דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק חמישי 'הניזקין'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין נט,ב)
שלחו ליה בני
גלילא לרבי חלבו: אחריהן (דכהן ולויי)
(גיטין ס,א)
מי קוראין (כלומר:
[האם] תיקנו
שום סדר לישראל בשבתות משום דרכי שלום)?
לא הוה בידיה.
אתא ושייליה
לרבי יצחק נפחא, אמר ליה: אחריהן קוראין תלמידי חכמים הממונין פרנסים על הצבור,
ואחריהן תלמידי חכמים הראויין למנותם פרנסים על הציבור (דאמרינן
במסכת שבת [ב'אלו קשרים', דף קיד,א]: איזהו
תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור? - כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום
ואומרה), ואחריהן בני תלמידי חכמים
שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות, וכל אדם.
שלחו ליה בני
גליל לרבי חלבו: מהו לקרות בחומשים (שיש שכותבין להן חמשה חומשין: כל
חומש אחד שלם לעצמו; וכל ספריהם היו במגילה, כספר תורה שלנו) בבית הכנסת בציבור?
לא הוה בידיה.
אתא שייליה לרבי יצחק נפחא - לא הוה בידיה; אתא שאיל בי מדרשא - ופשטוה מהא דאמר
רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: 'ספר תורה שחסר יריעה אחת - אין קורין בו'!
ולא היא: התם
מחסר במילתיה (שקורין לו ספר תורה וחסר הוא), הכא לא מחסר במילתיה.
רבה ורב יוסף
דאמרי תרוייהו: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור!
ורבה ורב יוסף
דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא [ספר
הפטרות] - אסור למקרי
ביה בשבת.
מאי טעמא?
דלא ניתן ליכתב
(פחות מספר אחד שלם לעצמו).
מר בר רב אשי
אמר: לטלטולי נמי אסור.
מאי טעמא?
דהא לא חזי
למיקרי ביה.
ולא היא: שרי
לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא
בשבתא, והא 'לא ניתן ליכתב' (שום דבר גמרא והלכה ואגדה
כדאמרינן לקמן 'אלה אתה כותב כו')?
אלא כיון דלא אפשר (מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת) - (תהלים קיט,קכו) עת לעשות לה' הפרו תורתך (ואם
בא עת לעשות תקנה לשם שמים - הפרו דברי תורה לשעה הצריכה) - הכי נמי: כיון דלא אפשר (שאין לכל
צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים שלם)
- עת לעשות לה' הפרו תורתך.
בעא מיניה אביי
מרבה: מהו לכתוב מגילה (פרשה לבדה של תורה או שתים) לתינוק להתלמד בה? תיבעי למאן דאמר (לקמן
בשמעתין) 'תורה מגילה מגילה ניתנה (כשנאמרה
פרשה למשה - היה כותבה, ולבסוף ארבעים שנה - כשנגמרו כל הפרשיות - חיברן בגידין ותפרן)', תיבעי למאן דאמר 'תורה חתומה ניתנה (לא
נכתבה עד סוף ארבעים - לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן; והנאמרות לו בשנה ראשונה
ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן)':
תיבעי למאן
דאמר 'תורה מגילה מגילה ניתנה': כיון דמגילה מגילה ניתנה – כותבין? או דילמא כיון
דאידבק – אידבק?
תיבעי למאן
דאמר 'תורה חתומה ניתנה': כיון דחתומה ניתנה - אין כותבין? או דילמא כיון דלא אפשר
– כתבינן?
אמר ליה: אין
כותבין, ומה טעם? לפי שאין כותבין (ואפילו למאן דאמר 'מגילה מגילה
ניתנה', כיון דאידבק - אידבק).
איתיביה: 'אף
היא (הילני המלכה) עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה' (לכתוב משם פרשיות לסוטות הבאות; במסכת יומא (פרק ג
משנה י; דף לז,א));
אמר רבי שמעון
בן לקיש משום רבי ינאי: באל"ף בי"ת (כלומר:
ראשי התיבות).
