דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שביעי 'מי שאחזו'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין עא,ב)
אלא כולה רבי
יוסי היא (והא דנקט ברישא "כתובו" - לאו למידק דאילו אמר
"תנו" בלא "כתבו" - אומרים לאחרים ויכתבו), והכא במאי עסקינן (אלא
היינו טעמא דפסול): דלא אמר
"אִמרוּ" (והכי דייקת מינה: טעמא - דלא אמר “אִמרוּ”, הא אמר
לשנים "אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו", ואמרו לאותו סופר
וכתב ולאותן עדים וחתמו - שפיר דמי, דמודי רבי יוסי בהא, שהרי עשאן שלוחין לכך).
אי הכי עד
שיאמר "אִמרו" מיבעי ליה!? ועוד - מי מודה רבי יוסי באומר
"אִמרו"? והתנן [גיטין פ"ט מ"ח]: 'כתב סופר ועד - כשר' ואמר רבי ירמיה 'חתם
סופר' שנינו (לא תימא דמתכשר גט בחתימת עד אחד וכתב יד סופר שני,
אלא הכי קאמר: חתם הסופר בגט עד, ועד שני עמו כשר), ואמר רב חסדא: מתניתין (דמכשר
להחתים סופר בגט) מני?
(גיטין עב,א)
רבי יוסי היא,
דאמר מילי לא מימסרן לשליח (הלכך ליכא למיחש לחורבא, דאילו
לרבי מאיר איכא למיחש דלמא זימנין דאמר לשנים "אמרו לפלוני ויכתוב, ולפלוני
ופלוני ויחתמו", ואזלי הני שלוחי וחיישי לכיסופא דסופר ומחתמי ליה בלא דעת
הבעל ;אבל לרבי יוסי ליכא למיחש להכי, שהרי לא יכתוב סופר גט אלא אם כן ישמע מפי הבעל
עצמו) - ואי סלקא דעתך מודה רבי
יוסי באומר "אִמרו" - נפיק מינה חורבא (הך חורבא
גופה לרבי יוסי איתא): דזימנין דאמר
להו לשנים "אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו", ומשום כיסופא
דסופר חיישי ומחתמי ליה, ובעל לא אמר הכי!
אלא מחוורתא
רישא רבי מאיר וסיפא רבי יוסי.
רב אשי אמר:
כולה רבי יוסי היא, ו'לא מיבעיא' קאמר: לא מבעיא היכא דלא אמר "תנו",
אלא אפילו אמר "תנו" – לא,
ולא מיבעיא
היכא דלא אמר לבי תלתא, אלא אפילו אמר לבי תלתא – לא; ולא מיבעיא היכא דלא אמר
"אִמרוּ”, אלא אפילו אמר "אִמרוּ" - נמי לא (ורישא
דאמר "כתבו" - לאו דווקא, דאפילו "תנו" נמי פסול, כדקתני
סיפא: 'עד שיאמר לסופר ויכתוב'; ואורחא דתנא למיתני ולאוסופי, ונקט למילתיה
בלשון 'לא מיבעיא הך אלא אפילו הא נמי פסיל עד שיאמר כו').
תניא כוותיה
דרב אשי (דבאומר “אִמרוּ” נמי פסיל רבי יוסי): 'כתב סופר לשמה, וחתמו עדים לשמה - אף על פי שכתבוהו
וחתמוהו ונתנוהו לו ,ונתנו לה - הרי הגט בטל עד שישמעו קולו: שיאמר לסופר
"כתוב" ולעדים "חתומו"'; 'ישמעו' - לאפוקי ממאן
דאמר: מודה רבי יוסי באומר "אִמרוּ"; 'קולו' לאפוקי מדרב כהנא
אמר רב (דאמר לעיל (עא,א): חרש שיכול
לדבר מתוך הכתב - כותבין ונותנין גט לאשתו).
משנה:
"זה גיטיך
אם מַתִּי" (דמשמע לכשאמות, ואין גט לאחר מיתה), "זה גיטיך מחולי זה" (משמע
מחולי זה ואילך; וכיון שמת מתוך החולי - נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה), "זה גיטיך לאחר מיתה" - לא אמר כלום.
"מהיום אם
מַתִּי", "מעכשיו אם מַתִּי" - הרי זה גט.
