גיטין דף סג

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף סג

המשך פרק ששי'האומר'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין סב,ב)

איתמר: '(האשה שאמרה לשלוחה:) "הבא לי גיטי", ו(הוא אומר לבעל:) "אשתך אמרה: 'התקבל לי גיטי'", והוא (הבעל) אמר (לו [לשליח]) "הילך כמה שאמרה": אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אפילו הגיע גט לידה - אינה מגורשת (כדמפרש ואזיל) - שמע מינה (דמאן דאמר לשליח "הילך כמה שאמרה משלחך") אדיבורא דידיה קא סמיך (אדעתא דדיבורא דשליח קאמר ליה האי "הילך כמה שאמרה", דמהימנת לי דשליח לקבלה את; הילכך אינה מגורשת! דכי יהב בעל ניהליה - אדעתא דשליחות קבלה יהיב ניהליה, ולאו אדעתא דהולכה, ושליח לקבלה לא הוי! ותפשוט מינה בעיא דאיבעיא לן בבא מציעא ב'השוכר את האומנין': אדיבורא דשליח סמיך), דאי אדיבורא דידה קא סמיך (והכי קאמר ליה: אנא לא ידענא, אלא כדאמרה איהי מסרנא ליה ניהלך) - מכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש (דהא בעל נמי שליח להולכה שוייה)!

אמר רב אשי: הכי? השתא:

(גיטין סג,א)

בשלמא אי איתמר איפכא: (אמרה ליה היא:) "התקבל לי גיטי" ו(הוא אמר לבעל:) "אשתך אמרה 'הבא לי גיטי'" והוא (ובעל) אמר (ליה) "הילך כמה שאמרה", ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: 'כיון שהגיע גט לידו - מגורשת' (איכא למיפשט בעיין מדרב נחמן:) אלמא אדיבורא דידה הוא דקא סמיך (דאי אמר רב נחמן עלה: 'משיגיע גט לידו מגורשת' איכא למיפשט דאדיבורא דידה סמיך, ולא הימניה [הבעל לשליח], אלא תלה בדעתה, ומסריה ניהליה בתורת קבלה); אי נמי (הוה אמר רב נחמן עלה: 'משיגיע גט) לידה (מגורשת)'- (פשטינן מינה) אדיבורא דידיה קא סמיך (והימניה דהכי אמרה, ומסריה לידיה בתורת הולכה); אלא הכא (השתא דאמר רב נחמן 'אינה מגורשת' ליכא למיפשט דטעמא משום דסמך אדיבוריה דשליח הוא) - (דאי נמי אדיבורא דידה סמיך, ושויה שליח להולכה - אשמועינן רב נחמן דשליח גופיה לאו בתורת הכי קבליה, דלא ניחא ליה בטירחא דהולכה) משום דעקריה שליח לשליחותיה לגמרי הוא, דאמר "שליח לקבלה הוינא (אפשי להיות), להולכה לא הוינא (אי אפשי להיות)" (הלכך אי נמי אמליך ואמטייה ניהלה - לאו גיטא הוא, דמעיקרא לא קבל עליו להיות שליח לבעל להוליך)!

אמר רב הונא בר חייא: תא שמע (תיובתא לרב נחמן): 'האומר "התקבל גט זה לאשתי" או "הולך גט זה לאשתי" - רצה לחזור – יחזור'; טעמא דרצה, הא לא רצה (ואמטייה לידה) - הוי גט (מגורשת), ואמאי? הא בעל לאו בר שויא שליח לקבלה הוא (ואיהו בתורת קבלה יהביה)! אלא (על כרחיך משום ד)אמרינן: '(אף על גב דלא יהביה אלא בתורת קבלה - כיון דאמטייה לידה מיגרשה משום) כיון שנתן עיניו לגרשה - מימר אמר "תיגרש כל היכי דמגרשה (לכי מתיידע ליה דלא מצי לשוייה שליח לקבלה - ניחא ליה דליהוי שליח להולכה)" - הכא (גבי מילתיה דרב נחמן) נמי (אף על גב דההיא שעתא לא נעשה שליח להולכה) כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר "תיגרש כל היכי דמגרשה (מיהו לכי מימליך ואמטייה מינח ניחא ליה לבעל והוי שלוחו להולכה)"!