איתיביה: 'כשהוא
כותב (כהן הכותב פרשת סוטה) - רואה וכותב מה שכתוב בטבלא'.
אימא 'כמה
שכתוב בטבלא' (לפי הסימנים היה מבין וכותב).
איתיביה:
'כשהוא כותב רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא; מה הוא כתוב בטבלא? 'אם שכב (כלומר:
ואת כי שטית וגו')... אם לא שכב'[YH1]!
הכא במאי
עסקינן? - בסירוגין (תחילת המקרא [הפסוק]
היה כתוב תיבה שלימה, ולבסוף ראשי תיבות).
כתנאי: 'אין
כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים - מותר. רבי יהודה אומר: בבראשית
- עד דור המבול, בתורת כהנים - עד 'ויהי ביוום השמיני' (שהוא גמר
צווי הקרבנות)'.
אמר רבי יוחנן
משום רבי בנאה: תורה מגילה מגילה ניתנה, שנאמר (תהלים
מ,ח) אז אמרתי (כך אמר
דוד: כשערערו עלי שאול ודואג לפוסלני מלבא בקהל, והועד בבית המדרש 'עמוני ולא
עמונית', כדאמרינן ביבמות (עז,א)) הנה באתי (עכשיו
באתי לכלל) במגילת ספר כתוב
עלי (מאז ניתנה התורה - הוזכרתי בה: 'ואת שתי
בנותיך הנמצאות' (בראשית יט,טו):
בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה ונעמה העמונית, אמו של רחבעם; כתיב הכא 'הנמצאות'
וכתיב התם (תהלים פט,כא) 'מצאתי
דוד עבדי'; אלמא 'מגילה' איקרי, משום דמתחילה נכתבה מגילת בראשית,
והדר מגילת נח, והדר מגילת אברהם, והיינו דקאמר: במגילת אברהם כתוב עלי).
רבי שמעון בן
לקיש אומר: תורה - חתומה (גמורה ומסויימה ושלימה) ניתנה, שנאמר (דברים
לא,כו) לקוח את ספר התורה הזאת
[לקח את ספר התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית ה'
אלקיכם והיה שם בך לעד].
ואידך נמי -
הכתיב 'לקוח'?
ההוא - לבתר
דאידבק.
ואידך נמי -
הכתיב 'במגילת ספר כתוב עלי'?
ההוא - דכל
התורה כולה איקרי מגילה, דכתיב (זכריה ה,ב) ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה [ארכה
עשרים באמה ורחבה עשר באמה];
אי נמי לכדרבי
לוי, דאמר רבי לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: פרשת כהנים,
ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות,
(גיטין ס,ב)
ופרשת שתויי
יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה (איקראי 'מגילה' אותן שמונה פרשיות
שהוצרכו ליום - נאמרו ונכתבו ונמסרו בו ביום, ונכתבו כל אחת במגילה לבדה, לפי
שמובדלות ורחוקות זו מזו; הלכך קרי לשאר נמי 'מגילה': משום דכשחזר והשלימה - הוצרך
לכתוב מבראשית עד פרשת כהנים לבד, ודילג פרשת כהנים הכתובה כבר, וכתב מפרשת כהנים
עד פרשת שילוח טמאים, וכן כולם;
פרשת כהנים: 'אמור אל
הכהנים' [ויקרא כא], שהלכות כהנים כתובות בה:
'לא יטמא', 'לא יקח',
'מום בו', 'לא יגש';
ומפני שבו ביום הוזקק לעבודה - הוצרכה קדושתן להודיעם;
פרשת לוים: 'קח את
הלוים' ד'בהעלותך', שבה הלכות לוים; ויש אמרים: 'ואל
הלוים תדבר', ואינו כן: כי מה עניינם אצל הקמת המשכן? מעשר ראשון לא
נהגה עד סוף חמשים וארבעה שנה! ועוד: 'פרשת מעשר' מיקריא! פרשת לוים: הוצרכה לבו