"מהיום
ולאחר מיתה" - גט ואינו גט (מספקא לן אי תנאה הוי:
"מהיום אם אמות", וכיון שמת - נתקיים התנאי, ונמצא שהוא גט משעת נתינתו,
או חזרה הוי: שחזר בו ממאי דאמר "מהיום" ואמר "לאחר מיתה יהא
גט", ואינו כלום: דבשלמא גבי מתנה איכא למימר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה,
אבל הכא ליכא למימר הכי; ואי משום תנאה – הוה ליה למימר "מהיום אם מתי";
ובגמרא פריך מאי שנא מרישא), ואם מת
- חולצת (שמא אינו גט)
ולא מתייבמת (שמא גט הוה והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה בכרת
הואיל ולא החזירה).
"זה גיטיך
מהיום אם מַתִּי מחולי זה" ועמד והלך בשוק, וחלה ומת - אומדין אותו: אם מחמת
חולי הראשון מת - הרי זה גט, ואם לאו - אינו גט.
גמרא:
אלמא 'אם
מַתִּי' - כלאחר מיתה דמי! והדר תני '"מהיום אם מתי", "מעכשיו
אם מתי"' - אלמא "אם מתי" לאו כלאחר מיתה דמי (דאילו
ב"מהיום ולאחר מיתה" תני סיפא "גט ואינו גט")!?
אמר אביי:
"מַתִּי" - שתי לשונות משמע: משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה; אמר לה
"מהיום" - כמאן דאמר לה "מעכשיו (אם
יתקיים תנאי זה, שאמות)" דמי (וכשמת
- הוה גט למפרע; אבל לאחר מיתה לא משמע תנאה,, וספוקי מספקא לן); לא אמר לה "מהיום" - כמאן דאמר לה
לאחר מיתה דמי.
"זה גיטך
אם מַתִּי" לא אמר כלום:
אמר רב הונא:
וחולצת (כלומר: אסורה להתייבם, דמספקא ליה אי הוה גט אי לא; ולקמיה
מפרש ואזיל).
והא 'לא אמר
כלום' קתני?
לא אמר כלום -
דאסירא לעלמא - וליבם נמי אסירא.
והא מדסיפא (גבי
"מהיום ולאחר מיתה") (תנא) 'חולצת' (וברישא
לא תנא) - מכלל (דדוקא
קתני,) דרישא יבומי נמי מיבמה!
מתניתין (דבעי
מהיום) – כרבנן (דפליגי
עליה דרבי יוסי ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קלו,א)
דקא תני 'הכותב כל נכסיו לבנו - צריך שיכתוב "מהיום ולאחר מיתה", ואי לא
– הוה ליה מתנה לאחר מיתה; והכא נמי גט לאחר מיתה הוא), ורב הונא דאמר כרבי יוסי, דאמר (התם:
אינו צריך, דקא סבר) 'זמנו של שטר
מוכיח עליו' (דמהיום נתן לו את גוף הקרקע, והפירות יאכל הוא בחייו;
דאם לא נתן לו הגוף מעכשיו -למה נכתב זמן בשטר המתנה?).
אי רבי יוסי - חליצה
נמי לא תיבעי (דהא אמר: אף על גב דלא כתב "מהיום" - כמאן
דכתב "מהיום" דמי, ו"מהיום אם מתי" תנן במתניתין דכשר)! וכי תימא מספקא ליה לרב הונא אי הלכתא כרבי
יוסי או אין הלכה כרבי יוסי - ומי מספקא ליה? והא רבה בר אבוה חלש; עול לגביה רב
הונא ורב נחמן, אמר ליה רב הונא לרב נחמן: בעי מיניה מרבה בר אבוה [שהיה
רבו של רב נחמן] הלכה כרבי יוסי או אין הלכה?
אמר ליה: טעמא
דרבי יוסי לא ידענא (אמאי קאמר אינו צריך), הלכה איבעי מיניה?
אמר ליה: את
בעי מיניה הלכה, וטעמיה דרבי יוסי אנא אמינא לך!
בעי מיניה, אמר
ליה: הכי אמר רב: הלכה כרבי יוסי.
