דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שביעי 'מי שאחזו'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין עה,ב)
תנן: 'כמה
היא מניקתו? - שתי שנים; רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש' - בשלמא לרבא, ניחא;
אלא לרב אשי - למה לי שתי שנים, למה לי שמנה עשר חדש? ביום אחד סגי!?
הכי קאמר: יום
אחד משתי שנים (של תינוק), לאפוקי לאחר שתי שנים (שאם הניקתו לאחר שעברו לו שתי
שנים), דלא (שאין זה
הנקה); יום אחד משמנה עשר חדש -
לאפוקי לאחר שמנה עשר חדש, דלא.
מיתיבי: '"הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים", "על מנת שתניקי את בני שתי שנים", מת הבן או שאמר האב "אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה" - אינו גט'
(גיטין עו,א)
בשלמא לרבא (דאוקי
רישא דמתניתין שתי שנים ממש, ואף על גב דסתם): רישא (דקאמר 'מת הבן בתוך שתי שנים -
הרי זה גט') בדלא פריש ('שתי
שנים', והרי הניקתו כל צרכו), סיפא
דפריש (על כרחיך דוקא קאמר, דהא לא איצטריך לפרושי ופריש)! אלא לרב אשי (דאמר
רישא דמתניתין - יום אחד קאמר) -
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא (על כרחך 'מת הבן או האב'
דקתני - כגון שמת ולא הניקתו כלל, ואמאי 'הרי זה גט'? הרי לא נתקיים כלום
מן התנאי)?
קשיא.
תנו רבנן [דומה
לתוספתא גיטין פ"ה ה"ו]:
'"הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי
שנים - אף על פי שלא נתקיים התנאי - הרי זה גט, לפי שלא אמר לה 'אם תשמשי' 'אם לא
תשמשי', 'אם תניקי (יהא גט)' 'ואם לא תניקי (לא יהא גט)' (דבעינן תנאי כפול כתנאי בני גד
ובני ראובן) - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: נתקיים התנאי - הרי זה גט, ואם לאו - אינו גט; רבן שמעון בן גמליאל
אומר: אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול.' (מיפרשא בהדיא ואזלא:)
איכא דאמרי
לרבי מאיר קאמר ליה [רבן
שמעון בן גמליאל, לחלוק על רבי מאיר], ואיכא דאמרי לרבנן קאמר להו:
איכא דאמרי
לרבי מאיר קאמר ליה, והכי קאמר ליה: (אין לנו ללמוד מתנאי בני גד ש)אין לך תנאי בכתובים (בכל
המקרא) שאינו כפול (כגון
'אז תנקה מאלתי' (בראשית כד,מא)
וכגון 'אם שכב ואת כי שטית... אם לא שכב' (במדבר
ה,יט-כ) 'אם תאבו ושמעתם... אם תמאנו ומריתם'
(ישעיה א,יט-כ)) והוו להו (הלכך הוי להו) 'שני כתובים הבאין כאחד', וכל שני כתובים הבאין
כאחד אין מלמדין; איכא דאמרי לרבנן קאמר להו, והכי קאמר להו: אין לך תנאי בכתובים
שאינו כפול, וגמרינן מינייהו (ויש לנו ללמוד מהן, דכולהו צריכי,
כדמתרצינן להו בקדושין ב'האומר לחבירו' (סא,ב)).
ורמינהו [קושיא
על הברייתא דלעיל]: '"הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי
שנים", "על מנת שתניקי את בני שתי שנים", מת האב או מת הבן - אינו
גט, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אף על פי שלא נתקיים התנאי - הרי זה גט: יכולה
היא שתאמר לו "תן לי אביך ואשמשנו", "תן לי בנך ואניקנו"';
קשיא דרבי מאיר אדרבי מאיר, קשיא דרבנן אדרבנן!
דרבי מאיר
אדרבי מאיר לא קשיא: התם [שאינו
גט] בדלא כפליה
לתנאיה, הכא בדכפליה לתנאיה; ורבנן אדרבנן לא קשיא: מאן חכמים דהכא (בהך
מתניתא בתרייתא)? רבן שמעון בן
גמליאל היא, דאמר כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט.
