דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שביעי 'מי שאחזו'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין עג,ב)
תנו רבנן: 'ימים שבינתים (בין נתינה למיתה): בעלה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ויורשה,
(גיטין עד,א)
ומטמא לה (אי
כהן הוא); כללו של דבר: הרי היא
כאשתו לכל דבר, אלא שאינה צריכה הימנו גט שני (אם מת,
דסמוך למיתה הוי גט) - דברי רבי
יהודה;
רבי מאיר
אומר: בעילתה תלויה (הדבר תלוי עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה: אם מת מן
החולי - הבא עליה פטור; דלרבי מאיר משמע ליה "מעת שאני בעולם" - היינו
משעת נתינה, והכי קאמר לה: "הרי זה גיטך מעת שאני בעולם אם מתי", הלכך
כשמת - איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה; ואם לא מת - הבא עליה בחטאת);
רבי יוסי
אומר: בעילתה ספק (לכשימות; דמשמע ליה "מעת שאני בעולם";
ומיהו מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא: שמא זו היא שעה הראויה ליסמך
למיתה - שמא אינה זו, ואינה גרושה; הילכך: אם ימות - מביא הבא עליה אשם תלוי, ואם
לא ימות - בחטאת ודאי);
וחכמים
אומרים: מגורשת ואינה מגורשת, ובלבד שימות' (והיינו נמי כרבי יוסי, דמייתי אשם
תלוי, דספיקא משוו לה; ולקמן מפרש: מזוני איכא בינייהו).
מאי איכא בין
רבי מאיר לרבי יוסי?
אמר רבי יוחנן:
אשם תלוי איכא בינייהו: לרבי מאיר לא מייתי [הבועלה] אשם תלוי (אם ימות,
אלא פטור לגמרי כדפרישית לעיל),
ולרבי יוסי (אם ימות) מייתי (מביא זה) אשם תלוי.
'וחכמים
אומרים: מגורשת ואינה מגורשת' - חכמים היינו רבי יוסי?
איכא בינייהו
דרבי זירא, דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים
'מגורשת ואינה מגורשת' - בעלה חייב במזונותיה (כלומר:
איכא בינייהו מזוני, וכדרבי זירא, ולא דפליגי בדרבי זירא: דתרוייהו אית להו דרבי
זירא, ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי 'מגורשת ואינה מגורשת', דקסבר: לית לה מזוני;
ואף על גב דרבי יוסי דמתניתין תנא 'מגורשת ואינה מגורשת' - תרי תנאי ואליבא דרבי
יוסי, והיינו חכמים דברייתא).
משנה:
"הרי זה
גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - הרי זו מגורשת, ותתן.
"על מנת
שתתני לי מיכן ועד שלשים יום" - אם נתנה לו בתוך שלשים יום – מגורשת, ואם לאו
- אינה מגורשת.
אמר רבן שמעון
בן גמליאל: מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי
איצטליתי", ואבדה איצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה. (בגמרא
פריך: מאי תנא דתנא 'מעשה' [כלומר: מה מסביר המעשה].)
גמרא:
מאי 'ותתן'?
רב הונא אמר:
והיא תתן.
רב יהודה אמר:
לכשתתן.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו
שנתקרע הגט (קודם מתן מעות) או שאבד: רב הונא אמר: והיא תתן (תנאי
בעלמא הוא, וכי מקיימא ליה - איגלאי מילתא דמשעת נתינה - גיטא הוי, דכל 'על מנת' -
מעכשיו הוא, ועל מנת כן דליקיים):
אינה צריכה הימנו גט שני; רב יהודה אמר: לכשתתן - צריכה הימנו גט שני (דלכשתתן
- כבר אזל ליה גיטא).
