גיטין דף ע

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף ע

המשך פרק שביעי 'מי שאחזו'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין סט,ב)

לצימרא גוונא [חום פנימי]: ליתי שבעה בוני (מלא יד) דסילקא, משב משארי (משבעת ערוגות), ונישלוקינהו בעפרייהו (עפר העולה בשרשיהם), וניכול ונישתי אטרף אדרא בשיכרא או

(גיטין ע,א)

ענבי תאלא (ענבי גפן המודלת בדקל) במים.

לחזזיתא (ילפת): ליתי שב חיטי ארזנייתא (חטין גסים), וניקלינהו אמרא חדתא (על ברזל של פושויי"ר [כלי חפירה, מכוש] חדש), ונפיק משחא מינייהו ונישוף (ימשח).

רב שימי בר אשי עבד ליה לההוא עובד כוכבים לדבר אחר (צרעת), ואיתסי.

אמר שמואל[YH1] : האי מאן דמחו ליה באלונכי דפרסאי (בנוכליות של פרסיים שמצרפין אותן במי סם המות) - מיחייא לא חי; אדהכי והכי [אם יש שהות] ניספו ליה בשרא שמינא אגומרי [יאכל בשר שמן שצלוי על גחלים] וחמרא חייא [וישתה יין בלתי מזוג]; אפשר דחיי פורתא ומפקיד אביתיה (צוואה על נכסיו).

אמר רב אידי בר אבין: האי מאן דבלע זיבורא - מיחייא לא חיי; אדהכי והכי נשקיה רביעתא דחלא שמזג (חומץ חזק); אפשר דחיי פורתא ומפקיד לביתיה.

אמר רבי יהושע בן לוי: אכל בשר שור בלפת ולן בלבנה בלילי י"ד או ט"ו בתקופת תמוז - אחזתו אחילו.

תנא: והממלא כריסו מכל דבר (שהוא טוב לו, ומתוק לחיכו, ואוכל ממנו כל תאוותו) - אחזתו אחילו (מביאו לידי חולי ששמו אחילו).

אמר רב פפא: אפילו מתמרי.

פשיטא!

סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר (שהתמרים יפין לגוף כל כך): 'תמרי משבען ומשחנן (מחממות) ומשלשלן (משלשלות) ומאשרן (נותנות כח) ולא מפנקן (אינן מתענגות את הלב להיות איסטניס, ואף על פי שהן מתוקות)' - אימא לא?

- קא משמע לן.

מאי 'אחילו'?

אמר רבי אלעזר: אש של עצמות.

מאי 'אש של עצמות'?

אמר אביי: אש גרמי.

מאי אסותיה?

אמר אביי: אמרה לי אם: כולהו שקייני (כל משקין שאדם שותה לרפואה יש להן מנין ימים לשתותם) - תלתא ושבעא ותריסר (יש מהן ג' יש מהן ז' יש מהן י"ב), והאי [אבל משקה תרופה זה] - עד דמתסי.

כולהו שקייני - אליבא ריקנא, והאי - בתר דאכל ושתי ועייל לבית הכסא, ונפיק ומשי ידיה, ומייתו ליה בונא (מלא אגרוף) דשתיתא (מן 'שתיתא': שם מאכל) דטלפחי (העשוי מקמח עדשים ומלח), ובונא דחמרא עתיקא, וניגבלינהו בהדי הדדי, וניכול, וניכרוך (גופיה) בסדיניה (כדי שיתחמם גופו ויזיע), וניגניה, וליכא דנוקמיה (ולא יהיה אדם שיקיצנו לפי שהזיעה יפה לו) עד דקאי מנפשיה; וכי קאי - לישקליה לסדיניה מיניה; ואי לא - הדר עילויה.

אמר ליה אליהו לרבי נתן: אכול שליש (מלא מעיך שליש) ושתה שליש והנח שליש (והנח שליש בטנך ריקם); לכשתכעוס (וימלא בטנך כעס) תעמוד על מילואך (אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה - לכשתכעוס תבקע).

תני רבי חייא: הרוצה שלא יבא לידי חולי מעיים - יהא רגיל בטיבול (לטבול בחומץ או פת ביין) קיץ וחורף; סעודתך שהנאתך ממנה (שערבה לך) - משוך ידך הימנה (שלא תמלא את כריסך); ואל תשהה עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך.

אמר מר עוקבא האי מאן דשתי טיליא (יין רע) - חיורא אחזתו, ויתק (חלשות).

אמר רב חסדא: שיתין מיני חמרא הוו; מעליא דכולהו: סומקא ריחתנא (שיש לו ריח טוב מאד); גריעא דכולהו: טיליא חיורא.

אמר רב יהודה: האי מאן דיתיב בצפרני ניסן (לבקרים) גבי נורא, ושייף משחא, ונפיק ויתיב בשמשא - אחזתו ויתק.