צצצ
תנו רבנן: 'אמר
לה בפני שנים "הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים" (ולא
מסרו לה בפניהם, דאי מסרו לה - איגרשה לה בהאי תנאי, ותו לא מצי לאתנויי תנאה
אחרינא; אלא כך אמר בפניהם "כשאמסרנו לה לא אמסרנו אלא על מנת כן") וחזר ואמר לה בפני שנים (ומסרו
לה) "הרי זה גיטך על מנת
שתתני לי מאתים זוז" - לא ביטל דברי האחרון את הראשון: רצתה משמשתו רצתה
נותנת לו מאתים זוז (שלא בא זה להוסיף: מדלא אמר לה "שתתני מאתים זוז
תוספת על תנאי הראשון"; ולעקור נמי לא בא, מדלא ביטל דברו הראשון בפני אלו;
אלא הכי קאמר לה "או תנאי ראשון או מאתים זוז"); אבל אמר לה בפני שנים "הרי זה גיטך על מנת שתתני
לי מאתים זוז" וחזר ואמר לה בפני שנים "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי שלש
מאות זוז" - (ודאי עקר ליה לתנאיה קמא) ביטל דברי האחרון את הראשון; ואין אחד מן (העדים) הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין (להעיד
שהיה תנאי בגט זה; כל זמן שלא יבואו שנים כאחד [ויעידו באחד] מן התנאים - כשר על
ידי עדי חתימה, ולא כל כמינייהו דהנך לשוויי תנאה בגיטא)'.
אהייא [על
איזה חלק מהברייתא נאמר: ואין אחד מן הראשונים ואחד מן
האחרונים מצטרפין]?
אילימא אסיפא -
הרי בטל (פשיטא דאין אחד מן הראשונים כלום, שהרי אפילו באו שניהם
- אינן כלום, דהא בטיל ליה ההוא
תנאה)!
אלא ארישא (דקאמר
או האי או האי)? פשיטא!
מהו דתימא 'כל
לקיומא תנאי מצטרפין' (הואיל ומקיים גיטא בחד מהני תנאי, הוו להו כחד תנאה,
וכל סהדי דמסהדי לקיומי תנאה דהאי גיטא - ליצטרפו) - קא משמע לן.
משנה:
"הרי זה
גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום", והיה הולך מיהודה לגליל, הגיע לאנטיפרס
וחזר (מיד) - בטל
תנאו. (כלומר: ושוב אינו כשר לגרש בו [כלומר: הגט בטל],
ואפילו חזר והלך לגליל ונשתהה שלשים יום - אינו גט; דקא סלקא דעתך 'אנטיפרס בתחילת
גליל היא, והרי מתנאי הראשון הלך לגליל, ולא שהה שלשים יום - וביטל הגט, שהרי בא;
אבל אם לא הגיע לאנטיפרס וחזר, ולאחר ימים הלך לגליל ונשתהה שלשים יום - הרי זו
מגורשת, שזמן השלשים לא נקבע אלא משילך לגליל והרי לא הלך עד עתה ונשתהה.)
"הרי זה
גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום", והיה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר
עותנאי וחזר - בטל תנאו (קא סלקא דעתן: כפר עותנאי בריש יהודה בבואו מגליל
ליהודה, והרי הלך ליהודה ובא בתוך שלשים, ואין כאן עוד לא תנאי ולא גט להתקיים עוד).
"הרי זה
גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום", והיה הולך למדינת הים והגיע לעכו (קא
סלקא דעתיה עכו במדינת הים קיימא) וחזר
- בטל תנאו.
"הרי זה
גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום" (כשאשתהה
שלשים יום עובר מכנגד פניך מיד יהא גט), היה הולך ובא הולך ובא - הואיל ולא נתיחד עמה - הרי זה גט (בגמרא
פריך: והא לא עבר, שהיה הולך ובא בתוך שלשים).
גמרא:
למימרא דאנטיפרס בגליל הוה קיימא, ורמינהי: 'אנטיפרס ביהודה וכפר עותנאי בגליל (סמוכים זה לזה בסְפַר: זה בראש יהודה וזה בראש גליל; הלכך: היה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר - לא בטל תנאו, דאכתי לא אזיל לגליל, וכי אזל ומשתהי - הוי גיטא, לכך הזכיר לה "בתנאי שאני הולך מיהודה לגליל" - דלא לימני תלתין יומין אלא מיום שיגיע לגליל; היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר - לא ביטל תנאו, דאכתי לא מטא ליהודה); בינתים (היה הולך מיהודה לגליל, ועבר את אנטיפרס ולכפר עותנאי לא בא, וחזר בתוך שלשים, ולאחר זמן חזר והלך לגליל ממש ושהה) - מטילין אותו לחומרא (ואמרינן:) 'מגורשת (ליפסל לכהונה)
(גיטין עו,ב)
ואינה
מגורשת (לינשא בגט זה: ספק בטל במהלך הראשון)'! (הואיל ועבר אנטיפרס הוה ליה ספק
יהודה ספק גליל, ובטל, שהרי חזר בתוך שלשים; או שמא ספק יהודה הוא, ולא בטל תנאו,
ונתקיים במהלך השני, והוי גט!)