ותנן נמי גבי
קידושין כי האי גוונא, דתנן: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן
לך מאתים זוז" - הרי היא מקודשת, ויתן'; ואיתמר: מאי 'ויתן'? רב
הונא אמר: והוא יתן; רב יהודה אמר: לכשיתן. מאי בינייהו? - איכא בינייהו: שפשטה
ידה וקיבלה קידושין מאחר (קודם מתן מעות): רב הונא אמר: והוא יתן: תנאה בעלמא הוא, מקיים
תנאיה ואזיל (והוו קידושיו קידושין למפרע ושל שני אינו כלום); רב יהודה אמר: לכשיתן: לכי יהיב לה - הוא דהוו
קידושין, השתא לא הוו קידושין.
וצריכא: דאי
אשמעינן גבי קידושין - בהא קאמר רב הונא 'והוא יתן' - משום דלקרובה קאתי (הילכך
מעכשיו קאמר לה משעה שחפץ בה), אבל
גבי גירושין - דלרחוקה קאתי (ומסתמא בקושי הוא מגרשה, הילכך
'לכשתתן' קאמר, וקסבר: אדהכי והכי - מפייסנא לה) - אימא מודה ליה לרב יהודה;
ואי אשמעינן
גבי גירושין - בהא קאמר רב הונא 'והיא תתן': משום דלא כסיף למיתבעה (מעותיו,
הילכך לא צריך ליה למתלי גיטא במתן מעות, ו"מעכשיו" קאמר לה), אבל גבי קידושין - דכסיפא למיתבעיה - אימא מודי
ליה לרב יהודה;
ואי אשמעינן
גבי קידושין - בהא קאמר רב יהודה 'לכשיתן': משום דכסיפא למיתבעיה, אבל גבי גירושין
- דלא כסיף למיתבעה - אימא מודה ליה לרב הוונא;
ואי אשמעינן
גבי גירושין - בהא קאמר רב יהודה 'לכשתתן': משום דלרחוקה קאתי, אבל גבי קידושין -
דלקרובה קאתי - אימא מודה ליה לרב הונא! – צריכא.
מיתיבי [דומה
לתוספתא גיטין פ"ה ה"ה [ליברמן]]: '"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - אף על פי שנקרע
הגט או שנאבד – מגורשת, ולאחר לא תנשא עד שתתן (דדילמא
לא יהבה ונמצא גט בטל)', ועוד תניא [שם,
ברישא]: '"הרי זה גיטך על
מנת שתתני לי מאתים זוז" ומת: נתנה (לפני
מותו) - אינה זקוקה ליבם, לא
נתנה - זקוקה ליבם (ולא סגי לה ליתן ליורשים);
רבן שמעון
בן גמליאל אומר: נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים.'
עד כאן לא
פליגי אלא דמר סבר '"לי" - ולא ליורשי' ומר (רבי
שמעון [בן גמליאל]) סבר '"לי" - (משמע) ואפילו ליורשי (כשאיני)', וכולי עלמא מיהא תנאה הוי (ולא
תלה הגט בשעת מתן מעות; דאי "לכשתתן" קאמר - נהי נמי ד"לי" -
ואפילו ליורשי משמע, מיהו הוה ליה גט לאחר מיתה), תיובתא דרב יהודה!
אמר לך רב
יהודה: הא מני? רבי היא; דאמר רב הונא אמר רבי: 'כל האומר "על מנת" -
כאומר "מעכשיו" דמי' [גם
זה בתוספתא גיטין פ"ה ה"ה [ליברמן], אך לא בשם רבי] (דהכי קאמר: מעכשיו יהא גט, על מנת
שתקיימי התנאי), ופליגי רבנן עליה,
ואנא דאמרי כרבנן.
ואמר רבי זירא: כי הוינן בבבל, אמרינן: הא דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי - פליגי רבנן עליה; כי סליקי - אשכחתיה לרבי אסי, דיתיב וקאמר משמיה דרבי יוחנן: הכל מודים באומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי; לא נחלקו אלא "במהיום ולאחר מיתה" (דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי, ולרבי ודאי תנאה הוי);
(גיטין עד,ב)
והתניא (בניחותא,
דשמעינן מינה: מדאצטריכו לאיפלוגי בהא - מכלל דב'על מנת' מודו) '"מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט
- דברי חכמים; רבי אומר: כזה גט.'
