דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק ששי'האומר'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין סג,ב)
משנה:
האשה שאמרה "התקבל לי גיטי" (והוא חזר ואמר "קבלתי") - צריכה (להביא לפנינו) שתי כיתי עדים: שנים שאומרים "בפנינו אמרה (לו לקבלוֹ)" ושנים שאומרים "בפנינו קבל וקרע" (ובגמרא פריך: למה לו למיקרעיה); אפילו הן הראשונים והן האחרונים (שהשנים שאמרה בפניהם - הן עצמן ראו כשקבלו),
(גיטין סד,א)
[המשך
המשנה]
או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד (שלישי שנעשה עד בזו ובזו) מצטרף עמהן.
גמרא:
איתמר: (גט
שנתון ביד שליש:) בעל אומר
"לפקדון (נתתיו בידך)" ושליש אומר "לגירושין (נתת לי, שהייתי שלוחה
לקבלה ונתגרשה בקבלתי)", (והאיש
והאשה יחד בעיר) - מי נאמן?
רב הונא אמר:
בעל נאמן, ורב חסדא אמר: שליש נאמן:
רב הונא אמר
בעל נאמן - דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה לדידה - הוה יהיב לה ניהלה; ורב חסדא
אמר שליש נאמן - דהא הימניה (כשמסרו בידו)!
מתיב רבי אבא:
'הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ושליש נאמן משניהם; כיצד? - זה אומר
"כך" וזה אומר "כך" - שליש נאמן'!?
שאני ממון
דאיתיהיב למחילה (שאם מחלו - מחול; הלכך שליש נאמן, דכיון שהאמינו ומסר
בידו - נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו, ולהאמין כל מה שיאמר; אבל במילתא
דאיסורא - אין בידו להאמין).
והא תניא 'וכן
לגיטין'?
גיטי ממון (שאין
'גט', אלא לשון שטר).
והתניא 'וכן
לשטרות'?
מידי גבי הדדי
תניא ('וכן לגיטין', 'וכן לשטרות' דנימא מדהא לשטרות
דממון - קמייתא לגיטי נשים? הני - תרי תנאי נינהו, ותרוייהו בממון איירי [ואחד
מסר דבריו בלשון 'שטרות' ואחד מסר את אותה הלכה בלשון 'גט', ושניהם לגיטי ממון
התכוונו])?
תנן: 'האשה
שאמרה "התקבל לי גיטי" צריכה שתי כיתי עדים: שנים שיאמרו "בפנינו
אמרה" ושנים שיאמרו "בפנינו קבל וקרע"' – ואמאי (ואמאי
בעי עדים כלל, לא בקבלה ולא באמירה)?
ליהמניה לשליש (אלא באמירתו בלבד להימניה, דהא הימניה בעל)?
מי קא נפיק
גיטא מתותי ידיה (בפנינו להראותו לנו) דליהמניה (הא קרעו!)? (ואף על פי שהקרעים בידו בפנינו -
אין שליש אלא אם כן השלישית בידו; דמיגו דאי בעי הוה עביד ביה מאי דקאמר - נאמן
נמי על אמירתו, אבל זה שקרעו - אין בידו למוסרו בידה.)
תינח 'אמרה';
'קיבל' למה לי (למה לי לאתויי עדים שראוהו מקבלו מיד הבעל? הרי הוא
בידו בפנינו, והא ודאי קבליה)?
אמר רב: הא מני
– רבי אלעזר היא, דאמר עדי מסירה כרתי (דאמר אין גט כשר בלא עדי
מסירה).
'קרע'
למה לי (כלומר למה לי למקרעיה)?
אמר רב יהודה
אמר רב: בשעת הגזירה (שעת גזרת המלכות הוה, שגזרו על המצות) שנו.
אמר רבה: ומודה
רב הונא, דאי אמרה איהי "לדידי אמר לי שליש דלגירושין יהביה ניהליה" –
מהימנא.
מי איכא מידי
דשליש גופיה לא מהימן ואיהי (כי אמרה משמיה) מהימנא?
אלא: אי אמרה
"קמאי דידי לגרושין יהביה ניהליה" – מהימנא: מיגו דאי בעיא אמרה
"לדידה יהביה ניהליה בעל".
בעל אמר
"לגירושין (נתתיו לשליש למוסרו לה)", ושליש אומר "לגירושין" והיא אומרת "נתן
לי ואבד" - אמר רבי יוחנן: הוה דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים.
ואמאי?
וליהימניה לשליש?
מי קא נפיק
גיטא מתותי ידיה דלהימניה?
ולהימניה לבעל,
דאמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: 'בעל שאמר "גירשתי את אשתי" –
נאמן' (דמה לו לשקר הרי בידו לגרשה)?