אמר אביי: (מתניתין
נמי אית לה דאנטיפרס ביהודה, וכגון)
תרי תְנאי קאמר לה: אי מטינא לגליל לאלתר ליהוי גיטא (ואפילו
לא משתהינא), ואי משתהינא באורחא
תלתין יומין ולא אתינא (ואפילו לא מטינא לגליל) ליהוי גיטא; (הלכך:) הגיע לאנטיפרס וחזר (לאלתר) - דלא לגליל מטא ולא אישתהויי נמי אשתהי תלתין
יומין - בטל תנאו (ואין כאן עוד לקיימו, שהרי לא לגליל בא ולא נשתהה.
ואפילו קיימו לאחר זמן - הרי לא התנה אלא על מהלך
הראשון, וכשהזכיר גליל - לא הזכיר למנות השלשים משם והלאה, אלא שיהא מיד גט כשיגיע
שם, והרי לא הגיע; וגם לא נשתהה; והכי משמע מתניתין: "הרי זה גיטיך אם לא באתי
מכאן ועד שלשים יום מיום שאצא מכאן", והיה הולך מיהודה לגליל, ותלה הגט גם
בביאתו לגליל.)
הרי זה גיטך אם
לא באתי מכאן ועד שלשים יום [והיה הולך למדינת הים והגיע לעכו וחזר -
בטל תנאו]:
למימרא דעכו
במדינת הים קיימא (אמאי דהוה סלקא דעתין מעיקרא קאי, ולאו אתירוצא דאביי)!? והא אמר רב ספרא: כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי -
בעכו הוו מפטרי (בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל,
כשחוזרים לבתיהם - היו חביריהם בני ארץ ישראל מלוים אותן עד עכו ומשם נפטרים מהם), משום דאסור (לבני ארץ
ישראל) לצאת מארץ לחוצה לארץ?
אמר אביי: תרי
תְנאי קאמר לה: אי מטינא למדינת הים לאלתר -ליהוי גיטא; אי משתהינא באורחא תלתין
יומין ולא אתינא - ליהוי גיטא: הגיע לעכו וחזר: דלא למדינת הים מטא, ולא אישתהויי
נמי אשתהי תלתין יומין - בטל תנאו.
הרי זה גיטך כל
זמן שאעבור [מכנגד פניך שלשים יום", היה הולך ובא הולך ובא - הואיל ולא
נתיחד עמה - הרי זה גט]:
והא לא עבר (שלשים
יום רצופין)? אמר רב הונא מאי
'פניך'? תשמיש (והרי שלשים יום רצופים בלא תשמיש, כדקתני 'הואיל
ולא נתיחד עמה'), ואמאי קרי ליה
'פניך'? לישנא מעליא (פנים של מטה) נקט.
ורבי יוחנן
אמר: לעולם פניך ממש; מי קתני 'הרי זו מגורשת'? "הרי זה גט" קתני: דלא
הוי גט ישן (דאין הגט נפסל משום גט ישן הואיל ולא נתיחד עמה; 'גט
ישן': כל שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה, ופסלוהו רבנן משום שמא יאמרו 'גיטה קודם
לבנה'; לקמן ב'הזורק' (עט,ב)), ולכי
מלו תלתין יומי (ולכי מקיים תנאיה) - הוי גיטא.
תניא כוותיה
דרבי יוחנן: '"הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מנגד פניך שלשים יום" והיה
הולך ובא הולך ובא - הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט, ולגט ישן אין חוששין, שהרי
לא נתייחד עמה'.
וליחוש שמא
פייס (כשהיה בא אצלה - פייס קטטה שביניהם, ונתיחד עמה, ולאחר זמן
אתי בעל מערער ואמר פייסתי)?
אמר רבה בר רב
הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: באומר (בשעת התנאי) "נאמנת עלי לומר שלא באתי" (על
מנת כן אני מוסר לה: שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי
ופייסתי).
איכא דמתני לה
אמתניתין: '"מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש" ומת בתוך
י"ב חדש - הרי זה גט'; וליחוש שמא פייס? אמר רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא
מרי משמיה דרב: באומר "נאמנת עלי לומר שלא באתי".
מאן דמתני לה
אמתניתין - כל שכן אברייתא (דכיון דהיכא דלא בא - חיישינן שמא
פייס - אי לאו דאתני ברישא "נאמנת עלי"; כל שכן אברייתא, שהיה הולך ובא); מאן דמתני לה אברייתא - אבל אמתניתין (דמת בתוך
י"ב חדש, ולא ראינו שבא בעיר משיצא - לא חיישינן שמא פייס, ואפילו לא הימנה
עליה מעיקרא הוי גט) - הא לא אתא.
משנה:
"הרי זה
גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש" ומת בתוך י"ב חדש - אינו גט (דכיון
דלא אמר "מעכשיו" משמע 'לאחר י"ב חדש יהא גט', והרי מת בתוך הזמן,
וצריכה ליבם).
