דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סיום פרק חמישי 'הניזקין'
ותחילת פרק ששי'האומר'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין סא,ב)
והתניא: 'אשת
חבר טוחנת עם אשת עם הארץ (מסייעתה) בזמן שהיא (אשת חבר) טמאה (דכיון
דבימי טומאה אינה רגילה ליגע בטהרות - לא חיישינן שמא תטול ותתן לתוך פיה) אבל לא בזמן שהיא טהורה; רבי שמעון בן אלעזר
אומר: אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון, מפני שחברתה
(גיטין סב,א)
נותנת לה
ואוכלת' (אלמא
חשודה אשת עם הארץ לגנוב משל בעלה וליתן לחברתה)!? השתא מיגנב גנבא, חלופי לא מיחלפא?
אמר רב יוסף:
התם נמי מוריא (מורה הוראת היתר לעצמה) ואמרה: תורא מדישיה קאכיל [וכתוב
לא תחסום שור בדישו].
(ברייתא היא:) 'העיד רבי יוסי בן המשולם משום רבי יוחנן אחיו שאמר משום רבי אלעזר בן
חסמא: אין עושין חלת עם הארץ בטהרה (עם הארץ שאמר לגַבָּל חבר
"הפרש חלה מעיסתי ועשה אותה בטהרה" - לא ישמע לו, שהרי כבר נטמאה כל
העיסה ביד עם הארץ, והכהן יסמוך על הגַבָּל שהוא חבר, ויהא סבור שהחלה טהורה), אבל עושין עיסת חוליו (תחילת
העיסה) בטהרה, ונוטל הימנה כדי
חלה, ומניחה בכפישא או באנחותא (כלים של בלאי חמתות, ואין רגילים
ליתן בהם עיסה, וטומאה אין מקבלין), וכשבא עם הארץ ליטול - נוטל את שתיהן, ואינו חושש (הגַבָּל
שמא יגע עם הארץ בחלה ויטמאנה; ולקמיה מפרש טעמא); ואין עושין תרומת זיתיו בטהרה (לאחר
שהפך זיתים לתתן לבית הבד - אין מפרישים בדדים חבירים תרומה מהן לעשותן בטהרה, לפי
שכבר הוכשרו במעטן ונטמאו, והכהן סומך עליהם וסובר שהן טהורים), אבל עושין זיתים חוליו בטהרה, ונוטל הימנה כדי
תרומה, ומניחה בכליו של חבר, וכשבא עם הארץ ליטול - נוטל את שתיהן ואינו חושש'; וטעמא מאי (שרו רבנן
לאקולי בתרומה כי האי קולא ,דאיכא למיחש דלמא הדר נגע)? אמר רבי יוחנן: משום כדי חייו דגַבָּל, ומשום כדי חייו
דבדד [בעל ומפעיל בית הבד].
וצריכא: דאי
אשמועינן גַבָל - משום דלא נפיש אגריה (ששכרו מועט לפיכך הוא עני
וצריך למזונות), אבל בדד, דנפיש
אגריה - אימא לא; ואי אשמועינן בדד - משום דלא שכיח ליה (להשתכר
כי אם משנה לשנה, להכי צריך למזונות), אבל גבל דשכיח ליה אימא לא – צריכא.
אמר מר: 'נוטל
הימנה כדי חלה, ומניחה בכפישא או באנחותא, וכשבא עם הארץ ליטול - נוטל את שתיהן
ואינו חושש'; וליחוש דילמא נגע בה?
דאמרינן ליה (לאיים
עליו): "חזי אי נגעת בה (ותטמאנה) הדרא לטיבלא" (והוא
אינו חשוד לאכול טבל שבמיתה).
וליחוש דילמא
לא איכפת ליה?
השתא לתקוני קא
מיכוין (שהרי בא אצלו לתקנה לו) - מיכפת לא איכפת ליה (בתמיה)?!
אמר מר: 'נוטל
הימנה כדי תרומה ומניחה בכליו של חבר, וכשבא עם הארץ ליטול - נוטל את שתיהן ואינו
חושש'; וליחוש דילמא נגע בה? בשלמא התם (גבי חלה) אית ליה היכרא (שהניחה
בכלים שאין עשויין להניח בהן עיסה ונזכר על שאיימנו עליו), הכא מאי היכרא אית ליה (דלידכר)? דמנח ליה בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה (שאינן
מקבלים טומאה דאי נגע בכלי לא מקבל טומאה ובעיסה גופה אית ליה היכרא משום הני כלים
שאינו רגיל להשתמש בהן ועם הארץ לא אחמור רבנן עליה כולי האי לשוייה כזב גמור לטמא
במשא)? אי הכי מאי איריא דחבר?
אפילו דעם הארץ נמי?
הכי נמי קאמר:
בכלים של עם הארץ (שאין מקבלין טומאה) הראויין להשתמש בהן חבר.
