דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

גיטין דף עח

המשך פרק שמיני 'הזורק'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(גיטין עז,ב)

ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו, הוה קיימא בחצר, אזל גיטא נפל בפיסלא (על גבי חתיכת עץ [משטח עץ גדול]).

אמר רב יוסף: חזינן: אי הויא ארבע אמות על ארבע אמות - פלג ליה רשותא לנפשיה (ואינו בטל לגבי חצר, ואינה מגורשת; ולקמיה פריך היכי דמי), ואי לא - חדא רשותא היא.

במאי עסקינן? אילימא בחצר דידה (דאשה) - כי הוי ארבע אמות מאי הוי (הרי שניהם שלה)? אלא בחצר דידיה - כי לא הוי ארבע אמות מאי הוי?

לא, צריכא דאושלה (השאילה) מקום (בחצרו לקנות בו גט): דחד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי; ולא אמרן אלא דלא גבוה עשרה [שאינו מונח בגובה עשרה טפחים], אבל גבוה עשרה - אף על גב דלא הוי ארבע אמות; ולא אמרן אלא דלית ליה

(גיטין עח,א)

שם לווי (כולהו 'פיסלא' מיקרו [ולא, למשל 'לוח השולחן']), אבל אית ליה (ואי הוי להאי) שם לווי (שם לעצמו) - אף על גב דלא גבוה עשרה ואף על גב דלא הוי ארבע אמות (הוה ליה חשוב, ולא בטיל).

[זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו -] אפילו הוא עמה במטה [אינה מגורשת]:

אמר רבא: לא שנו אלא במטה שלו, אבל במטה שלה (אף על פי שבתוך ביתו) – מגורשת (וקא סלקא דעתין טעמא משום דקסבר כליו של לוקח ברשות מוכר קונה חפץ הנתון לתוכו לבעליו, ופלוגתא היא בבבא בתרא (פה,ב)).

תניא נמי הכי: 'רבי אליעזר אומר: במטה שלו אינה מגורשת, במטה שלה מגורשת.'

ובמטה שלה מגורשת? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא!? שמעת מינה כליו של לוקח ברשות מוכר - קנה לוקח!?

לא, צריכא: דגבוה [המטה] עשרה (דהוי רשותא לנפשיה, ולא חשיב ההוא אוירא [שמעל המטה, שעליו נפל הגט] רשות מוכר, לבטל את רשות הכלי).

והאיכא מקום כרעי (שמונחים לארץ)? [## אולי כוונת השאלה: שהמקום מתחת למטה שבין רגלי המטה המונחים על קרקע החדר – שהוא של הבעל – נחשבים כחלק מרשות הבעל, ואם כן החולק של האשה הוא פחות מגובה עשרה, ולפכן הוא אינו מקום עצמאי אלא נחשב לרשות הבעל, ושוב ניתן להסיק שכליו של לוקח ברשות מוכר – קנה לוקח!]

אמקום כרעי לא קפדי אינשי (הואיל וגבוה מן הארץ עשרה, שנוחה להשתמש תחתיה)[1].

לתוך חיקה או לתוך קלתה - מגורשת:

אמאי? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא?

אמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיתה קלתה תלויה בה; וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: כגון שהיתה קלתה תלויה בה; ורבי שמעון בן לקיש אמר: קשורה, אף על פי שאינה תלויה (אלא נגררת בקרקע, וקשור בה; ולא גרסינן 'תלויה אע"פ שאינה קשורה').

רב אדא בר אהבה אמר: כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה (ואף על פי שמונח בקרקע - אין אדם מקפיד על כל מקום מושב אשתו, ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי לה).

רב משרשיא בר רב דימי אמר: כגון שהיה בעלה מוכר קלתות (לכך אינו מקפיד על מקומה שיש לו בית לכך).

רבי יוחנן אמר: מקום חיקה קנוי לה - מקום קלתה קנוי לה.

אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוחנן? - לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה.

תניא נמי הכי (דמשום דאינו מקפיד הוא): 'זרקו לה לתוך חיקה או לתוך קלתה או לתוך כל דבר שהוא כקלתה - הרי זו מגורשת'; 'כל דבר שהוא כקלתה' לאיתויי מאי? - לאיתויי טסקא (טשק"א בלע"ז) דאכלה בה תמרי (מדקתני 'או בכל דבר שהוא כקלתה' - שמיוחד לתשמישה תמיד; שהמכניס אשתו לתוך ביתו - על מנת להיות כלי תשמישיה קטנים עמה הוא מכניסה).