ולרב יהודה
דאמר ב'על מנת' פליגי - אדמיפלגי (בהך מתניתא) ב"מהיום ולאחר מיתה" - ליפלגי ב'על מנת' (לאשמועינן
דב'על מנת' פסלי רבנן, וכל שכן הא)?
(ומשני: להכי איפליגו בהכי:) להודיעך כחו דרבי (מיהו
רבנן ב'על מנת' - נמי פסלי).
וליפלגו ב'על
מנת', ולהודיעך כחן דרבנן?
כח דהיתירא
עדיף ליה.
על מנת שתתני
לי מכאן ועד שלשים יום [אם נתנה לו בתוך שלשים יום – מגורשת, ואם לאו - אינה מגורשת]:
פשיטא!?
מהו דתימא
קפידיה לאו קפידא, ולזרזה קאתי - קא משמע לן.
אמר רבן שמעון
בן גמליאל מעשה בצידן [באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי
איצטליתי", ואבדה איצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה]:
מאי תנא (לעיל
מינה בדמים), דקתני מעשה (מאי
ראיה? אין שונין מעשה במשנה אלא לראיה)?
חסורי מיחסרא
והכי קתני: 'אם אמר לה "על מנת שתתני לי איצטליתי" ואבדה איצטליתו'
-איצטליתי דוקא קאמר לה; רבן שמעון בן גמלייאל אומר: תתן לו את דמיה (דלא
איכוין אלא להרווחה דידיה); ואמר
רבן שמעון בן גמליאל: מעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו "הרי זה גיטך על מנת
שתתני לי אצטליתי" ואבדה אצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה.
בעא מיניה רבי
אסי מרבי יוחנן: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" וחזר ואמר לה
"מחולים לך" – מהו (מי הויא הך מחילה קיום תנאי כאילו
נתנתן לו או לא)?
תיבעי לרבנן
תיבעי לרבן שמעון בן גמליאל:
תיבעי לרבנן (דאמרי
דָמים - לאו במקום איצטלית קיימי, ודמים לאו איצטלית הן): עד כאן לא קאמרי רבנן התם, אלא דלא אחלה גבה, אבל הכא -
הא קאמר לה 'מחולים לך' (הא אחלינהו, והוי כאילו קבל מעות ממש, דמחילה כקבלה)? או דלמא אפילו רבן שמעון בן גמליאל לא קאמר אלא
דקא מפייסה ליה בדמי, אבל לגמרי – לא?
אמר ליה [רבי
יוחנן לרב אסי]: אינה מגורשת.
איתיביה [דומה
לנדרים פ"ח מ"ז; לתוספתא נדרים פ"ד ה"ח [ליברמן]]: 'האומר לחבירו "קונם שאתה נהנה לי (קונם
תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני) אם
אי אתה נותן לבני כור אחד של חטין ושתי חביות של יין": רבי מאיר אומר: אסור
עד שיתן, וחכמים אומרים: אף זה (אם רצה הנודר) יכול להתיר את נדרו (מאיליו) שלא על פי חכם (בלא שאלת
התרת חכם), ואומר (לו): "הריני כאילו התקבלתי"' (אלמא מחילה כקבלה)!
הכי? השתא: התם
- לצעורה קא מכוין, ולא ציערה; הכא - משום הרווחה הוא (שהיה
צריך לצורך בנו), והא לא איצטריך!
ההוא גברא דאמר
ליה לאריסיה: "כולי עלמא (כל שאר האריסים שבמקום זה) דלו תלת דלוותא (משקין
התבואה שלש פעמים בשנה) ואכלי ריבעא
(ומנהג האריסין ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה
וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה); את
דלי ארבעה (השקה את השדה ארבעה פעמים) ואכול תילתא"; לסוף אתא מיטרא (בזמן
השקאה רביעית). אמר רב יוסף: הא לא
דלה (ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום)!