מחזיקין ידי
עכו"ם בשביעית:
'מחזיקין'?
והאמר רב דימי בר שישנא משמיה דרב: אין עודרין (חופרין) עם העכו"ם בשביעית, ואין כופלין
שלום לעובד כוכבים (דהא דנותנים שלום לעובד כוכבים - מפני דרכי
שלום הוא דשרי, ומשום דרכי שלום - בחדא זימנא סגי)?
לא, צריכא
למימרא להו "אחזוקו" בעלמא (כשאומרין לעושי מלאכה העוברים
עליהם "תחזקנה ידיכם"),
כי הא: דרב יהודה אמר להו "אחזוקו'; רב ששת אמר להו "אשרתא" (אף
הוא לשון חיזוק, כמו 'אישרנוהי (כתובות כא,א)).
ואין כופלין
שלום לעובד כוכבים:
רב חסדא מקדים
ויהיב להו שלמא; רב כהנא אמר להו: שלמא למר (ולא היה
מתכוין לברכו, אלא לבו היה לרבו).
ושואלין
בשלומן:
השתא אחזוקי
מחזקינן (ידיהם בדבורא בדבר האסור לישראל כגון עבודת שביעית), שואלין בשלומן (כל ימות
השנה) מיבעיא?
אמר רב ייבא:
לא נצרכא אלא ליום חגם (ולא חיישינן דלמא אזיל ומודה), דתניא: 'לא יכנס אדם לביתו של עובד כוכבים ביום חגו
ויתן לו שלום (דכיון דאחשביה כולי האי דלמא אזיל ומודי); מצאו בשוק - נותן לו בשפה רפה ובכובד ראש.'
רב הונא ורב
חסדא הוו יתבי; חליף ואזיל גניבא [שם
חכם]; אמר ליה חד
לחבריה: ניקום מקמיה, דבר אוריין (בן תורה) הוא!
אמר לו: ומקמי
פלגאה (חולק על החכמים: שהיה מצערו למר עוקבא שהיה אב בית דין,
כדאמרינן בפרק קמא (לעיל ז,א)) ניקום?
אדהכי אתא איהו
לגבייהו, אמר להו: 'שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי'!
אמרו ליה: מנא
לך דרבנן איקרו 'מלכים'?
אמר להו: דכתיב
(משלי ח,טו)
בי מלכים ימלוכו [ורזנים יחקקו צדק].
אמרו ליה ומנא
לך דכפלינן שלמא למלכי?
אמר להו דאמר
רב יהודה אמר רב: מנין שכופלין שלום למלך? - שנאמר (דברי
הימים א יב,יט) ורוח לבשה את
עמשי ראש השלישים [לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי
עזרך אלהיך, ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד].
אמרי ליה:
ליטעום מר מידי?
אמר להו: הכי
אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר (דברים
יא,טו) 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' והדר 'ואכלת
ושבעת'.
הדרן עלך הניזקין
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
גיטין פרק ששי האומר
(גיטין סב,ב)
משנה:
האומר:
"התקבל גט זה לאשתי" או "הולך גט זה לאשתי" - אם רצה (הבעל) לחזור – יחזור (דגט חוב
הוא לה, ואין חבין לאדם אלא מדעתו ליעשות לו שליח לחובתו).
האשה שאמרה
"התקבל לי גיטי" [והשליח
קבל את הגט] - אם רצה
לחזור [הבעל] - לא יחזור (כיון
דאיהי שויתיה שליח, הרי הוא כידה, ונתגרשה מיד בקבלתו של זה);
לפיכך (כיון
דאמרן 'אין יכול לחזור' - אין לו תקנה לחזור אלא) אם אמר לו הבעל (לזה שעשתה אותו שליח
לקבלה) "אי איפשי שתקבל לה (להיות
כידה), אלא (שליח שלי
תהא להוליכו לידה:) הולך ותן
לה" - אם רצה לחזור (כל זמן שלא הגיע גט לידה) – יחזור (שאינה מתגרשת אלא מדעת
המגרש, והרי אמר "לא יהא גט עד שיגיע גט לידה").
רבן שמעון בן
גמליאל אומר: אף האומרת "טול לי גיטי" ('טול' -
לשון קבלה הוא) - אם רצה לחזור לא
יחזור.
גמרא:
אמר ליה רב אחא
בריה דרב אויא לרב אשי (אהולך גט זה לאשתי קאי): טעמא (דקתני מתניתין 'יחזור') - (דמיירי) דלא שויתיה איהי שליח לקבלה (ובעל לאו
בר שוייה שליח לקבלה הוא, דהא חוב הוא לה, והכא הוא דקאמרינן 'יחזור'); הא שויתיה איהי שליח לקבלה (וקאמר
איהו "הולך") - רצה לחזור
לא יחזור (דלא עקריה משליחותא דידה); שמע מינה 'הולך כזכי דמי' (ופלוגתא
היא בפרק קמא (לעיל יד,א))!