מי קאמר
"גירשתי" (שליח להולכה הוא דעבד [והבעל
אינו יודע מה עשה השליח])?
ולימא (כיון דבעל נאמן דמסריה להאי על מנת לגרשה, נימא) 'חזקה שליח עושה שליחותו', דאמר רבי יצחק: האומר לשלוחו "צא וקדש לי אשה" סתם, ומת שלוחו - אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו (שמא זו קרובת ארוסתו שקדש לו שלוחו היא, אל אם כן חזר שלוחו לומר לו "פלונית קדשתי לך" או "לא קדשתי לך שום אשה")!
(גיטין סד,ב)
הני מילי
לחומרא (כי הא דרבי יצחק), אבל לקולא לא.
וליהמנה לדידה
מדרב המנונא, דאמר רב המנונא: 'האשה שאמרה לבעלה "גירשתני" נאמנת, חזקה
אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה'?
הני מילי היכא דליכא דקא מסייע לה, אבל היכא דמסייע לה - מעיזה ומעיזה.
משנה:
נערה המאורסה,
היא ואביה (או היא או אביה) מקבלין את גיטה (היא - יש לה יד, דהא גדולה היא; ואביה נמי זכאי
לקבלו; ומכל מקום יד דידה כדקיימא קיימא, דהא גדולה היא, ואם היתה יתומה - היא
מהוה את עצמה [מקבלת
קידושין], והיא מקבלת את גיטה, והשתא נמי לא שנא).
אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא אביה מקבל את גיטה בלבד; וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש.
גמרא:
במאי קמיפלגי?
רבנן סברי ידא
יתירתא זכי לה רחמנא, ורבי יהודה סבר: במקום אביה - יד דילה לאו כלום היא (דלגמרי
אוקמה רחמנא ברשותיה כל ימי נערות, אלא אם כן ניסת).
וכל שאינה
יכולה לשמור את גיטה:
תנו רבנן: 'קטנה
היודעת לשמור את גיטה – מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה - אינה מתגרשת (דכתיב
'ושלחה מביתו' [דברים
כד,א]: מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת. הכי דרשינן
לה ביבמות בפרק 'חרש שנשא' (קיג,ב); הלכך
אפילו בקבלת אביה אינה מתגרשת); ואיזו
היא 'קטנה יודעת לשמור את גיטה'? כל שמשמרת גיטה ודבר אחר'.
מאי קאמר?
אמר רבי יוחנן:
הכי קאמר: כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה (שאם אבדה גיטה משמרת דבר
אחר שאינו דומה לו, וסבורה שהוא גיטה).
מתקיף לה רב
הונא בר מנוח: הא - שוטה בעלמא היא (ואין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה,
דמדלא קתני 'שמשמרת שטר אחר' - מכלל דלאו שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה)!
אלא אמר רב
הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר.
אמר רב יהודה
אמר רבי אסי: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו (קטן שנותנין לו צרור
וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו) -
זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים (אם זיכה אדם לחברו דבר על ידי
אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זה לפלוני - לא זכה, ואם בא הנותן לחזור -
חוזר); חפץ ומחזירו לאחר שעה (כשתובעין
אותו ממנו) זוכה בין לעצמו ובין
לאחרים (ומדרבנן).
כי אמריתה קמיה
דשמואל, אמר לי: דא ודא אחת היא (שתי תקנות אלו דינן שוה).
מאי 'דא ודא
אחת היא' (שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות)?
אמר רב חסדא:
אחד זה ואחד זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים.
מתיב רב חיננא
וורדאן (מאנשי וורדניא - מקום) [עירובין
פ"ז מ"ו]: 'כיצד
משתתפין במבוי (להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן)? - מניח את החבית (שהיין
בתוכה לשיתוף דסתם שיתוף ביין), ואומר
"הרי זו לכל בני המבוי" ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים'
האי 'שפחה'
- היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות - מאי בעיא גביה (הרי היא
יוצאת בסימנין)? אלא לאו דלא אתיא
שתי שערות, וקתני 'זוכה לאחרים'?
שאני שיתופי
מבואות – דרבנן (דמדאורייתא אין אסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד
לרשות הרבים).
אמר רב חסדא:
אישתיק וורדאן (נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה).
מאי הוה ליה
למימר?
'כל דתקון רבנן
(גיטין סה,א)
כעין דאורייתא
תקון.'
ואידך?
כי אמרינן 'כל
דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון' - במילתא דאית לה עיקר מן התורה, אבל מילתא דלית
לה עיקר מן התורה – לא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com