ביום, שנזקקו לשיר;
פרשת טמאים: 'ויהי
אנשים וגו' [בבהעלותך] - משום
הלכות הפסח; והמשכן הוקם באחד בניסן, והוזהרה להם פרשת שילוח טמאים: 'וישלחו
מן המחנה'; שבו ביום הוקבעו שלש מחנות: מחנה שכינה, ומחנה לויה, ומחנה
ישראל; והוזקקו להשתלח; ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל: הואיל וצריכין שילוח, ולא
יוכלו ליכנס למשכן - היאך יעשו פסחיהם? ולרבי לוי יכולים היו ליטהר עד ט"ו,
ולא נזקקו לפסח שני אלא אם כן לא יטהרו;
ופרשת שילוח טמאים: 'וישלחו
מן המחנה': שבאותו היום הוקבעו המחנות; וכשנגללים הפרוכת בכל סילוק מסעות - הותרו
זבין ומצורעים ליכנס לשם;
ופרשת אחרי מות: אף על
פי שהיא של יום הכפורים - בו ביום נאמרה, כדכתיב 'אחרי מות'; ומפני שמתו בני אהרן
בשביל ביאה שלא לצורך - נאמרה אותה אזהרה לאהרן: 'אל יבא
בכל עת';
ופרשת שתוי יין: לפי
שמאותו היום ואילך נאסרו, דהא בביאת אהל מועד תלה רחמנא;
ופרשת נרות: 'בהעלותך': לפי שבו ביום
התחילו להדליק;
ופרשת פרה אדומה: לפי
שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן, וקודם לכן לא יכלו לעשותה, דבעינן 'והזה
אל נכח פני אהל מועד' (במדבר יט,ד); והכי
אמרינן במסכת מגילה ירושלמי: באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה).
אמר רבי אלעזר:
תורה - רוב בכתב (רוב התורה תלויה במדרש, שכתובה למידרש בכלל ופרט
וגזירה שוה ושאר מדות שהתורה נדרשת בהן) ומיעוט על פה (שאין רמז ללמוד לה בתורה, אלא למשה נאמר על פה), שנאמר (הושע ח,יב) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו; ורבי יוחנן אמר: רוב על פה ומיעוט בכתב, שנאמר [שמות
לד,כז: ויאמר ה' אל משה: כתב לך את הדברים האלה] כי על פי הדברים האלה [כרתי
אתך ברית ואת ישראל] (על
שבעל פה נכרת ברית; אלמא איהי הואי רובא).
ואידך נמי -
הכתיב 'אכתוב לו רובי תורתי'?
ההוא אתמוהי קא
מתמה: אכתוב לו רובי תורתי (וכי רובי תורתי היה לי לכתוב להם)? הלא (באותה שכתבתי להם) 'כמו
זר נחשבו'!?
ואידך נמי -
הכתיב 'כי על פי הדברים האלה'?
ההוא - משום
דתקיפי למיגמרינהו.
דרש רבי יהודה
בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש: כתיב [שמות
לד,כז: ויאמר ה' אל משה] כתוב לך את הדברים האלה (אלמא נכתבה), וכתיב (המשך הפסוק) כי על פי הדברים האלה [כרתי
אתך ברית ואת ישראל] (אלמא
לא נכתבה) - הא כיצד? דברים שבכתב (שאמרתי
לך בכתב) אי אתה רשאי לאומרן (למוסרם
לישראל) על פה; דברים שבעל פה - אי
אתה רשאי לאומרן בכתב (לכותבן; מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב, אלא
מפני שהתורה משתכחת).
דבי רבי ישמעאל
תנא: ''אלה': אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות'.
אמר רבי יוחנן:
לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר (שם) 'כי
על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל'.
מערבין בבית
ישן מפני דרכי שלום:
מאי טעמא?
