דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סיום פרק שביעי 'מי שאחזו'
ותחילת פרק שמיני 'הזורק'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין עו,ב)
אמר אביי: הכל
מודים היכא דאמר (באומר לאשתו בלילה) "(זה גיטך) לכשתצא חמה מנרתיקה"
(גיטין עז,א)
לכי נפקא קאמר
לה, וכי מיית בליליא - הוי גט לאחר מיתה (לא הוי גיטא; וגבי מתניתין
נמי: "הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש" - לאו גט הוא, וליכא
למיסמך א'זמנו של שטר מוכיח עליו', דהא בהדיא אמר "לכשלא אבא יהא גט" -
אבל לא מעכשיו); "על מנת שתצא
חמה מנרתיקה" - מעכשיו קאמר לה, דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר "על
מנת" כאומר "מעכשיו" דמי; לא נחלקו אלא ב"אם תצא" (ודכוותה
"אם לא באתי", ואמרינן לעיל בפירקין (עב,א)
גבי "אם מתי": 'אם': שתי לשונות משמע: משמע 'מעכשיו' ומשמע
'לכשיגיע'; אמר "מהיום" - הוי מעכשיו; לא אמר "מהיום" - הוי
לכשיגיע; הלכך): מר (רבותינו) סבר(י) לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו, והוה ליה
כ"מהיום אם מתי", כ"מעכשיו אם מתי"; מר לא סבר כרבי יוסי,
והוה ליה כ"אם מתי" גרידא (ואמרן לעיל: דלאחר מיתה הוא,
"לכשאמות"; והכא נמי משמע: לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש).
"כתבו
ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש" כָתבו [בתוך
י"ב חדש ונתנו לאחר י"ב חדש - אינו גט. רבי יוסי אומר: כזה גט.]:
אמר ליה רב
יימר לרב אשי: לימא קסבר רבי יוסי: כתב גט על תנאי – כשר (ואפילו
לא נתקיים התנאי, דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י"ב חדש, והם קדמו וכתבוהו,
ומכשר רבי יוסי, ונימא נמי דארישא פליג)!
לא! לעולם אימא
לך – פסול, ושאני הכא: מדהוה ליה למימר "אם לא באתי כתבו ותנו" ואמר
"כתבו ותנו אם לא באתי" - הכי קאמר: כתבו מעכשיו, ותנו אם לא באתי (אבל
ברישא מודה).
ורבנן (דפליגי
עליה, סברי): לא שנא הכי (אמר
"כתבו אם לא באתי") ולא
שנא הכי ("אם
לא באתי כתבו" [מכל מקום] לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חדש).
תנו רבנן: '"לאחר
שבוע" ("זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו" = שמטה זו) – שנה (ממתינים לו שנה שמינית, דכל שנה
שמינית קרויה אחר שבוע);
"לאחר שנה" – חדש; "לאחר חדש" – שבת'; "לאחר שבת" מאי?
יתיב רבי זירא
קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן, וקאמר: חד בשבא ותרי ותלתא 'בתר
שבתא' (קרי 'בתר שבת שעברה'); (אבל) ארבעה
וחמשא ומעלי שבתא (רביעי חמישי וששי) – (נקראין) 'קמי שבתא' (על שם שבת הבאה; האי
"שבת" דקאמר - יום שבת ממש קאמר).
תניא: 'רבי
אומר: "לאחר הרגל (אם לא אבא לאחר הרגל)" - שלשים יום (צריך
להמתין שלשים יום)'.
נפק רבי חייא,
דרשה משמיה דרבי – וקלסוה (יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה); משמיה דרבים ולא קלסוה (לא הודו
לו שנאמרה מפי רבים); אלמא (משום) לית הילכתא כוותיה.
הדרן עלך 'מי שאחזו'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
גיטין פרק שמיני 'הזורק'
משנה:
הזורק גט לאשתו
והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה (של נכסי מלוג, וזרקו לה על גבי
קרקע) - הרי זו מגורשת (דקנתה
לה חצרה, כאילו נתנו בידה, כדמפרש בגמרא).
זרקו לה בתוך
ביתו או בתוך חצרו - אפילו הוא עמה במטה - אינה מגורשת;
לתוך חיקה או
לתוך קלתה ('קלתה': סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצנוריות) (ואפילו היא בתוך ביתו) - הרי זו מגורשת (וטעמא
מפרש בגמרא).
גמרא:
מנא הני מילי?
דתנו רבנן: '[דברים
כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא
בה ערות דבר, וכתב לה ספר כריתת]
ונתן בְּיָדָהּ [ושלחה מביתו];
אין לי אלא
ידה, גגה חצרה וקרפיפה מנין?
תלמוד לומר:
'ונתן' - מכל מקום' (ודרשינן ליה באנפי נפשיה, מדלא
כתיב 'ובידה יתננו' - משמע לן נתינה כל דהוא, ו'ידה' דכתב רחמנא - דבעינן דומיא
דיָדָהּ, דמשתמרת לדעתה, כדמפרש לקמיה);
ותניא נמי הכי
גבי גנב: 'ידו [שמות כב,ג אם המצא תמצא בידו
הגנבה, משור עד חמור עד שה חיים, שנים ישלם]; אין לי אלא ידו, גגו חצרו וקרפיפו מנין? תלמוד לומר: 'המצא תמצא' מכל מקום';
וצריכא: דאי
אשמועינן גט - משום דבעל כרחה מגרשה (כלומר: דכי יהיב ליה נמי בידה -
על כרחה היא, ואפילו הכי אמר רחמנא דתתגרש, הלכך חצרה נמי קני לה), אבל גנב, דליתיה בעל כורחיה (דלא
מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה),
אימא לא (מדעתיה נמי לא תיקני ליה חצרו אם לא משך, כגון נכנסה לחצרו
ונעל בפניה); ואי אשמועינן גנב -
משום דקנסיה רחמנא, אבל גט אימא לא – צריכא.
'חצרה'?
מה שקנתה אשה קנה בעלה (לפירות להשתמש בה; ואכתי לא נפיק גט מידיה דבעל)?
אמר רבי אלעזר:
בכותב לה 'דין ודברים אין לי בנכסיך' (השתא משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה).
וכי כתב לה הכי
מאי הוי? והתניא: 'האומר לחבירו "דין ודברים אין לי על שדה זו" (שהיתה
לו עמו שותפות בה), ו"אין
לי עסק בה", ו"ידי מסולקת הימנה" (אחת מכל
לשונות הללו) - לא אמר כלום' (דמאחר שהיא שלו - צריך לכתוב לשון
מתנה)?
אמרי דבי רבי ינאי: בכותב לה ועודה ארוסה (קודם שזכה בנכסים, ואין צריך לכתוב לשון מַתָנָה, דיכול להַתנוֹת), וכדרב כהנא, דאמר רב כהנא: נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר (שאינה ירושת אבותיו מן התורה) - אדם מתנה עליה (קודם שזכה) שלא ירשנה; וכדרבא, דאמר רבא: האומר
(גיטין עז,ב)
"אי אפשי
בתקנת חכמים" - כגון זו (אמילתא אחריתי אמרה רבא) שומעין לו (הואיל
והתקנה לצורכו - נעשית יכול לומר: "כלום עשו אלא להנאתי? אני אי אפשי בהנאה
זו").
מאי 'כגון זו' (אהייא
אמרה רבא)?
כדרב הונא אמר
רב, דאמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונית (משל
בעלי) ואיני עושה (לו
מלאכה;
דכי תקון רבנן מזוני - להנאתה תקון: זמנין דלא ספקה
במעשה ידיה; ואחר כך תקנו מעשה ידיה לבעלה, משום איבה; הלכך יכולה לומר "אי
אפשי")".
רבא אמר: (לעולם
בדלא כתב לה 'דין ודברים'; ודקשיא לך 'מה שקנתה אשה קנה בעלה') אטו ידה - מי לא קניא ליה לבעל (ולקמיה
פריך מאי היא)? אלא גיטה וידה באין
כאחד (על ידי הגט באה ידה לה עם נתינתו); הכא נמי: גיטה וחצרה באין כאחד.
אמר ליה רבינא
לרב אשי: רבא (דקשיא ליה לעיל: אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל) - יד דאשה קא קשיא ליה (בתמיה)? נהי דקני ליה למעשה ידיה - ידה גופה מי קני ליה
(וכיון דגופא לא קני ליה - מכי יהב גיטא לידה נפק לה גט
מרשותיה, ולא משום דגיטה וידה באין כאחד! הלכך גבי חצר דקניא ליה - היכי מיגרשא)?
אמר ליה: רבא -
יד העבד קא קשיא ליה (שגופו קנוי ומקבל שחרורו בעצמו): למאן דאמר (ב'האשה נקנית' (קדושין כב,ב)) 'בשטר - על ידי עצמו (כלומר:
בקבלת עצמו)' (שהעבד
קונה עצמו בשטר שיחרור) - יד עבד
כיד רבו דמיא!? אלא גטו וידו באין כאחד - הכא נמי גיטה וחצירה באין כאחד.
ההוא שכיב מרע
דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא, ולא הספיק למיתביה לה; למחר תקף ליה
עלמא (והיה ירא פן ימות ותזקק ליבם ואסור לטלטל גט בשבת ולמוסרו לה).