לבתר דנפק -
אמר ליה: היינו טעמא דרבי יוסי: דקסבר זמנו של שטר מוכיח עליו; אלא מספקא ליה
(גיטין עב,ב)
אי אמר רבי
יוסי בעל פה (כגון גבי גט שכתב כהלכתו, וכשמוסרו לה - אומר
"זה גיטיך אם מתי"; הלכך לא דמי לשטר שכיון שכתב התנאי אצל הזמן בשטר - איכא
למימר דזמן מוכיח ד"מהיום" קאמר) אי לא אמר (אבל על פה: דלמא כי מסריה ניהלה - הדר ביה מזמן
דשטרא, ומסריה ניהלה על מנת לאחר מיתה, הואיל ולא אמר "מהיום").
ומי מספקא ליה?
והתנן: 'הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש", ומת בתוך
י"ב חדש - אינו גט' (דהא לא שוייה גט עד י"ב חדש,
והוה ליה גט לאחר מיתה); ותני עלה:
'רבותינו התירוה להינשא'; ואמרינן: מאן 'רבותינו'? אמר רב יהודה אמר שמואל:
בי דינא דשרו מישחא (רבי יהודה נשיאה שהתיר שמנן של עובדי כוכבים [במסכת
עבודה זרה דף לז,א]),
וסברי לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו!
אלא מספקא ליה
אי הלכה כרבי יוסי בעל פה או אין הלכה.
ומי מספקא ליה?
והאמר רבא: '"הרי זה גיטיך אם מתי", ו"שאני מת" (איזה
משתי לשונות הללו, דלשון תנאי הם) -
הרי זה גט; "כשאמות" (משמע לכשאמות יהא גט) ו"לאחר מיתה" - אין זה גט'; היכי
דמי?: אילימא דאמר לה "מהיום", ורבנן - צריכא למימר? (הא) והתנן (בהדיא תנן לה במתניתין:): '"מהיום אם מתי" - הרי זה גט'!
ואלא לאו דלא אמר לה "מהיום", ורבי יוסי (ואשמעינן
רבא דבעל פה נמי אמרה רבי יוסי),
שמע מינה הלכה כרבי יוסי (והלכתא כותיה)!
לרבא פשיטא
ליה, לרב הונא מספקא ליה.
ואיבעית אימא:
לעולם דאמר לה "מהיום", ורבנן, והני לישני איצטריכי ליה: "שאני
מת" כ"אם מתי" דמי; "כשאמות" – כ"לאחר מיתה"
דמי.
ואיכא דמתני לה
(לדרב הונא לעיל) אסיפא: '"זה גיטך לאחר מיתה" - לא אמר כלום'; אמר רב הונא:
ולדברי רבי יוסי (דאמר: כי לא אמר "מהיום" כמאן דאמר
"מהיום" דמי) - חולצת (דזמן
השטר הוה ליה כ"מהיום", וכי מסריה ניהליה ואמר "זה גיטך לאחר
מיתה" - מספקא לן אי תנאה הוא אי חזרה הוא);
פשיטא! מדסיפא (כי
אמר "מהיום ולאחר מיתה" תנא מתניתין) לרבנן 'חולצת' (מכלל
דלאחר מיתה) - רישא נמי לרבי יוסי חולצת
(דהא לרבי יוסי כ"מהיום ולאחר מיתה" דמי, ורבי יוסי
ורבנן לא איפלוג אלא בהא לחודה: דלרבי יוסי בלאו "מהיום" –
כ"מהיום", ולרבנן יש חילוק)!? מהו דתימא רבי יוסי בהא - כרבי סבריא ליה, דאמר (לקמן): גיטא מעליא הוי (ופליג
אדרבנן, וקסבר תנאה הוא), וחליצה
נמי לא תיבעי (והואיל ואשכחן לרבי דפליג - אימא רבי יוסי נמי פליג,
דהא שמעינן ליה דמיקל בתנאי) - קא
משמע לן: דלא רבי סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יוסי סבר לה כרבי:
רבי לא סבר לה
כרבי יוסי, דקתני (במילתיה דרבי [להלן
מיד]) 'כזה
גט' - למעוטי דרבי יוסי (היכא דלא אמר "מהיום",
דכיון דקתני 'כזה' משמע: דכי האי גוונא - הוא דמכשר, אבל בלאו "מהיום"
פסול); ורבי יוסי לא סבר לה כרבי -
דקתני (רבי יוסי גבי תנאי, לקמן (עו,ב) [ומצוטט
להלן מיד]) 'כזה
גט' - למעוטי דרבי (ועל כרחיך למעוטי אתא, ולא אשכחן דלמעטיה אי לאו הא
ד"מהיום ולאחר מיתה" ולאשמועינן: דאף על גב דגבי מתנה כשר - התם הוא,
דהכי קאמר ליה: גופא מהיום, ופירי לאחר מיתה; אבל בגט - כיון דלאו לשון תנאי הוא -
הויא ליה ספק תנאה, ספק חזרה).