הכי? השתא: התם אדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה (ו"התקבל" דקאמר ליה – "התקבל והולך" קאמר, ולא טעמא כדקאמרת הוא, דהיכא דשני ניהוי שליחות), (אבל) הכא טעי (בעל, כסבור שהיא עשאתו שליח לקבלה, דסמך אדיבוריה, ולא יהביה ניהליה אלא לשם קבלה). (ולרב אשי נמי - דאוקי טעמא דרב נחמן משום דמעיקרא עקריה שליח לשליחותיה - שפיר מיתרצה בהכי, כדתרצינן דטעמא דמתניתין: משום ד"התקבל והולך" קאמר, ומתחילה נעשה שלוחו; ולא איצטריכא למינקט 'הכא טעי' אלא אליבא דלישנא קמא, דקא סלקא דעתין טעמא דרב משום דאדיבורא דידיה סמיך הוא.)

אמר רבא: תא שמע: 'קטנה שאמרה "התקבל לי גיטי" אינו גט עד שיגיע גט לידה' (שאין הקטן עושה שליח, הילכך לאו שלוחא דידה הוא אלא שלוחו דידיה הוא); כי מטי גיטא לידה מיהא מגרשה, ואמאי? והא לאו שליח להולכה שוייה! אלא אמרינן 'כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר "תיגרש כל היכי דמגרשה" - הכא נמי כיון שנתן עיניו לגרשה מימר אמר "תיגרש כל היכי דמגרשה"!

הכי? השתא: התם אדם יודע שאין שליחות לקטן (ואין זה שליח לקבלה) וגמר ונתן לה לשום הולכה דידיה; הכא טעי.

תא שמע [תוספתא גיטין פ"ד ה"ב [ליברמן]]: '"הבא לי גיטי" [אמרה האשה], ו"אשתך אמרה: (גרסינן בכולהו) 'התקבל לי גיטי'" [אמר השליח]; "התקבל לי גיטי" [אמרה האשה] ו"אשתך אמרה: 'הבא לי גיטי'" [אמר השליח], והוא [הבעל] אמר [לשליח]: "הולך ותן לה" "זכי לה" ו"התקבל לה" (אחד מכל הלשונות הללו אמר לו) - רצה לחזור – יחזור (מפרשינן לה ואזלינן); משהגיע גט לידה – מגורשת'; מאי, לאו - קבלה אקבלה והולכה אהולכה ("זכי והתקבל" דקתני - קאי א"אשתך אמרה 'התקבל'", ו"הולך ותן לה" דקתני - קאי א"אשתך אמרה 'הבא'", וקתני בתרוייהו 'משיגיע גט לידה – מגורשת', ותיובתא דרב נחמן מקבלה אקבלה: דקתני "הבא לי גיטי" ו"אשתך אמרה התקבל" והוא אומר "התקבל" - דבהדיא יהביה ניהליה בתורת קבלה, ובעל לאו בר הכי הוא, ואיהי נמי לא שויתיה, וקתני דהוי מיהא שליח להולכה, דכיון שנתן עיניו לגרשה כו', כדלעיל, וכל שכן היכא דאמר לו "הילך כמה שאמרה", דאיכא למימר לאו אדיבוריה סמך אלא בדעתה תלה, ושוייה נמי שליח להולכה)?

לא! קבלה (דקתני '"זכי לה" ו"התקבל לה") (קאי) אהולכה (א"אשתך אמרה 'הבא לי'", דאיהי נמי שליח לקבלה שויתיה, שהרי אמרה לו "התקבל"! ולקמיה פריך: אם רצה לחזור אמאי יחזור?) והולכה (דקתני "הולך ותן לה") אקבלה (א"אשתך אמרה 'התקבל'").