אילימא משום כבוד (של בעל הבית) - והא ההוא שיפורא (של תקיעת ערב שבת; ורב שרירא גאון
פירש בכתב תשובתו: 'שיפורא': שופר של נדבה שהיו נותנין לתוכו נדבה השלוחה לבני
הישיבה, כמו 'י"ג שופרות היו במקדש' (שקלים דף ח)) דהוה מעיקרא בי רב יהודה (שהיה ראש
ישיבה בפומבדיתא), ולבסוף (כשנפטר
ומלך רבה) - בי רבה (נתנוהו
בביתו), ולבסוף (ובתר
רבה מלך רב יוסף) - בי רב יוסף, ולבסוף
(והדר מלך אביי) בי אביי, ולבסוף (והדר מלך רבא) - בי רבא!
אלא משום חשדא (הואיל
והורגל העירוב בתוך אותו הבית - אם באת לשנות את מקומו, הנכנסין לאותו הבית ולא
יראו שם את העירוב - יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב).
בור שהוא קרוב
לאמה [מתמלא ראשון]:
איתמר: בני
נהרא (שדות שעל שפת הנהר): רב אמר: תתאי שתו מיא ברישא, ושמואל אמר: עילאי שתו מיא ברישא.
בדמיזל (אם
אינן סוכרים את הנהר אלא דולין והולכים, והנהר מושך כפשטו) כולי עלמא לא פליגי (שכל
הרוצה לדלות ידלה), כי פליגי במיסכר
ואשקויי (שאין בו כדי לדלות כולן יחד, ורוצין העליונים לסוכרו שלא
ירדו המים למטה ולהמשיך הנהר דרך נגרים קטנים עד שישתו כל שדותיהן; ותחתונים
מעכבין עליהם "אלא אם כן נשקה אנחנו תחילה"): שמואל אמר: עילאי שתו מיא ברישא, דאמרי: "אנן
מקרבינן טפי" (הקרוב לאמה היינו 'עילאי'); ורב אמר: תתאי שתו מיא ברישא, דאמרי "נהרא כפשטיה
ליזיל".
תנן: 'בור
הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום' [קשיא
לרב?]
תרגמה שמואל
אליבא דרב: באמה המתהלכת על פי בורו (שמתמלא מאיליו כדרך הילוכו ואין
צריך לסכור הנהר).
אי הכי - מאי
למימרא?
מהו דתימא מצי
אמרי ליה 'סכר מיסכר (פי בורך שלא ירדו המים לתוכו שממעט משיכת הנהר), ואשקי בהינדזא' (אוינטור"א:
כפי מה שיעלה לך לדלות מן משיכת הנהר, כמונו; כמו 'דמהנדזי להדדי' ב'שחיטת חולין' (מג,א)) - קא משמע לן.
אמר רב הונא בר
תחליפא: השתא, דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר - כל דאלים גבר (ולית
ליה ד'הלכתא כשמואל בדיני').
רב שימי בר אשי
אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: לותבן מר בעידנא (יושיבני
אדוני ללמוד בעת קבוע)?
אמר ליה: אית
לי עידנא לדידי (לגירסא).
ולותבן מר
בליליא?
אמר ליה: אית
לי מיא לאשקויי.
אמר ליה: אנא
משקינא ליה למר מיא ביממא ולותבן מר בליליא. אמר ליה: לחיי!
אזל לעילאי -
אמר להו 'תתאי שתו מיא ברישא (ואין אתם רשאין לסוכרו)'; אזל לתתאי - אמר להו 'עילאי שתו מיא ברישא';
אדהכי - סכר מיסכר ואשקי.
כי אתא לקמיה
דאביי, אמר ליה: כבי תרי (רב ושמואל) עבדת לי!!
ולא טעמינהו
אביי לפירי דההיא שתא.