לא! לעולם אימא
לך 'הולך לאו כזכי דמי' (ואפילו שויתיה איהי שליח לקבלה ואמר לו איהו
"הולך" - מיעקר עקריה משליחותא, ושוייה איהו שליח להולכה), ו"התקבל גט לאשתי" איצטריכא ליה (והאי
דנקט מתניתין - בדלא שויתיה שליח -
משום "התקבל" נקט לה, ד"התקבל" איצטריכא ליה לאשמועינן): דסלקא דעתך אמינא '(דאף על
גב דלא שויתיה היא שליח,) הואיל
ובעל לאו בר שויה שליח לקבלה הוא (אלא להולכה, ואיהו לא אמר
"הולך") - אף על גב דמטא
גיטא לידה - לא להוי גיטא (דהא לאו להולכה שוייה שליח ולקבלה
נמי לא בר שוייה שליח הוא) – קא
משמע לן (אפילו הכי כי מטא גט לידה מיהא מגורשת), ד("התקבל" דקאמר ליה) - "התקבל והולך" קאמר (דאדם
יודע שאין לו שליחות לקבלה, ואיידי דתנא "התקבל" - תנא
"הולך"; דהכי קאמר מתניתין: בין שאמר בעל בלשון קבלה בין שאמר בלשון
הולכה - הוי שליח להולכה).
תנן: 'האשה
שאמרה "התקבל לי גיטי" - אם רצה לחזור - לא יחזור'; מאי, לאו (אתרוייהו
מילי דתנא לעיל מינה קאי:) לא שנא
אקבלה (כי אמר הבעל 'קבלה' ["התקבל גט זה
לאשתי"]) לא
שנא אהולכה (אי שויתיה איהי שליח לקבלה - מעיקרא לא יחזור, שמע
מינה 'הולך כזכי דמי')?
לא, אקבלה.
תא שמע: 'לפיכך
אם אמר לו הבעל "אי איפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה" - אם רצה לחזור
יחזור' - טעמא דאמר "אי איפשי", הא לא אמר "אי איפשי" -
אם רצה לחזור לא יחזור, שמע מינה הולך כזכי דמי!
דילמא
ב"הֵילָך" (בהך סיפא לא תיתני "הולך ותן לה" אלא
"הילך ותן לה", ד"הילך" ודאי הילך כדקאמרה היא, ואי לאו דאמר
"אי אפשי" הוה ליה שליח לקבלה)!
פשיטא איש (זכר) הוי שליח (יכול
ליעשות שליח לבעל) להולכה (כיון
דאיתרבי שליחות מקרא מ'ושלחה' [דברים
כד,א] - פשיטא דודאי זכר להולכה רבי), שכן בעל מוליך גט לאשתו (עליו
להוליך גט לאשתו, ובמידי דאיהו כשר - שלוחו נמי כשר); ואשה (אחרת) (פשיטא לן) הויא שליח (לחברתה) לקבלה (מאחר דרבי קרא שליחות לקבלה מ'ושלחה
מביתו' [דברים כד,א] קרי ביה ו'שָלחה'), שכן אשה (היא עצמה) מקבלת גיטה מיד בעלה; איש לקבלה והאשה להולכה
מאי (מי אמרינן כיון דהוא עצמו לאו בר קבלה הוא - שאר זכרים נמי
לאו בני קבלה נינהו, וכן לענין הולכה באשה)?
תא שמע: 'האומר
"התקבל גט זה לאשתי" או "הולך גט זה לאשתי" - אם רצה לחזור –
יחזור; האשה שאמרה "התקבל לי גיטי" - אם רצה לחזור לא יחזור' – מאי,
לאו בחד שליח (קאמר, דבין אמר ליה בעל "הולך", בין אמר
ליה "התקבל" - הוי שליח להולכה; ואי אמרה ליה איהי מעיקרא לההוא
"התקבל" הוי שליח לקבלה),
ושמע מינה: כשר לקבלה כשר להולכה (ההוא דאכשר להיות שליח לבעל
להולכה - מכשר להיות שליח לאשה לקבלה)!
לא, בשני
שלוחין (והכי קאמר: הבעל שאמר לאיש - בין "התקבל" בין
"הולך" - לשון הולכה היא; והאשה שאמרה לחברתה "התקבל[י]",
ונְתָנוֹ לה הבעל [את
הגט] - אם רצה לחזור לא יחזור; ולאו אשליח דרישא קאי).
תא שמע: 'לפיכך
אם אמר לו הבעל "אי איפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה" - אם רצה לחזור
יחזור' והא הכא דחד שליח הוא (לההוא דאמרה ליה איהי
"התקבל" אמר ליה איהו "אי איפשי שתקבל אלא הולך"), ושמע מינה כשר לקבלה כשר להולכה!