אי קבלה אהולכה - מכי מטי גיטא לידיה (דשליח) לאלתר ליהוי גיטא (תיגרש, דהא תרוייהו שליח לקבלה שוייה, ואמאי אם רצה לחזור יחזור?) - שמעת מינה דאדיבורא דידיה (דשליח) קא סמיך (כלומר: תיפשוט מדקתני 'יחזור' - דאדיבורא דידיה סמיך, ואיהו אמר ליה "אשתך אמרה 'הבא לי'", והא הימניה, ו"התקבל" דקאמר ליה – "התקבל והולך" קאמר, דהכי נמי אוקימנא לעיל; דאי אתמר דרב נחמן איפכא: "התקבל לי גיטי" ו"אשתך אמרה הבא" והוא אמר "הילך כמה שאמרה", ואמר רב נחמן 'משיגיע גט לידה – מגורשת' הוה פשטינן מיניה דאדיבורא דשליח סמיך)!

הכי? השתא: התם קאמר ליה "הילך כמה שאמרה" (הא דאמרן לעיל, דאי אתמר דרב נחמן איפכא: כי הא דהכא '"התקבל לי גיטי" ו"אשתך אמרה "הבא לי גיטי", והוא אמר "הילך כמה שאמרה"' והוה אמר רב נחמן דכשיגיע גט לידה - הוא דהויא מגורשת - הוה פשטינן מיניה דאדיבורא דידיה סמיך, דהא קאמר ליה "הילך כמה שאמרה"; וכיון דלא מיגרשה בקבלה דהאי [בקבלת השליח] איכא למיפשט מינה בעיין ד'השוכר', דאיבעיא לן בכי האי גוונא, דהאי "כמה שאמרה" דקאמר - הכי קאמר לה: מהימנת לי דהכי קאמרה, ובתורת הולכה יהביה ניהליה), הכא (דקאמר ליה "זכי והתקבל") מי קאמר ליה "הילך כמה שאמרה" (דתיפשוט בעיין ד'השוכר' מינה? הא דקתני הכא 'יחזור' - משום דכיון דאמר ליה "שליח להולכה עשאתני אשתך" ואיהו אמר ליה "התקבל" - אדם יודע שאין עושה שליח לקבלה, ו"התקבל והולך" קאמר; אבל אי אמר לו "הילך כמה שאמרה" - אימא לך דאדיבורא דידה סמיך, ולא הימניה, ובדעתה תלה, ואם רצה לחזור - לא יחזור דתרוייהו שליח לקבלה שוינהו)?

תנו רבנן: '"התקבל לי גיטי" ו"אשתך אמרה התקבל לי גיטי" והוא אומר "הולך ותן לה", "זכי לה", ו"התקבל לה" - רצה לחזור - לא יחזור (קסבר הולך כזכי דמי); רבי נתן אומר: "הולך ותן לה" - רצה לחזור יחזור, "זכי לה" ו"התקבל לה" - רצה לחזור לא יחזור; רבי אומר: בכולן, אם רצה לחזור - לא יחזור, אבל אם אמר לו "אי איפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה" (גלי דעתיה ד"הולך" דקאמר ליה - לאו "זכי" הוא) רצה לחזור יחזור.' [YH1]

רבי היינו תנא קמא?

איבעית אימא: "אי איפשי" אתא לאשמועינן, ואיבעית אימא: הא קא משמע לן: מאן תנא קמא? – רבי.

איבעיא להו: 'הילָך' לרבי נתן - כזכי דמי או לאו כזכי דמי?

תא שמע: '[הבעל] האומר "התקבל גט זה לאשתי", או "הולך גט זה לאשתי" - רצה לחזור יחזור; האשה שאמרה "התקבל לי גיטי" (כלומר: ואם אמרה לו מתחלה האשה "התקבל" וּנְתָנוֹ ליה הבעל באחת משתי לשונות הללו) רצה לחזור לא יחזור'

(גיטין סג,ב)

מאי לאו – ב"הילך", ורבי נתן (דפליג ב"הולך" ומודה ב"הילָך")?

לא, ב"הולך", ורבי.

תא שמע (משנתינו היא): 'לפיכך אם אמר לו הבעל "אי אפשי שתקבל לה, אלא הולך ותן לה" רצה לחזור יחזור'; טעמא דאמר "אי אפשי", הא לא אמר "אי אפשי" רצה לחזור לא יחזור - מאי לאו ב"הילך" (תנן במתניתין) ורבי נתן?

