,טז), ואינו סימן ניכר כרמיזה) במטלטלין (אם מכר
מטלטלין).
הפעוטות - מקחן
מקח וממכרן ממכר במטלטלין.
גמרא:
אמר רב נחמן:
מחלוקת במטלטלין, אבל בגיטין (דקיימא לן חרש שנשא משנתחרש - אם
רצה להוציא יוציא) - דברי הכל
ברמיזה (כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה (יבמות
קיב,ב)).
פשיטא! 'במטלטלין'
תנן (במילתיה דבן בתירא)!
מהו דתימא 'אף
במטלטלין' (קאמר, וכל שכן בגיטין; דלא תימא 'גיטין הוא, דקילי, משום
דבקפיצה כנס - בקפיצה יוציא, אבל מטלטלין שנפלו בירושה – לא, משום הכי תנן
'מטלטלין'') - קא משמע לן (רב
נחמן: מטלטלין דוקא נקט בן בתירא, ולא בגיטין ובקרקעות, לא ברמיזה ולא בקפיצה,
דהכא הוא משום כדי חייו תקון רבנן, כדלקמן).
איכא דאמרי:
אמר רב נחמן: כמחלוקת במטלטלין - כך מחלוקת בגיטין.
והאנן 'במטלטלין'
תנן?
אימא 'אף
במטלטלין'.
הפעוטות מקחן
מקח וממכרן ממכר במטלטלין:
ועד כמה?
מחוי רב יהודה
לרב יצחק בריה: כבר שית, כבר שב.
רב כהנא אמר:
כבר שב, כבר תמני.
במתניתא תנא:
כבר תשע, כבר עשר.
ולא פליגי: כל
חד וחד לפי חורפיה.
וטעמא מאי?
אמר רבי אבא בר
יעקב אמר רבי יוחנן: משום כדי חייו (דאי לאו זביניה זבינא - לא מזבני
ליה מזוני ולא זבני מיניה).
(ביהוא כתיב, ומשום רבי אבא בר יעקב משום ר' יוחנן נקט
לה): (מלכים ב י,כב) ויאמר לאשר על המלתחה הוצא לבוש לכל עובדי
הבעל.
מאי 'מלתחה'?
אמר רבי אבא בר
יעקב אמר רבי יוחנן: דבר הנמלל ונמתח (בגדי פשתן הן, שחוטן נמתח על ידי
מלילה: שמולל באצבעותיו כשהוא טווה).
כי אתא רב דימי
אמר רבי יוחנן: 'שיגר לו בוניים בן נוניים (ישראל עשיר הוה) לרבי: סיבני וחומס סלסלה ומלמלא (ארבע
מינין של בגדי פשתן דק וטוב): סיבני
וחומס - כאמגוזא ופלגיה דאמגוזא (טלית גדולה למידתו, וכשהוא מקפלה
לא היתה יותר מאגוז וחצי); סלסלה
ומלמלא - כפיסתקא (גלנ"ט שאוכלים חזירים) ופלגי דפיסתקא'; מאי 'מלמלא'? דבר הנמלל ונמתח.
וטעותן (של
פעוטות) עד כמה (הדרא)?
אמר רבי יונה
אמר רבי זירא: עד שתות, כגדול (עד שתות קנה הקונה, ומחזיר אונאה
יותר משתות בטל מקח).
בעי אביי:
מתנתו מאי (במטלטלין - משום כדי חייו הוא; זביני - אִין, מתנה – לא? או
דלמא מתנתו נמי מתנה, דעבדו ליה נייח נפשיה)?
רב יימר אמר
אֵין מתנתו מתנה; מר בר רב אשי אמר: מתנתו מתנה.
אפכוה (בני
הישיבה טעו והפכו דברים דמר לדמר) ושדרוה
לקמיה דרב מרדכי (כמאן סבירא ליה); אמר ליה: זילו אמרו לבר מר (לבנו של
רבי: דרב מרדכי - תלמידו של רב אשי היה; בכמה מקומות, ובמסכת סוטה (מו,ב)
אמרינן גבי לויה: תלמיד לרב אין לו שיעור; רב מרדכי אלויה לרב אשי כו'): לאו הכי הוה עובדא - כי הוה קאי מר (רב
אשי) חד כרעיה אארעא וחד כרעיה
אדרגא (סולם של עליית בית המדרש), ואמרנא ליה: 'מתנתו מאי?' ואמר לן: 'מתנתו מתנה, אחת
מתנת שכיב מרע ואחת מתנת בריא, אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת'.