משנה:

אמר לה "כנסי שטר חוב זה" או שמצאתו מאחוריו, קוראה והרי הוא גיטה - אינו גט עד שיאמר לה "הא גיטיך" (ואפילו לאחר שבא לידה אומר לה כן, ודיו).

נתן בידה והיא ישנה, ניעורה קוראה והרי הוא גיטה (כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה) - אינו גט עד שיאמר לה "הא גיטיך".

גמרא:

כי אמר לה "הא גיטיך" - מאי הוי? הוה ליה "טלי גיטיך מעל גבי קרקע", ואמר רבא "טלי גיטיך מעל גבי קרקע" לא אמר כלום (דבעינן ונתן)!?

אימא ששלפתו מאחוריו (שהיה תחוב בין חגורו למתניו, ושלפתו משם);

שלפתו נמי - הא בעינא 'ונתן בידה' וליכא?

לא, צריכא דערק לה חרציה (עקם לה מתניו להקריב לה הגט) ושלפתיה ('שלפתו' גרס בברייתא).

תניא נמי הכי: 'אמר לה "כנסי שטר חוב זה", או ששלפתו מאחוריו, קראתו והרי הוא גיטה - אינו גט עד שיאמר לה "הא גיטיך"t; - דברי רבי; רבי שמעון בן אלעזר אומר: לעולם אינו גט (הואיל ובא לידה שלא בהכשר -) עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה "הא גיטיך"; נתנו בידה והיא ישנה ניעורה וקוראה והרי הוא גיטה - אינו גט עד שיאמר לה "הא גיטיך" - דברי רבי; רבי שמעון בן אלעזר אומר: עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה "הא גיטיך"'

וצריכא: דאי איתמר בהך קמייתא - בההיא קאמר רבי, משום דבת איגרושי היא (שהרי ניעורה, ולא מיחסרא אלא אמירת "הי גיטך"; הלכך כי אמר לה בתר הכי - שפיר דמי, שקבלתה הוגנת), אבל נתן בידה והיא ישנה - דלאו בת איגרושי היא - אימא מודי ליה לרבי שמעון בן אלעזר; ואי איתמר בהא, בהא קאמר רבי שמעון בן אלעזר, אבל בהך אימא מודי ליה לרבי – צריכא.

אמר רבא: כתב לה גט ונתנו ביד עבדה ישֵן, ומשמרתו - הרי זה גט (דהוי חצרה המשתמרת לדעתה הואיל והוא ישן אינו משתמר אלא על ידה) ; ניעור - אינו גט (שהעבד משמר את עצמו ואת מה שבידו), דהויא ליה חצר המשתמרת שלא לדעתה;

'ישן ומשמרתו הרי זה גט' - אמאי?: חצר מהלכת היא, וחצר מהלכת לא קנה (רבא גופיה אמרה ב'שנים אוחזין בטלית')!? וכי תימא 'ישֵן שאני' - והא אמר רבא [בבא מציעא ט,ב]: 'כל שאילו מהלך לא קנה, עומד ויושב לא קנה' (רבא נמי אמרה התם : היה מהלך בספינה וקפצו דגים לתוך הספינה כו' [לא קנה])?

והלכתא בכפות (שאינו ראוי להלך - בההוא קאמר רבא דהוי גט).

משנה:

היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה: קרוב לה (מפרש בגמרא) – מגורשת; קרוב לו - אינה מגורשת; מחצה על מחצה - מגורשת ואינה מגורשת;

וכן לענין קדושין וכן לענין החוב: אמר לו בעל חובו (מלוה ללוה): "זרוק לי חובי (ברשות הרבים)" וזרקו לו (ואבד): קרוב למלוה - זכה המלוה, קרוב ללוה - הלוה חייב; מחצה על מחצה - שניהם יחלוקו.

גמרא:

היכי דמי 'קרוב לה' והיכי דמי 'קרוב לו'?

אמר רב: ארבע אמות שלה - זהו 'קרוב לה'; ארבע אמות שלו (שאין בינו לגט ארבע אמות, דאמרינן ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא י,א) דארבע אמות של אדם קונות לו) - זהו 'קרוב לו'.

היכי דמי 'מחצה על מחצה'?

אמר רבי שמואל בר רב יצחק: כגון שהיו שניהן עומדין בארבע אמות (לגט, זו מכאן וזה מכאן: שכל הגט מונח בתוך ארבע אמות שלו ובתוך ארבע אמות שלה. ולא גרסינן 'מצומצמות').