"הרי זה
גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש" ומת בתוך י"ב חדש
- הרי זה גט.
"אם לא
באתי מכאן ועד י"ב חדש - כתבו ותנו גט לאשתי": כתבו גט בתוך י"ב
חדש ונתנו לאחר י"ב חדש - אינו גט.
"כִתבו
ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש": כָתבו בתוך י"ב חדש
ונתנו לאחר י"ב חדש - אינו גט.
רבי יוסי אומר:
כזה גט.
"כתבו
לאחר י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש" ומת: אם הגט קודם למיתה - הרי זה
גט, ואם מיתה קדמה לגט - אינו גט; ואם אין ידוע: זו היא שאמרו 'מגורשת ואינה
מגורשת'.
גמרא:
תנא: 'רבותינו
התירוה לינשא' (דאף על גב דלא אמר 'מעכשיו' כמאן דאמר 'מעכשיו' דמיא,
דמסתמא 'מעכשיו' קאמר לה).
מאן 'רבותינו'?
אמר רב יהודה
אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא (שמנן של עובדי כוכבים, והיינו רבי
יהודה נשיאה, שהיה בימי האמוראים, בן בנו של רבינו הקדוש, כדאמרינן במסכת עבודה
זרה (לז,א): מסתמיך ואזיל רבי יהודה נשיאה
אכתפיה דרבי שמלאי כו')
סברי לה כרבי
יוסי דאמר ([בבבא בתרא קלו,א] הכותב
נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב 'מהיום ולאחר מיתה'; רבי יוסי אומר: אינו צריך:) זמנו של שטר מוכיח עליו (דלהכי
איכתיב זמן בשטרא: לידע שמהיום נתן לו גוף הקרקע, שלא יירשו אחיו עמו, והפירות -
לאחר מותו).
אמר רבי אבא
בריה דרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה נשיאה, בנו של רבן גמליאל בר רבי (בנו
של רבינו הקדוש) הורה (שתהא
מותרת), ולא הודו לו כל סיעתו;
ואמרי לה 'כל שעתו (כל ימי חייו)'.
אמר ליה רבי
אלעזר לההוא סבא: כי שריתוה - לאלתר שריתוה (כששמעו
בו שמת ואפילו קודם י"ב חדש)? או
לאחר שנים עשר חדש שריתוה?: לאלתר שריתוה, דהא לא אתי (שהרי
ודאי לא יבא עוד, ויש כאן קיום תנאי), או דלמא לאחר י"ב חדש שריתוה, דהא איקיים ליה תנאו?
ותיבעי ליה (נמי) מתניתין (אמתניתין, ודברי הכל; אמאי
בעי לה אפלוגתא): '"מעכשיו
אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש", ומת בתוך י"ב חדש - הרי זה גט'
לאלתר הוי, דהא לא אתי? או דלמא לאחר י"ב חדש דהא איקיים ליה תנאיה?
אין הכי נמי (דאיכא
למבעי אמתניתין); ו(להכי
בעייה מההוא סבא, ואליבא דרבותינו):
משום דהוה בההוא מעשה (משום דהוה בההוא מניינא דשריותא, ויש לו להשיבו מפי
השמועה ששמע וידע היאך התירו; אבל אי הוה בעי מסתמא, או מגברא אחרינא - הוי בעי לה
אמתניתין).
אמר אביי: הכל
מודים היכא דאמר (באומר לאשתו בלילה) "(זה גיטך) לכשתצא חמה מנרתיקה"
(גיטין עז,א)
לכי נפקא קאמר
לה, וכי מיית בליליא - הוי גט לאחר מיתה (לא הוי גיטא; וגבי מתניתין
נמי: "הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש" - לאו גט הוא, וליכא
למיסמך א'זמנו של שטר מוכיח עליו', דהא בהדיא אמר "לכשלא אבא יהא גט" -
אבל לא מעכשיו); "על מנת שתצא
חמה מנרתיקה" - מעכשיו קאמר לה, דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר "על
מנת" כאומר "מעכשיו" דמי; לא נחלקו אלא ב"אם תצא" (ודכוותה
"אם לא באתי", ואמרינן לעיל בפירקין (עב,א)
גבי "אם מתי": 'אם': שתי לשונות משמע: משמע 'מעכשיו' ומשמע
'לכשיגיע'; אמר "מהיום" - הוי מעכשיו; לא אמר "מהיום" - הוי
לכשיגיע; הלכך): מר (רבותינו) סבר(י) לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו, והוה ליה
כ"מהיום אם מתי", כ"מעכשיו אם מתי"; מר לא סבר כרבי יוסי,
והוה ליה כ"אם מתי" גרידא (ואמרן לעיל: דלאחר מיתה הוא,
"לכשאמות"; והכא נמי משמע: לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com