משנה:
אלו דברים אמרו
מפני דרכי שלום:
כהן קורא
ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל מפני דרכי שלום (כי היכי
דלא ליתו לאינצויי, תקינו להו רבנן האי סידרא; דכיון דתקנתא דרבנן היא - תו לא
מצינן לשנויי ולמימר "אנא קרינא ברישא").
מערבין בבית ישן (בני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד - אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר) מפני דרכי שלום (ובגמרא מפרש לה).
(גיטין נט,ב)
[המשך
המשנה]
בוֹר שהוא קרוב
לָאמה (אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות, ורגילין לעשות בורות,
שאם תיבש האמה - ימלאו מן הבור וישקו השדות, ומרגילין מי האמה לבור עד שיתמלא) - מתמלא ראשון (ותקנו
חכמים שיתמלאו בורות שבשדות העליונות שהן קרובין למוצא האמה, ואחר כך ימלאו
התחתונים; וכשהוא ממלאו - סוכר את האמה עד שיתמלא) מפני דרכי שלום (שלא תהא מחלוקת ביניהם:
"אני אסכור ראשון", דהא תקנתא דרבנן הכי, ואף על פי שאינו דין).
מצודות חיה
ועופות ודגים יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום (מדאורייתא
כל כמה דלא מטא לידיה - לאו גזל הוא; ובגמרא מפרש ליה במצודות שאין להן תוך דליקני
ליה כליו).
רבי יוסי אומר:
גזל גמור (בגמרא מפרש: גזל גמור מדבריהם; וטעמא דרבי יוסי בכולהו:
דקסבר: עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור - כזוכה).
מציאת חרש שוטה
וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום.
רבי יוסי אומר:
גזל גמור.
עני המנקף (חותך,
כמו 'ונקף סבכי היער' (ישעיה י,לד)
וכמו 'ונשאר בו עוללות כנוקף זית' (ישעיהו
יז,ו)) בראש הזית -
מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום.
רבי יוסי אומר:
גזל גמור.
אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום.
גמרא:
מנא הני מילי?
אמר רב מתנה
דאמר קרא: (דברים לא,ט)
ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה (שיקראו בה) אל הכהנים בני לוי (כהנים,
והדר בני לוי) [הנשאים
את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל]
- אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו? אאלא כהן ברישא, והדר לוי.
רבי יצחק נפחא
אמר מהכא: (דברים כא,ה)
ונגשו הכהנים בני לוי [כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם
יהיה כל ריב וכל נגע] - אטו אנן לא
ידעינן דכהנים בני לוי? נינהו אלא כהן ברישא, והדר לוי.
רב אשי אמר
מהכא: (דברי הימים א כג,יג) בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים [הוא
ובניו עד עולם, להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם].
רבי חייא בר
אבא אמר מהכא: (ויקרא כא,ח) וקדשתו [כי את לחם אלקיך הוא מקריב, קדש יהיה לך כי קדוש
אני ה' מקדשכם] - לכל דבר שבקדושה.
תנא דבי רבי
ישמעאל: 'וקדשתו - לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון (בכל
דבר כבוד, בין בתורה בין בישיבה - הוא ידבר בראש), ולברך ראשון (בסעודה), וליטול מנה יפה ראשון (אם
בא לחלוק עם ישראל בכל דבר, לאחר שיחלקו בשוה - אומר לו "ברור וטול איזה
שתרצה").'
אמר ליה אביי
לרב יוסף: 'מפני דרכי שלום'? דאורייתא היא!
אמר ליה:
דאורייתא, (ותורה אמרה כן,) ומפני דרכי שלום.
כל התורה כולה
נמי מפני דרכי שלום היא, דכתיב (משלי ג,יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום?
אלא אמר אביי ('דרכי
שלום' דקתני מתניתין): (אתא) לכדמר (רבה בר נחמני, שהיה רבו), דתניא: 'שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה
אין ממתינין (אין צריכין להמתין); הבוצע (כגון בעל הבית, שהוא מברך המוציא,
ואפילו הוא קטן) - הוא פושט ידו (בקערה) תחלה (ללפת בו את
פרוסת 'המוציא'), ואם בא לחלוק
כבוד לרבו או למי שגדול ממנו - הרשות בידו'; ואמר מר עלה: לא שנו (דחולק
כבוד לרבו) אלא בסעודה (כדאמרן), אבל בבית הכנסת (לענין
לקרות בתורה בבית הכנסת) – לא (אין
כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל),
דאתו לאינצויי (דלא ליתו שארא לאנצויי, ולמימר "אנא נמי קרינא
ברישא"; והיינו דקתני מתניתין 'כהן קורא ראשון כו' - כמה שכתוב בתורה, ואינו רשאי לחלוק כבוד
בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום).
