דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שמיני 'הזורק'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין עט,א)
משנה:
היתה עומדת על
ראש הגג וּזְרָקוֹ לה - כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת.
הוא מלמעלה והיא מלמטה, וּזְרָקוֹ לה - כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת.
גמרא:
והא לא מינטר (אויר
הגג, דאתי זיקא [רוח]
ושדי ליה מקמי דלינח; וכי לא שדיה זיקא ואירע לו דבר אחר: שבא כלב וקלטו, או גשמים
מחקוהו - אמאי קתני 'מגורשת' מן האויר? הא בעינן אויר שסופו לנוח)?
אמר רב יהודה
אמר שמואל: בגג שיש לו מעקה עסקינן.
עולא בר מנשיא
משמיה דאבימי אמר: הכא (אויר דמתניתין - בהכי עסקינן:) בפחות משלשה סמוך לגג עסקינן, דכל פחות משלשה סמוך לגג -
כגג דמי (דהוי כמאן דנח, והלכך קנאתו בהנחתו; דכיון דהגג - גבוה עשרה
הוא - הויא לה חצר המשתמרת לכל דנייח בגויה).
הוא
מלמעלה:
והא לא מינטר (דקא
סלקא דעתיה שהגג גבוה מחומת החצר, והיכי קתני 'כיון שיצא מרשות הגג ... מגורשת'?
הא אין סופו לנוח, אפילו לא באת דליקה, דאתי זיקא [רוח]
ודחי ליה חוץ למחיצות)?
אמר רב יהודה
אמר שמואל: כגון שהיו מחיצות התחתונות (של חצר) עודפות על העליונות (על מעקה
של גג, דכי נפיק מגג מטא לאויר מחיצות חצר, ומשום הכי בעינן 'עודפות': דהאי דקאי
בתוך מחיצות מעקת הגג, וזרקו כלפי מעלה כדי שיעבור את המעקה - יפול לחצר); וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: כגון שהיו
מחיצות התחתונות עודפות על העליונות; וכן אמר עולא אמר רבי יוחנן: כגון שהיו
מחיצות התחתונות עודפות על העליונות.
אמר ליה רבי
אבא לעולא: כמאן? כרבי, דאמר 'קלוטה (בתוך האויר) - כמי שהונחה (לארץ) דמיא' (דתניא: 'הזורק בשבת
מרשות הרבים לרשות הרבים, ורשות היחיד באמצע: רבי מחייב וחכמים פוטרים' [שבת
ז,ב; הלכה זו נמסרה גם בשם רבי עקיבא בשבת ד,א ובשבת צז,א])!
אמר ליה: אפילו
תימא רבנן; עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת, אבל הכא - משום אינטורי
הוא, והא קא מינטר! וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות
על העליונות, ואמר ליה רבי זירא לרבי אסי (גרסינן בה: כדשני עולא): כמאן? - כרבי, דאמר קלוטה כמי שהונחה דמיא;
אמר ליה: אפילו
תימא רבנן: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת, אבל הכא - משום אינטורי
הוא, והא קא מינטר.
נמחק:
אמר רב נחמן
אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה (כשזרקו
כלפי מעלה כדי להעבירו את המעקה - לא נמחק, עד שהגיע לחזור ולירד), אבל נמחק דרך עלייה (אף על פי
שיצא מאויר הגג לאויר חצר, ומחיצות התחתונות עודפות) – לא (דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא
דרך הנחתו לבא לרשותה);
מאי טעמא?
מעיקרא לא
למינח קאי.
נשרף:
אמר רב נחמן
אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שקדם גט לדליקה (שקדמה
זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר), אבל קדמה דליקה לגט – לא;
מאי טעמא?
מעיקרא לשריפה
קאזיל.
אמר רב חסדא:
רשויות חלוקות בגיטין (אם השאילה הבעל מקום בחצירו לקבלת גיטה - לא השאילה
גגו או ביתו, ולא אמרינן 'לא קפיד', דתרי מקומות לא מושלי.
משום דמייתי עלה ראיה ממתניתין נקט לה הכא).
אמר ליה רמי בר
חמא לרבא: מנא ליה לסבא הא?
אמר ליה:
מתניתין היא: 'היתה עומדת על ראש הגג, וּזְרָקוֹ לה - כיון שהגיע גט לאויר הגג הרי
זו מגורשת' - במאי עסקינן?: אילימא בגג דידה וחצר דידה - למה לי אויר הגג [כבר
באויר החצר הרי הוא ברשותה, ותהא מגורשת עוד לפני שהגיע לאויר הגג]? אלא בגג דידיה וחצר דידיה - כי הגיע לאויר הגג
מאי הוי [הרי לא הגיע לרשותה]!? אלא פשיטא בגג דידה וחצר דידיה; אימא סיפא: 'הוא
מלמעלה והיא מלמטה, וּזְרָקוֹ לה - כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף - הרי זו
מגורשת' ואי בגג דידה וחצר דידיה - אמאי מגורשת [דוקא
כשהגיע לאויר רשותו? היתה צריכה להיות מגורשת קודם לכן, כאשר הגט יוצא מידו לאויר
הגג, שהוא רשותה]!? אלא בגג דידיה וחצר דידה; רישא בגג דידה וחצר דידיה,
סיפא בגג דידיה וחצר דידה? אלא לאו - דאושלה [שהשאיל
לה] מקום, דחד
מקום מושלי אינשי, תרי מקומות לא מושלי אינשי!?