וליחזי הי מינייהו קדים (לבא במעמדו? אם קדם הוא לבא - זכה בכל ארבע אמות, ואם קדמה היא לבא - זכתה בכל ארבע אמות הסמוכות לה, ושוב לא נכנסה זכותו לתוכו)? וכי תימא דאתו תרוייהו בהדי הדדי - והא אי אפשר לצמצם (שלא יקדים האחר)?

אלא אמר רב כהנא: הכא - בשמונה אמות מצומצמות עסקינן (שהיו שניהם עומדים בשמונה אמות מצומצמות: לא פחות ולא יותר יש בין שניהם),

(גיטין עח,ב)

וגט יוצא מארבע אמות שלו לארבע אמות שלה (מאלו לאלו: מקצתו בארבע אמות שלה ומקצתו בארבע אמות שלו).

והא אגיד גביה (עדיין הגט ברשותו קצת, ואנן 'ונתן בידה' בעינן: עד שיהא כולו ברשותה)?

אלא רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: הכא - בשתי כיתי עדים עסקינן: אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה.

רבי יוחנן אומר: 'קרוב לה' שנינו: אפילו מאה אמה, ו'קרוב לו' שנינו, אפילו מאה אמה.

[לרבי יוחנן] היכי דמי 'מחצה על מחצה'?

אמר רב שמן בר אבא: לדידי מיפרשא לה מיניה דרבי יוחנן:

הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו - זהו 'קרוב לו'; היא יכולה לשומרו והוא אינו יכול לשומרו - זהו 'קרוב לה'; שניהם יכולין לשומרו, שניהם אין יכולין - זהו 'מחצה על מחצה'.

אמרוה (להאי פירושא דמתניתין) רבנן קמיה דרבי יוחנן משמיה דרבי יונתן הכי (כדפרשה רבי יוחנן: ביכולין לשומרו; רבי יונתן מבבל הוה ועלה לארץ ישראל), אמר: ידעין חברין בבלאי לפרושי כי האי טעמא!?

תניא נמי הכי (ד'קורבה' דמתניתין - שמירה היא): 'רבי אליעזר אומר: כל שהוא קרוב לה מִלוֹ ובא כלב ונטלו (השתא משמע: אף על פי שקרוב לה יותר ממנו, ובא כלב ונטלו) אינה מגורשת';

'אינה מגורשת'? (וקשיא לן בה: אמאי אינה מגורשת? מכי אתא לקורבה דידה - איגרשה לה, ומאי איכפת לן אם נטלו כלב?)< כל היכי תינטריה ותיזיל (וכי כל הימים צריכה לשומרו)? אלא לאו הכי קאמר: כל שקרוב לה מלו, ואילו בא כלב ונטלו והוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו - אינה מגורשת (אף על פי שקרוב לה מלו, אם יש הפסק נהר או גבשושית בינה לגט, שאילו היה בא כלב ונטלו - אינה יכולה לשומרו הימנו, אבל הוא יכול ללשומרו - אינה מגורשת)!

אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! כדי שתשוח ותטלנו (הוא דהויא קורבה דמתניתין), ו(אפילו הכי) את לא תעביד עובדא (להתירה לינשא) עד דמטי גיטא לידה (גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב)!

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא הכי (שזרקו קרוב לה ומת) ואצרכוה חליצה.

וכן לענין קדושין [וכן לענין החוב: אמר לו בעל חובו: "זרוק לי חובי" וזרקו לו: קרוב למלוה - זכה המלוה, קרוב ללוה - הלוה חייב; מחצה על מחצה - שניהם יחלוקו]:

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: לגיטין אמרו (דמשום קורבה מגורשת) ולא לדבר אחר (כגון אם זרק לו חוב קרוב לו, ואבד; דגט הוא דבעל כרחה קנויה לה, הלכך לאלתר הוי גיטא, אבל בעלמא - לא).

איתיביה רבי אבא לרבי אסי: 'וכן לענין קדושין'!?

שאני התם, דכתיב (דברים כד,ב) ויצאה [מביתו, והלכה] והיתה [לאיש אחר].

איתיביה: 'וכן לענין החוב: [אמר לו בעל חובו:] "זרוק לי חובי", וזרקו לו קרוב למלוה - זכה הלוה, קרוב ללוה - הלוה חייב, מחצה על מחצה - שניהם יחלוקו'?

הכא במאי עסקינן? דאמר ליה: "זרוק לי חובי ותיפטר" (דהא פטריה; אבל "זרוק לי חובי" סתמא – "זרוק ושומרו" קאמר).