תנו רבנן: הקיז דם ושימש מטתו - (אם נתעברה באותו תשמיש) הוויין לו בנים ויתקין; הקיזו שניהם ושימשו - הוויין להן בנים בעלי ראתן (חלשים הרבה, מחמת שיש להן שרץ במוח כדאמרינן בכתובות (עז,ב)).

אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא טעים מידי (בין הקזה לתשמיש), אבל טעים מידי - לית לן בה.

אמר רבה בר רב הונא: בא מן הדרך ושימש מטתו הוויין לו בנים ויתקין.

תנו רבנן: הבא מבית הכסא - אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל, מפני ששד בית הכסא מלוה עמו, ואם שימש - הוויין לו בנים נכפים (נופלין מאותו חולי).

תנו רבנן: 'המשמש מטתו מעומד - אוחזתו עוית (קרנפ"א); מיושב - אוחזתו דלריא; היא מלמעלה והוא מלמטה - אוחזתו דלריא.'

מאי 'דלריא'?

אמר רבי יהושע בן לוי: סם דלריא (סם רפואתה של דלריא) - דרדרא (דרדרא שמה).

מאי 'דרדרא'?

אמר אביי: מוריקא דחוחי (קרו"ג [כרכום?] הגדל בגדר של היזמי שקורין שבי"ל).

רב פפא אליס (לועס בשיניו) ובלע ליה; רב פפי אליס ושדי ליה.

אמר אביי: מי שאינו בקי בדרך ארץ (שאין לו כח לשמש) - ליתי שלשה קפיזי ('קפיזא' = כלי מחזיק שלש רביעיות) קורטמי דחוחי (קרו"ג הגדל בקרקע מזובל בזבל הצאן), ונידוקינהו (יכתשם הדק), ונישליקינהו בחמרא, ונישתי; אמר רבי יוחנן: הן הן החזירוני לנערותי (בתשמיש).

שלשה דברים מכחישים כחו של אדם ואלו הן: פחד (דאגה שדואג על דבר העתיד כגון טירוד מזונות או פחד אויב וקורין סיינש"א), דרך, ועון. פחד - דכתיב (תהלים לח,יא) לבי סחרחר (מוקף דאגה) עזבני כחי [ואור עיני גם הם אין אתי]; דרך - דכתיב (תהלים קב,כד) ענה בדרך כחי [קצר ימי]; עון - דכתיב [תהלים לא,יא: כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה] כשל בעוני כחי [ועצמי עששו].

שלשה דברים מתיזין גופו של אדם, ואלו הן: אכל מעומד, ושתה מעומד, ושימש מטתו מעומד.

חמשה קרובין למיתה יותר מן החיים, ואלו הן: אכל ועמד (מיד, קודם ששהה מעט), שתה ועמד, הקיז דם ועמד, ישן ועמד, שימש מטתו ועמד.

ששה - העושה אותן (כולן כאחת) מיד מת, ואלו הן: הבא בדרך ונתייגע, הקיז דם, ונכנס לבית המרחץ, ושתה ונשתכר, וישן על גבי קרקע, ושימש מטתו; אמר רבי יוחנן: והוא שעשאן כסידרן. אמר אביי: כסידרן - מת, שלא כסידרן - חליש.

איני! והא מעורת (שם אשה) עבדה ליה לעבדהּ תלת מינייהו ומית!?

ההוא כחוש הוה.

שמונה - רובן קשה (כשיש לו הרבה) ומיעוטן יפה (כשיש לאדם מעט מהם - יפה לגופו לרפואה, וטוב שיהא לו קצת משלא יהא לו כלום), ואלו הן: דרך (להלך בדרכים), ודרך ארץ (תשמיש), עושר (מיעוטו יפה ורובו קשה, שמבטלו מתלמוד תורה ומגביה לבבו), ומלאכה, יין, ושינה, חמין (לרחוץ ולשתות), והקזת דם.

שמונה ממעטים את הזרע, ואלו הן: המלח, והרעב, והנתק (צרעת), בכייה, ושינה על גבי קרקע, וגדגדניות (איילנדר"א), וכשות שלא בזמנה (לקמיה מפרש), והקזת דם למטה כפלים (היא ממעטת כפלים בכולן).

תנא כשם שקשה למטה כפלים - כך יפה למעלה כפלים.

אמר רב פפא:

(גיטין ע,ב)

'למטה' - למטה מן הביצים (כמו ברגליו ובשוקיו), 'למעלה' - למעלה מן הביצים (בכתפים ובצואר ובקילבוסת).

'וכשות שלא בזמנה': תנא: 'כשם שקשה שלא בזמנה - כך יפה בזמנה.'

אמר רב פפא: 'זמנה' – תמוז; 'שלא בזמנה' – טבת; יומי ניסן ויומי תשרי - לא מעלו ולא קשו.