אמר ליה: מידי
איריא? דלמא הא כדאיתא והא כדאיתא: רישא בגג דידה וחצר דידיה (ובעינן
אויר הגג), סיפא בגג דידיה וחצר דידה
(מיגרשא באויר חצר; אבל אי תרוייהו דידיה, ואושלה מקום - אימא
לך דלא קפיד).
אמר רבא: שלש
מדות בגיטין (חלוקות מדין שאר איסורין):
הא דאמר רבי
'קלוטה כמי שהונחה', ופליגי רבנן עליה - הני מילי (דפליגי
רבנן) לענין שבת, אבל הכא - משום
אינטורי הוא והא מינטר;
והא דאמר רב חסדא 'נעץ קנה ברשות היחיד (בחצר, [והקנה] גבוה ממחיצת החצר), ובראשו טרסקל, וזרק (מרשות הרבים) ונח על גביו - אפילו גבוה מאה אמה חייב (דהויא לה הנחה ברשות היחיד, שאויר רשות היחיד עולה עד לרקיע אף על גב דאויר רשות הרבים אינו למעלה מעשרה, כדאמרינן במסכת שבת (ז,ב; ח,א)), לפי שרשות היחיד עולה עד לרקיע' - הני מילי (דהוי כמונח לארץ) לענין שבת, אבל הכא (אם היה חצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן המחיצות - אינה מגורשת, שאין סופו לנוח לארץ, דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות), (וטעמא דגיטא) משום אינטורי הוא (משום חצר המשתמרת הוא, דומיא דיָדָהּ), והא לא מינטר;
(גיטין עט,ב)
והא דאמר רב
יהודה אמר שמואל 'לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו (הצפין
על גגו של חבירו, דהוי מוציא מרשות לרשות אם לא עירבו), שכשם שדיורין חלוקין מלמטה כך דיורין חלוקין מלמעלה' (שאף
על פי שאינם דרים על הגגות - שייך נמי בהו איסור חילוק רשות) - הני מילי (דחלוקת רשויות גגין כרשויות בתים) לענין שבת, אבל לענין גט (היו לו
שני גגין סמוכין זה לזה, והשאילה מקום בזה לקבל את גיטה, וקיבלתו בזה) - (לא אמרינן הכא 'רשויות חלוקות',
דהא דאמרן לעיל 'תרי מקומות לא מושלי אינשי' -) משום קפידא הוא (יש משאיל חצרו ומקפיד על
ביתו), וכולי האי (גגין
סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן) - לא
קפדי אינשי.
אמר אביי: שתי
חצרות זו לפנים מזו, פנימית שלה וחיצונה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות על
הפנימיות, וּזְרָקוֹ לה - כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה - הרי זו מגורשת;
מאי טעמא?
פנימית גופה במחיצות החיצונה קא מינטרה (רגילה
להשתמר, הלכך משועבדות הן לה וקנו לה),
מה שאין כן
בקופות: שתי קופות, זו בתוך זו, פנימית שלה וחיצונה שלו, וּזְרָקוֹ לה - אפילו
הגיע לאויר פנימית אינה מגורשת;
מאי טעמא?
דהא לא נח (ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן
לשמור, דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו).
וכי נח מאי
הוי? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא?
הכא במאי עסקינן: בקופה [החיצונה] שאין לה שוליים (פונ"ץ: דפנימית מונחת על גבי קרקע [ולא נחשבת כבתוך החיצונה]).
משנה [במשניות: משנה ד]:
בית שמאי
אומרים: פוטר אדם אשתו בגט ישן; ובית הלל אוסרין. ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה
מאחר שכתבו לה[1].
גמרא:
במאי קמיפלגי?
בית שמאי סברי:
לא אמרינן גזרה שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה' (שמא ישהה
את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה, ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן, ואחר כך
יגרשנה בו, ולימים - כשישתכח הדבר - יראו זמן הגט קודם ללידת הבן, ויהו סבורין
שניתן לה משעת כתיבה, ויאמרו 'מן הפנויה נולד, משגרשה' - והוי פגם), ובית הלל סברי: אמרינן גזרה שמא יאמרו 'גיטה
קודם לבנה'.