הנהו בני בי
חרמך (שם העיר)
דאזול כרו ברישא דשנוותא (שם הנהר) ואהדרוה ושדיוה בשילהי נהרא (רצו
להקיף את שדותיהן במי הנהר, וכרו מלמעלה לשדותיהן לצד ראש העליון של הנהר, והסיבו
מקצתן סביב שדותיהן, ובסוף שדותיהן הסיבוהו עד שחזר ונפל לתוך הנהר (כזה [עשו
כמו טבעת המקיפה שדותיהם])); אתו עילאי לקמיה דאביי, אמרו ליה: קא מתקיל
לנהרין (נהר שלנו נתקל, מפני שהסיבוהו, ואינו נמשך מהר, וצפין המים
דרך שדותינו! שכן דרך הנהר המיסב: אין מימיו קלין לרוץ מפני העקמומית)!
אמר להו: כרו
בהדייהו טפי פורתא (העמיקו המים אצלכם בראש המסיבה, כדי שישטפו המים
במרוצה).
אמרו ליה: קא
יבשי פירין ('פירין': כמו 'פירא דכוורי' (כתובות עט,א); אם נעמיק - ייבשו חריצין שלנו:
כשלא יתברכו מימי הנהר יעמיקו המים ויחדל הלחלוחית ולא ינבעו המים לחריצין שיש
לנו)!
אמר להו (אביי
לבני חרמך): זילו סליקו נפשייכו (וסתמו
את מסיבתכם) מהתם.
מצודות חיה
ועופות ודגים יש בהן [משום גזל מפני דרכי שלום; רבי יוסי אומר: גזל גמור]:
באוזלי (רשתות
של חוטין שיש להם תוך) ואוהרי (של
גמי; יונקייר"ש בלע"ז) -
(גיטין סא,א)
(דכיון דיש להם תוך) כולי עלמא לא פליגי (קנה לו
כליו, והוי גזל גמור); כי פליגי
בלחי (חכה; איי"ם בלע"ז) וקוקרי (שאר מצודות ומכשולים שנותנים חוט
ארוך בנהר וחורזין בו מחטים על פני כולה)[1].
מציאת חרש שוטה
[וקטן יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום] רבי יוסי: אומר: גזל גמור:
אמר רב חסדא:
גזל גמור מדבריהם (אפילו לרבי יוסי לאו גזל דאורייתא הוא).
למאי נפקא
מינה?
להוציאו
בדיינין (דלרבנן לא נפיק בדיינים; ומיהו לרבי יוסי גזל מעליא לא הוי,
ליפסל לעדות ולעבור עליו בלאו).
עני המנקף בראש
הזית מה שתחתיו [גזל מפני דרכי שלום. רבי יוסי אומר: גזל גמור]:
תנא: 'אם
ליקט (על גבי קרקע) ונתן ביד (ביד הואיל ומטו לידיה) – הרי זה גזל גמור.'
רב כהנא הוה
קאזיל להוצל; חזייה לההוא גברא דהוה שדי אופיי (מקלות) וקא נתרן תמרי, אזל קא מנקיט ואכיל; אמר ליה:
חזי מר דבידאי שדיתינהו!
אמר ליה:
מאתריה דרבי יאשיה אתה (לפיכך אתה בקי בדינין לפי שהוא דורש לרבים ומודיען;
רבי יאשיה מן הוצל הוה).
קרי עליה [משלי
י,כה: כעבור סופה ואין רשע] וצדיק יסוד עולם.
אין ממחין ביד
עניי נכרים בלקט בשכחה ובפאה מפני דרכי שלום:
תנו רבנן: 'מפרנסים
עניי נכרים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין מתי נכרים
עם מתי ישראל (לא בקברי ישראל; אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם
ישראל) מפני דרכי שלום.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[YH1]
כפי שמוסבר במשנה סוטה פ"ב מ"ג, ובגמרא [בבלי דף יז,א; וכן בירושלמי;
מכל מקום הגמרא כאן לא דייקה בציטוט.
(יט) והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה
אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה:
(כ) ואת כי שטית תחת אישך וכי
נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך:
(כא) והשביע הכהן את האשה בשבעת
האלה ואמר הכהן לאשה יתן יקוק אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יקוק את ירכך נפלת
ואת בטנך צבה: