דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
המשך פרק שמיני 'הזורק'
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(גיטין עט,ב)
משנה [במשניות: משנה ה]:
כתב לשום מלכות
שאינה הוגנת (מי שהיה בבבל וכתב 'בשנת כך וכך' למלכות אחרת; ובגמרא
מפרש אמאי קרי לה 'שאינה הוגנת'), (או
שכתב) לשום מלכות מדי (לפי
שצריך לכתוב לשם מלכות שנכתב בה כדמפרש בגמרא), לשום מלכות יון, לבנין הבית, לחורבן הבית (פסול
מפני שלא כתב לשם המלכות [ששולטת
במקום ששם כתבו]), היה במזרח וכתב 'במערב', במערב וכתב 'במזרח', (אם
ניסת בגט זה)
תצא מזה ומזה (תצא
מן הראשון ומן השני),
וצריכה גט מזה
ומזה (וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני - ואף על פי שקדושי שני
לא הוו קדושין; וביבמות (פח,ב) מפרש טעמא: גזרה שמא יאמרו: גירש
ראשון גט גמור, ונשא שני, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט);
ואין לה לא
כתובה, ולא פירות (דין פירות שתקנו לה לאשה: פירקונה משביה תחת פירות;
ועל אלו אין לה כלום), ולא מזונות,
ולא בלאות (הקיימים מבגדים שהכניסה לו; וקנסא הוא דקנסוה, כדמפש ביבמות
(צא,ב): דאיבעי לה אקרויה לגיטא),
לא על זה ולא על זה; אם נטלה מזה ומזה – תחזיר;
והולד ממזר מזה
ומזה (אם החזירה הראשון וילדה לו בן - הוי ממזר מדרבנן; וביבמות (פט,ב)
אמרינן דאסור בממזרת, הואיל וכשר מן התורה);
ולא זה וזה
מטמאין לה (אם כהנים הם),
ולא זה וזה
זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה;
היתה בת ישראל
נפסלת מן הכהונה (דזונה היא; דסתם 'זונה' היינו אשת איש שמזנה תחת בעלה
לאחרים, דהיינו 'נפקת ברא');
(גיטין פ,א)
[המשך
המשנה]
בת לוי - מן
המעשר (קנסא הוא כדמפרש התם (יבמות צא,א));
בת כהן - מן
התרומה (כדאמרינן בסוטה (כח,א) מ'ונטמאה'
'ונטמאה' שלש פעמים: אחד לבעל, ואחד
לבועל, ואחד לתרומה);
ואין יורשין של
זה ויורשין של זה (בנים שהיו לה ממנו) יורשים כתובתה;
(ביבמות (צא,א) פרכינן:
'כתובה' - מאי עבידתה? הא קתני 'אין לה כתובה'? ומשני: כתובת בנין דיכרין: שתקנו
חכמים שירשו בניה 'יתר על חולקיהון דעם אחוהון' כשמתה בחיי בעלה; ואף על פי שבעלה
יורשה - הכא לא שקלי, דקנסא קנסו);
ואם מתו - אחיו
של זה ואחיו של זה חולצין (של שני חולץ מדרבנן, כדפירשנו גבי
גט: שמא יאמרו 'גירש זה ונשא זה'; ואחיו של ראשון צריך לחלוץ מן התורה) ולא מייבמין (משום
קנסא).
שינה שמו ושמה
שם עירו ושם עירה (בגט) -
תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו (המפורשים למעלה במשנתינו) בה.
[במשניות: משנה ו] כל עריות שאמרו 'צרותיהן מותרות' (חמש
עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק, בלא חליצה, כשמתו בעליהן בלא
בנים) - הלכו הצרות האלו (של
עריות) ונישאו, ונמצאו אלו (העריות) איילונית (ואיגלאי
מילתא שהיו קדושי המת בטעות, ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן, ולא פטרום העריות האלו
מן החליצה) - תצא מזה (מבעל
שנישאת לו) ומזה (מן
היבם), וכל הדרכים האלו בה. (וביבמות
(צב,א) מוקמינן לה כרבי עקיבא, דאמר: יש
ממזר מחייבי לאוין.)
[במשניות: משנה ז] הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר (וקיימא
לן ביאת האחת פוטרת צרתה), ונמצאת
זו (שנתייבמה) שהיתה
איילונית (ואין לה יבומים, שהרי לא אשת המת היתה; ונמצא שלא נפטרה
צרתה, ונישאת לשוק בלא חליצה) - תצא
מזה ומזה (מבעל זה ומיבמה הראשון), וכל הדרכים האלו בה.
[במשניות:
משנה ח] כתב סופר (אחד) גט לאיש (לגרש בו אשתו) ושובר לאשה (לאשתו
שתמסור לבעל כשיפרע לה כתובתה), וטעה
(כשמסר להן השטרות:) ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה (והם מסרו
זה לזה, והלכה זו ונישאת, כסבורה
שזה גט שמסר לה בעלה, וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר) ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש (שמוציאו
לפנינו להראות שוברו, והרי הוא גט) ושובר
מיד האשה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.
רבי אלעזר
אומר: אם לאלתר (בגמרא מפרש) יצא - אין זה גט; אם לאחר זמן יצא - הרי זה גט; לא כל הימנו (אין
הכל כדבריו להאמינו) מן הראשון לאבד
זכותו של שני (שנשאה, דאמרינן: קנוניא היא ביניהם, והחליפו השטרות
לאחר שניסת).
גמרא:
מאי 'מלכות
שאינה הוגנת'? - מלכות הרומיים; ואמאי קרי לה 'מלכות שאינה הוגנת'? -
משום דאין להם לא כתב ולא לשון (אלא משל אומה אחרת).
אמר עולא: מפני
מה תקינו מלכות בגיטין? - משום שלום מלכות (שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו
חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו).
ומשום שלום
מלכות תצא והולד ממזר (בתמיה)?
אִין, רבי מאיר
לטעמיה (סתם משנה; ולקמן נמי אמרינן 'זו דברי רבי מאיר'), דאמר רב המנונא משמיה דעולא: אומר היה רבי
מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - הולד ממזר.
לשום מלכות
יון:
וצריכא: דאי
אשמועינן 'מלכות שאינה הוגנת' - משום דמליכא (עכשיו
היא מולכת; לפיכך יתקנא בה המלך של מלכות זו, ויקפיד עמנו), אבל 'מלכות מדי' ו'מלכות יון' - מאי דהוה
הוה (כבר עברו ואבדה קנאתם, שאין מתקנא בהן; דהא דקתני מתניתין
'לשום מלכות מדי ויון' - שמונה למנין שהתחילה מָדַי למלוך בימי דריוש, או למנין
שהתחילה יון למלוך)! ואי אשמעינן 'מלכות
מדי' ו'מלכות יון' - משום דמלכותא הוו (דאיכא שם
מלכות; הלכך חיישינן דלמא קפיד המלך הזה); אבל 'בנין הבית' - מאי דהוה הוה! ואי אשמעינן בנין הבית - דאמרי
'קמדכרי שבחייהו', אבל 'חורבן הבית', דצערא הוא - אימא לא, צריכא.
היה במזרח וכתב
'במערב':
מאן [מי
'היה במזרח']? אילימא בעל - היינו
'שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה'! אלא לאו – סופר, כדאמר להו רב לספריה, וכן אמר
להו רב הונא לספריה: כי יתביתו בשילי [שם
מקום] - כתובו
'בשילי', ואף על גב דמימסרן לכו מילי בהיני [שם
מקום]; וכי יתביתו
בהיני (לכתוב שטר) כתובו
(בתוכו) 'בהיני'
(שבהיני נכתב) ואף
על גב דמימסרן לכו מילי בשילי.
אמר רב יהודה אמר שמואל:
(גיטין פ,ב)
זו (דגט
נפסל משום שלום מלכות) דברי רבי
מאיר, אבל חכמים אומרים: אפילו לא כתב אלא לשם סנטר (מפרש
בבבא בתרא (סח,א): בר מחווניא: זקן הממונה להיות
בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש) שבעיר
- הרי זו מגורשת.
ההוא גיטא דהוה
כתיב ביה לשם איסטנדרא דבַּשְכַּר (שלטון של 'בַּשְכַּר', עבדו של
מלך); שלחה רב נחמן בר רב חסדא
לקמיה דרבה: כי האי גוונא מאי?
שלח ליה: בהא
אפילו רבי מאיר מודי; מאי טעמא? מאותה מלכות הוא.
ומאי שנא מסנטר
שבעיר (דשמעינן לרבי מאיר דפליג)?
התם זילא להו
מילתא (שאין שולטנות גרועה מזו, ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחוּ כל
שאר משרתיו), הכא שביחא להו מילתא (לפי
ששולטנותו חשובה).
אמר ר' אבא אמר
רב הונא אמר רב: זו (א'שלום מלכות' קאי) דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: הולד כשר; ומודים
חכמים לרבי מאיר, שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה - שהולד ממזר.
אמר רב אשי: אף
אנן נמי תנינא: 'שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים
האלו בה' הא - מאן קתני לה? אילימא רבי מאיר - ליערבינהו וליתנינהו (בהדי
מְשַנֶה שם מלכות, דחד פסולא הוא)!
אלא שמע מינה רבנן - שמע מינה.
כל עריות שאמרו
['צרותיהן מותרות' - הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונית - תצא מזה
ומזה, וכל הדרכים האלו בה]:
'נישאו'
– אין, זינו – לא (אינה אסורה להתייבם, ד'נישאו' חמור, שמא יאמרו 'חלץ
לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה', והוה ליה נושא את חלוצתו' דקם ליה ב'לא יבנה')? לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא, דאמר רב המנונא:
'שומרת יבם שזינתה - אסורה ליבמה'?
לא, 'נישאו'
- והוא הדין לזינו, והאי דקתני 'נישאו' - ליששנא מעליא נקט.
ואיכא דאמרי [שכך
נלמדת הסוגיא]: 'נישאו' -
והוא הדין לזינו; לימא מסייע ליה לרב המנונא, דאמר רב המנונא 'שומרת יבם שזינתה
אסורה ליבמה'?
לא, 'נישאו'
דווקא, משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים (ובאו
ואמרו לה מת בעליך, וניסת, דאסרינן לה למיהדר, ואף על פי שבאונס, משום 'שמא יאמרו
גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני', ונמצא מחזיר גרושתו
משניסת; הכי נמי אמרינן הכא: שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו'; אבל זנות - לית ליה
קלא כולי האי, ומידע ידעי דפריצותא הואי, ולא חשדי לה בחלוצה).
הכונס את יבמתו
[הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר, ונמצאת זו שהיתה איילונית - תצא מזה
ומזה, וכל הדרכים האלו בה]:
וצריכא: דאי
אשמעינן בהך קמייתא [כל עריות שאמרו 'צרותיהן מותרות' - הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונית
- תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה
כתב הסופר [גט לאיש ושובר לאשה] וטעה ונתן גט לאשה ושובר [לאיש, ונתנו זה לזה ולאחר זמן
הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה - תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה] ר"א אומר אם לאלתר יצא [אין זה גט; אם לאחר זמן יצא -
הרי זה גט; לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני]:
היכי דמי 'לאלתר'
והיכי דמי 'לאחר זמן'?
אמר רב יהודה
אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין (בדברי
גירושיה) זהו 'לאלתר'; עמדו
- זהו 'לאחר זמן';
ורב אדא בר
אהבה אמר: לא נישאת - זהו 'לאלתר'; נישאת - זהו 'לאחר זמן'.
תנן 'לא כל
הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני':
בשלמא לרב אדא בר אהבה היינו דקתני 'שני', אלא לשמואל מאי 'שני'?
(גיטין פא,א)
זכות הראויה
לשני (משיצאתה מלפני העדים בחזקת מגורשת - זכתה לינשא לשני).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com