אתו לקמיה
דרבא, אמר להו: זילו אמרו ליה ליקניה (הבעל) ניהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא (לדוכתא
דמחית ביה גיטא לאשה בחֲזָקָה, דקרקע נקנה בחזקה), ותיזל איהי ותיחוד ותפתח (תסגור
דלת החדר שיקנה לה) ותחזיק ביה (לשום
חזקה), דתנן [בבא בתרא
פ"ג מ"ג]: 'נעל (דלת), (או) גדר (פרצה), (או) פרץ (גדר) כל שהוא - הרי זו חזקה (לקנות;
שאין המוכר יכול לחזור בו, דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו, ותנן: 'נכסים שאין
להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות, בכסף בשטר ובחזקה').
אמר ליה רב
עיליש לרבא: מה שקנתה אשה קנה בעלה!?
איכסיף.
לסוף איגלי
מילתא דארוסה הואי.
אמר רבא: אם
אמרו בנשואה (שהבעל יזכה בנכסים) יאמרו בארוסה (והך מילתא דרבא אתמר מקמי
ההיא דאמר רבא לעיל: גיטה וחצרה באין כאחד, דבתר הכי הדר ביה רבא ואמר 'לא שנא
ארוסה ולא שנא נשואה כו' כדמפרש ואזיל)?
הדר אמר רבא:
לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה: גיטה וחצירה באין כאחד.
והא אמרה רבא (לעיל,
ואמאי איכסיף כי פרכה רב עיליש להא מילתא)?
מעיקרא כי אמרה
רבא (לההוא תירוצא דלעיל) - אהאי מעשה אמרה (בתר דהדר סברה, ואמר דגיטה וידה באין כאחד ).
והיא בתוך ביתה
[או בתוך חצרה -
הרי זו מגורשת]:
אמר עולא: והוא
שעומדת בצד ביתה ובצד חצרה.
רבי אושעיא
אמר: אפילו היא בטבריא וחצרה בציפורי, היא בציפורי וחצרה בטבריא – מגורשת.
והא 'היא
בתוך ביתה ובתוך חצרה' קתני?
הכי קאמר: והיא
כמי שבתוך ביתה, והיא כמי שבתוך חצרה (כאילו היא בתוך ביתה): דכיון דחצר משתמרת לדעתה היא (ומאי
היא דבעינן דתיהוי? 'חצרה משתמרת לדעתה', כלומר: על פיה ועל צוויה, לאפוקי הא
דאמרינן בפרקין לקמן (עח,א): נתן גט ביד עבדה - ניעור אינו גט, דהויא לה חצר המשתמרת
שלא לדעתה: שהוא משמר עצמו מדעתו) –
מתגרשת.
לימא בהא
קמיפלגי: דמר סבר חצר משום ידה אתרבאי (הלכך סמוכה לה בעינן,
דומיא דידה), ומר סבר חצר משום
שליחות אתרבאי!?
לא, דכולי עלמא
חצר משום ידה איתרבאי: מר סבר 'כידה': מה ידה בסמוכה - אף חצרה בסמוכה; ואידך: אי
מה ידה בדבוקה אף חצרה בדבוקה! אלא 'כידה': מה ידה משתמרת לדעתה אף חצרה המשתמרת
לדעתה, לאפוקי חצר המשתמרת שלא לדעתה.
ההוא גברא דזרק
לה גיטא לדביתהו, הוה קיימא בחצר, אזל גיטא נפל בפיסלא (על גבי
חתיכת עץ [משטח עץ גדול]).
אמר רב יוסף:
חזינן: אי הויא ארבע אמות על ארבע אמות - פלג ליה רשותא לנפשיה (ואינו
בטל לגבי חצר, ואינה מגורשת; ולקמיה פריך היכי דמי), ואי לא - חדא רשותא היא.
במאי עסקינן?
אילימא בחצר דידה (דאשה) -
כי הוי ארבע אמות מאי הוי (הרי שניהם שלה)? אלא בחצר דידיה - כי לא הוי ארבע אמות מאי הוי?
לא, צריכא דאושלה (השאילה) מקום (בחצרו לקנות בו גט): דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי; ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה [שאינו מונח בגובה עשרה טפחים], אבל גבוה עשרה - אף על גב דלא הוי ארבע אמות; ולא אמרן אלא דלית ליה
(גיטין עח,א)
שם לווי (כולהו
'פיסלא' מיקרו [ולא,
למשל 'לוח השולחן']), אבל אית ליה (ואי הוי
להאי) שם לווי (שם
לעצמו) - אף על גב דלא גבוה עשרה
ואף על גב דלא הוי ארבע אמות (הוה ליה חשוב, ולא בטיל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com