אמר רב אבא אמר
שמואל: אם נישאת - לא תצא;
ואיכא דאמרי:
אמר רב אבא אמר שמואל: אם נתגרשה (בגט ישן והלך בעלה למדינת הים) - תינשא לכתחלה.
משנה [במשניות: משנה ה]:
כתב לשום מלכות
שאינה הוגנת (מי שהיה בבבל וכתב 'בשנת כך וכך' למלכות אחרת; ובגמרא
מפרש אמאי קרי לה 'שאינה הוגנת'), (או
שכתב) לשום מלכות מדי (לפי
שצריך לכתוב לשם מלכות שנכתב בה כדמפרש בגמרא), לשום מלכות יון, לבנין הבית, לחורבן הבית (פסול
מפני שלא כתב לשם המלכות [ששולטת
במקום ששם כתבו]), היה במזרח וכתב 'במערב', במערב וכתב 'במזרח'
- (אם
ניסת בגט זה) תצא מזה ומזה (תצא
מן הראשון ומן השני) וצריכה גט מזה
ומזה (וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני - ואף על פי שקדושי שני
לא הוו קדושין; וביבמות (פח,ב) מפרש טעמא: גזרה שמא יאמרו: גירש
ראשון גט גמור, ונשא שני, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט);
ואין לה לא
כתובה, ולא פירות (דין פירות שתקנו לה לאשה: פירקונה משביה תחת פירות;
ועל אלו אין לה כלום), ולא מזונות,
ולא בלאות (הקיימים מבגדים שהכניסה לו; וקנסא הוא דקנסוה, כדמפש ביבמות
(צא,ב): דאיבעי לה אקרויה לגיטא),
לא על זה ולא על זה; אם נטלה מזה ומזה – תחזיר;
והולד ממזר מזה
ומזה (אם החזירה הראשון וילדה לו בן - הוי ממזר מדרבנן; וביבמות (פט,ב)
אמרינן דאסור בממזרת, הואיל וכשר מן התורה);
ולא זה וזה
מטמאין לה (אם כהנים הם),
ולא זה וזה
זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה;
היתה בת ישראל
נפסלת מן הכהונה (דזונה היא; דסתם 'זונה' היינו אשת איש שמזנה תחת בעלה
לאחרים, דהיינו 'נפקת ברא');
(גיטין פ,א)
[המשך
המשנה]
בת לוי - מן
המעשר (קנסא הוא כדמפרש התם (יבמות צא,א));
בת כהן - מן
התרומה (כדאמרינן בסוטה (כח,א) מ'ונטמאה'
'ונטמאה' שלש פעמים: אחד לבעל, ואחד
לבועל, ואחד לתרומה);
ואין יורשין של
זה ויורשין של זה (בנים שהיו לה ממנו) יורשים כתובתה;
(ביבמות (צא,א) פרכינן:
'כתובה' - מאי עבידתה? הא קתני 'אין לה כתובה'? ומשני: כתובת בנין דיכרין: שתקנו
חכמים שירשו בניה 'יתר על חולקיהון דעם אחוהון' כשמתה בחיי בעלה; ואף על פי שבעלה
יורשה - הכא לא שקלי, דקנסא קנסו);
ואם מתו - אחיו
של זה ואחיו של זה חולצין (של שני חולץ מדרבנן, כדפירשנו גבי
גט: שמא יאמרו 'גירש זה ונשא זה'; ואחיו של ראשון צריך לחלוץ מן התורה) ולא מייבמין (משום
קנסא).
שינה שמו ושמה
שם עירו ושם עירה (בגט) -
תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו (המפורשים למעלה במשנתינו) בה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] והוא כשיטת בית שמאי במשנה האחרונה במסכת: 'בית
שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה'; ואם כן לפי זה אין
גט ישן שכיחא, ולא שייך לגזור; ועוד: שהיות וגרשה – הוציא לעז על בניה. וכם בפירוש
נאמר בירושלמי גיטין דף מח,א פרק ח הלכה ט: אמר רבי מנא: בית שמאי כדעתהון: בית
שמאי, דאינון אמרין 'פוטר אדם את אשתו בגט ישן' - אינון דאמרין אינה צריכה הימנו
גט שני; ובית הלל דאינון אמרין 'אינו פוטר בגט ישן' - אינון דאמרין 'צריכה הימנו
גט שני'.
אמר רבי יוסי בר בון: בית שמאי כדעתהון ובית הלל
כדעתהון: בית שמאי, דאינון אמרין: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה' -
אינון דאמרין: מזוהמת היא מלפניו, ואינו חשוד עליה, לפיכך אינה צריכה ממנו גט שני;
בית הלל, דאינון אמרין 'אפילו הקדיחה תבשילו' - אינון דאמרין: אינה מזוהמת מלפניו,
והוא חשוד עליה, לפיכך צריכה ממנו גט שני.