רבי מאי היא?
דתניא: '"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט, דברי חכמים; רבי אומר:
כזה גט.'
רבי יוסי מאי
היא (היכא קתני 'כזה גט')?
דתנן: '"כתבו
ותנו גט לאשתי אם לא באתי מיכן ועד י"ב חדש": כתבוהו בתוך י"ב חדש
ונתנו לאחר י"ב חדש - אינו גט; רבי יוסי אומר: כזה גט' (מדהוה
ליה למימר "אם לא באתי כתבו ותנו" ואמר "כתבו ותנו אם לא
באתי" - הכי קאמר: "כתבו עכשיו, ותנו אם לא באתי").
"זה גיטיך
מהיום אם מתי מחולי זה" ועמד והלך בשוק [וחלה ומת - אומדין אותו: אם
מחמת חולי הראשון מת - הרי זה גט, ואם לאו - אינו גט]:
אמר רב הונא:
גיטו (דשכיב מרע)
כמתנתו: מה מתנתו (אמרינן בבבא בתרא (קנא,ב)) אם עמד – חוזר, אף גיטו - אם עמד חוזר (ולא
מיבעיא היכא דאמר "אם מתי", דהא לא מת, אלא אפילו לא אמר "אם
מתי", אלא יהב לה גט סתמא - אם עמד חוזר, דמסתמא אדעתא דמיתה יהב לה, והא לא
מת); ומה גיטו, אף על גב דלא פריש,
כיון דאמר "כתובו" אף על גב דלא אמר "תנו" (כדתנן
ב'האומר התקבל' (לעיל סה,ב): רבי שמעון שזורי אומר: אף
המסוכן - כיון דאמר "כתבו" אף על גב דלא אמר "תנו" - אדעתא
למיתב קאמר) - אף מתנתו: כיון דאמר
"תנו" אף על גב דלא קנו מיניה.
תנן: '"זה
גיטך מהיום אם מתי מחולי זה", ועמד והלך בשוק וחלה ומת - אומדים אותו: אם
מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט; אם לאו - אינו גט'; ואם איתא 'אם עמד -
חוזר' - למה לי אומדנא, הרי עמד (ובטל הגט מאליו)!?
אמר מר בריה
דרב יוסף משמיה דרבא: שניתק מחולי לחולי (ואין זו עמידה אלא אם כן
בא לכלל רפואה שעה אחת).
והא 'עמד'
קתני?
עמד מחולי זה
ונפל לחולי אחר.
והא 'הלך
בשוק' קתני!?
הלך על משענתו (נשען
על מקלו, ולעולם חולה הוא),
(והא דנקט 'הלך' - לאו משום דעמידה היא, דתילף מינה
'אם עמד - אינו חוזר', אלא הא קמשמע לן טעמא: דהלך - הוא דבעי אומדנא אם מחמת חולי
הראשון מת, דאיכא למיחש: הואיל והלך - ניצל מאותו החולי ומת מחולי אחר, והוא אמר
"מחולי זה")
(גיטין עג,א)
והא קא משמע
לן: דהלך על משענתו - הוא דבעינן אומדנא, אידך (מי שלא
הלך בשוק מסתמא אף על פי שניתק לחולי אחר) - (יש בו מחולי הראשון:) אומדנא נמי לא בעינן.
שמעת מינה:
שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה.
אין, דאמר רבי
אלעזר משמיה דרב: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי - מתנתו מתנה (אם מת
מחולי האחר, דהא אמרת 'לאו עמידה היא', וגבי גט דמתניתין - הוא דבעינן אומדנא,
משום ד"מחולי זה" קאמר לה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ
לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com