פשוט מינה (כלומר:
מתרתי בעיין דבעינן לעיל - חדא מצית למפשט מינה): איש הוי שליח לקבלה (דאיכא
למימר מתניתין באיש קמיירי, דכשר אף לקבלה), שכן (ודין הוא, שהרי מצינו שהוא ראוי לקבלה:) אב מקבל גט לבתו קטנה (שהתורה
זכתה לו לקבל קידושיה, כדילפינן בכתובות (מו,ב) מ'ויצאה חנם אין כסף', ולקבל את
גיטה - דכתיב 'ויצאה והיתה לאיש': איתקש יציאה להויה; הלכך בשליחות נמי כשר); (אבל) אשה להולכה (אכתי) תיבעי לך.
מאי?
אמר רב מרי: תא
שמע [גיטין פ"ב מ"ז]: 'אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה (חמותה,
ובת חמותה, צרתה, ויבמתה, ובת בעלה) - נאמנות להביא את גיטה'
והתם הולכה היא (דקתני 'להביא')!
אמר רב אשי:
מסיפא נמי שמע מינה, דקתני סיפא: 'האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה
לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"' ואוקימנא (בפרק קמא
שני (דף כד,א)) בהולכה (מדקתני 'צריכה לומר "בפני
נכתב"', והוינן בה: 'מכי מטא גיטא לידה - איגרשה לה!' ומתרצינן: 'דאמר לה
"הוי שליח להולכה עד דמטית התם"') - שמע מינה.
איתמר: '(האשה
שאמרה לשלוחה:) "הבא לי
גיטי", ו(הוא אומר לבעל:) "אשתך אמרה: 'התקבל לי גיטי'", והוא (הבעל) אמר (לו [לשליח]) "הילך כמה שאמרה": אמר רב נחמן אמר
רבה בר אבוה אמר רב: אפילו הגיע גט לידה - אינה מגורשת (כדמפרש
ואזיל) - שמע מינה (דמאן
דאמר לשליח "הילך כמה שאמרה משלחך") אדיבורא דידיה קא סמיך (אדעתא
דדיבורא דשליח קאמר ליה האי "הילך כמה שאמרה", דמהימנת לי דשליח
לקבלה את; הילכך אינה מגורשת! דכי יהב בעל ניהליה - אדעתא דשליחות קבלה
יהיב ניהליה, ולאו אדעתא דהולכה, ושליח לקבלה לא הוי! ותפשוט מינה בעיא דאיבעיא לן
בבא מציעא ב'השוכר את האומנין': אדיבורא דשליח סמיך), דאי אדיבורא דידה קא סמיך (והכי
קאמר ליה: אנא לא ידענא, אלא כדאמרה איהי מסרנא ליה ניהלך) - מכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש (דהא בעל
נמי שליח להולכה שוייה)!
אמר רב אשי: הכי? השתא:
(גיטין סג,א)
בשלמא אי איתמר
איפכא: (אמרה ליה היא:) "התקבל לי גיטי" ו(הוא אמר לבעל:) "אשתך אמרה 'הבא לי גיטי'" והוא (ובעל) אמר (ליה) "הילך כמה שאמרה", ואמר רב נחמן אמר רבה בר
אבוה אמר רב: 'כיון שהגיע גט לידו - מגורשת' (איכא
למיפשט בעיין מדרב נחמן:) אלמא
אדיבורא דידה הוא דקא סמיך (דאי אמר רב נחמן עלה: 'משיגיע גט לידו
מגורשת' איכא למיפשט דאדיבורא דידה סמיך, ולא הימניה [הבעל
לשליח], אלא תלה בדעתה, ומסריה ניהליה בתורת קבלה); אי נמי (הוה אמר רב נחמן עלה:
'משיגיע גט) לידה (מגורשת)'-
(פשטינן מינה) אדיבורא
דידיה קא סמיך (והימניה דהכי אמרה, ומסריה לידיה בתורת הולכה); אלא הכא (השתא
דאמר רב נחמן 'אינה מגורשת' ליכא למיפשט דטעמא משום דסמך אדיבוריה דשליח הוא) - (דאי נמי אדיבורא דידה סמיך, ושויה
שליח להולכה - אשמועינן רב נחמן דשליח גופיה לאו בתורת הכי קבליה, דלא ניחא ליה
בטירחא דהולכה) משום דעקריה שליח
לשליחותיה לגמרי הוא, דאמר "שליח לקבלה הוינא (אפשי
להיות), להולכה לא הוינא (אי
אפשי להיות)" (הלכך
אי נמי אמליך ואמטייה ניהלה - לאו גיטא הוא, דמעיקרא לא קבל עליו להיות שליח לבעל
להוליך)!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com