אי הכי - מאי למימרא [פשיטא]?

לא, צריכא: דאמר ליה "זרוק לי חובי בתורת גיטין".

ואכתי מאי למימרא?

מהו דתימא 'מצי אמר ליה "משטה אני בך"' - קא משמע לן.

אמר רב חסדא: גט בידה (שנתנו לה) ומשיחה (חוט שהגט קשור בו; ליצי"ל בלע"ז) בידו (וראש המשיחה עדיין בידו): אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו - אינה מגורשת, ואם לאו מגורשת.

מאי טעמא?

בעינן כריתות, וליכא.

אמר רב יהודה: היתה ידה עשויה כקטפרס (מדרון: ראשי אצבעותיה מטין לקרקע, שלא פשטה ידה זקופה כדרך פושטי יד) וזרקו לה - אף על פי שהגיע גט לידה אינה מגורשת.

(ופרכינן) אמאי? הא - כי נפיל - בארבע אמות דידה קא נפיל (ומה לי אי אין ידה ראויה לקבל בפשיטתה)?

בדלא נח (לארץ, אלא: כשנפל מתוך ידה – נשרף, וקבלה שבא לידה - לאו קבלה היא).

(ופריך: וכי לא נח מאי הוי?) ותיגרש מאוירא דארבע אמות (מכי מטא לתוך ארבע אמות שלה - תיגרש מאויריהן)? (ומדקאמר 'אינה מגורשת') - תפשוט (פשוט דאין להן אויר; והיא בעיא דרבי אלעזר:) דבעי רבי אלעזר: ארבע אמות שאמרו - יש להן אויר או אין להן אויר? תפשוט דאין להן אויר!

הכא במאי עסקינן? - בעומדת על גב הנהר, דמעיקרא לאיבוד קאי (דאויר שאינו ראוי לנוח - לא קני).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com

---

[1]Gitin 078: Kelav Shel Loke'ach

Yeshayahu HaKohen Hollander asked:

The Mishna says: EVEN THOUGH HE IS WITH HER ON THE SAME BED SHE IS NOT
THEREBY DIVORCED.Rava says: If it is on his bed she is not divorced, but on
her bed - she is divorced. And a Baraita says: Rabbi Eliezer says:  If it is
on his bed she is not divorced, but on her bed - she is divorced.
The Gemara asks: Indeed? Is it not the case of a vessel of the purchaser in
the domain of the vendor? and if so then we could infer that in the case of
a vessel of the purchaser in the domain of the vendor - the purchased
acquires possession [which is under debate in Baba Bathra, hence we cannot
assume that the law is so clearly established here]?
The Gemara answers: No, we cannot prove the general rule from here; we may
interpret the Mishna as applying to a case where the bed is ten tefachim
high [in which case all agree that the purchaser acquires
possesssion,because it is a separate domain?]
The Gemara asks: But there is the place of the legs?
The Gemara answers: People are not particular of the place [of the legs of
the bed]
I do not understand the question regarding the place of the legs:
If the Gemara is referring to a case where the GET fell on the surface of
the bed, which is ten tefachim high - what is the relevance of the legs of
the bed? They are, after all, under the surface of the bed?
If the Gemara is referring to a case where the GET fell under the bed, and
nevertheless considers this area to belong to the domain of the owner of the
bed - again: why ask about the legs of the bed? Why not claim that even if
the bed is a separate domain - the ground under the bed still belongs to the
owner of the house! And if it is clear that this area is also considered to
have been rented to the bed-owner - surely the place where the legs of the
bed rest on the floor is also considered to be rented to the bed-owner?

Perhaps a hint can be found later in the Gemara, just before the Mishna, in
the explanaiton of Rashi of the Baraita supporting Rabbi Yohanan, where
Rashi explains: A person who has his wife come into his house - on the
understanding that she comes with the tools and instruments which serve
her". In this Rashi is explaining that tyhe place of these utensils "Kanui
La", in other words: she has the right to use this necessary area, AND THAT
IS ENOUGH!

-----------------------------------------------
The Kollel replies:

The Rishonim (Rashba, Ritva, Meiri) are bothered by a similar question and
they explain as follows. Although above ten can be considered a separate
domain, still if the Kli needs to use the domain of the Mocher it would not
be Koneh. (The Rashba adds that the Reshus of the Mocher extends till the
sky). However, the bed is high, and therefore it does not impede the use of
the ground below it, and thus surely the Mocher is not Makpid, and so goes
for the insignificant place of the legs.

D. Zupnik