אמר רב מתנה:
הא דאמרת בבית הכנסת לא - לא אמרן אלא בשבתות וימים טובים, דשכיחי רבים, אבל בשני
ובחמישי – לא.
איני! והא רב
הונא (ישראל הוה) קרי
בכהני בשבתות וימים טובים!?
שאני רב הונא,
דאפילו רבי אמי ורבי אסי - כהני חשיבי דארץ ישראל - מיכף הוו כייפי ליה.
אמר אביי:
נקטינן (מסורת מאבותינו): אין שם כהן - נתפרדה חבילה (נפסק הקשר: איבד הלוי את כבודו
בשביל חבילתו הנפרדת, ואינו קורא כלל. כך אמר מורי הזקן, ומורי רבי יצחק בן יהודה,
וכן סידר רב עמרם; אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו: שאין סדר לדבר
להקדים לוי לישראל, ומי שירצה יקדים).
ואמר אביי:
נקטינן: אין שם לוי - קורא כהן (במקום לוי).
איני! והאמר
רבי יוחנן: כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון (שלא
יאמרו הראשון אינו כהן; ולקמיה פריך: והא קא חזו דסליק ממנינא), לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם (לא
ידעי אינשי פגמא בהי מינייהו, ויאמרו: 'ראשון אינו לוי, לפיכך חזר וקרא לוי',אי
נמי שני אינו לוי, אלא ישראל' ולקמיה פריך: גבי כהן נמי, אמאי ליכא נמי פגם שניהם,
דאתו למימר 'שני לאו כהן הוא אלא לוי')'!?
כי קאמרינן -
באותו כהן (עצמו יחזור ויקרא במקום לוי).
מאי שנא 'לוי
אחר לוי' - דאיכא פגם שניהם, דאמרי חד מינייהו לאו לוי הוא, כהן אחר כהן
נמי אמרי חד מינייהו לאו כהן הוא?
כגון דמוחזק לן
באבוה דהאי שני דכהן הוא (ולא מצי למימר 'לוי הוא', הלכך
לראשון הוא דאיכא פגמא).
(ופרכינן: דכוותיה:) הכי נמי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא (על
כרחך גבי לוי דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא, ומאי פגמא איכא? )?
אלא (על
כרחך היינו פגמא:) אמרי: (אבוה
-) ממזרת או נתינה (מן
הגבעונים שגזר דוד עליהם) נסיב,
ופסליה לזרעיה (ואחליה מקדושת לוייה, והוי ישראל פסול, ובמקום ישראל
קורא).
הכא נמי (כהן
שני) אמרי: גרושה או חלוצה נסיב
ואחליה לזרעיה (מקדושת כהונה, והרי הוא כישראל)?
(ומשני הואיל ובלוי קרא - ליכא פגמא; דאי סלקא דעתך
'חלל הוא') סוף סוף לוי מי קא הוי (שיקרא
במקום לוי! הלכך על כרחך: כיון דאבוה כהן - אין זה חלל, ואין כאן פגם אלא לראשון).
ולמאן (מי
פגמו)? אי ליושבין (עד
שיגלל ספר תורה) - הא קא חזו ליה (להאי
כהן ראשון, דסליק למנין שבעה)!?
אלא ליוצאין (שלא
ימתינו ויצאו).
שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו: אחריהן (דכהן ולויי)
(גיטין ס,א)
מי קוראין (כלומר:
[האם] תיקנו
שום סדר לישראל בשבתות משום דרכי שלום)?
לא הוה בידיה.
אתא ושייליה
לרבי יצחק נפחא, אמר ליה: אחריהן קוראין תלמידי חכמים הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן
תלמידי חכמים הראויין למנותם פרנסים על הציבור (דאמרינן במסכת
שבת [ב'אלו קשרים', דף קיד,א]: איזהו
תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור? - כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום
ואומרה), ואחריהן בני תלמידי חכמים
שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות, וכל אדם.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000,
2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com