רבה אמר: הא לא
איצטריכא (ומזלו גרם).
לימא רב יוסף
דאמר כרבנן, ורבה דאמר כרבן שמעון בן גמליאל (דדמים
במקום אצטלית - הכא נמי מטר במקום השקאה)?
ותיסברא? והא
קיימא לן 'הילכתא כוותיה דרבה' (בכל מקום שנחלק עם רב יוסף חוץ
משדה, ענין, ומחצה) ובהא אין הלכה
כרבן שמעון בן גמליאל (דאמר לקמן: חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה)!
אלא לעולם
כרבנן (כלומר: תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה); רב יוסף – כרבנן; ורבה אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבנן:
עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלצעורה קא מיכוין (דסתם מגרש
את אשתו - מתוך איבה הוא מגרשה, הלכך מספיקא אמרינן לצעורה איכוון, ולא תלינן
למימר 'להרווחה איכוון' - לקולא), אבל
הכא - משום הרווחה הוא, והא לא איצטריך.
תנן התם [ערכין פ"ט מ"ד; דף לא,ב]: 'בראשונה (הקונה בית בעיר חומה) היה נטמן יום שנים עשר חדש (שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו) כדי שיהא חלוט לו (כדכתיב (ויקרא כה,ל) ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו'); התקין הלל הזקן שיהא חולש (זורק; כמו חולש על גוים (ישעיה יד,יב): מטיל גורל) את מעותיו ללשכה (מתוקנת לכך) ויהא שובר את הדלת (של ביתו) ונכנס, ואימתי שירצה - הלה יבוא ויטול את מעותיו', ואמר רבא: מתקנתו של הלל (דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה) נשמע: "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ונתנה לו מדעתו – מגורשת; על כורחו - אינה מגורשת: מדאיצטריך ליה להלל לתקוני נתינה בעל כורחיה דהויא לה נתינה
(גיטין עה,א)
מכלל דבעלמא
נתינה בעל כרחיה לא הויא נתינה (וגבי גט, דאיסורא הוא - לא תקין
הלל).
מתקיף לה רב
פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודלמא כי אצטריך ליה לתקוני - שלא בפניו (כי
הכא שאינו בלישכה), אבל בפניו - בין
מדעתו בין בעל כרחו - הויא נתינה!?
ואיכא דאמרי:
אמר רבא: מתקנתו של הלל "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז", ונתנה
לו - בין מדעתו ובין בעל כרחו הויא נתינה; וכי איצטריך ליה להלל לתקוני - שלא
בפניו, אבל בפניו - בין מדעתו בין בעל כרחו הויא נתינה.
מתקיף לה רב
פפא, ואיתימא רב שימי בר אשי: ודלמא אפילו בפניו נמי: מדעתו – אין, על כרחו – לא,
והלל - מאי דאיצטריך ליה תקין (ראה שהיה נטמן, והתקין דבעל כרחו
ושלא בפניו תהא נתינה; ואי הוה נמי קאי קמן ואמר "לא מקבילנא" הוה
איצטריך להלל נמי לתקוני דתיהוי נתינה; אלא מה שלא הוצרך - לא הוצרך; וגבי גט
- <דאיסורא הוא - לא קיימא תקנתא
דהלל)!?
אמר רבה בר בר
חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו - הלכה כמותו חוץ
מערב (בשילהי 'גט פשוט') וצידן (דמתניתין) וראיה אחרונה (ב'אחד דיני ממונות' (סנהדרין
לא,א), דאפליגי ב'אמרו לו: "כל ראיות שיש לך להביא - הבא עד
שלשים", ולא הביא עד לאחר שלשים, ואמרו לו "הבא ראיה" ואמר
"אין לי ראיה": בקמייתא הלכתא כוותיה, ובבתרייתא לית הלכתא כוותיה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com