אמר "כתבו גט לאשתי" ואחזו קורדייקוס, וחזר ואמר "אל תכתבו" - אין דבריו האחרונים כלום:

אמר רבי שמעון בן לקיש: כותבין ונותנין גט לאלתר (ואפילו בתוך חוליו, הואיל ואמר קודם לכן; ולא אמרינן 'שוטה הוא ואינו יכול לגרש'); ורבי יוחנן אמר: אין כותבין אלא לכשישתפה [מבריא].

מאי טעמא דריש לקיש?

דקתני: 'אין בדבריו האחרונים כלום'.

ורבי יוחנן?

אמר לך: 'אין בדבריו האחרונים כלום' - דלכי מתציל [כאשר ניצול] לא צריך למיהדר אימלוכי ביה (ליטול רשות), ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה.

במאי קמיפלגי?

ריש לקיש מדמי ליה לישן, ורבי יוחנן מדמי ליה לשוטה.

ורבי יוחנן נמי לידמיה לישן?

ישן לא מחוסר מעשה, האי מחוסר מעשה (שצריך רפואה [כדלהלן]: בשרא סומקא אגומרי ...).

וריש לקיש נמי נידמייה לשוטה?

שוטה לא סמיה בידן (אין סם רפואתו בידינו), האי סמיה בידן: בישרא סומקא אגומרי [בשר אדום צלוי על גחלים] וחמרא מרקא [מזוג במים הרבה].

ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רב יהודה אמר שמואל: 'שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר "כתבו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו' ותניא: 'ראוהו מגויד (מחותך בחתיכות לשון גודו אילנא (דניאל ד,יא)) או צלוב על הצליבה, ורמז ואמר "כתבו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו'!?

הכי? השתא: התם - דעתא צילותא היא (צלולה היה דעתו), וכחישותא הוא דאתחילה ביה (אלא שכחש כחו מלהוציא דבר בפיו); הכא (מי שאחזו קורדייקוס) - דעתא שגישתא (תרגום של 'מהומה', כלומר: דעת מבולבל) היא.

ומי אמר שמואל הכי ('שחט בו שנים כותבין גט לאשתו' - אלמא גט מחיים הוא)? והאמר רב יהודה אמר שמואל: 'שחט בו שנים או רוב שנים, וברח - מעידין עליו (שמת להשיא את אשתו)'; ואי סלקא דעתך חי הוא - אמאי מעידין עליו?

אמרי: חי הוא (וגיטו מחיים), (אבל) וסופו למות (לכך מעידין עליו לאחר זמן: להשיא את אשתו היכא דלא גירשה).

אלא מעתה (הואיל וסופו למות) יהא גולה על ידו (השוחטו בשוגג), אלמה תניא 'שחט בו שנים או רוב שנים - הרי זה אינו גולה'?

הא - איתמר עלה: אמר רבי הושעיא: חיישינן שמא הרוח בלבלתו (ואלמלא הרוח לא מת); אי נמי: הוא קירב את מיתתו (על ידי שפירכס, ונמצא שלא הרגו זה, אבל מכל מקום סופו למות).

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דשחטיה בביתא דשישא ופירכס; אי נמי דשחטיה בברא ולא פירכס.

נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך [והרכין בראשו - בודקין אותו שלשה פעמים; אם אמר על לאו לאו ועל הן הן - הרי אלו יכתבו ויתנו]:

וליחוש דלמא שיחיא ('שיחיא': השתחויה) ד'לאו - לאו' נקטיה, אי נמי שיחיא ד'הן - הן' נקטיה (חולי של שגעון המלמדו תמיד להרכין ראשו בהרכנת לאו או הין, ואינו משיב על דברי שאלתם)?

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: דאמרינן ליה בסירוגין (ממתינין בין הרכנה לשאילה שעה וחוזרין ושואלין לו אותה שאילה עצמה).

וליחוש דלמא שיחיא דסירוגין (לשחות ולהרכין בענין זה לשעות) נקטיה?

דאמרינן ליה חד לאו ותרין הן ותרין לאו וחד הן (דכי הך שיחיא לא נקטיה).

דבי רבי ישמעאל תנא: 'אומרים לו (כשבודקין אותו על לאו – שואלין לו) דברים של ימות החמה בימות הגשמים (אם מבקש דברים הראוין לו בימות החמה ועכשיו ימות הגשמים) ושל ימות הגשמים בימות החמה.'

אי ניהו? אילימא גלופקרי (קוט"א בלע"ז [בגד עליון]) וסדיני (אם יכסוהו בסדיני פשתן בימות הגשמים) - ליחוש דלמא קורא אחדיה ([שאחזו קור] בימות החמה, ואף על פי שמשיב הין על הגלופקרין - לאו שוטה הוא), אי נמי חמה אחדיה?

(גיטין עא,א)

אלא בפירי (שאינם מצוים באותה שעה כגון צריש"ש [דובדבנים] בימות הגשמים, ובימות החמה נישפל"ה [שסק?]).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com