לא ב"הולֵך", ורבי.

תא שמע: '"הולך גט זה לאשתי" רצה לחזור – יחזור; "הילך גט זה לאשתי" - רצה לחזור לא יחזור'; מאן שמעת ליה דאמר ב"הולך" רצה לחזור – יחזור? - רבי נתן, וקאמר ב"הילך" רצה לחזור לא יחזור! שמע מינה: "הילָך" - כזכי דמי!

שמע מינה.

אתמר: [אמרה האשה] "התקבל לי גיטי", ו[אמר השליח ]"אשתך אמרה 'התקבל לי גיטי'", והוא [הבעל] אומר "הולך ותן לה" - אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: נעשה שלוחו ושלוחה [או שלוחה, ואיען המצב ברור], וחולצת (אם מת הבעל קודם שהגיע גט לידה - חולצת ולא מתייבמת).

למימרא דמספקא ליה לרב אי "הולך" כזכי דמי אי לאו כזכי דמי (ונתגרשה בקבלתו של זה אי לאו כזכי)? והא אתמר '"הולך מנה לפלוני, שאני חייב לו"' אמר רב 'חייב (המשלח) באחריותו (שהרי לא צוהו המלוה לשולחו), ואם בא לחזור - אינו חוזר (אלמא כזכי דמי)'?

התם ספק ממונא לקולא (והמוציא מחבירו ידו על התחתונה, לפיכך אינו חוזר), הכא ספק איסורא לחומרא.

אמר רב: אין האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה, ורבי חנינא אמר: אשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה.

מאי טעמא דרב?

איבעית אימא: משום בזיון דבעל (כסבור "קלותי בעיניה, שאינה מקבלתו בעצמה" דאילו כי עבדא לקבל מיד הבעל אין כאן חשש בזיון, דהא ידע ולא קפיד), איבעית אימא: משום חצרה הבא לאחר מיכן (לאחר שנתן לה הבעל הגט בחצר של אחרים - קנאתו [את החצר כאשר הגט בתוכו], דההוא לאו גיטא הוה, דבעינן 'ונתן בידה' או בחצרה דאיתרבאי מ'ידה', וזה [החצר] - בשעה שנתן - לא היה החצר שלה, וגזרינָן שללא יקבל שליח האשה מיד שליח בעלה משום דדמי להא שקדם הבעל ומסרו ליד שליח ואחר כך עשתה היא שליח לקבלוֹ, ואתו נמי למימר חצר הוי שליח הבעל, וכשקנאתו היא - נעשה החצר עצמו שלוחה).

מאי בינייהו (בין הני תרי לישני)?

איכא בינייהו דקדמה איהי ושויה שליח מעיקרא (ד'ידה' קודֵם שמסר הבעל ליד שלוחו, דהשתא לא דמי לחצר הבא לאחר מיכן).

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו; אזל שליחא אשכחה כי יתבה וקא לישא, אמר לה "הילך גיטך"; אמרה ליה "ליהוי בידך (ותהיה אתה שלוחי לקבלה)".

אמר רב נחמן: אם איתא לדרבי חנינא (אם הייתי יודע שהלכה כמותו) – עבדי בה (בהא מילתא) עובדא (עבידנא עובדא כוותיה ואמינא 'מגורשת', ולא חיישינן לחצרה הבאה לאחר מיכן).

אמר ליה רבא: ואם איתא לדרבי חנינא עבדת בה עובדא? הא לא חזרה שליחות אצל הבעל? (שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו - ניתק משליחות הראשון עד שלא היה לו שהות [אפשרות] לחזור אצל שולחו ולומר "עשיתי שליחותך" [שהרי לא מסר לה], ושליחות שאינה ראויה לחזור ולהגיד אינה שליחות.)

שלחוה לקמיה דרבי אמי. שלח להו: לא חזרה שליחות אצל הבעל; ורבי חייא בר אבא אמר: נתיישב בדבר (נעיין בה עד שיתיישב דעתנו להשיב כהלכה).

הדור שלחוה קמיה דרבי חייא בר אבא (לאחר ימים לדעת מה נתיישב בדבר), אמר: כל הני שלחו לה ואזלי (כל אלו פעמים חוזרים ושולחים)!? כי היכי דמספקא להו לדידהו הכי נמי מספקא לן לדידן: הוי דבר שבערוה (שנולד בו ספק בבית המדרש), ודבר שבערוה חולצת (ולא מתייבמת אם מת).

הוה עובדא (כי האי גוונא) ואצרכה רב יצחק בר שמואל בר מרתא גט (אחר משום דלא חזרה שליחות) וחליצה.

תרתי (בתמיה: אם גט למה חליצה)?

גט מחיים (אם באת לינשא מחיים צריכה גט שני) וחליצה לאחר מיתה (אם מת ולא נתן לה גט).

ההיא דהוו קרו לה 'נפאתה' (כך שמה), אזול סהדי (שאמר להם בעל "כתבו גט ותנו לה") כתוב 'תפאתה' (טעו בשמה). אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: עשו עדים שליחותן (לגט אחד עשאם שלוחים ועדים, והרי כתבו גט אחד, ואינן שלוחים עוד לחזור ולכתוב גט כשר).

מתקיף לה רבה: מי קאמר להו 'כתובו חספא והבו לה'?

אלא אמר רבה: ודאי - אי כתוב סהדי גיטא מעליא, ואבד (קודם שנתנוהו לה) - עשו עדים שליחותן (ואינן רשאין לכתוב גט שני וליתן לה, שהרי כבר כתבו גט כשר).

מתקיף לה רב נחמן: מי קאמר להו 'כתבו ואנחוה בכיסייכו'?

אלא אמר רב נחמן: כותבין ונותנין אפילו מאה פעמים[1].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: "כתבו ותנו לשליח (שלי שמיניתי)", (וכן עשו, ואבד בדרך) מהו? סלוקי סליק להו (מי אמרינן עשו כל שליחותם ונסתלקו)? או דילמא (האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאן שלוחין לכתוב), (אלא) לטירחא דידהו חייש (שלא להטריחם בהולכה)?

אמר ליה רבינא לרב אשי: ויוליך לה מהו (אם תימצי לומר בהך, דלא אמר אלא 'כתבו ותנו לשליח', והם כתבו ונתנו לו, ואבד - דעשו שליחותם, דהא כל מה שצום גמרו ועשו - הכא מאי? מי אמרינן 'כיון דאמר כתבו ותנו לשליח ויוליך לה' עשאן שלוחים לחזור ולכתוב עד שיגיע לידה, לכך פירש להם כל כך? או דלמא לא שנא)?

תיקו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף האומרת "טול לי גיטי" - אם רצה לחזור - לא יחזור:

תנו רבנן: '"טול לי", ו"שא לי", ו"יהא לי בידך" - כולן לשון קבלה הן.'

משנה:

האשה שאמרה "התקבל לי גיטי" (והוא חזר ואמר "קבלתי") - צריכה (להביא לפנינו) שתי כיתי עדים: שנים שאומרים "בפנינו אמרה (לו לקבלוֹ)" ושנים שאומרים "בפנינו קבל וקרע" (ובגמרא פריך: למה לו למיקרעיה); אפילו הן הראשונים והן האחרונים (שהשנים שאמרה בפניהם - הן עצמן ראו כשקבלו),

(גיטין סד,א)

[המשך המשנה]

או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד (שלישי שנעשה עד בזו ובזו) מצטרף עמהן.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

[1] נראה לי שהדרישה שלאחר השליחות יהיה מצב ש'עשה שליח שליחותו' - היא מסורת שאין בה מחלוקת, ולא ידוע לגבי איזו הלכה נאמרה; ורב חשב לקיים הלכה זו במקרה הראשון שכאן נאמר, ורבה גם משתדל לקיים מסורת זאת - במקרה השני, אך רב נחמן אינו משתדל לקיים את המסורת הזאת. הבטוי 'עשה שליח שליחותו' אינו מופיע בתלמוד או בתוספתא, אלא הבטוי 'חזרה שליחות'.